האם מובטח שמדינת ישראל לא תושמד ?

בי טי,

יופיה הא-אסתטי. אכן, מילים כדורבנות. במיוחד החלק של ה"א-אסתטי".
מאיר,

אם כך, אני מבינה שהוא אינו "ראיה קבילה" לטעמך...
תוקן על ידי - אמשלום - 17/08/2006 16:39:56

מיימוני,
עוד צריכים אנחנו הוכחה שיש כאן נס, אבל בכל מקרה על פי מה אתה מסיק מסקנות לגבי כוונת הקב"ה?  גם המתאווים סברו שהנס של השליו מוכיח שהקב"ה לצידם, אבל "הבשר עודנו בין שיניהם, טרם יכרת, ואף ה' חרה בעם ויך ה' בעם מכה רבה מאד".

מעבר לכך, כוונה מצד הקב"ה היא דבר אחד, והבטחה היא דבר אחר לגמרי.  האשכול הוא בשאלת ההבטחה, לא הכוונה.

BT

דברי בלע נגד כתובים מפורשים בתורה

<בעיניי אפילו צועדי הגאווה שחיבתי אליהם די מוגבלת כמ''ש באשכול ראשית הגייז, טובים עשרת מונים מיהודי ברוקלין.>

הנה דעת קדמונינו (חרדים פרק נט):

אבל הבאים לארץ ישראל ואין שמים על לב כי הם בהיכל המלך ומורדים ופושעים ומרבים במשתאות של סעודת מריעות ומרזחים, עליהם הכתוב אומר (ירמיה ב, ז) ותבאו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה, וכתיב (ישעיה א, יב) כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי. ולא יעלה על לבם שאחרי מותם ישארו בארץ ישראל, אלא במותם יגרשום חוצה ככלבים. וזה לשון פרקי רבי אליעזר פרק ל"ד, וכל הרשעים בארץ ישראל נפשותם נשלכות לחוצה לארץ שנאמר (שמו"א כה, ט) ואת נפשך אויביך יקלענה בתוך כף הקלע. ולעתיד לבא הקדוש ברוך הוא אוחז בכנפות הארץ ומנער אותה מכל טומאה ומשליכן לחוצה לארץ, שנאמר (איוב לח, יג) לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה.
וכתב הרמב"ן (בפרשת אחרי מות) שהזכיר הכתוב בעריות ותטמא הארץ ואפקוד עונה, אף על פי שהעריות חובת הגוף ואינן תלויות בארץ, מכל מקום עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה'. וכן שנו בסיפרא ולא תקיא הארץ אתכם, ארץ ישראל אינה כשאר ארצות, אינה מקיימת עוברי עבירה. והנה הכותיים לא היו ענושים בארצם, ובבואם בארץ ה' ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בהם האריות הממתים אותם. לכן כל אדם יחרד בבואו אל ארץ ישראל להיוח ירא שמים כפל כפלים ממה שהוא בחוצה לארץ, וידע כי בבית המלך הוא יושב.

**

לדבריך BT הרמ"א והחתם סופר והבעש"ט לא היו שוים כלום שהרי לא היה להם אלוה, רק החילונים צועדי הגואה שוים משהו

כבר הוזכרה כאן האימרה של אותו רשע

טובה פרה אחת בפלסטינה משש מליון יהודים באירופה

יאבדו אלף וכיוצא בהם וקוץ אחד מן התורה לא תתבטל

ר' אלחנן וסרמן (לא היה לו אלוה לפי שגר בברנוביץ ולא בצפון תל אביב) כתב, עם ישראל חי אלפיים שנה בלי ארץ ישראל, ואילו בלי תורה לא יכול להתקיים אפילו זמן מועט

ארץ ישראל אינה תנאי לקיום המצוות, אבל קיום המצוות תנאי לארץ ישראל

גם וגם זו הערה יפה. אבל נדמה לי שיש הבדל. אלו שקיבלו את הבשר זכו בו לאחר שהתלוננו ולא התנהגו כראוי. אלו שקיבלו את המדינה זכו בכך לאחר שעשו מאמץ לזכות ביישוב ארץ ישראל. כמובן, השאלה היא למה זה דומה יותר. לעבירה או למצוה. נבוכדנצאר ברוך הבא אל הפורום. דבריך כמובן נכונים, אך הם אינם נוגעים למה שאמר ביטי. יש כאן שני ענינים. החשבון הפרטי של כל אדם אם הוא נוהג לפי התורה והמצוות או לא, ומדוע. והזכות של יישוב ארץ ישראל. מי שלא ישב בארץ כי לא היה יכול לעשות זאת, כדוגמת ר' אלחנן, ודאי שאין עליו אשמה, ולא עליו אמרו שאין לו א-לוה. לעומת זאת, יש כאלו שטוענים כי הזכות של יישוב ארץ ישראל מועילה גם לעושי עברות. וזה כמובן לא כמקור שציטטת. כך שדברי בעל ה"חרדים" הם יקרים אצלנו, אך צריך להבין אם הוא מפרש כך את דברי הגמרא, או שהוא חולק עליהם, כנראה מכוח סוגיה אחרת או מסברה של נפשו, ואכן סברה חזקה היא. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

<מי שלא ישב בארץ כי לא היה יכול לעשות זאת, כדוגמת ר' אלחנן, ודאי שאין עליו אשמה, ולא עליו
אמרו שאין לו א-לוה>

מספר חידושי מיימוני?

