|
|
| נשלח ב-2/10/2006 19:26 |
 |
| |
סיפור לצהרי יום כיפור?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2006 19:39 |
|
| |
שלומעלע, "לפני כמה שנים עת הגעתי לאוסטרליה זו שבה אני חי וכותב (לכל מי שבוחן את שעת הכתיבה ומזדעזע) "
|
|
|
|
| נשלח ב-2/10/2006 21:58 |
|
| |
יהודי מרחוק
בתגובה על הסיפור אסוציאטיבית חשבתי על קטע יפהפה של המשך חכמה בפרשת "בא" על ההבחנה בין הרגש לשכל - ועל היות התורה מודעת לרגשות המתעות המפריעות לחשיבה השכלית עיונית, ועל ידי נתינת המצוות החברתיות היא מנתבת את רגשותיו של האדם -
"...הרבה ה' לישראל במצוות לחלק להם ההרגשות כמו אהבה, אהבת רעים, חיי משפחה, אהבת האומה, נקמה לנקום משונאי ה', חסד לעשות עם חברו, יופי פרי עץ הדר, וכיוצא בו - 'רצה הקב"ה לזכות את ישראל מלשון "זכיתי לבי" (משלי כ\ט), להעמידם על הדת הפילוסופי ולבלי להתפתות מהציורים ומוחשים, הרבה להם תורה מושכלות, לגעור בכוח המדמה. ולכן נישא הציץ על הראש, והיה כתוב עליו "קודש לה' " (שמות כח\לו), שהשכל כולו קודש. אמנם על הלב מקור הרגשות כתיב בני ישראל, להורות שההרגשות יהיו אל המצוות, שרובן המה התאחדות האומה, כמו בית הבחירה, וביאה לרגל לירושלים, ולקט שכחה ופאה, ומעשר ותרומה שזה התאחדות האומה: ולכן ההרגשות עסוקים במצוות, ולא יתפתו להטבע להעריץ מה שהלב מתרגש מהם לעבוד עבודה זרה..."
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2006 07:04 |
|
| |
יהודי,
הסיפור שלך הזכיר לי את הצורך בחשיבה, דוקא בהקשר של סליחה, מחילה וחמלה. תודה.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2006 10:06 |
|
| |
ריב, יפה מאוד ומרגש ומחשב (מלשון מחשבה).
אמשלום, אכן יפה לראות שגם מחילה וסליחה שבאות מהלב יכולות להתחיל מהחשיבה.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2008 14:03 |
|
| |
באשכול היחס לעצ"כחניות כפי שזה כונה פה היה באופן כללי
רציתי להתייחס לנושא באופן יותר פרטי,
כלומר באופן מעשי.
סיפורי חסידים- הילד בא מהבית הספר עם סיפור חסידי לשבת.. יש כאן שני בחינות לנושא.
א.עצם הסיפור אמיתי או לא
ב.המסר של הסיפור
לגבי א.האם אני אמור להגיד לילד סיפור מעניין אבל סיפורים כאלה לא בטוח שקרו ואל תאמין..
ילד בגיל בית ספר שהחיים אצלו שחור לבן סיפור לא אמיתי זה אומר שבבית ספר המורה שיקר עליו והאמונה במורה יורדת לא רק לגבי הסיפור אלא לגבי כל דבר שיגיד..
מצד שני אני כנה איתו ואומר לו את האמת.. האם אני אמור להתחשב בתוצאות?
לגבי ב. ברוב הסיפורים יש מסר של הקשבה טוטאלית לרב וכל מה שהוא אומר קדוש ללא יוצא מן הכלל
האם זה מה שאני אמור לחנך את הילדים שלי?
כלומר אני מעוניין לחנך את הילדים בצורה של חשיבה אישית ומבוקרת.. כלומר שיתייחס לדברים עצמם ולא למי אמר אותם..
קשה למצוא בזמננו סיפורים בסגנון של קבל את האמת ממי שאמרה אפילו הוא גוי..
זוהר (קבלה) וכל מה שקשור בה - אם דעתי שלא רשב"י לדוגמא כתב את הזוהר.. כידוע בחברה הדתית מקובל שהוא כתב.. האם אני אמור להגיד לו זאת?
הילד מביא משהו שאמרו לו שרשב"י כתב בזוהר שככה צריך לעשות.. אני אמור להגיד לו מה שכתוב בזוהר לא רלוונטי כי אנחנו לא מאמינים שהוא כתב זאת?
קדמות העולם - אם דעתי שהעולם אכן קיים מיליוני שנים מתי אני אמור להגיד לילד שזו דעתי?
בעיקר באתי לשאול מתי הגיל שבו אפשר להתחיל לשתף את הילד בדעות האישיות של האבא גם כשזה סותר את דעת החברה בה הוא חי?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2008 15:34 |
|
| |
אורהרעיון, [האם זה אור הרעיון או אורה רעיון או שמא "אלו ואלו"?]
לגבי מה שהעלית הרשה לי להקדים דברים שנראה כי ניתן להוציא מהם עיקרון מנחה.
לאור [הרעיון שב] הודעתך אעתיק את שכתבתי קודם באשכול המולנק על שיחה פילוסופית עם ילדה בת חמש:
"אחד מחביריי בשיחה על חינוך לתפיסת אלוקים נכונה שבו בזמן לא תפגע בערכים הקשורים לתפיסת אלוקים מואנש, אמר שכאשר ילדו שואלו על אלוקים ועולמו, הוא עונה: "אנחנו רואים שהעולם מסודר, שהעולם הוא חכם, וככל שנגדל נדע יותר טוב כמה ואיך הוא חכם" ואחרי שהאב מתאר לילד מחכמת העולם, הוא מסיים: "אז אתה רואה שהשם חכם!"
באשכול המולנק על שאלת ביאת התינוקות לעולם כתבו כמה חברי הפורום על הצורך לומר ולענות לילדים בדיוק לפי שאלתם ולפי מה שמטריד אותם בשאלה הספציפית בלי לזייף אבל גם בלי לתאר מעבר המינימום הזה.
באשכול סמוך על השאלה האם יש ענין שלא לדבר נגד ה"שלא לשמה", הובא ובואר שזה הדרגתי לפי התקדמות החניך.
באשכול אחר "חירות המחשבה מול חוק הקהילה, הילכו יחדיו?" אני מתכוין לכתוב שהתשובה לשאלה היא שעם ניסוחים חכמים ומדויקים ילכו יחדיו.
לסיכום: העיקרון המנחה הוא דיוק וממילא הדרגתיות.
לפי עיקרון זה נראה שאינך אמור להיתקל בבעיות אם תלמד לדייק לעצמך ולהעביר את הדיוק לחניכך וכן אין גיל מסוים אלא כהדרגתיות גיל המשתנה משניה לשניה כך הדרגתיות הפתיחות. [חלב לתינוקות לא יתן לייצר עבור כל יום ויום אבל הדיבור גמיש להתעדכן לפי שיח הילד.]
למעשה לגבי התסריטים שהעלית:
סיפור אמיתי או לא - ניתן לומר בעקביות שעם הזמן ומעבר הסיפורים מאדם לאדם טבעי שפרטים שלהם ואפילו משמעותיים משתנים, כך ניתן ליחס אותם לשלל הצינורות שעד למורה. עם זאת יש להדגיש לו שהעיקר הוא מסר הסיפור וכן אם ילמד מהסיפור זה כבר לא יהיה חשוב אם הוא קרה או לא. כך עצרת את סיכון השיבוש בלי להכניסו לבעיה חברתית.
מסר הסיפור - בכל מסר יש גרעין חיובי. לכןניתן לשמור על המסר של הפן החיובי של מתן אימון באדם חכם ואמין שמקדם אותך למקום הנכון. עם זאת ניתן לספר לו סיפורים על מתחזים וכו' שילמד שלוקח הרבה זמן ללמוד מה עושה את האדם לאמין אם גודל זקנו ומספר חסידיו או נתונים אחרים שיזהה עם הזמן. כך שוב עצרת סיכון ...
קבלה/זוהר - בלי להיכנס לגופו של נושא הזוהר [שהוא חלק אינטגרלי מהמסורת ובטח לשייך חברתית לחסידים] אתייחס לזה אך כמשל לכל ספר המיוחס להתגלות מאוחרת של כתיבה קדומה. ראיתי מישהו ש"טיפל" בזה בצורה חכמה. הוא לימד את תלמידיו ע"פ תרשים על מערכת התורה משבכתב עד להלכה. שם התנ"ך בראש ומתחת ל"תורה" שתי משבצות, האחת למדרשי אגדה והשניה למדרשי הלכה עם רשימה של מדרשים. ברשימה היה רשום שם של מדרש מסוים [ספרן?] עם סימן שאלה. הוא הסביר את סימן השאלה בעובדה שמאחר שגם אם המדרש הוא מעידן התנאים או האמוראים, מאחר והתגלה מאוחר יותר הוא לא כ"כ כלול או שזו שאלה אם להכלילו עם שאר המדרשים או לא [כמו יחס החזו"א לכתבי ראשונים שהתגלו באיחור].
גיל העולם - די אם תלמדנו ש"יום" מימי בראשית הוא טרם הגיעו המאורות איתם מודדים את הזמן וטרם הגיע האדם המודד [שהרי מספר השנים מתחיל מבריאת האדם], ולכן אינו בהכרח יממה כפי שאנו רגילים בה כיום, כבר מנעת סיכון בלי סיבוך חברתי.
תוקן על ידי ווטו1 ב- 14/07/2008 15:36:20
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2008 15:48 |
|
| |
כל דיבורכם מניח משום מה, שכל כך קל לתפוס את היש הלא סטנדרטי (יש לא גשמי) של אלוקים, והלא למרבה הצער, רבים מהמבוגרים המהלכים בינותינו, לא מבינים מהו אותו יש, ולוקים בהגשמת האלוקים.
במילים אחרות האם אפשר לחנך לחשיבה פילוסופית או שזה תלוי בסוג הכישורים שיש לאדם?
_________________
יק
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2008 16:28 |
|
| |
ניקבליראש,
ראשית, המילה "פילוסופיה" מעוררת קונוטציות ריגשיות שליליות אצל אנשים שרגילים לחשוב בעזרת הרגש. וזה הדבר העיקרי שה"פילוסופיה" מתקנת: חשיבה אמוציונאלית.
לכן כדאי להשתמש במונח "חשיבה מסודרת".
לשאלתך- לדעתי זה אפשרי. כל שתצרך לעשות הוא לבקש מהאדם שרושם/אומר משפט את המשמעות לכל מילה שהוא השתמש בה.
ככל שהוא ירבה להסתמך על החושים ועל לוגיקה, הוא יתקרב לחשיבה מסודרת.
ככל שהוא ירבה להסתמך על רגש, על אינטואיציה ועל שמועות, הוא יתרחק מחשיבה מסודרת.
כשדבריו יסתרו אחד את השני מה שיתקבל זה כבר בליל של טענות חסרות משמעות.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2008 16:33 |
|
| |
נבל"ר,
מעיקה"ד לא צריך כישורים כדי שלא לאחוז בטעויות ולולא היו הטעויות חשובות לאדם לא היה נאחז בהן. הא-ל של ההמון כמעט כולו, הוא פחדיאל. המניע הראשוני למציאת א-ל הוא עדיין הקשר עם הגבור-המגן-המקדם כאן ומעבר לקבר. לו היה האדם מונע לא-ל מרצון להיות אדם כתכליתו [וכמאמר/שיר התניא: איני רוצה את העוה"ב אלא אותך] לא היה לוקח לו הרבה כדי לדעת שהווה הוא האלוקים ולא פחדיאל. מסתבר שלולא הצורך הפסיכי להפגת פחדיו היה מגיע די מהר למסקנת העיוות שבהשלכת סיבתיות גורפת
להישאר עם הפחד הכללי ובנוסף עם הפחד החברתי מלחשוב מעבר לחוק הקהילה ובו בזמן להתנער מטעויות [ובעצם בלי משים שההתנערות פוגעת בפחדיאל שאם ישים לב יימנע לחשוב ואז יהיה כניק בלי ראש], לזה דרוש הרבה כישורים ו"סייעתא דשמיא" נסיבתית.
לכן כאשר זכה המחנך שכבר התנער, לא אמור להיות לו קשה לחנך להתקדמות מהנקודה בה הוא אוחז [ולהתעסק באלוקות אך כפי הצורך להתקדמות].
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2008 18:44 |
|
| |
אפיקבנגב וווטו1
מסכים.
אך עדיין ישנה לי שאלה מכיוון אחר, האם חינוך הילדים תלוי באב בלבדו? הרי את רוב ההשפעה שלו על העולם הדתי הוא מקבל מה"רבה" בחיידר/ת"ת, ואותו "רבה" לא בדיוק טורח להעביר את המסר על אלוקים כרצונכם, ומנסיוני עד גיל מבוגר יחסית ההשפעה של ה"רבה" קיימת, וא"כ חוזרת השאלה האם בחור בגיל שבו הוא מתפכח מהגיגיו של ה"רבה" יכול להגות במהות אלוקית אמיתית ללא כישרון או לפחות נטיה לעמקות?
מבחן המציאות אומר שרוב בני האנוש לא מפתחים שום סקרנות להבנה אמיתית בבורא.
_________________
יק
|
|
|
|
| נשלח ב-14/7/2008 22:48 |
|
| |
נק"ב,
"מבחן המציאות אומר שרוב בני האנוש לא מפתחים שום סקרנות להבנה אמיתית בבורא"
האם אתה מכיר אנשים רבים שמפתחים סקרנות להבנה אמיתית של בן זוגם?
על פניו מדובר על שתי משימות שדורשות מהאדם השקעה רבה ומאמצים רבים, ולכן אני חושב שלפחות על פניו אין מקום להתפלא שזה המצב.
יותר מזה, בשני המיקרים בילתי אפשרי להבין לחלוטין את האחר.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2008 06:43 |
|
| |
[אפיק,
אני בהחלט מכירה אנשים (ונשים) רבים שמפתחים סקרנות להבנה אמיתית של בני/בנות זוגם.
האם הם תמיד הצליחו בכך? לא. אבל הרבה פעמים הם התקרבו מספיק (מספיק כדי לחיות יחד באופן שיש בו סוג מסוים של הרמוניה, ולו לרגעים). בכל מקרה, מידת ההצלחה היא לא האישיו. אם השאלה היא לגבי הסקרנות והרצון להכיר ולהבין, הרי שתשובתי היא - כן, אני מכירה הרבה אנשים שיש בהם סקרנות להכיר ולהבין באמת בת בני/בנות זוגם.]
|
|
|
|
| נשלח ב-15/7/2008 13:19 |
|
| |
אמשלום,
בדיעבד התברר לי שבעצם השאלה טמנתי מלכודת.
אם את מכירה הרבה אנשים שניסו באמת להכיר לעומק את בני זוגם, אז כנראה שאנחנו לא מתכוונים לאותו הדבר.
אי אפשר לדעת דבר שכזה, בטח שלא באופן טריוויאלי, משום שדבר כזה דורש שתחדרי לתוך נפשם של החברים שלך, ומינימום שתהיי נוכחת בשיחות הכי אינטימיות שלהם עם בני זוגם.
|
|
|
|
|
