|
|
| נשלח ב-5/9/2006 13:31 |
 |
| |
אי"צ ,
כנראה ששוללת את הגבלת הדיון לתוך המסגרת . האם בעצכ"ח לא נתכוונו לבדוק את טיב המסגרת עצמה?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2006 14:18 |
|
| |
כי-שרית,
הערה נפלאה!!!
לעצם העניין חשוב להבדיל בין לומר משהו שאינו אמת לבין להסתיר את מלוא האמת. יש מקום לא לחשוף כל ילד בכל גיל לכל דבר. אבל לשלול דבר חיובי ולהחייב דבר שלילי זה משהו שבפועל אינו עובד (כי הילד מרגיש, ואדם לא יכול שלא לחשוף את עצמו בביתו הוא) וגם מזיק (כי הילד יכול לאמץ אמונות שגויות ולבסוף להגיע למשברים בגלל התנפצות אל סלעי המציאות והשכל הישר).
לענ"ד צריך לטפטף עצכ"חיות בזהירות, ולפי הגיל וההתפתחות הרוחנית-נפשית.
ועל כל המלצותיו של רמבמז"ל אין לי אלא לומר יישר!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2006 17:19 |
|
| |
אי"צ,
הבנתי - אולי בטעות - שאתה מניח תוצאות מסויימות כחלק מתנאי היסוד של החינוך, כאילו יש איזה הליך כימי-פיזיקלי ידוע מראש על פיו תנועה מסויימת יוצרת בהכרח תוצאה ספציפית (נניח: ביקורתיות מאוזנת, מתוך אמונה שלמה של ההורים, תוביל להבנת הילדים את יעודו של האדם כמחוייב לא-להים).
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2006 17:37 |
|
| |
http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/rambam/hakdamat-2.htm#3
[משל: דרך חינוכו של נער קטן
ואתה המעיין בספר זה תבין זה המשל שאני ממשיל לך ואז תכין לבך ותשמע דברי בכל זה.
שים בדעתך כי נער קטן הביאוהו אצל המלמד ללמדו תורה. וזהו הטוב הגדול לו לעניין מה שישיג מן השלמות. אלא שהוא, למיעוט שנותיו וחולשת שכלו, אינו מבין מעלת אותו הטוב, ואל מה שיגיעהו בשבילו מן השלמות. ולפיכך בהכרח יצטרך המלמד, שהוא יותר שלם ממנו, שיזרז אותו על הלמוד בדברים שהם אהובים אצלו לקטנות שנותיו. ויאמר לו: "קרא ואתן לך אגוזים או תאנים, ואתן לך מעט דבש". ובזה הוא קורא ומשתדל. לא לעצם הקריאה, לפי שאינו יודע מעלתה, אלא כדי שיתנו לו אותו המאכל. ואכילת אותן המגדים אצלו יקר בעיניו מן הקריאה, וטובה הרבה בלא ספק. ולפיכך חושב הלימוד עמל ויגיעה, והוא עמל בו כדי שיגיע לו באותו עמל התכלית האהוב אצלו, והוא אגוז אחד או חתיכה דבש.
וכשיגדיל ויחזיק שכלו ויקל בעיניו אותו הדבר שהיה אצלו נכבד מלפנים, וחזר לאהוב זולתו, יזרזו אותו ויעוררו תאוותו בו מאותו הדבר החמוד לו, ויאמר לו מלמדו: "קרא ואקח לך מנעלים יפים או בגדים חמודים", ובזה ישתדל לקרוא, לא לעצם הלימוד, אלא לאותו המלבוש. והבגד ההוא נכבד בעיניו מן התורה, והוא אצלו תכלית קריאתו.
וכאשר יהיה שלם בשכלו יותר, ויתבזה בעיניו זה הדבר גם כן, ישים נפשו למה שהוא גדול מזה, ואז יאמר לו רבו: "למד פרשה זו או פרק זה, ואתן לך דינר אחד או שני דינרים". ובכך הוא קורא ומשתדל ליקח אותו הממון, ואותו הממון אצלו נכבד מן הלימוד, לפי שתכלית הלמוד אצלו הוא שיקח הזהב שהבטיחוהו בו.
