אמונה חושית ויראת העונש - הרב יחזקאל לוינשטיין

קיבלתי באישי על מנת לפרסם בעילום שם בלבד: השולח: דברים חריפים ולכן איני מפרסמם בפומבי.

ומה עם הכרת הטוב? כוונתי ליחס המחפיר שגילו כלפי ד"ר וורהפטיג אלו שניצלו בזכותו. ר' חצקל עצמו אמר שהצלחתו אינה הוכחה לשיטתו, לדעתי מי שעובד על אמונה חושית היה צריך להסיק מסקנה הפוכה. התנהגות זו לענ"ד מאפילה על ישיבת מיר בכללותה

מיימוני:

שלום לך אני חולק עליך.

לדעתי אלו אינם דברים חריפים אלא קושיה המתבקשת. אמנם, האם הטענה היא נגד ר' חצקל או אחרים מתלמידיו או שרצו לראות עצמם כתלמידיו? אם אינך רוצה להביא את ההערה, אביאה לא בשמך.

יש לי גם הערה או שתיים על הספר אבל הן אינן נוגעות לדמותו ושיטתו של ר' חצקל, אבל כיון שזוטר מירכס. אנא הודיעני במה תבחר.

לגבי התשובה לשאלה, אני מניח שזה בגלל שהוא היה "מזרחי" ולגבי המזרחי ואחרים נהגו לפי הכלל, מוצדק או לא מוצדק, ש"את שמם אין אנו מזכירים" ופשוט. ולא גרע זה ממה שאמרו בגמרא כי רצה רבן במליאל לתקן שלא יביאו את דברי ר' מאיר בשמו. וכי יאה לעשות כן? ובכל זאת, מפני כבוד בית אבא. ואף כאן, מפני כבוד בית אבא ה' שסבורים היו שהוא אינו מרוצה מהמזרחי והתלמידים של הדור הבא עלולים ל"התקלקל" ולקבל מהם... סמיילי עצוב. להתראות

השולח:

שלום רב,

אתה יכול להביא שלא בשמי. ב

דרך כלל אני משתדל לא להתיחס לאישים עקב כשלונות שהיו. אבל זה עצוב מאוד, כי יש כאן סתירה פנימית, אי אפשר לדבר על אמונה חושית בשכר ועונש אבל כשהתוצאה נוגדת את ההנחות שלך לדחות אותה, עדיין זו לא עבודה זרה.

בברכה

תוקן על ידי עצכח ב- 06/03/2018 08:46:42

אגב אורחא,

יקרת רוחו של והרפטיג:

סיפר לי פרופ' מנחם פרידמן, שבשנות השישים ראיין את זרח ורהפטיג על כל סיפור הצלת ישיבת מיר. ורהפטיג הדגיש בסיפורו את הססנותם של הרבנים ובני הישיבות בתחילה לנסוע מזרחה, ורק בהשפעתו נסעו וניצלו. הוא גם קבל על כך שאינם זוכרים לו טובה.
פרידמן: מדוע אינך מפרסם ספר בו תספר על קוצר הרואי של הרבנים שמיאנו בהצלה?
והרפטיג: כבוד התורה.

ואם היה מפרסם, אז מה?

מימוני,

1.  "חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" - גם על זה אתה חלוק?

2. סביר שתפרש לשיטתך ש"לראות עצמו" אפשר באמצעות הבנה שכלית ולא חושית.

האם פירושו של דבר שאתה חולק על כתבי יד תימניים של הרמב"ם בהם הגרסא היא:

"חייב אדם להראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים" ?

וההמחשה של "מצה זו...מרור זה..." גם היא נועדה רק לילדי הגן?

אתמהה תמיההא גדולה!

ר"מ

שלוימעלה

איקון ירוק על המקור.


רמבמזל היקר

מדוע יש לי תחושה שאני שואל ואיני מסביר את עצמי היטב. ומנגד, אתה שואל אותי שאלות שכה פשוט לענות עליהן עד שאני בטוח שאתה יודע את התשובה בעצמך. שמא אהבתך הגדולה והמובנת לר' חצקל גורמת לכך?

א. חייב אדם לראות או להראות את עצמו? איך אחלוק על זה? (שאלה רטורית). אבל האם זה נוהג בכל יום או רק בליל הסדר?

ב. האם המצוה להראות את עצמו כוללת לסדר כסאות? תמה אני אם אפילו ר' חצקל עשה זאת בליל הסדר...

ג. שאלתי שאלה לגבי היחס למדרשים. האם ר' חצקל היה מקבל את הקביעה כי לא כל סיפורי חז"ל הם היסטוריים, בניגוד לגישה האורתודוכסית הרגילה בימינו?

ד. האם אתה מודה לי שלא כל סיפורי חז"ל הם סיפורים היסטוריים?

אולי אזכיר את מה שכתב ר' נחמן מברסלב, כי אדם גדול עלול לטעות. ואם אניח גם כי זו טעות לחשוב שכל סיפורי חז"ל הם היסטוריים, זה לא יהפוך את ר' חצקל לאדם לא גדול אם לא חשב כן.

(איקון מקווה שלא יצטרך להתענות עד שישחירו פניו או שיניו).

שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

תוקן על ידי עצכח ב- 06/03/2018 08:48:13

הסרט 'נסיך מצרים' ורבי יחזקאל לווינשטיין (hazkel)
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=1372433

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=352289
בהודעת אצת_ים בברכה.

על מות זרח ורהפטיג

http://masoret.hevre.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=197875

האם אמונה חושית לא מחייבת בתיחסות להקמת מדינת ישראל, לקיבוץ גלויות ופריחת התורה בארץ?

שלוימלע
דוקא פירסם, עובדה שאני יודע את זה.

לענין, דוקא היו מהנחושים יותר שגם במחיר מאד יקר התעקשו על זה.
ר' לייב מאלין הודיע שהוא כופר בסמכות ר' יחזקאל ושדעתו שהוא מסכן את חיי הבחורים כך שהוא ידאג שכן יסעו.

גיליתי בקונטרס שפירסם אחד מתלמידיו של הרב שמואל אויירבך, ובו דברים על הרב שמואל ורבנו.

כתבת כאן על  'סגפנות' . אמנם עניין הנשמה המתלבשת בגוף הוא עניין מוסכם מקצה לקצה ביהדות, ועל זה בנוי חלק גדול מה'תניא'. אך אכן תורת המוסר עודדה ביקורת עצמית וסגפנות. גם הרי לוינשטיין  בחייו הוא היה סגפן . אמרו שלא נשען מעולם על כסא. 
ובעניין עסק התורה, וענייני העולם, הוא ייסד בפוניבז, שצא ישירו שירי שבת, שלא ימצא מי שאינו מוצלח בלימוד שיתבלט בשירה...

תלמיד תלמיד היקר

הנשמה המתלבשת בגוף - זה רעיון שאינו מופיע במקרא. וגם הרעיון הזה מתחלק לסוגים. האם הנשמה היא אורחת? האם הנשמה היא מקור הטוב והגוף הוא מקור הרע? התפיסה האחרונה הזו קיימת, גם בתניא, אבל לדעתי - לדעתי - זה שיבוש חמור ומזיק. ויש להאריך ולהסביר מדוע.

ממילא, התניא וההולכים בדרכו מאמינים שסיגוף כלומר מניעת הנאות הגוף היא טוב מפני שהיא מונעת מהגוף הרע לקבל את שלו. (בתניא זה קצת יותר מורכב. גוף היהודי כנראה לא רק רע. אולי הוא מקליפת נוגה? תיאורטית. האם מותר להנות ממצוות? אבל עדיין כל הגישה כולה בעיני שגויה ומפרשת לא נכון את תכלית הבריאה. וכמובן עלי להצדיק את הטענה הזו, אבל מתאים לזה יותר אשכול אחר, וכמדומה שהיו.)

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");