הלכה למשה/תורה מסיני [ואלוקיותה של ההלכה]

בוגיעלון:


להעיר

הבהרת היטב את עמדתך...

אבל איך כתב מישהו בפורום לפני כמה ימים על מה שכתוב 'היש משכיל דורש אלוקים' שאלוקים לא מחפש 'אומרי הן' (בלשון הכותב: שווענץ) אלא חפץ ב'משכיל דורש'! במילים אחרות הוא מחפש מאמינים במה שיודעים ולא במה שרוצים.

באשכול ההוא על ה"אפליה" כלפי נשים,
http://hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=555088,
ישנה תגובה של מרבררבאשי ללהעיר, בה הוא כתב:

"להעיר, האמנם מתוך קבלת עול ולא מתוך הכרה בתוך הלב שהנשים הן באמת אזרחים מסוג ב'?"

בין השורות [ליתר דיוק בין מילות השורה] יוצאת ההנחה שדובר עליה הרבה בפורום, שאין אדם יכול לקבל מסורה אלא אם ברמה מסוימת שיקול דעתו מסכים לה. הלא זה הרעיון לו קראנו "ג'פרסון" שכאשר דבר נדחה לגמרי מהשכל אין האדם יכול לחיות עמו!

האשכול התחיל בקושיא על מ"ש במסכת שבת באמת אמרו, הקושיא הזה כבר יישב הברטנורא וז"ל, במסכת תרומות פרק ב משנה א באמת אמרו, כל היכא דתנינן באמת אמרו כאילו היא הלכה למשה מסיני, אבל לאו דוקא הלכה למשה מסיני, אבל לאו דוקא הלכה למשה מסיני שהרי בפרק קמא דשבת שנינו באמת אמרו החזן רואה היכן התינוקות קורין ומדרבנן היא:

נמצא, דלפי הברטנורה לק"מ. אבל להחולקים אכתי יש לעיין.

לבורג קטן

לשאלתך על הראשונים הסוברים ש"באמת אמרו", הוא "הלכה למשה מסיני" ממש. והרי "באמת אמרו-התינוקות רואין", היא הלכה מדרבנן, )ועיין בתשובתו הארוכה של הרב יאיר בכרך, בספרו "חות יאיר (סימן קצב), הדנה בשאלת ההגדרה "הלכה למשה מסיני", בדברי הרמב"ם, המציין באות יט, שהלכת "התינוקות רואין", לא הובאה בדברי הרמב"ם, לא במשנה תורה ולא בפיהמ"ש).

הנצי"ב, עונה על שאלתך זו, בהעמק שאלה על השאילתות (מטות, שאילתא קלז אות ב.(הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' קמ טור א), ש"בסיני נאמרה הצורה בה יגזרו חז"ל את גזרתם, לכשיגזרוה, למשל, אם יגזרו שלא לקרות בשבת לאור הנר שמא יטה, לא יגזרו על החזן, הרואה במקום שהתינוקות קוראים, מציין, שכך כתב גם גם המהרש"ל, בחכמת שלמה עירובין ה, ב.



לבוגי

כבר ראיתי הסבר דומה לדבריך, שהסיבה שהתורה שע"פ לא נכתבה, כדי שתהיה לחכמים "גמישות", בקביעת הלכה, אך איני זוכר היכן, וייתכן כהסבר ל"כל אשר יורוך", רעיון דומה ראיתי גם באיזשהו מילואים לתורה שלמה (אולי לפרשת החודש הזה לכם), כהסבר לסיבה שלא גילו את "סוד העיבור", כדי ליצור "תלות" בב"ד, בקידוש החודש ובמועדי החגים

אם ידוע לך מקור לדבריך, אשמח אם תודיעני.



לווטו

לדבריך, "מהמדרש מתבאר שניתנו למשה כללים בהם יוציא כל דין, אך לא פרטי פרטים",

המהר"צ חיות מביא הסבר דומה, למאמרו של רבי חייא בר אשי אמר רב: שה"שיעורין החציצין והמחיצין הם הלכה למשה מסיני", (עירובין דף ד עמוד א), ואעפ"כ מצאנו בהם מחלוקות, והסברו (חידושי מהר"ץ חיות, ב"ק דף י"ז ע"א, בד"ה סומכוס, ויומא דף פ ע"א), "דאע"ג דכל השיעורין הלכה למשה מסיני לשער בבעדשה כזית כגריס, כותבת, גרוגרת, כביצה אבל חילוק השיעורים... ד"ז מסרה לחכמים והם עשו החילוקים כפי הכרע דעתם",ומציין שכבר כתב כן בספרו תורת נביאים.

ספרו אינו לפני, בעת כתיבת הדברים, ואינו יודע עם הוא מרחיב "יסוד" זה, גם לדברים אחרים.


לקלף

כתבת: "אולי כדאי שתביא גם את המורדכי בחולין, שעשרת השבטים קיבלו הלכות שחיטה, ישר מהר סיני",

אנא הודיעני היכן כתב זאת המרדכי, ובאם כוונתך לדבריו (סימן תקעא, לחולין דף ב), בשם רבינו ברוך, "שראה כתוב בהלכות שחיטה שהביא רבי אלדד בן מחלי הבא מעשרת השבטים, אמר יהושע מפי משה מפי הגבורה כל הזובח לה' ואינו יודע הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו...", הרי המרדכי לא אמר, את אשר אתה כותב בשמו.

כי "אמר יהושע מפי משה מפי הגבורה", הם דברי המרדכי בשם רבנו ברוך, המצטטים נוסח אגרת שנשלחה, מקירואן (?) לרבינו צדוק גאון, ובה שאלות על סיפורו של אדם שטען ששמו הוא "אלדד בן מחלי משבט דן", (הידוע כ"אלדד הדני"), שהגיע מעבר לסמבטיון, ונסיפר להם על עשרת השבטים, "ועל הלכות שחיטה וטריפות, שבידיהם מ"פי יהושע מפי משה מפי הגבורה", הלכות שאינם ההלכות כמו "שלנו", והם שואלים לדעתו על כך.

קיימת תיאוריה, שהן סיפור השאלה על אודות אלדד הדני, והן תשובת הגאון, הם זיוף, ואינם אלא "טריק" קראי, כדי להוכיח שחכמי התלמוד, שינו את הלכות השחיטה והטריפות, שהיו במסורת, מפי יהושע מפי משה.

מאחר ואני כותב את הדברים מזכרוני, איני רוצה להאריך, שמא אתבדה, וכל הרוצה בפרטים, אין לי ספק שידע היכן למצוא אותם.

שתי הלכות.מ"הלכותיו", הובאו בתוספות זבחים (דף לא עמוד ב ד"ה כל הפסולין, וראה גם תוספות חולין דף ב עמוד א), בשם "הלכות ארץ ישראל", והן ההלכות "דנשים לא ישחטו מפני שדעתן קלה", וההלכה "שאם שחט ולא בירך, וערום ששחט שחיטה פסולה", שעליהם כתבו בעלי התוספות, "ונראה שהם חומרות בעלמא שהיה אומר אותו החכם שכתב הלכות ארץ ישראל", והוא טעות ה"בחור הזעצער", שטעה בפיענוח הר"ת "א"י", וחשב שהוא "ארץ ישראל", ואילו הפיענוח הנכון הוא "אמר יהושע", שבו פתחה כל הלכה, שעליה מסר "אלדד הדני".

באשכול על ר"ג, נקלעתי בהודעת הניק "לומדמכלאדם" המבטא מפי רב שך את ההפרדה הרווחת בין השכל לתורה בכלל ולהלכה למשה מסיני בפרט וז"ל [הנוגע לענייננו]: ... "וכי מה אמר לכם [שאל רב שך מבחורים שהלכו לשיעורו של ר"ג], וכשענו לו תפילין שחורות ומרובעות כי כך וכך (איני יודע מה) אמר להם: לא נכון, אלא כך הלכה למשה מסיני. (וזו הסיבה)."

וכן איתא במשנה ידים, פ"ד, מ"ג:"...אמר ר"א...מקובל אני מריב"ז ששמע מרבו, ורבו מרבו עד הלכה למשה מסיני, שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית".

וכ"כ הר"ש משאנץ על אתר:

"הלכה למשה מסיני - לאו דווקא, דאין זה מן התורה אלא כהלכה למשה מסיני".