"הכפירה היא הדרך אל האמונה".

הפסק שהזכרתי הוא דוגמה לשיטת הפסיקה של הרב אליהו.  הפסיקות שלו נוטות בבירור לצד המחמיר (וכפי שציין באזני אחד מחכמי הפורום בתיבה האישית: המפד"ל וש"ס היו צריכות להחליף בין רבניהן...).  מבחינת המטען התרבותי והרקע הלימודי שלו הוא קרוב הרבה יותר לחרדיות מאשר לציונות הדתית.  מצד שני, אין ספק שהוא מעורב, כדבריך, בפעילויות רבות שהן באופיין צ"ד.  אני נוטה לקשר את כל זה למה שהערתי קודם לגבי טשטוש הגבולות בציבור הספרדי.  בציבור האשכנזי, רב ציוני "מוכרח" להיות ליברלי-יחסית בפסיקותיו; המתאם בין הממלכתיות לליברליות (ליברליות במובן מעורבות בחברה הסובבת) הוא הדוק, אידאולוגיה ושיוך למחנות ממלאים תפקיד מרכזי.  בציבור הספרדי לא כן הדבר, ורב יכול להיות חרדי וציוני גם יחד. 

אם נחזור שוב לנושא האשכול יש לציין שהאדרת הרב אליהו בשנים האחרונות, בפרט בגוון של הערצתו כמקובל, היא דבר שהיה זר לציונות הדתית הקלאסית.  גם הסיפורים על הרב קוק אינם נוגעים כמעט לעולם לנסים ונפלאות שחולל, אלא להנהגותיו היומיומיות; כל ז'אנר הערצת הרבנים (ויותר מכך - המקובלים) היה זר לגמרי לציונות הדתית.  אפשר להסתכל על המהלך הזה מכיוונים שונים - ניתוח מסודר של התהליך הזה והמניעים שלו יכול להיות יופי של נושא לעבודת מאסטר.

גו"ג,
אתה מכניס את הציונות הדתית לשק אחד, ובכך ישנה טעות. החרדליות היא מחמירה כמו חרדים בהרבה מובנים, ועדיין היא ציונית. גם אשכנזים ציונים דתיים שהם חרדליים נמנים על המחמירים.
ישנם בציונות הדתית גוונים חרדיים, וזה אינו מפקיע אותם ממנה. ובפרט שבד"כ הם המהווים את הגרעין האידיאולוגי שלה עצמה.

בהנחה הסבירה שהתיאור אותנטי, יש להבין א. מה התכוון לומר הרצי"ה  ב. ממה התפעל אותו 'כנעני'.
הדברים מתוארים מנקודת מבטו של הסופר, ועל כן עיקר התוכן הוא הגיגיו הפרטיים, בעוד שפעולתו של הרצי"ה בעניין הינה בעיקר נקודת התייחסותו להגיגי הסופר. מנקודת מבט זו התפעל הכנעני.
הכנעני הציג את דעתו בדבר תפיסה פסיכולוגית של הדת, וראה בה דבר האמור להיות מנוגד לחלוטין לשיטתם של המזוקנים. הרצי"ה ענה לו שהדבר אינו מופרך. אף בכתבי אביו זצ"ל יש התייחסות לעניין. ברם, הוא מעדיף לא לחשוף ציטטות גולמיות, אלא לעבדן ולהגישן כשיטה כוללת. ה'פתיחות' המדוברת נעוצה בכך שדברי הסופר לא נשללו וניתן להם מקום. אמנם, 'פתיחות' במובן של נכונות להשתנות בעקבות דברי הזולת אין כאן, אך הקשבה לדברים יש.
(בשאלת החן והאסתטיקה של דבריו כפי שהיא משתקפת בציטוט זה לא אעסוק, כי כבר לקחתי את העניין לפולמוסנות לא נחמדה).    

 ספרן

ראה   (J.David Bleich ) Contemporary Halachic  Problems במאמר Vegaterianism  and   Judaism") צמחונות ויהדות  (הערה 22  למקורות קבליים נגד אכילת בשר.

בהערה זו גם ציון לדברי האדמו"ר מליובאוויטש, ולדברי הרב שאר-ישוב כהן שהובאו בהקדמת הספר "מן החי" (ירושלים תשמ"ח).

דברי השדי חמד הם  בחלק אסיפת דינים מערכת אכילה, סוף אות א. (במהדורה החב"דית  חלק ד עמוד תרצ"א).

