|
|
| נשלח ב-17/8/2006 08:46 |
 |
| |
ספרן,
ידוע לי, אבל הא גופא קשיא.
אם זכרוני אינו מטעה אותי, יוסי אביב במאמרו 'היסטוריה צורך גבוה' בתוך ספר היובל לרב מרדכי ברויאר מראה הקבלה בין קטעים בכתבי האר"י לאורות הקדש בצורה פרטנית והמבין (לא אני) יבין).
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2006 09:21 |
|
| |
בהערת אגב לגבי הגיוגרפיה, יש לציין שהדמות שזוכה להאדרה הרבה ביותר בשנים האחרונות בציבור הדתי-לאומי היא הרב מרדכי אליהו. הדבר מפתיע במידה מסוימת, כיון שהרב אליהו רחוק מאד מלהיות שייך לציבור הזה; אבל כידוע לאומנות יכולה לחפות על כל מידה של חרדיות. הנושא הזה שווה ניתוח מעמיק באשכול משל עצמו כיוון שמאחוריו ניתן לראות מניעים ומגמות חברתיים ופוליטיים מרתקים, אבל אין לי זמן לעסוק בכך כרגע.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2006 10:17 |
|
| |
לגבי העלאת הניצוצות, לא ברור לי מדוע אם יש עוד מקובלים שנוהגים מנהג תמוה (בהנחה של הרבי שהוא אכן תמוה) יש בכך יישוב למשהו. ועוד צל"ע מי כאן מבניו של הרבי? הנזיר, הרב ש"י הכהן?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2006 10:46 |
|
| |
הרב מיכי ,
[ רצוי לקרוא , ובודאי להגיב , בקצב איטי יותר ]
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2006 11:41 |
|
| |
ספרן,
אתה מתכוין לתגובתי האחרונה? קראתי שוב ואיני מבין את דבריך. טענתי שהעובדה שיש עוד כמה מקובלים שנהגו כך אינה מיישבת תימה. ועוד טענתי שהרב הנזיר או הרב שאר ישוב אינם 'בניו' של הרבי מלובביץ (וכוונתי היתה שהאמירה נצחוני בניי מחביאה התנשאות כלשהי, שיאה לכל היותר ביחס לרב כלפי תלמידיו. דומני שזה אינו היחס בין הרבי לשני אלו. זכור מי אביה המקורי של אותה אמירה!). האם תוכל לפרט למה התכוונת בטענתך?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2006 11:47 |
|
| |
הרב מיכי ,
[ בסדר . כשמסבירים לאט , מבינים מהר . תודה ]
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2006 11:58 |
|
| |
ספרן ובע"ב,
רק כעת ראיתי שאני חייב התייחסות לצמצום היהדות.
דומני שאין דבר רחוק יותר ממני מאשר האפיון שהדבקתם לי כאן. אני בעד שתחומיה של היהדות יפרצו ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ובספריי אני מנסה לעשות מעט מזה, ואף מואשם על כך מפי נוטרי החומות (=אנשי הר המור וגבעת הלבונה).
ואולם, דווקא בגלל זה ישנה חובה של הפרדה בין קודש לחול. בעיניי 'אורות הקודש' אינו שונה מהותית מ'ביקורת התבונה הטהורה', או מספריי שלי. למען הסר ספק, אני מדבר על אופי הספרים וקדושתם, ולא על רמתם וטיבם, ובודאי לא על האנשים שכתבו אותם (שאחד מהם היה קדוש עליון. וזה לא אני, וגם לא קאנט).
בתגובתי ב'צהר' ו' (וגם כאן בעבר. לינקי אייכה?) ניסיתי להציע הבחנה בין תורה בחפצא ובגברא, כדי להיחלץ מן המצוקה הזו. לפי הגדרה זו, שלושת הספרים שהוזכרו לעיל הם לא רק יהדות אלא תורה, אך זוהי תורה בגברא ולא בחפצא. זאת בניגוד לקצוה"ח (כמו שאר ראשונים ואחרונים) שהוא תורה בחפצא.
רק לחדד אומר שתורה בגברא היא תורה שלימודה הוא בעל ערך של מצווה גם אם היא לא מדברת אל הלומד. לעומת זאת, ישנם נושאים ומקורות שלימודם הוא בעל ערך עבור מי שמוצא בהם ערך לבניית השקפת עולמו. ומי שאינו מוצא בהם ערך מבחינתו זהו ביטול תורה.
לדעתי רוב ככל ספרי המחשבה נכנסים לקטגוריה הזו. בעיית הגבול היא קשה כמובן, ואכ"מ.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2006 12:02 |
|
| |
מיכי,
לדבריך יוצא שהרמב"ם שהגדיר את מו"נ כחכמת התורה באמת, העדיף את תורת הגברא על פני תורת החפצא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2006 15:59 |
|
| |
בעל,
אם אינני טועה, כתבתי במאמר הנ"ל (וגם כאן בעבר) שהיחס בין תורה בגברא לתורה בחפצא אינו היררכיה של חשיבות. זהו סוג שונה, ותו לא. למי ש'אורות' חשוב לו ובונה את השקפת עולמו, 'אורות' אינו פחות חשוב מהקצוה"ח. ולמי ש'אורות' לא מדבר אליואזי העיסוק בו אינו אלא ביטול תורה.
על כן העובדה שהרמב"ם העדיף את התורה בגברא אינה סותרת את דבריי. אף שגם אם הוא כן היה סותר את דבריי, עדיין הייתי עומד במריי, וכבר עסקנו בזה כאן כמה פעמים.
ספרן, חן חן ללינק.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2006 17:55 |
|
| |
גו"ג,
מה כל כך רחוק בדמותו של הרב אליהו מהציבור החרד"לי, שהוא עדיין חלק מהציבור הדתי-לאומי?
הרב אליהו היה רב ראשי. אין חולק על היותו ציוני (הוא למשל עורך סעודת הודיה בבית הכנסת שלו ביום העצמאות), ובניו התחנכו בישל"צ של 'מרכז הרב' וחובשים כיפה סרוגה.
האמירה מצד חוגים אחרים בציונות הדתית על כך שהוא כביכול לא חלק ממנו, מבוססת על:
א. מעשים שעשה ומחשבות שחשב לפני עשרות שנים, שאינן רלבנטיות כיום כי הוא כבר לא חושב כך.
ב. היעדר התמיכה שלו במפד"ל והשמועות כאילו הוא תומך במפלגות חרדיות. אז ראשית, הוא גם לא קורא להצביע למפלגות חרדיות. בנוסף, שמועות כאלו מתרוצצות גם סביב ראשי ישיבת הר-עציון, ואין בכך בכדי להפכם לחרדים.
ג. תפיסת ההלכה וה'דעת תורה' שלו - לא שונה וודאי שלא רחוקה מתפיסת רוב החרדלניקים (אני למשל מכיר ר"מ במרכז שסרב לכהן כרב ישוב דתי-תורני לאחר שנבחר, כיון שבגוף הבוחר היו גם נשים), ומייחסם לדמויות רבניות אחרות כמו הרב שפירא או הרב טאו.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2006 20:47 |
|
| |
ממללא,
כל תפישת ההלכה שלו רחוקה מזו של הציונות הדתית. ציונות דתית אינה רק תמיכה במדינה. רק לדוגמה, קטנה אבל משקפת: קראתי פעם פסיקה שלו לגבי אדם שעולה לאוטובוס שיושבות בו נשים לא צנועות. הוא פסק שעל אדם כזה לעצום את העיניים עד הגעתו לתחנה בה הוא יורד. פסיקה כזו היא במובהק פסיקה חרדית. היא לחלוטין לא רלבנטית (וגם לא מעשית) לציבור שמחובר למדינה. אדם שפועל ע"פ גישה כזו אינו יכול לעבוד במקום עבודה לא דתי ולא ברור אם הוא יכול לשרת בצה"ל. אם תגיד לי שכך היה פוסק גם אותו ר"מ במרכז שהזכרת, אענה לך שאם כן - אין הכי נמי, גם הוא חרדי; אלא שקשה לי להאמין בכך. נראה לי שנושא ההיבחרות בקולותיהן של נשים הוא תולדה של העובדה שהראי"ה פסק בסוגיה זו, והר"מ שאתה מדבר עליו קיבל על עצמו את פסקי הראי"ה. במקום שאין פסק הדברים עשויים להיות אחרת.
