"הכפירה היא הדרך אל האמונה".

אכתוב משהו עליו,
אינני מכיר אותו כראש ישיבה ובטח לא אישית, קראתי על הפעולות הציבוריות שלו ודיי, הוא עודד את "גוש אמונים" חזק מאוד זה ברור, ובכלל נושא ארץ ישראל היה מודגש אצלו מאד,
אינני מדבר עליו כאישיות אינדיבידואלית וכראש ישיבה, אלא על הנהגתו הציבורית,
לדעתי הוא הוביל את הציבור שהיה תחת הנהגתו להישגים מרשימים בנושא ההתישבות וללא כל קשר אם אני מסכים איתו ולא יישוב הארץ הוא נושא הדיון, אך מאידך הוא הוביל את הציבור הזה לנפילות כבידות וקשות,
הסיבה שמרכז וגרורותיה למיניהן מתייחסים וחושבים ברוב הדברים בצורה חרדית היא ממנו, אני מכיר כמה חברה' מהר המור שהגיעו פעם לבקר והם אמרו לי שהם מרגישים יותר קרובים לחרדים מאשר לגוש מעלה אדומים ירוחם עתניאל פתח תקווה ושות', כמו כן ראיתי בספר "לאמונת עיתנו" (נראה לי בכרך  ז') של הרב טאו שכדוגמא לכך שעם ישראל מתפתח הוא הביא את מספרי התלמידות בבית יעקב בירושליים (כעשרים כיתות מקבילות) אני לא אומר שזו לא דוגמא עניינית, אבל הוא יכול היה להביא גם את כל ישיבות ההסדר שהתפתחו מאוד וכדו',
הרב עמיטל מוביל קו שמנסה לשנות את התפיסה הציבורית של הרב קוק בעיני האנשים היום, היום מרכז נתפסת כממשיכה הישירה שלו מה שלדעת הרב עמיטל לגמרי לא נכון, לדעתו הרב קוק היה מאוד מאוד פתוח, וגם אם לא כמוהו בטח הרבה יותר מאשר מרכז היום ובטוח שהוא היה מוכן להקים מכון למורים במרכז... (ועיין ערך נאומו -שכמדומני צונזר הרבה זמן- בפתיחת האוניברסיטה העברית),
נראה לי שמי שגרם לשינוי הזה הוא הרצי"ה והוא עשה זאת -במודע או שלא- על ידי הערך של ארץ ישראל בכך שגרם לסביבתו להתיחס לזה בצרות (שורוק) תוך התעלמות מהסביבה ובמשיחיות,
אני חושב שניתן להטיל עליו את האחריות למשברים שעברו על הציבור הדל"י במשך עשרות השנים האחרונות, ולא נמנה את כולם כי הם רבים,
לסיום אוסיף אנקדוטה, שהראו לי בספר של שמעון לב "ושיודע לשאול" על חוזרים בשאלה מהציבור הדל"י, שאחד מהמתראיינים אומר שהטעות הכי גדולה של הראי"ה קוק היתה לתת לרצי"ה להמשיך את דרכו,

כמתעסק,

הייתי מוסיף לרשימה שלך עוד שתי דוגמאות לא מתוך 'מרכז הרב':

א. ספר 'נפש הרב' (וספר ההמשך שנשתכח ממני שמו) של הרב הרשל שכטר על הגרי"ד סולוביצ'יק, שלפחות חלק מהתוכן שלהם הוא סוג של 'קורות רבינו'.

ב. ספר נוסף מהז'אנר של קורות רבינו שחובר ע"י אברך מבית אל ובמרכזו ר' שלמה זלמן אויערבך, ואשר נבדל מהספרות החרדית המקבילה על ר' שלמה זלמן במאמץ לחבר אותו לציבור הדתי-לאומי.


אמשלום,

קהל היעד של ספרי הרב אבינר הוא חלק מסויים מהציבור הדתי-לאומי, ואני משוכנע שגם הרב אבינר מודע לכך. כאמור בדברי כמתעסק, הוא מרגיש צורך להדפיס כל פרט בנוגע לרצ"י והחל בכך לפני עשרות שנים בחוברת 'עיטורי כהנים', והוא מקפיד על הבאת הדברים כהווייתם (גם כשהשיפוץ מתבקש) כך שלא הייתי מחפש בהם מגמתיות.  

לא נראה לי שהוא חשד שספרו יימכר בבני ברק או ת"א. אגב, בהיותי נער קפצתי עם חבר לחנות ספרים ברחוב ר' עקיבא בק"ק ב"ב תובב"א, ושאלתי את המוכר אם יש לו את 'אורות' של הרב קוק. הוא השיב לי שפה זה חנות ספרי קודש, ולכן לא מוכרים בה דברים כאלו.

גם אנוכי הק' מצטרף למה שאמר בעל החנות הנ"ל.

ממללא וכמתעסק,

תודה.

הראי"ה בשמונה קבצים; קובץ א', אות תרל"ג: יש כפירה שהיא כהודאה, והודאה שהיא ככפירה. כיצד, מודה אדם שהתורה היא מן השמים, אבל אותם השמים מצטיירים אצלו בצורות כל כך משונות, עד שלא נשאר בה מן האמונה האמיתית מאומה. וכפירה שהיא כהודאה כיצד, כופר אדם בתורה מן השמים, אבל כפירתו מיוסדת רק על אותה הקליטה שקלט מן הציור של צורת השמים אשר במוחות המלאים מחשבות הבל ותוהו, והוא אומר, התורה יש לה מקור יותר נעלה מזה, ומתחיל למצא יסודה מגדולת רוח האדם, מעומק המוסר ורום החכמה שלו. אף על פי שעדיין לא הגיע בזה למרכז האמת, מכל מקום כפירה זו כהודאה היא חשובה, והיא הולכת ומתקרבת להודאת אמונת אומן. ודור תהפוכות כזה הוא נדרש גם כן למעליותא. ותורה מן השמים משל הוא על כל כללי ופרטי האמונות, ביחס של מאמר המבטאי שלהן אל תמציתן הפנימי, שהוא העיקר המבוקש באמונה. תוקן על ידי - yedidya - 16/08/2006 10:57:39

ממללא

ראשית ודאי נכונים דברייך - רק דומני שהמוטיווציות שונות ובהתאם גם הסגנון.

א. נפש הרב = גיור לגרי"ד לתוככי הציבור החרד"י.
ב. ספרי הרב אבינר = גיור הציבור הד"ל ביחסו לרצי"ה - בסגנון הציבור החרדי.

(מבחינה זו הוא החריג - כאן יש מוטיווציה ברורה לחיזוק מעמד הנהגתי של דמות, שלא כתבה ויצרה באופן שיטתי תחום ההלכתי או ההגותי. אגב, חיזוק דמות זו מאליו מחזק גם את כוחם הריכוזי של נושאי דברה באשר המנהיג עצמו כמעט לא יצר דבר כתוב (=מלבד כרוזים ומאמרים קצרים) באופן סדור.)

ג. הספר על הגרש"ז = גיור לגרש"ז לכוון הציבור הד"ל.

ממללא
תנוח דעתך, לי אמר מישהו מאותה קהילה ש'שלמה אבינר הוא "גוי גומור" משום שארץ ישראל חשובה לו יותר מההלכה' סוף ציטוט.
הערתי כמובן שהוא תלמיד של בן של...  זה כמובן לא שינה. מאיר

מיכי,
יש לך נטייה לצמצם את ארון הספרים היהודי.

בע"ב ,

לא את הארון . את היהדות !

ספרן


אבל הוא לא היחידי בפורום.

בע"ב ,

מפני שהפורום נועד במיוחד ל"חושבים" והחשיבה היא רק חלק מהאדם . ומתמקדת רק בניתן להגדרה .

בעל בעמיו,

אני רואה שזה מוצא חן בעיניך, אז בא נוסיף קצת שמן למדורה:

א. ראיתי פעם 'הסכמה' של רב חשוב בב"ב שאיתרע מזלו והוא מתגורר ברחוב הרב קוק. בראש המכתב הרשמי שלו, הוצגה כתובתו כדלקמן: ....רח' אברהם (קוק) ....

ב. שאלתי פעם ישיבע בחור איך מכניסים לישיבות ספרי ראשונים בהוצאות מוסד הרב קוק שהרי השם גורם, אז הוא השיב לי שהתחילו להכניס את זה אחרי שהם מחקו את הלוגו מ'גו' הכריכה (כלומר החלק הבולט כלפי חוץ, כאשר הספר מונח על המדף), ללמדך שגם מכון חרדי למעשה שהקשר הכמעט יחיד שנותר לו עם הרב קוק הוא השם, עדיין חשוד...

לגבי הערתך לר' מיכי -

דוקא ממך כמי שנוהג להתקיל את שכלתני הפורום על דא ועל הא, הייתי מצפה שתגלה הבנה לייחס שלילי לכתבי הראי"ה קוק, שלמרות שלא היה מיימוניסט קיצוני, משנתו הרבה יותר חדשנית ומתנגשת במקורות רבים מאשר משנתם של הרדיקליים שבחכמי עצכח.

ממללא ,

מסכים בהחלט לשורה האחרונה . אם כי יש להדגיש את מחוייבותו המוחלטת לקבלה . אשר פירשה  בלשון נגלית , כדרך המהר"ל .

הרבי בעל "בית ישראל" מגור , היה נוהג לומר סליחות בבית המדרש מתוך מהד' גולדשמיט של מוה"ק , למורת רוחם של אחדים מחריפי חסידיו .

הרי"ד סולובייצ'יק מירושלים , ראה כדבר מגוחך את העובדה שבמהד' צילום דפוס רומי של הרמב"ם בכרך אחד בהוצאת מוה"ק , שהעניק לו במתנה אחד התלמידים , היו חתוכים במיוחד דפי ההקדמה הארוכה של הרב מיימון .

ובשכונתי הקדושה למדנים הגיעו עד הדף האחרון של מרגליות הים והצליחו לחתוך גם אותו.

ספרן,
אם כבר העלית את נושא המהר"ל היכן אתה רואה במהר"ל קבלה?
לדוגמא, בנח ישראל פי"ב מסביר המה"ל שיצחק שמידתו היא הדין מידתו היא האמצע לעומת אברהם שמידתו החסד ויעקב שמידצתו הרחמים שנמצאים בצדדים. לעומת זה בקבלה הדין הוא מסטרא דשמאלא ויעקב הוא באמצע.