חינוך לעצכ"חניקיות

אמשלום

(מתוך הנחה שלא פרשת מקריאת האשכול)

למה את מניחה שאי אפשר על ידי חשיבה ביקורתית להגיע לעיתים למסקנה זהה עם העדר, לא בגלל אלא למרות, ואולי לפעמים גם בגלל. מאיר

אמשלום,

מסתבר שאת היא הכוכב האמיתי של האשכול הזה.
משום כך מופנית אליך ההתלבטות הבאה:

1. כידוע לך אני מחשיב עצמי בצדק כאישיות ביקורתית כנה וחכמה.

2. אתמול פנה אלי מנהל מרכז חשיבה ביקורתית בשם "מועדון מידבאתמה" בהצעה מעניינת.
הם פותחים השתלמות אקסלוסיבית לאליטה הרוחנית, דהיינו לאנשים הרואים עצמם כישויות ביקורתיות כנות וחכמות.
תוכנית ההשתלמות כוללת בחינה של כל נושא מרכזי בהווית האדם בלא שום הנחות מוקדמות או דעות קדומות, אך ורק במאזני הביקורת הצרופה

3. הנושא הראשון שיועבר בסמינר הוא:

מה ערכם של חיים?
האם רובם אושר או סבל?
האם מוצדק להמשיך ולסבול ללא תכלית מוצדקת?
האם נכון לשלול איבוד עצמי לדעת?
האם התבונה הטהורה איננה, בעצם, מובילה להכרה השכלית הנאורה שהמוות עדיף על החיים?
האם זו איננה מסקנה ישירה גם מדברי בית שמאי ובית הלל "שטוב לו לאדם שלא נברא משנברא"?
היש דרכים יעילות וקלות להתאבדות?
מבחינה טכנית, מהם הדרכים המצויות היעילות להתאבדות קלה וחשוכת ייסורים?
ועוד כמה תתי נושאים שעומדים ברומו של עולם.

4. שאלתי ובקשתי:
האם ראוי שאשלח גם את ילדי (המתחנכים לפתיחות וביקורתיות מוחלטת, בגילאים 6, 9, 12, 15, ו - 18) לסמינר המפתה הזה?
שם הרי יוכלו לבחון את הדברים בצורה שכלתנית מלאה, בהדרכתם של גדולי הפילוסופים והמורים !

5. מה דעתך?

ובכלל, האם זה באמת נכון שלי ושלכמותי (בעלי התבונה הטהורה + והאגו הגדול ) כדאי מאד להשתתף בסמינר?

האם תוכלי לסייע לי בקבלת ההחלטה?

בתודה

ר"מ

ר"מ
עד איזה גיל נשארים ילדים? 

רמ, אם מרכז החשיבה הביקורתית דנן מציע ברצינות דיון בשאלה "האם התבונה הטהורה איננה, בעצם, מובילה להכרה השכלית הנאורה שהמוות עדיף על החיים?", כדאי לבדוק מה קורה אצל המתחרים.

DFL
והלא נמנו וגמרו שוב לו לאדם שלא נברא.

ב"ב,

אין לי ענין או אפשרות להתווכח עם אלה שנמנו וגמרו כך, לפי הגדרות פרטיות של "טוב" ו"לו". בשפה הפרטית שלי, מעניין לו לעטלף שנמלק משלא נשלק, רוצה להעמיד את זה לדיון?
השאלה היא אם יש משמעות למשפט הזה, לפי המובן המקובל של "טוב לו" כדיווח שהאדם יכול לתת לגבי רק לגבי עצמו?

דפל
לא הבנתי את עומק מחשבותיך.
מי הם בדיוק המתחרים?
מה זה תבונה טהורה? תבונה של מי? טהורה למי?
את החיים אני מכיר את המוות לא. למה אחשוב שזה עדיף.