שבת שלום

גו"ג,

הרקע של הרב אליהו חסר משמעות. כל רבני הציונות הדתית בני דורו באו מרקע כזה, לרבות הרב עמיטל (חברון), הרב גורן (חברון), הרב ליכטנשטיין (ר' חיים ברלין), הרב חיים דוד הלוי (פורת יוסף) וכיו"ב.

מה שמשמעותי יותר הוא סוג המוסדות אליהם שלח הרב אליהו את בניו. הרב עמיטל לשם השוואה, שלח את בנו לישיבה קטנה 'קול תורה' דווקא.

הרב אליהו הוא גם איש קבלה ופוסק בשיטת הבן איש חי, ולכן פסיקותיו נתפסות כמחמירות ביחס לרב עובדיה. גם הרב נסים שהיה רב ראשי וציוני מובהק פסק בשיטת הבא"ח.

יש רבנים חרדיים אשכנזיים שהם גם ציוניים, והרשימה ארוכה. יש גם רבנים חרדיים שיש להם תפיסה פוליטית ימנית קיצונית ואף אחד לא מנסה להציג אותם בגלל זה כחלק מהציונות הדתית. כך היה בעבר עם הרבי מחב"ד והפני מנחם מגור, וכך כיום עם למשל הרב שמחה קוק מרחובות או האדמו"ר מסלונים.

לגבי הערצת רבנים ונהייה למקובלים -

באותה מידה אפשר להגיד שלימוד תורה, או לפחות לימוד בישיבה, מנוגד לדרך הציונות הדתית כיון שעד סןוף שנות הששים הוא לא היה מאפיין מורגש בציבור הזה. המקום שנרחב שרבנים מקבלים היום הוא תוצאה של אותו תהליך. או לחילופין, שפעילות 'קולך' זרה לציבור הציוני-דתי שהרי מאן דכר שמיה לפני עשר שנים? 

נהייה למקובלים גם לא הייתה בציבור הלטאי בעבר, או לפחות כלפי חוץ לא הייתה. אני מניח שגם בעבר היו רבים שביקשו להתברך מפי רבנים כפי שיש כיום כאלו שמבקשים והם חילוניים, דתיים או חרדיים. בכל מקרה, לא זה מה שנותן לרב אליהו את המעמד שלו בציבור הציוני דתי (יש סרוגים רבים שעולים לרגל לרבנים אחרים שאף אחד לא מנסה להפוך אותם בגלל זה למזרחיסטים).

בקיצור, נראה לי שהסיבה שיש כאלו שמנסים להעביר את הרב אליהו לציבור החרדי הם עמדותיו הימניות..מה לעשות, חלק מהציונות הדתית אוחז בדעות כאלו, אתה יודע...


ר' מיכי,

החרדלניקים הם לכל היותר גרעין אידאולוגי אחד מני רבים בציבור הד"ל, אם כי בהחלט גרעין רב מימדים והשפעה.

ממללא

איני יודע עם החרדלניקים הם גרעין רב מימדים אף פעם לא נערך מפקד בנושא.
אולם הם גרעין מלוכד - יש שם מוקדי סמכות, תלמידים, ומערכת חינוך  - בזה כוחם.
ההיירכייה של רבנים ישיבות ועושי דברם - כבציבור החרד"י היא סוד כוחם!

אילו לקבוצות האחרות היתה יכולת התארגנות (בזמנו היחידים שהיה להם כוח מעין זה הם הקיבוץ הדתי), יתכן שהיינו מגלים הפתעות גדולות על היקף הכח.

אגב, התגבשותו של מוקד כח זה / כמו כן הנסיון לאלטיסטיות תרבותית אשכנזית (-בלאו דווקא של קבוצה זו), היתה לאחת הסיבות שסייעו לדחיקת חלק נכבד מאוכלוסיה ד"ל לכוונה של ש"ס מחד ולחילון מאידך.

מיכי וממללא,
כיוון שאין לי רצון להפוך את האשכול הזה לאשכול "הציונות הדתית מהי", לא אמשיך לדון ברב אליהו.  אם אתם רוצים, אפשר לפתוח אשכול "הרב אליהו ודרכו" או לחזור לאשכול הישן על דרכה של הצה"ד (דומני שקיים כזה). 

 מיכי,
"גם קיצור לאפס הוא מקרה פרטי של קיצור...". דומני שקיצור לאפס הוא פרדוקס. הגבול חייב להיות משהו מעל האפס.