וכשיהיה דעתו שלמה, ונקלה בעיניו זה השיעור, וידע שזה דבר נקל, יתאווה למה שהוא נכבד מזה. ויאמר לו רבו: "למוד כדי שתהיה ראש ודיין, ויכבדוך בני אדם ויקומו מפניך, כגון פלוני ופלוני". והוא קורא ומשתדל כדי להשיג מעלה זו, ותהיה התכלית אצלו הכבוד שיכבדו אותו בני אדם וינשאוהו וישבחו אותו
וכל זה מגונה, ואמנם יצטרך למיעוט שכל אדם שישים תכלית החכמה דבר אחר זולתי החכמה, ויאמר לאיזה דבר נלמד, אלא כדי שנשיג בו זה הכבוד, וזה הוללות על האמת. ועל לימוד כזה אומרים חכמים "שלא לשמה", כלומר שיעשה המצות וילמד וישתדל בתורה לא לאותו הדבר בעצמו, אלא בשביל דבר אחר
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2006 19:12 |
|
| |
השאלה איננה רק עקרונית-אידיאולוגית. יש לה היבט טכני מאד, אבל קריטי. לאחרונה "התפתחה" מאד תופעת הסלקציה במוסדות חינוך והתפשטה למימדים מפלצתיים. בכוונתי לפתוח אשכול בנושא. מי שאינו בשל לשלוח את ילדיו למסגרת שאינה בלב הקונצנזוס, או להתפשר על מוסד שאינו העילית שבעילית (מבחינת התפיסה החרדית הקלאסית), "אין מצב" שישתף את ילדיו במחשבות "בעיתיות".
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2006 19:21 |
|
| |
סם,
האם לא יכול להיות, שמי "שאינו בשל" וכו' (כדבריך) גם אינו חושב מחשבות "בעיתיות", או לפחות שאין הן חלק מהותי מחייו? ואם כך, מדוע שישתף בהן את ילדיו? מדוע שיחנך את ילדיו באופן ה"בעיתי"?
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2006 19:33 |
|
| |
אמשלום
לא הבנתי את שאלתך. אני הבאתי טיעון המצדד שלא לשתף את הילדים, גם אם באופן עקרוני זה ראוי.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2006 20:01 |
|
| |
סם,
הבנתי שאתה טוען שיש הורים שאינם "בשלים" לביקורת מסוג מסוים, ולכן עניתי שאולי אותם הורים באמת אינם צריכים לחנך למשהו שאינו בנפשם. אם זה לא "הם", אין סיבה שיחנכו לכך.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/9/2006 23:53 |
|
| |
omek04 היה פעם מכותבי הפורום הזה, אבל חזר בו והיום הוא כותב במקומות אחרים.
עם כל זאת, כשרונו לא הלך לאיבוד. ומצאתי שכתב את הסיפור היפה הבא, כנראה מפרי עטו,
בח"ח, וראוי מאד להביאו כאן באשכול הזה שלנו.
אז כדי לא למנוע דבר טוב, הנה ההעתקה
***
איש אחד סבל מכאובות ומרורים ובושות,מכך שהחברה לא רואה בעין טובה את הליכתו בבוסתן
הרענן הסמוך לשכונתו בגטו.קשה היה לו לסבול את הימצאותו בגטו עבש,אויר נכאים,מלא תחלואים
ונגעים.
האיש ידע היטב כי אויר הפרדס צח נהרות הבוסתן מפכים ומבריאים.מירר בבכי בהרגישו כי הוא
הולך ונחלה,גופו מבאיש ונפשו אפילה ודוויה.היה יושב וכואב,ומעל הכל היה בוש בזה שידע כי הוא
נוהג ומנהיג משפחתו היפך כל רצונו וידיעתו הברורה במעלת הבוסתן.
ניגש אליו אדם חכם ואמר לו: שמע בני,הבוסתן הוא בשבילך,לך אליו.תהנה ממנו.תחיה ותבריא
באושר ועושר.גופך יחלים ונפשך תצהל! אל תשים לב לחבריך בגטו החולה, אלא שים עיניך אל
השוכנים בבוסתן שהוא כפי ידיעתך,ירפא את מחלתך וישמח את רוחך כפי שאתה יודע וכפי
שסיפרת לי כך תשמח והמעיין יאיר ויסיר בושתך ממך.