הסיפור הנפלא הבא התפרסם בח"ח. נכתב בידי schmuelll וזה הלינק. http://masoret.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=2039770 הסיפור מכיל למעשה שני חלקים. סיפורו של שמואל על שני המחנכים שלו, זה שידע להתמודד עם שאלות עצכחיות וזה שלא ידע. והסיפור על הבחור, שאולי פחות נוגע לנו או לפחות לנושא זה של האשכול. אבל כיון שהתחלתי, כבר העתקתי הכל. שורות אלו התחלתי לכתוב אחרי שפרצתי בבכי בשיחת טלפון, ובכן לא נהוג במחוזותינו להיות רגשניים ודאי לא לשתף את הזולת במסתרי רגשותינו, כך שמחקתי את המילים הטעונות, הלכתי לסליחות, כשחזרתי שמתי לי במכונית את יוסל'ה לשמוע לשמוע לשמוע אל הרנה, אה אין כמו יוסל'ה, וכשהוא שר את הנני העני ממעש ידעתי שיוסל'ה הבין זאת יותר טוב ממני, היו פעם מבינים. עכשיו הייתי כשיר לכתיבה קלילה יותר כמעט הומוריסטית, רק כמעט כי הנושא רחוק מהומור רחוק מאוד. *:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" /> בעולמינו הכל כך פסדו מדעי וכולנו פסכולוגים לעת מצוא נהוג לומר שחויות הילדות מעצבות את אישיותו של האדם, מי מעמנו לא קרא תיאורים על התנהגות של בני אדם בוגרים שנבעה מחסכים או חסרים הטמונים אצלו בתת הכרתו, מחנכים ופסיכולוגים, ולהבדיל גם באולמות המשפט עורכי דינים שוטחים טענותיהם המלומדות למה צריך לזכות את מרשם שרצח גזל וחמס רק מפני שספג סטירות בילדותו משכנתו המרשעת, ובאולם שממול תובע מאן דהוא סכום דמיוני מהוריו כי לדעתו הוא ממש נכה רגשית והוא יוכיח זאת באותות ומופתים הרי כולם רואים שהוא טיפוס אכזרי והכל רק בגלל הוריו, (וזה עוד לפני הדוגלים בדטרמיניזם וביהיביוריזם שיסבירו בלהט שהכל אבל ממש הכל נובע כפעולת שרשרת שתחילתה כמובן בגיל הינקות) ישנם המרחיקים לכת וגורסים שהאדם כל חייו מתפקד כריאקציה למה שאירע עמו בקטנותו, הגדיל לעשות ד"ר תומאס הריס שטען שהאדם הוא מכשיר הקלטה משוכלל הכולל מאגר הקלטות עד גיל חמש מכאן ואילך הוא רק מקבל חיזוקים למה שקלט, טוב בואו לא ניסחף. כך או כך ברור לנו שילדות אינה רק זמן גדילה והכשרה של רכישת מיומנות לתפקד עצמאים כבוגרים עצמאים, אצל רובנו הילדות וזמן הנערות עדיין חיים ונושמים בתוכנו, ארוזים ומקופלים בקפידה במגירות חדרי לבנו. יש לנו חוויות רבות מרגשות שמחות עצובות, לעיתים אנו קופצים את ידינו בכעס בהזכרנו בסצינה משפילה למרות שעבר ממנה עידן ועידנים, ישנם כאלו שעדיין חושבים איך יכלו לענות בצורה יותר טובה באותו ויכוח משפחתי ציבורי שכבר עבר עליו הכלח. הדברים ידועים והם לא באו אלא לשמש כהקדמה לשני מקרים מאוד דומים שאירעו עמי, אכן ניחשתם היטב אירעו עמי ואנכי עדיין ילד. 1. הסיפור הראשון התרחש בכיתה א' הייתי כבן שש וחצי ילד שובב מתקשה בריכוז מוחלט לאורך כל השיעור אבל פה שם אוזני קולטת והנה הרב'ה שניחן בכושר סיפורי דרמטי ודרמתי, מספר בדרמטיות וכולו דרמתיות על אברהם אבינו המושלך לתוך הכבשן הבוער, כמובן ילד מדמיין את העשן הריח ולהבות האש הנישאות, הרב'ה ממש קפץ ופיזז מזנק מקצה אחד לשני לרגע הוא אברהם בקולו הענוג משכנע בלהט על האיוולת באמונה בפסילים ומשנהו חזינו בחיילי נמרוד הגוררים אותו לכבשן, והסוף המשמח על הנס הנפלא אברהם אינו נשרף. ראה הרב'ה כי טוב והוסיף לנו לקח על ה' הטוב שעושה ניסים לצדיקים בכל הדורות וכמובן על סופם המר של הרשעים וכטוב לבו בדרמה הוא הוריד לנו מחזה על הסבא משפולי שרוקד כמו דוב מרביץ לגוי הרשע מכות רצח ומציל את המשפחה היהודיה האומללה, הכל היה נגמר בכי טוב אבל דוקא מילותיו האחרונות תפסו אותי ערני ואני משבית שמחה מקצועי שאלתי למה יש לה' צורך בניסים הוא הרי יודע הכל מראש ויכול לנווט את האירועים מראש בהם הצדיקים אינם נופלים לפח ואינם צריכים לעבור את רגעי הפחד עד ההצלה המקווה, כמובן ששאלתי במילות של ילד אבל כוונתי הייתה לשאול במה חשיבותו של הנס אם ה' יצר את המצב בו האדם זקוק לנס. אינני יודע אם הוא הבין אותי אבל אני זוכר היטב את מראה פניו שהתקשחו והוא אמר לי שאסור לשאול כאלו שאלות על ה'. יתכן שהוא לא הבין אותי מילים מסורבלות של ילד רחפני המתעורר לו פתאום ושואל שאלה לא מובנת, אולי הוא גם זעם על ההפרעה הלא צפויה, אבל בשבילי כל האווירה הנעימה הסתיימה באקורד הצורם של הרב'ה הכועס, ודוקא חבל הוא היה רב'ה חביב. ותאמינו או לא עד היום השאלה מנקרת במוחי, מאז כבר חשבתי על זה רבות שמעתי הסברים מאלפים, אבל בכנות כשאני שומע או קורא לומד על נס הסיסואציה הראשונה בראשי למה ה' נזקק לנס הוא יכול היה מבלעדיו ולא עוזרים לי דבריו המקסימים והפשוטים של הרלב"ג. 2. המקרה השני די דומה והוא קרה בהפרש של ארבע שנים, בכתה ה' המלמד היה חסיד קרלין בגיל העמידה הגיל עשה את שלו ולא תמיד היה לו סבלנות, סיימנו את חמשה חומשי תורה ובכתה ה' החילונו שוב מבראשית והפעם עם רש"י. אחזנו בסוף פרשת בראשית וינחם ה' השיעור היה רציני הרב'ה ישב על מקומו הכל שונה לחלוטין מאותו שיעור תזזי ארבע שני ם קודם, ושוב אני שואל מבלי לחשוב איך שייך חרטה באלוקים הוא הרי צופה ויודע הכל, הוא הרי ידע על השתלשלות האירועים עוד לפני בריאת האדם, שאלתי וקפאתי על מקומי מחכה לנזיפה משהו בפנים לחש לי שדיברתי בצורה לא ראויה, אבל מלמדנו בחן אותי בפנים טובות, אני מנסה לא להשמע בנאלי או ספרותי אבל קלסתר פניו השקיף אלי בפנים כל כך טובות, אוי הוא אמר לי אתה שאלת שאלה מצויינת, הו אתה יודע שזכית לכוון לשאלת הכלי יקר (ופה הגיע סיפור שלם על תולדות חייו של הכלי יקר כי רובנו לא שמענו עליו עד כה) השאלה כה טובה הוא חייך שאפילו אני לא יודע את התשובה, אני רק יודע שמה שכתוב בתורה זה אמת ויש חלק שרק חכמים גדולים זוכים להבין הוא דיבר אלי שפה ילדותית פשוטה ומובנת, אבל אני שמח שחשבת על השאלה, לא התקררה דעתו והוא צייד אותי בפתק להורים בו שיבח והילל אותי על הקשבה כשרונות וכל מה שאתם חפצים. אינני יודע אם אותו מלמד היה מתוחכם חשב פסיכולוגית ומה הייתה כוונתו, אני יודע שהנושא הזה נשאר כה אהוב עלי, דברתי עליו כתבתי הרחבתי בו, והכלי יקר כל מילה שלו שם שגורה על לשוני, אינני מרגיש שמשהו קשה לי או טורד את מנוחתי בענין, לא שאתיימר להבין את העניין על בוריו, אבל זה מהסוגיות הגורמות לי לחוש קשר ואהבה ללימוד. יש לו לאותו רב'ה מגירה מיוחדת מליאת הכרת תודה טמונה אצלי באחד מסתרי לבבי. מה ההתפרצות הנוסטלגית הזו פתאום? ובכן אספר לכם סיפור שלישי טרי, בימי הקיץ נתבקשתי ללמוד עם בחור צעיר, בדרך כלל אין הכוונה בבקשה מעין זו לשמש כמלמד פרטי ולגשר על קשיי הלימוד הכללי הקבוצתי, אלא גם לתת חוות דעת על הבחור ואיבחון ודרכי פעולה לגבי העתיד. ביליתי במחיצת הבחור כמה שבועות בעודי תר אחר הבעיה, אך גם לאחר שבוע שבועים ועוד לא מצאתי, גיליתי נער כבן ארבע עשרה וחצי, שמתי לב לחוסר בגרותו ובשלותו אבל אלו דברים שמגיעים עם הזמן (כמובן שהכוונה כונה לא תזיק) וחוץ מזה היה לו הבנה טובה כשרונות לא רעים, נחמדות חביבות, שוחחנו למדנו, מה אומר בחור רגיל קצת ילדותי שמענו כבר כאלו דברים לא? סיימתי את מלאכתי קצת בהרגשה מוזרה שהנה החמצתי לא עמדתי על שורש הבעיה. מספר ימים לאחר מכן הוזמנתי לפגישה עם רה"י של הבחור, והוא מבקש ממני את חוות דעתי עליו, השפלתי את עיני וגמגמתי שהבחור הוא כשרוני מבין ענין חברותי כך שאיני מבין לא סיימתי את דברי והוא קטע אותי ודאי כל דבריך אינם חדשים לנו, אבל הבעיה היא שאין לו חשק ללמוד הוא אינו מסוגל לשבת סדר שלם שכולל שעתיים שיעור ושעה וחצי חזרה, הוא קם מסתובב מתרוצץ מחפש תעסוקה, ובאין לו תעסוקה הוא מנסה לפטפט עם חבריו והנה לנו גורם בעייתי בשיעור, ניסו כבר לדבר עמו בטובות, עברו לעונשים, אבל כנראה שזה טיבו הוא אינו מסוגל. שתקתי ואז הוסיף אותו רה"י שהוא החליט לשלח את הבחור ממסגרת הישיבה, אדרבא יבור לו מקום אחר עם מסגרת יותר מקלה פחות תובעת ושמה יפרח לו זה לטובתו, למה לדרוש ממנו את שאינו יכול. טוב אז אם החלטת מה רצונך ממני אני שואל, והוא עונה אבי הבחור בקש לי שבטרם אעשה מעשה אתייעץ עמך אולי נשמע ממך דרך חדשה, ובכן אם יש לך תרופת פלא או פטנט הבה לנו ולא דרכי הבחור והישיבה יפרדו. הוא הביט בי בציפיה ואני חשתי מבוכה במקצת בעודי מסביר לו שאני משתדל לייעץ בבעיות לימוד כמו הבנה ריכוז וכדומה או בבעיות התנהגותיות וחברתיות, אבל פה אין זו בעיה שנגזרת מהקריטוריונים הנ"ל אלא פשוט שאלה של חינוך נטו, נער צעיר כמעט ילד שעדיין לא ספג בתוכו את חשיבות הלימוד, ובכלל נפשו עדין יוצאת למשחקי חברה, נו פה נכנסת הישיבה כגורם חינוכי, הרי אין פה תלונות עליו, נו תחנכו אותו ליתר בגרות תפתחו בפניו עולמות חדשים, אדרבא זה תפקיד הישיבה לכך נוצרתם, איך אפשר לכעוס עליו רק בגלל שאין לו "זיץ פלייש" ושור שנגח נראה לו רחוק מאוד מהוי המציאות, מחנך טוב ימצא את הדרך בסבלנות להאהיב עליו את הלימוד להרחיב את אופקיו בשילוב עם קצת עיסוקים נוספים לממש את מרצו הנערי, ועד אז ידבר קצת לפעמים מה סוף העולם, אבל כשיגדל תזקפו הצלחה נוספת לזכותכם. אבל זה כבר ממש תפקיד הישיבה לחנך פחות קשור אלי, סיימתי את דברי שחשבתים פשוטים בתכלית והוא ענה לי אינני מבין מה שאתה אומר מי יעשה את מה שאתה מציע אין לי כח אדם לזה, יש מגיד שיעור בבוקר, אחד נוסף אחה"צ ועוד משיב בלילה, מעל כולם יש לי משגיח שממונה על עשרות בחורים, כל הצוות הנ"ל טרודים מאוד ואינם יכולים ולדעתי גם אינם מוכשרים לתת לו טיפול פרטני, הישיבה שלי מיועדת לבחורים נורמלים, שירותים פרטים מהסוג שאתה מדבר על זה הישיבה שלי אינה מספקת. וכך נסתיימה פגישתנו. מוצ"ש לפני סליחות התקשר אלי אבי הבחור, לא אוכל לשתף אותכם בפרטי השיחה היא הייתה כאובה מאוד האב בכה ואמר שבנו לא חטא ולא פשע, להיפך הוא תורם לחברה בדרכו שלו, אם יוציאו מהישיבה ויתנו לו להבין שהוא לא בסדר ועליו לחפש ישיבה לבחורים יותר חלשים לוקחים צעיר בריא בנפשו ומתחילים להוביל אותו בדרך שראשיתה תהיות מה רע בי מה עוללתי וסופה מי ישורנה אבל תוצאות טובות לא יבואו מכך. והרי יש לו את הכלים והיכולות רק צריך לגרום לו לרצות להצטרף לרכבת הנוסעת, זו בעיה של הישיבה שאינה יכולה לעשות זאת לא חסרונו של הבחור האם מותר כך לשחק בנפשו של צעיר, הוא בכה ולבסוף אני בכיתי עמו, אבל השאלה שבקעה מהשיחה, האם ישיבה היא רק מקום שמספק שירותים בחור צריך להתפלל נספק לו מנין שלוש פעמים ביום, זקוק לאוכל ניתן לו כיד המלך, נצרך לרבי יקבל מג"ש משופרא דשופרא, קצת שיחות לחזוק יר"ש יש לנו משגיח בנש"ק כמו קניון הכל במקום אחד, אבל אם חלילה הוא זקוק לחינוך, ולא איננו מדברים על בחור בעייתי או מושחת, אלא פשוט חינוך ליתר בגרות לראיית העולם בצורה נבונה יותר להיות המלאך שמכה על ראשו ואומר לו גדל זה לא בבית ספרנו. אלא נשלחהו נטיל עליו סטיגמה חפש לך מקום נחות יותר כי בעייתי אתה האם ישיבה לא נועדה קודם כל להיות בית יוצר (טוב אל תצעקו עלי על מקור הציטוט) של נשמת האומה ליצור יהודי מאמין האם ישיבה אינה בית וחממה לגדל בהם תנאים איך יהודי צריך להתנהג, או שעל הבחור לבוא מושלם ורק לקבל שירותים? ביקשנו סליחות היום, לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים, חשבתי לעצמי אלוקים אינו דורש מעמנו להיות מלאכים יש לנו חולשות אנוש בסיסיות אנו משתדלים להשתפר כמיטב יכולתנו אבל לכל אחד יש את חסרונותיו אנו באים מבקשים סליחה, ובמסתרי לבנו חושבים ה' סולח כי זה כל האדם זה המסגרת האנושית שלנו כך יצרת אותנו אבל עוד נגדל נשתפר אתה תראה ה' ביחסודינו אנו טובים אלו רק מעידות , והוא סולח לך ה' הצדקה, אבל לנו בושת הפנים איננו יכולים לקבל את האחר את הפרח שכמה לגדילה שצופן בתוכו אוצרות בושם וזקוק לחינוך כמו אויר לנשימה כדי להגשים את עצמו אנחנו לא יכולים לקבל אותו על חסרונותיו העכשווים אכן לנו בושת הפנים. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

והנה עוד מציאה, על הסיכון שבחינוך ילדים לספקנות. באדיבות לומד מכל אדם בפורום ח"ח. אני מעתיק לכאן, אבל בהזדמנות כדאי ללכת למקור ולהעתיק שוב. אופרה והייד פארק רבו שוב וכל ההודעות שלי יוצאת כפסקה דבוקה ארוכה. "ה אודה לך אם תוכל לפרסם זאת בעילום שם, בתגובה ל"סיפור של מוישי" שכן אין לי אישור כתיבה. אבאל'ה ואמאל'ה כאן מוישי שכותב אתם שמנסים את חינוכי קצת לנתב לומר לי שהכל צריך לבחון חזור ובחון האם מה שאומרים לי הוא נכון או לא נכון לא לקבל, לא להסכים, ממש, בשום פנים לראות את הדברים כמאליו הם מובנים ויש צידקה בדרך שאליה מחנכים רק אבאלה ואמאלה שלי קצת שוכחים שיש כאן ילד מבולבל ממסרים סותרים שלא יודע עד היכן כבר מגיעים דברים היכן הגבול הדק בין הביקורת לכפירה מתי סתירה- בנין ומתי בנין- סתירה אמאלה אמרת לי שרבות מעלותי ושכל כמו שלי אף גדול מרבותי ואין חובה להאמין למה שהם אומרים תמיד צריך לבדוק שכך פני הדברים אמרתי זאת לרעבע בחיידר בכיתה הוא לא ענה לי כלל, לא הבין את השיטה אני כלל לא מקשיב, הוא פתי לא יוצלח דבריו אינם סמכות ואם כך- אז "למה לך" על כל מנהג שמלמדים, יש לי מה לומר נשען על גב חזק, הן אבא כך אמר... בז אל השטויות, אשר סופחו עם השנים איננו משפחה של שוטים מאמינים... לומד את הגמרא הן יש בי שכל לא מצוי קשה לי להבין למה לימוד הזה רצוי מביט על הסוגיות. תוהה מה לגבי אומרות רובן הרב נראה לי כדרשות מיותרות וכאן אני שואל, עם הגמרא כך מתעמת האם חכם שבה מוזכר- דבריו היו אמת? אולי בכלל סברות רק מכרסו הוא העלה אבאלה- ענה לי כי גדולה השאלה. עד להיכן תגיע הדרישה אל המכוון כבר אין בי אמונה- במה שלא מובן השכל הוא מדד יחיד וזה כה מבלבל מרגיש איך התפיסה הזו בנפש תחבל אבאלה ואמאלה, אני מזמן לא כאן יושב מול הגמרא, הראש שלי מורכן איני מוצא בה טעם כי אין אני ודאי שיש על מי לסמוך, אז למה זה כדאי? בחנתי וחקרתי הסקתי מסקנות הדרך שחינכתם וקיויתם להקנות הרסה בי את אותה האמונה הטהורה אני כבר לא בטוח מי כתב את התורה.... אז אמאלה ואבאלה אין מה להצטער אם מוישי שלכם הפך עורו נהיה "אחר" בדקתי וחקרתי כפי שחינכתם בתבונה דרככם אינה דרכי- מסקנתי שונה נשאר תלוש. סומך רק על תבונת מוחי יודע שכעת רק בו הוא סוד כוחי ומשהו בלב שלי חושב להשבר הוי אמאלה עזרי לי כיצד להתגבר... אוהב אתכם תמיד.... מוישי הלינק: http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=620660&whichpage=6#R_3 שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו