פעם רציתי להיות משורר

ידידי היקרים,
חלק מהתפתחות החשיבה ההגיונית והרציונאלית, היא בהחלט ברמת החשיבה העניינית.
ובמקביל, חלק מהאטימות החרדית כיום היא בחוסר החשיבה הענייני, צר לי שאם בואי הרני משמיע דברי ביקורת, אך כותב אני מה שאני מרגיש.
השרשור האחרון, או לפחות סופו, דומה היה לשרשור אופייני בב"ח.
משה אופיר. סופר מוכשר מאד שזכה לתשבחות מכל במת ביקורת אפשרית,
ולא כפי שהבנתם, אינני מעריץ נלהב של משה אופיר, ולו מהסיבה שלא קראתי הרבה משכתב.
גם ביקורת הספרות שצוטטה על ידי אקדמאי לא היתה על סגנון כתיבתו של אופיר אלא על מבנה וצורת הרומן האחרון שלו,
דבר האמור להבנות עם הנסיון בכתיבת ספרים, אך אינו קשור כלל לעובדת היותו סופר מוכשר. ספר שיריו הראשון זכה בפרס רחל לשירה תשנ"ח, וספרו השני יצא באחת מהוצאות הספרים היוקרתיות בארץ.

העובדה שאופיר נטש מורשת אבות, מאיזו סיבה שלא עשה זאת אינה גורמת כלל וכלל לאחד מן הדברים הבאים :
היא איננה הופכת אותו לבלתי מוכשר, היא לא אמורה לגרום כלל לאנטגוניזם נגד הסופר ולהסתערות על כל בדל ביקורת נגדו כמציאת שלל רב, דמותו איננה דמות שלילית,
יתכן והוא טעה בכמה דברים, אך אין זה הופך אותו לציר השוליים של הציבור החרדי, ל"לא יוצלח" התורן שפרש כי לא הצליח בשום דבר וכעת גם אינו מצליח,
הגיע הזמן להפסקת האטימות גם בעניין הזה, אין שום סיבה שנסתכל על כל אדם כזה שעזב את הדת ככישלון אישי שלנו, של היהדות, זה רק יראה על חוסר בטחון בצדקת הדרך, ואין שום סיבה למעט בערכו של אדם שעזב את הדת. הוא אדם מוכשר מאד, אך הוא עזב את הדת. מסיבותיו שלו.
ושוב סליחה על הנוקבות, כשאני עוד בראשיתי פה.



תוקן על ידי - ivri - 6/17/2003 11:47:31 AM

אוקיי.
(מהורהר)

ציטוט :


ידידי היקרים,
חלק מהתפתחות החשיבה ההגיונית והרציונאלית, היא בהחלט ברמת החשיבה העניינית.
ובמקביל, חלק מהאטימות החרדית כיום היא בחוסר החשיבה הענייני

עד כאן,

ציון : הגדרה חזקה וקולעת שאני מזדהה עימה ,


ככלל

הערה 1 : אופיר לא עזב בשביל להראות את כישרונותיו,הוא יכל לעשות זאת גם כשהוא מוגדר חרדי /מודרני / אחר אבל די.

לא חסר [ אני מכיר חרדית אחת שספרה הוא רב מכר ו'הוא מדבר על הכל גם על הרוע '.]

מושה אופיר עזב בגלל שהחברה החרדית הקטנה
סגרה עליו, והוא רצה לראות עולם גדול, יש פה משהו שהוא : 'רגשי' אין פה מקום להתפלספות

הייתי משווה זא ללידת תינוק , תנו לילד לגדול

בכל מקרה בשיריו , הגיגיו לא מצאתי ולו מעט כישרון , מה לעשות ? אולי אני צריך קצת לגדול ????

זה שהוצאות ספרים רודפות אחריו זה אקט של פירסומת ואטרקטיביות , אל תשכחו שהוא בכל זאת עשה צעד גדול ( אוביקטיבי ) ולך המעיר האחרון זה גם בגדר 'עניניות ' שבה התחלת את הערתך,

אי אפשר להתעלם מהאלמנט ה'עניני' שמשה אופיר עזב את החברה החרדית וזה הופך אותו לאטרקציה ואת ספריו לרבי מכר

ככלכלן מחושב ( לו יהי... ) גם אני הייתי

משקיע בו

ביי

הענין הוא כזה.

גם מי שניחן בחוש ספרותי, הוא אמור לפתח את הספרותיות שבו. בחברה אחרת הענין מקובל, ואף זוכה לתמיכה.

אצלנו החרדים, מי כבר ילך לפתח את החוש שניחן בס"ד. הלא אם הספר לא בדיוק ימצא ח בעינו פלוני ואלמוני, הוא יכול למצוא את עצמו מחוץ למחנה. ולכן לא מצוי שמאנדהו ישקיע מעיקרא בשביל כך.

הענין הוא לא רק בספרות, ניקח למשל את המוזיקה כאומנות, יש המון שיש להם את החוש והגישה לכך, רק שלא יפתחו את החוש, מחשש לביקורת מצד חוגים מסויימים.

ככלל. היעוד המוצג אצל החברה החרדית הוא "ללמוד" זהו. חוצמזה הכל טרייף, ואם לא טרייף, אז משהו בסגנון.

חבל.

בורג

הוא אשר טענתי.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

בהקשר לדיון המלבלב פה, הייתי ממליצה לקרוא את הספר "My name is Asher LEv"(בעברית בטח משהו כמו 'שמי הוא אשר לב') של חיים פוטוק, שבימים אלה תמלא שנה למותו.

שחרית

האם לא היה אשכול מיוחד על פוטוק לאחר פטירתו? נדמה לי שתיארתי את כתביו. אם לא, ראוי באמת לעשות כן.

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

עד שאתם מדברים על יצירותיו החילוניות של אופיר הבה ואטעימכם מביכוריו התורניים.

היה זה עת חגגו שמחת 7 ברכות לבחור מישיבת חברון שהתחתן עם בתו של ר' נתן שולמן.
אופיר שהוא איש ביישן מטבעו השתכר כדבעי ועלה לדרוש. אני חושב שהיתה זו הפעם היחידה שדרש ברבים למעט אותו ארוע בו שימש כרב פורים.

הוא דרש וכל הנוכחים לא קמו מהרצפה כולל ר' נתן שולמן, כי אופיר הוא חריף שכל בעל חוש הומור מטורף לחלוטין. (מה חבל שההומור עזב אותו עם הדת).
הוא אמר הרבה, הן דברי תורה והן חיסולי חשבונות עם חלק מהסובבים, אבל אני זוכר דבר אחד:

את פרשיית דור ההפלגה פותחת התורה "וימצאו בקעה בארץ שנער" . למה בקעה שאל אופיר ?
הרי רצו הם להגיע השמיימה. מדוע לא עלו על ההר הגבוה ביותר ?

והשיב: עד כדי כך הם התריסו, שגם בהר של הקב"ה לא רצו לעשו שימוש . את הבקעה בחרו בדווקא!

לא, זה לא אופיר. זה רק ווערט חביב שלו.

אל תנסו לנתח ולהחליט למה אופיר פרש. כי לא תצליחו. אני לא בטוח שהוא בעצמו יודע ואני אפילו לא בטוח שהוא בכלל "עזב".

בעל עגלה

מאד נהניתי מהרעיון על הבקעה. יש לו מקבילה ברש"י בסנהדרין. לפי הגמרא עבר מנשה על איסור ערווה עם אמו. לפי רש"י, היא שאלה אותו מה יש לו בזה, הרי אין הנאה בכך (נגד פרויד! הידד!). והוא ענה לה: ודאי שאין הנאה. אין הוא מחפש אלא להכעיס את קונו.


אפשר גם לדרוש כל זאת לשבח. כמו איש ההדר של הרב סולוביצ'יק, הם ראו את תפקידם כטיפוס לשמים, ורצו לעשות זאת מה שיותר בכוחות עצמם. לא בתור מרד, אלא בתור שימוש בכוחות שה' העניקו להם, לכולנו כבני אדם.
אבל זה אינו עולה כל כך בקנה אחד עם ההסתכלות של התורה עליהם כחוטאים (למרות שחטאם לא מבורר כל כך בפרשה).


ועוד הערה, הערת ביקורת:
יש בעיני טעם לפגם בכל הנסיונות לשבח את המשורר הפורש ולדון באישיותו. אם ניתן ללמוד מכך משהו (בלי לשון הרע), למשל בשאלה אם חברה חרדית מסוגלת לאפשר תנאי התפתחות - ולא חנק - למשורר וסופר, מילא, החרשתי, זו שאלה מעניינת. אבל התרשמתי שיש כאן מידה לא מבוטלת של התפעלות מאישיות של אדם שפרש, ואפילו משמע קצת בגלל שפרש. וזה לא מצא חן בעיני. בתור חרדי. מפריע לי שמשבחים אדם שבעט במסורת שכולנו גדלנו עליה.

לסיים בדבר טוב: אני מסכים איתך שלא ברור עד כמה לעומק עזב אופיר את דתו. האם אדם מסוגל להפסיק אי פעם להיות דתי? האם אדם מסוגל אי פעם לאבד את אמונתו לגמרי? להיות נטול א-לוה? אין לך גהנום גדול מזה כבר בעולם הזה.


שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

"מפריע לי.. אדם שבעט במסורת שכולנו גדלנו עליה".

כן כן, שמעתי את זה קודם מאיזה מקום...

תוקן על ידי - מסתברא - 6/18/2003 1:52:33 AM