הרב עובדיה היה רב ראשי, ויש בו בהחלט מידה של ציונות, אבל הוא חרדי. כך גם הרב אליהו; לולא לאומנות שנזרקה בו, איש לא היה רואה כל סיבה לקשר אותו לציונות הדתית. בהקשר זה ראוי לציין שבציבור הספרדי הגבולות הסוציולוגיים בין חרדיות, ציונות דתית ומסורתיות מטושטשים, יש חפיפה בין הקבוצות והזהויות ויתכן שכל השיוך הזה אינו רלבנטי כלל; הוא נעשה רלבנטי רק ברגע שהרב אליהו פונה לציבור שאצלו הגבולות האלה חדים והוא מוצג שם כמשתייך לציבור הזה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2006 21:54 |
|
| |
גו"ג,
איני מכיר את הפסק שהזכרת. אני כן מכיר מקרה של בחור שבא להתייעץ איתו לגבי המשך שהייה בישיבה גבוהה/מעבר לישיבת הסדר/גיוס מלא ליחידה מובחרת (המדובר היה בבחור 'מורעל' ויר"ש), וקיבל ממנו את התשובה שמקומו ביחידה המובחרת. כאמור, גם בניו של הרב עצמו שרתו בצה"ל (אני מניח שבעידודו) מה שמבחין אותו מכלל הרבנים החרדיים שאני מסופק לו מי מהם היה ממליץ לתלמיד להתגייס לשירות צבאי מלא, לא כ"ש לבניהם.
אגב, הרב אליהו הוא גם הרוח החיה מאחורי המפעל של 'קרן מורשת', שהוא מפעל ציוני-דתי מובהק (ואולי גם מה שבדז'ארגאן שמאלני קרוי 'חברתי') ומופעל כולו בידי חבר'ה בוגרי מוסדות מזרחיסטיים מובהקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2006 22:49 |
|
| |
א. בעניין 'נפש הרב': לא קונה את זה שמדובר ב'גיור' לא אותנטי. (אגב, עיינו בהקדמה ל'הררי קדם' שמצהיר על כך שזו כוונתו ביחס לדברי ההלכה של הגרי"ד). קשה לתחום את הגרי"ד וודאי לא לחרדיות וגם לא לאורתודוקסיה המודרנית אותה כינה "נטולת שורשים וכנפיים" (הספד על ר' חיים העליר). לי ברור ש'נפש הרב', על ההנהגות ועל הווארטים לפרשת השבוע שלא היו מביישים דרשנות בעשטי"ת מופרעת (לדוגמא הממתק שניתן על הפסוק: 'ושיח השדה' הדורש שיח=תפילה), מייצגים נאמנה פן באישיותו ובתורתו של אדם גדול.
ב. שוב לרב מיכי: אף תגובתך שעשעה אותי. פתיחות כוללת את היכולת ליהנות מאמירות חדות כמו גם מ'נבירות' ודיונים מעין אלו השכיחים בפורומים מסויימים.לגבי ההצעה שלך לומר לי בפשטות שאני לא מבין, אומר שאשמח אם תסתום את פי באופן זה ובלבד שתעשה זאת בחן שיש לרצי"ה , לליבוביץ', לרוגצ'ובער ז"ל או לרב עמיטל יבדל"א. אם תהיה טוב בזה, אולי אקרא בשקיקה את הקטילות שלך ב'עיטורי כהנים' עוד כמה שנים. יש כאלו שפשוט יש להם את זה,ויש כאלה...
|
|
|
|
| נשלח ב-17/8/2006 23:00 |
|
| |
עיליש,
אם כבר בחרת להמשיך את הדיון, אז מדוע אינך מתייחס לדברים? לא הגיע הזמן כבר? אולי אתה הולך בדרכו של הרב צי"ה שגם הוא אינו מתייחס לדברים שמופנים אליו, ואתה משום מה מכנה זאת קיצור חינני (הוא יש לו את זה, ולי ב"ה אין).
הקיצור הזה של התיחסות הרצי"ה הוא כל כך קצר, עד שאני לא רואה שם מאומה. טוב, גם קיצור לאפס הוא מקרה פרטי של קיצור...
האם אתה מצליח להבחין בתגובה כלשהי לטענה שהופנתה אליו? אולי תוכל להראות גם לי הנבער את הקיצור המדהים הזה?
והעובדה שהוא אינו חושף מקורות שיכולים להקשות עליו, גם היא כנראה חלק מאותה פתיחות מקוצרת.
למען האמת גם לא ממש הבחנתי בשום 'אמירות חדות' (כלשונך) באותו קטע. אשמח אם תפנה את תשומת לבי אליהן. גם הן מקוצרות עד מוות כנראה.
כדאי לך לנסות. לאחר שאבחין באותן אמירות, אוכל לנסות ולהחליט האם אני נהנה מהן ומקבל אותן או לא, וכן על מידת החינניות שבהן.
אכן דבריך הם לימוד זכות מהסוג היותר ניצוצי ונעלה. נו, אז משהו אחד לפחות למדתי כאן.
|
|
|
|
|