ענה לו האיש בדאגה: איך אלך אל הבוסתן להתרפאות,הלא יש בזה סכנה!
"ומה הסכנה" השתאה החכם
אה חייך האיש וענה
"אתה לא מבין?אני חושש שמא גם בניי ילכו לבוסתן"
(http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?whichpage=2&topic_id=2030828
זהירות - האשכול לא קשור לנושא שלנו כלל והוא גם קשה לעיכול)
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2006 06:58 |
|
| |
מיימוני,
תודה על הלינק.
לענ"ד האשכול שם, דוקא קשור מאוד לנושא כאן, בכמה וכמה דרכים. אני, למשל, למדתי ממנו שיש כאלה שחושבים שהם בעלי מחשבה ביקורתית ואפילו מצהירים על התלבטויותיהם בעניין חינוך ילדיהם בדרכם זו, אבל אין להם שום בעיה לעודד ולהזדהות עם תופעות (שלעיני שלי, הבוּרוֹת לחלוטין נראות) שמבטאות את חוסר הביקורתיות ה"עדרי" במובנו העמוק (או הרדוד) ביותר.
ומדוע זה לימוד חשוב? כי למרות שגזרתי על עצמי שתיקה בכל הנוגע להבעת עמדה ביחס לקהילה החרדית, כיון שאיני חלק ממנה, מעולם לא הייתי וגם איני מתעתדת להיות, חשבתי שיש באשכול הזה דיון שבמהותו מתאים מאוד גם לאורח חיי ולהתלבטויותי שלי (חשבתי שזו התלבטות אוניברסלית כמעט - כיצד לחנך למורכבות, כיצד לגדל ילדים בקהילה, כשלא ברור להורים שהם מזדהים לחלוטין עם הקהילה וכו'). עכשיו מסתבר לי, שהפער בין מה שאני מבינה כ"מורכבות מחשבתית", כ"ביקורתיות" או כ"הליכה נגד העדר/הזרם" לבין מה שאתה, למשל, מבין ככאלה, גדול מדי לגישור.
אם כן, אני פורשת מן הדיון באשכול הזה, וסליחה שהשתתפתי בו מלכתחילה. טעיתי במחשבה שיש לי מה לומר בנושא. מסתבר שממש ממש לא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2006 08:45 |
|
| |
מיימוני,
מה שווה כל הפתיחות המחשבתית אם למעשה שורפים מה (ואולי גם מי) שלא מוצא חן בעיניך?
הפתיחות המחשבתית יכולה להביא לשני דברים, או לריפורמה אם אתה עקבי, או לקנאות מעשית המנותקת מפתיחות מחשבתית.
יתכן ונפשית צריל עוגן יציב כדי לאפשר פתיחות מחשבתית.
תוקן על ידי - בעלבעמיו - 06/09/2006 8:56:01
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2006 08:51 |
|
| |
בעל,
את השאלה הזו ניתן להפנות גם לציבורים נוספים (הר המור שמדברים על הפתיחות של הרב קוק שבכל דבר יש ערך ותועלת וחשוב ללמוד ממנו, ובכל זאת הם שורפים כל מה שלא ב'קו'). לפעמים זוהי טקטיקה שאנשים חושבים שהיא נחוצה ברה"ר, והפתיחות מיועדת ליחידי סגולה או למי שמצוי בשלבים מתקדמים.
אני לא לגמרי מסכים, ובודאי לא למובנים הקיצוניים שהוצגו כאן ושקיימים גם בהר המור, אבל שאלתך עסקה בקוהרנטיות של שיטות כאלו, ולענ"ד לא הראית חוסר קוהרנטיות.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2006 08:58 |
|
| |
רק אני צריך להיות קוהרנטי?
אבל האם שיטה אמורה להשאר בתיאוריה בלבד ?
הרי כל הדרשנים מסבירים לנו שתורה מלשון הוראה וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה וכו'.
.
תוקן על ידי - בעלבעמיו - 06/09/2006 9:01:57
|
|
|
|
|