גם זה מקדש...
http://www.au.af.mil/au/awc/awcgate/cpc-pubs/farr.htm

("לערבים יש את הנפט, אך לנו יש את הגפרורים", אריאל שרון מצוטט במאמר)

נבוכדנצאר,
מה נזעקת. אם אתה מתיחס לחזלי''ם אין ספור כקוריוז מה לך כי תלין עלי. אין טעם במלחמת ציטוטים. ר' כוזרי ב' כמ"ש למאיר הישיבה בחו''ל הופכת את הצדיק הגדול ביותר של קצש''ע ליהודי מדרגה שניה, לעומת רשעי א''י שהם אמנם רשעים אבל יהודים מדרגה ראשונה. חז''ל: לעולם ידור אדם בא''י אפילו בעיר שרובה נכרים ואל ידור בחו''ל אפילו בעיר שרובה ישראל... כל הדר בחו''ל כאילו עובד ע''ז. גמ' כתובות ק''י. ובע''ז פ''א ר' ישמעאל אומר ישראל שבחו''ל עוע''ז בטהרה הם. ובכתובות שם א' ר''א כל הדר בא''י שרוי בלא עוון. פרש איך שתרצה את חז''ל, שמור על רוח הדברים.

נזקעתי כי אמרת שצועדי הגאווה הם יותר טוב עשרת מונים מאביי ורבא, רב סעדיה גאון, הרשב"א, הרמ"א, ר' עקיבא איגר והחתם סופר.

אין דנים אי אפשר מאפשר.
[אגב, רס''ג חי חלק מחייו בארץ. אביי קיבל רוב תורתו מחכמי ארץ ישראל והעדפתו את תורת א''י (שקולה פי שניים מתורת חו''ל) מלמדת על שוני מהותי בין א''י לחו''ל ולא שוני מקרי.
ועדיין נשאר לך לבאר מאמרי חז''ל הידועים שצטטתי ואחרים רבים]

יוריקס,

ראה צ' יברוב, מעשה איש, חלק ב, בפרק המוקדש למדינה והציונות. מופיעים שם כמה ציטוטים על חוסר האימון המוחלט של החזו"א בהקמתה של המדינה, ולחילופין שתשרוד מעבר לפרק זמן זניח. עמדה זו מקובלת גם על חוקרים העוסקים באישיותו של החזו"א.

ולגופו של עניין, השאלה הריאלית הניצבת לפתחינו איננה האם קיומה של מדינת ישראל מובטח או לא, אלא מה חובתנו בשעה זו? גם אם נקבל את ישיבת ארץ-ישראל כמצוות עשה מן התורה כשיטת יחיד, האם כרוכה בזה גם חובת מסירות נפש? ואין לך מסירות נפש כשעה זו בה עמד ועתיד העורף האזרחי לעמוד בסכנה קיומית. ואם נניח כי מצוות 'מלחמה' טומנת בחובה גם נטילת חיים, כלום מצוה זו מוטלת על הלוחם דייקא או על כל אחד מיושבי הארץ. 

מחד גיסא, כל הקורא את הקדמתו המרתקת של ר' ישראל משקלוב לספר 'פאת השולחן' נוכח לראות כמה קרבנות נפש הקריב זה בשביל רצונו לדור בארץ-ישראל, ולא ניכר גם ברמז כי פקפק בזה או ביקש לשוב על עקבותיו בשל סכנת החיים המוחשית. קשה לראות בר' ישראל משקלוב, איש המעשה הגדול, מיסטיקן חולם שלא השגיח במציאות הקשה בגלל חזון ישיבת הארץ.

מנגד, בספר 'קול התור' (מבלי להיכנס לשאלת אמינותו של הספר) מתוארת דמותו של הגר"א כמי שמתלבט ארוכות אם לעלות לארץ-ישראל בשל חשש ליסטים, חיות ורעב, ורק  הפסוק שנופל בפיו - בבחינת חצי נבואה - מסיר את חששותיו. האם מישהו מאיתנו זכה לנפילת פסוק בפיו במקביל לנפילת הקטיושה?

פגשתי בימים האחרונים יהודי ישיש מיוצאי גרמניה, שעלה ארצה חדשיים ימים לאחר אירועי נובמבר 1938. הלה תיאר בפניי את התלבטויותיו לאורך זמן, החל מעליית המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית לשלטון, דרך חוקי האפליה המטרידים וכלה ברדיפות יהודי גרמניה. לדבריו, רק הפוגרום המקיף שכנעו שהגיעה השעה להיפרד מאדמת גרמניה.

האם לא זו אותה שעה בה מחויב איש ההלכה והמציאות להרחיק מעליו חצאי נבואות, שברי שמועות ורסיסי אמיתות, ולהפנים בתוכו כי הגיעה השעה להניח לארץ ולייסוריה?       

נבוכדנאצר אם תרצה, תוכל למצוא את הפירוש הזה בספר "חידושי מיימוני שנלקטו בידי תלמידו נבוכדנאצר" כפי שלמד מפיו בשיעור כללי בישיבת עצור כאן חושבים בהייד פארק תובב"א. סמיילי. אמנם זה מסוג הדברים שאינם צריכים כלל להיכתב כי הם פשטות הפירוש של הגמרא. וכי אתה לא הבנת כמוני? ואיך הבנת אתה את המימרא הזו, לגבי פטור וחיוב? *** פרופסור אתמהה. אתמהה. האם כוונתך שאיש ההלכה צריך להתכונן לעזוב את ארץ הקודש? כמדומה ששגגה נפלה לפני השליט. צריך להיות: איש ההלכה צריך להתכונן להאחז עוד יותר בארץ הקודש, ולתרום את חלקו כדי לקרב את ישראל לאביהם שבשמים. וכי לשם מה קם עצור חושבים אם לא לשם המטרה הזו? שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו