כיסוי ראש לנשים

מיימוני כנראה שהחלטת לעייף אותי, אוקיי אז אחזור על הדברים שוב ושוב,

א. כתב הרמב"ם בהלכות אישות פרק כד הלכה יב וז"ל  "ואלו הן הדברים שאם עשת אחת מהן עברה על דת יהודית, יוצאה לשוק או למבוי המפולש וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכוסה במטפחת."

ב. משמעות המלה "כל" היא למרבה ההפתעה  כל !  ולא "כמעט כל" , כך גם הסבירו המפרשים את החסרון במטפחת והמעלה ברדיד (שהוא ממש כעטיפת המוסלמיות בטהרן או הנזירות בותיקן) שברדיד על גבי המטפחת אכן כל שערה ממש מכוסה. ולכן הצריכו פוסקים אלו (הרמב"ם והשו"ע) רדיד בשוק כדי שלא יקרה האונס של בריחת שערות עליו אתה מדבר.

ג. ראייתך מהזהר יותר מתמוהה, מעין פילפול של הפוך על הפוך. בגלל שהזהר מספר בחומרת הדבר סימן שלפניו הקלו...נו ברצינות? כידוע הזהר לא בא בדרך כלל להוסיף חומרות, אלא לתאר לנו עפ"י הקבלה משמעות המצוות והעברות וההשלכות הרוחניות מהם. כך למשל כותב הזהר כי כל המגלח בתער שערות זקנו הרי כאילו קצץ צינורות חיותו (תרגום חפשי) וכדומה עד בלי די ביטויים שכאלה ושלל דימויים, האם להלכה ניתן ללמוד מזה משהו? שום כלום!! . אדרבה, המגן אברהם בשו"ע הביא את הזהר בענין כתוספת חיזוק להזהרה בענין, מכאן שאפילו לו היה המקור בקבלה הרי שאומץ על ידי הפוסקים להלכה.

ובענין זה הרשה לי הערה צדדית - לענ"ד, הערתך על דבר תקופת פרסום הזהר אינה במקומה. כי הרי דנים אנו בנושא הלכתי בתוך המסגרת והכללים ההלכתיים, והפוסקים (להוציא יעב"ץ שס"ל שחלקים מהזהר הם נספחים מאוחרים) יוצאים מתוך ההנחה שהזהר נכתב על ידי רשב"י והחבריא ולכן הכליל הבית יוסף את הזהר בין רשימת מקורות פסיקותיו כפי שכתב בהקדמה לשו"ע. ועל כן ממש לא משנה כרגע דעת מחקר אחרת, כי עתה דנים אנו בתוך מסגרת מסויימת ולפי כלליה .

ולסיום,  איני מבין את ההתעקשות הזו לומר שהרמב"ם והשו"ע מתירים את שאינם מתירים, עם איזה פילפול מפולפל בבקיעת שערה (פתגם באידיש - שפאלטן א האר, הגדרה לפילפולי סרק). יותר פשוט לומר שיש פוסקים אחרים המקילים ואנו נוהגים כמותם. נקודה. זה לגיטימי ויותר אמיתי ויותר יתקבל. 

תגובה זו מסיטה קצת את נושא הדיון הספציפי והרשות (הקיימת כבר...) בידי המנהלים למוחקה,

מסברא פשוטה היית אומר שכיסוי ראש הוא מנהג ככל מנהג אחר ואסביר,
פעם  נשים היו הולכות לדוגמא עם שרוולים ארוכים לגמרי,  ועם פריטי לבוש פחות מושכים ויפים מאשר כיום, ומכיוון שהיום המנהג השתנה לא אראה כפריצות מי שתתלבש אחרת ואף הנשים החרדיות לבושות אחרת,
מדוע לא לומר שגם בכיסוי ראש זה כך? לפחות לפי אוסף הסרטים שראיתי עד היום על תקופות קדומות במקומות שמרניים ובציבורים שמרניים יחסית (לאפוקי תרבות ההלניזם לדורותיה וכדו') הנשים היו מכסות את ראשן, מדוע שזה לא יתבטל כיום שזה הפך ללא רלוונטי בעליל?

גוונא

אכן כדבריך נקטו כמה וכמה פוסקים בענין גילוי שערות בזמנינו

א'. אינני רואה היגיון אובייקטיבי בגילוי השיער שמסביר את הגישה הרווחת,
ב'. האם אותם פוסקים התכוונו לגילוי מלא של השיער? תוכל לציין מ"מ?

אמרי בינה

אמנם לא ראיתי את הרמב"ם כרגע בפנים, אז דברי נאמרים בתור אפשרות. אבל אני עדיין חוזר על שלי. מה לעשות. אני מוגבל לדברים שאני מבין בהכרתי הדלה.

א. הרמב"ם בא למעט משהו מעין חבישת המטפחת של של המזרחי ולא מטפחת כשל החרדיות המכסות כל מקום, פרט אולי לתחילת צמיחת השיער ליד האוזן כמדומה לי. וכיו"ב.

ב. איני יודע בעניותי מכח מה דחית את הסברי לזוהר. לדעתך הזוהר בא לתת טעם על פי הסוד למצוות. לדעתי, לצד נסיון זה של מחבריו במאה ה14, הוא גם מנהל פולמוס נגד כל מה שלא נראה לו, כאשר כתבו החוקרים. וכפי שהוא תוקף את תלמידי החכמים שאינם מאמינים בקבלה ואינם עוסקים בה, כך הוא תוקף כל מיני מנהגים מגונים בעיניו, ומחמיר בדברים שונים ומשונים על דרך המגיה. ולכן כתבתי מה שכתבתי.

עם זאת, אני מקבל את המשתמע מהערתך, אם גם לא לכך נתכוונת. אם הזוהר התכוון לפולמוס, אז יתכן שגם הוא אינו מתכוון אלא להוציא ממנהג דומה לשל המזרחי... אבל לשונו, שמביעה חומרה בלתי אפשרית, נתפסה אצל בעלי התפיסה של ההלכה באופן מגי כשוללת כל שערה ולא כדרישה על דרך המליצה. וזו ביקורת בדיוק על הדרך שאותה מאפיין הפוסק השכונתי שאותו ציטטת.

(אשמח לקבל באישי זיהוי שלו).

גוונא

לא הבנתי את הערתך הא'


באשר לב',
 
רוב הרבנים המתירים התכוונו רק לגילוי שער אבל לא להתיר פרועת ראש ברשות הרבים שהיא מן התורה כידוע, ולהלן מ"מ שעליהם מן הסתם מסתמכים,

אם כי רוב הפוסקים המקובלים לא ס"ל שיש בנוהג הרחוב להשפיע על גדר דת יהודית, בכל זאת יש בודדים  שהסיקו מהנוהג כיום דניתן להקל ורובם רק בגילוי שערות ויש יחידים שהרחיקו לפטור מכיסוי ראש כלשהו בשעת הדחק. ומבססים הם דבריהם על חד מן קמאי מבעלי התוספות הראבי"ה במסכת ברכות סימן עו, שכתב לגבי הקורא את השמע כנגד הערוה "וכל הדברים שהזכרנו למעלה לערוה,דוקא בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי שער לא חיישינן, דליכא הרהור", ובצירוף דעת רש"י שדין אשתו לקריאת שמע כדין אשת איש לשוק, הסיקו מכאן שאם בזמן ומקום מסויים גם הנשואות רגילות בגילוי שער גם שם לא נחשוש ב"מבעד לצמתך שערך" דהיינו גילוי חלק מהשער או אפילו השער כולו. אם כי איני יודע מה יעשו המתירים גילוי הראש כולו עם הגמרא המפורשת בכתובות עב "דבי רבי ישמעאל - הזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש דאורייתא". והלא בזה  אין נוגע מנהג הנשים אלא זו דת משה, (ואולי ילמדו את משמעות המלה "פרוע" באופן אחר)
 
והנה המהר"ם אלשאקר בשו"ת סימן לה הגן על מנהג נשות ארצו לגלות שערותיהן בביתם בהוכחות מש"ס דשער באשה ערוה לא מיירי אלא בשער שדרך האשה לכסותו דומיא דטפח כדאמר רבי יצחק בגמרא ברכות כד. וכן מאמר רב "בת צדעא" בבבא בתרא ס ופירש הערוך שכשהאשה קולעת שערה משיירת ממנו דבר מועט בצדעיה. וכן דעת התוספות להקל,  וכ"ז שלא כדעת הזהר ומעשה קמחית ביומא מז שגם קורות הבית לא יראו שערותיה. אולם המהר"ם אלשאקר התיר רק לבעלה בק"ש אבל לא ביוצאה לשוק שהרי באשת איש אסור להסתכל אפילו באצבע קטנה כלשונו. כן ברמ"א או"ח עה  עפ"י הב"י בשם הרשב"א התיר לק"ש שער אשה שרגיל לצאת חוץ לצמתה וכ"ש פאה נכרית אפילו משערותיה שלה (אבל ראה שאילת יעב"ץ ח"א סימן ט). אמנם בשו"ע אבהע"ז קטו כתב "ואלו הם הדברים שאם עשתה אחת מהן עברה על דת יהודית....יוצאת לשוק וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים אע"פ ששערה מכוסה במטפחות" אולם בבית שמואל שם כתב, אם ראשה פרוע ברשות הרבים בכלל עוברת על דת משה, ואם ראשה מכוסה אבל לא "כדרך הנשים" עוברת על "דת יהודית", ועל הדיוק במילים אלו -כדרך הנשים- תלו המתירים שהכל כנהוג באותו זמן ובאותו מקום ע"י הנשים, שהרי כל מהות "דת יהודית" הוא הנוהג הרגיל, שלא תראה פרוצה פורצת גדר ומושכת תשומת לב. והמחמירין לא ס"ל שנשים פרוצות קובעות את הנוהג, אלא המנהג נקבע ונשמר ע"י מסורת נשים צדקניות בכל דור ודור.
 
באשר לפוסקים בזמנינו שהשתמשו בהתר זה ראה פסק הרב מאשאש שהובא הקישור אליו לעייל  באשכול ע"י אראלסגל וידועה גם תשובת ר"מ פיינשטיין באג"מ לגרושה המתקשה במציאת שידוך שהקיל בזה.


תוקן על ידי - אמרי_בינה - 23/08/2006 3:27:27 תוקן על ידי - אמרי_בינה - 23/08/2006 3:37:03

מיימוני יקירי , אני עושה נסיון אחרון להסביר דברים שהם פשוט פשט הסוגיא והפסק.

1.הגמרא אומרת לנו בנוגע ליוצאת לשוק שקלתה אינה מספיקה אלא שצריכה להתעטף גם ברדיד
2. המפרשים מסבירים לנו שרדיד בא על גבי קלתה, והוא חופה את כל גופה כטלית
3. הרמב"ם והשו"ע אומרים לנו שגם מטפחת אינה מספקת וצריכים עליה רדיד
4. הרדיד שהוא רעלה אכן מאפשר כיסוי כל שערות האשה לגמרי


עכשיו בא כבודו וטוען שכשאסרו  "מטפחת" לא התכוונו לכל מטפחת וכשדרשו רדיד-רעלה לא בדוקא התכוונו, וכן אתה מחדש שקצת שערות מותר לחשוף ורק הרבה אסור לחשוף, וזאת אחרי שזה בדיוק האיסור של "דת יהודית" שנוסף לגבי האיסור שכבר היה כ"דת משה" שגם קצת אסור לחשוף. ועוד אתה טוען כי גישתך זו תקפה גם לפי דעת השו"ע והרמב"ם שבמפורש כתבו ההפך.

עכשיו מה אני אמור לענות על זה?  ממש אין לי מילים....

באשר לזהר, ודאי שיש חומרות שהזהר מוסיף פה ושם, ואף בנידון דידן לגבי חשיפת שערות בבית, אך בענין חשיפת שער ברשות הרבים אף אחד מכל מחברי הספרים לא כתב ולא הבין שהזהר מוסיף בזה חומרה כי החומרה כבר היתה קיימת ואין מקום להוספה, הזהר רק הוסיף -אם תרצה- אוירה מחמירה או ממריצה.

בדבר הפוסק השכונתי, קח נא מתוך מאות רבני השכונות האשכנזים החרדים בישראל, שאל 100 מהם אם ראוי שאשתך תצא לקניון עם מטפחת או שעליה לחבוש פאה או תרבוש הדוק וכדומה, דומני ש90 מהם לא יתירו יציאה במטפחת. ולמעשה קח 1000 נשים חרדיות אשכנזיות ושאינן גלוחות ראש, ושאל אותן האם הן נוהגות לצאת לקניון או ארוע ציבורי עם מטפחת בלבד, בטוחני שלפחות 900 מהן יענו שחונכו שאין זה צנוע. (כל זאת לפני הפארסה ההיסטרית בדבר פאות הנגועות כביכול באיסור עבודה זרה )

ידידי המיימוני, עם כל הכבוד וההערכה למר, הייתה זו תרומתי האחרונה לדיון ובזאת אני פורש מאשכול זה...הנושא נמאס עלי... תוקן על ידי - אמרי_בינה - 23/08/2006 4:24:09

אין עיתותי בידי לעבור כל האשכול, אבל אכתוב בקצירת האומר.
מתוך הסוגיא מבואר דהכל ענין של דת יהודית, ופירושו, שלפי המנהג כן הוא דת יהודית, וכל דבר הנכלל במנהגי נשים יהודיות, הרי זה דת יהודית. וכיון שבזמנם כך היה נהוג, ממילא כל המשנה הרי זה בגדר פריצות.
ולפי זה, מכיון שבזמנינו נפרץ הגדר, וכבר הולכים בגילוי הראש, יש לדון אם יש בזה משום דת יהודית, ואמנם פשיטא שיאמרו העונים, שהכל תלוי בשומרי מצוות, אבל זה אינו, משום שמעיקרא הדת יהודית נבנית על המנהג הפשוט, ולא על שומרי המצוות, אלא ששומרי המצוות גם היו צנועות כפי המנהג, אבל מכיון שכבר פשט המנהג שלא לכסות הראש, ממילא יש לומר שאין בזה פריצות.
וכתבתי להלכה ולא למעשה (משום שאין שומעין לי)

בורג

דבר ידוע הוא, כדברי החזו"א, שבמנהגים אין הולכים אחרי מה שקורה בפועל אלא אחר מה שכתוב בספרים.

וכפי שהגדיר החזו"א שאלו שאינם שומעים לחכמים - וכנראה גם למנהג - "בטלה דעתם אצל כל אדם".

ועל ידי הגדרה פורמלית נאה זו שוב אין מה שקורה בעולם בפועל קובע לענין מנהגים כלל...

אבל הנושא שלנו אינו מנהגים אלא צניעות האשה.

***

אמרי בינה

אני מרגיש לא נעים לכתוב לאחר שאתה הודעת על הסתלקותך, והרי זה כמי שמשיב את הארי לאחר מיתה (או התאבדות).

ובכל זאת.

אנסה לסכם מה בינינו.

נראה לי שכולנו מודים שיש שלושה מצבים בכיסוי הראש.

א. הראש מכוסה כולל השערה האחרונה, וגם מקום גידול השערות ליד האזנים, וגם מקום בו שערות בורחות לפעמים כמקום הבלורית אצל הגבר ועוד.

ב. הראש מכוסה חלקית כי האשה אינה טורחת לכסות את כולו, כמנהג המזרחי עם כובעי הצמר ועוד.

ג. הראש מכוסה פרט לכך שלפעמים שערה בורחת באונס.

אתה טוען שהמקרה השלישי מכוסה בגמרא ובפוסקים.

אני טוען כי המקרה השלישי לא עלה על דעת אדם, עד שבאת אתה וחידשת אותו.

אני אף טוען ששום אדם בר דעת לא היה רואה בכך בעיה. כי אין זה חסרון בצניעות.

כיון שעד כמה שידוע לי אין לנו טקסטים המתיחסים במפורש לנקודה זו, הדבר תלוי בסברה כיצד לפרש.

אתה בא בסברה שלך, כי כל מה שנאסר נאסר עד הקצה האחרון.

ואני בא בסברה שלי כי יש גבול מה ניתן לדרוש מן האדם.

ומה אעשה ודברי נראים לי יותר מדבריך?

אמנם זאת אוסיף:

כתבת בסוף דבריך האחרונים כי שום פוסק לא יאמר כי אין הפאה עדיפה על מטפחת.

ובזה אני תמה מאד. איני בקיא כמובן בכתבי רבנים אחרונים, מלקטים וכיו"ב. אבל מעט אני מכיר.

למשל, שאלה שנשלחה לרב משה פיינשטיין זצ"ל, ובה ביקש מי שהוגדר בגוף השאלה כתלמיד חכם חשוב לכפות על אשתו מטפחת ולא פאה. והרב ענה לו שאין לו רשות כיון שנהגו להקל בפאה.

עוד אוסיף כי מנהג ירושלים לכסות את הראש בצורה כזו שאפילו שערה אחת אינה יכולה לברוח. זה תלוי עד כמה נמשך הבד מעבר למקום השיער.

ועל כן אני תמה מאד כיצד יש מי שהופך את הפאה לעדיפה על המטפחת. ברור לי כי אם בצניעות לבד אנו עוסקים, ולא בתחושתה של האשה, הפאה היא תחליף לכיסוי ראש, שמאפשר לאשה להרגיש שהיא מציגה שער לראווה ובכל זאת זה "צנוע" ומותר.

אשר על כן מתנהל המאבק סביב הפאות עם השיער הטבעי, השיער הארוך ועוד. שהרי כולם אינם "שיער" ממש ובכל זאת יש בהם חוסר צניעות בולט - לפחות בהרגלי החברה החרדית.

מיימון, במקום שכל דברי חכמים בנויים על איך שפרץ המנהג, ומנהג זה, אין כוונתי למנהגים השנואים עליך, כי אם דרך הנשים. וממילא דלא שייכא בהו דברי החזון איש. וגם אם כן, יהא צריך להבין דבריו.

מימוני

אמנם אין זה נושא האשכול אבל עצור מילין לא אוכל:

שיפשפתי עיניי ולא האמנתי...
אחבמכ"ת החזו"א עפר ואפר אני לרגליו, אבל דבריו משכנעים אותך?

תחכימיני, ובדרכי עצכ"ח:
 
א. האם יש ראיה כלשהיא לדברי החזו"א?
ב. האם כאן ככה התפתחו מנהגים?
ג. האם הספר מקדים את המנהג או המנהג את הספר?
ד. האם לא עמלו הפוסקים לתת למנהגים לבוש קטגורי הלכתי ולהליץ עליו?
ה. מיהו הספר הקובע את המנהג?
ו. האם הפוסק משקף את הריבוד החברתי היוצר דפוסי חיים?
ז. האם המתח שבין האוטוריטה ההלכתית לבין תגובת הציבור בטל?

סליחה, האם מישהו כאן אינו יודע היסטוריהשל הווצרות אורחות חיים?

הדבר היחיד שלענ"ד ניתן להעמיד לדיון הוא האם קבוצה שבמודע מגדירה עצמה כמחוץ ל"משחק" הדתי - קרי, חילונים ואינה מקבלת כלל סמכות של פוסקים (אמשלום - עמך הסליחה איני נכנס כעת לדיון על רפורמים וכדו') גם משקפת מנהג, או שמא מדובר רק בקבוצות שמשתייכות במוצהר לכפיפות להלכה.
אך הואיל וגם בציבור הד"ל שמוגדר ע"י עדיין כשומר תורה ומצוות נתפתח דפוס זה יש כבר לדון על תהליך השינוי של המנהג.
אודה, כי אני מסופק כיצד להתייחס למנהג שחלק ניכר מהציבור שומרו באדיקות (כאמרי בינה ושות') וחלק באופנים אחרים (כמימוני ושות') וחלק כבמזרחי ושות', וחלק לא שמות כלל כיסוי ראש.

(לומר: כי מי שלא שמה כלל כיסוי ראש - בכך מגדירה עצמה כלא כפופה להלכה - הרי זה כשל הגיוני מניה וביה - ביחס לדיוננו כאן בהתפתחות המנהג.)

דומה כי בכל תהליך של שינוי מנהג וכירסום בפיחות זוחל - נמצא מאבק מאסף של הפוסקים - לעתים הוא מצליח ולעתים לא.

ר' מאיר אוייערבך (אמרי_בינה), אמנם כתבת שאתה מסתלק מהעניין אבל גם אם לא תענה זה מיועד גם לשאר הציבור הנכבד,
שאלתי הראשונה היתה שלא הבנתי את דעת שאר הפוסקים שחושבים שהמנהג באותו זמן בו דנים אינו רלוונטי להלכה של כיסוי ראש,
היכן כתוב בתורה שאסור ללכת בגילוי ראש??? כל מה שאמרתי הוא הסתייגות מהיחס הרשמי הזה ל"דת יהודית", דת יהודית היא צניעות וכדו', מהי צניעות? אני בטוח שגם אצל איש הלכה מובהק שכמוך אם אשתך היתה עוברת  כמות שהיא נראית כיום למקומות מסויימים בתקופות אחרות היא היתה השיקצה המקומית בגלל הלבוש, הדברים משתנים בין אם הפוסקים יאמרו את זה ובין אם לא, ואני לא מדבר על השקופע אלא על עובדות אובייקטיביות,
לדעתי להיפך, כשמגדירים מנהג לא ככיסוי ראש אלא כדת יהודית זה בדיוק אומר שזה מחייב את מנהגי הדת היהודית, מהם מנהגי הדת היהודית? משתנה,


כמתעסק,
אני לא חושב ששינויי המנהגים בכיסוי הראש יכולים להיות מאופיינים כשינוי של ציבור מסוג רע, חילונים וגויים וכדו' טפו טפו טפו עפ"ל, זה פשוט שינוי של האנושות ולא בגלל פריצות נוראה שהיתה אלא הנשים התחילו להתבלט יותר והדבר המצחיק הזה שנמצא להן על הראש הועף כלאחר כבוד למקום הראוי לו, לבדוק בציציות של תהליך השתנות המנהג זה מגוחך, העובדה היבשה שאשה שמגלה את ראשה לא נחשבת ליוצאת דופן מבחינת צניעותה אומרת שאין עם זה כל בעיה בימינו,
נ.ב. כנראה שאשה שגרה בתוך בני ברק לא יכולה לסמוך על המנהג העולמי הזה בגלל שבמקומה לא ממש נוהגים אותו,
ואל תגידו שהיום רוב הציבור החרדי וחלק גדול מהדל"י נוהג ללכת ולכן כל מי שמשייך את עצמו למי מביניהם חייב בכך בגלל המנהג הציבורי, שהרי אם הם עצמם ייפגשו אישה חילונית זה לא יוצא דופן בגלל מנהג העולם, אז בעצם כל מה שהם רוצים שהאשה הדתית תלך בתלם ולא תעשה בושות וכדו' סיבות לאלפים, זה לא נקרא מנהג, זה בעצם מנהג שהתבטל מכל הבחינות, אלא שיש פחדים או כל סיבה אחת לשנות את זה,
אני בתור אישה לא הייתי הלך בכיסוי ראש גם אם היו משלמים לי על זה,

איחוד הודעות

.
"... מעולם לא שמענו על איזה פוסק הלכה ספרדי שהתיר לנשים ללבוש פאה לכתחילה. "

מתוך תשובה של הרב שמואל אליהו באתר מוריה
http://www.moriya.org.il/shut/print.asp?id=2017

האם לדעתכם נשים הולכות כיום עם כיסוי ראש מטעמי צניעות?

אני לא מכיר נשים כאלו.

אני יכול לדבר בהכללה על שני זני נשים:

א. נשים חרדיות - הולכות עם כיסוי ראש כי זו ההלכה. כלומר, ה'הלכה' (כפי שהיא מקובלת בחוג הספציפי של האשה -  (כל אחת וכיסוי הראש שמקובל בחוג שלה: מטפחת, פיאה, פיאה+כובעון קטן שמזכיר לי ירמולקה של ראשישיבעס מהדור הישן שמוטה על הצד בסגנון נערי בני עקיבא שיש בו חשש כבד לחוקות הגוים). קובעת מה צנוע ומה לא. לכן, אצל חבדניקיות פאה עדיפה מכל מטפחת, כי גם פאה מהודרת היא יותר צנועה מאיזה תלתל סורר שצתגנב מטחת למתפחת אבל הוא שייך לאשה. או לחילופין, אצל נשים חרדיות מהזן החוצניקי העשיר, גם לבוש פרובוקטיבי וצבעוני אבל לפי המידות הוא צנוע, כי הוא עומד בקריטריונים של ההלכה. בקיצור, חז"ל/הפוסקים.מנהג אבותינו של פעם קובעים עבורנו מה צנוע ומה לא, ואין לתחושות שלנו יכולת ערעור על כך. לכן, ההבדלים הלא ברורים בין שיער פנויה לנשואה או בין פאה לשיער טבעי - כיון שהם מעוגנים בנוהג החרדי המקודש, הם הופכים להיות עובדה שאי אפשר לערער אחריה (כמו שפעם ציטט פעם מישהו בפורום את אחד המשגיחים: אם השמים נראים לך כחולים אבל בגמרא כתוב שהם אדומים, זה אומר שיש לך בעיה בראייה).

ב. נשים מזרחיסטיות - הולכות עם כיסוי ראש לרוב כסימן זהות חברתי ('סמל האשה היהודיה' כמו שהסבירה לי פעם מישהי, מתוך שכחה שכל עוד שהיא רווקה היא גם אשה יהודיה, ושהסמל הזה מסמל גם נשים בתרבויות אחרות) או לעתים כסמל מטאטוס, משהו בסגנון טבעת נישואין או טלית לאשכנזים. מעולם לא שמעתי בחורה ד"ל שחושבת שזה עושה אותה יותר צנועה.

תימא לי,
וכי נעלמה גמרא מפורשת מידידנו על כך שכיסוי ראש לנשים דת משה הוא???

ממללא,
עד כמה שאני מכיר את המגזר (הדתל"מי) כיסוי ראש בהחלט מהוה מדד של צמיעות, והראיה הפשוטה אשה שתפסיק ללכת עם כיסוי ראש (נניח בגלל שהתגרשה, או שהרוח העיפה וכד') תגיד במקרים רבים, שהיא הרגישה כאילו היא עירומה או /החצאית שלה נפלה וכד'.

כלומר כיסוי הראש נחשב כלבוש שלה לכל דבר, דבר שבודאי לא יאמר על טבעת נישואין/אירוסין למשל.