| נשלח ב-9/9/2006 22:45 |
 |
| |
ראש השנה חג מטאפיזי?
מועדי ישראל -כמו גם מצוות התורה כולם- יש להם ערך עצמי בעולם המושגים של בן אנוש,
יש הרואים את התורה כמראה של מערכת חוקים מטאפיזית שהיא -התורה- מגיבה להם ומתאימה את מקיימיה לחוקיות זו ולהשלכותיה על חייהם, אך זו אינה התפיסה היחידה והאולטימטיבית של מצוות התורה, ניתן בהחלט לראות בתורה מערכת חינוכית ופסיכולוגית גם אם לא נקח בחשבון כללים וחוקים נעלמים כהשפעות ועולמות טמירים וחוטים מאחורי המסך בהם נמשכים כל חיינו שהם בעצם רק אחיזת עיניים.
חגי ישראל בתפיסת הרמב"ם למשל הם זמני שמחה שכל חברה צריכה לספק לבניה, העיתוי הוא מטעמים היסטוריים לציון מאורעות חשובים בתולדות האומה או מטעמים של מערכת החיים כחגים המגיבים לתקופות השנה ובעיקר לחקלאות שעמדה ביסוד החברה בזמנים קדומים.
למעשה כנראה שכל עוד היה תוקף לטעמים הפשוטים היו החגים כאלו הנגזרים מהחיים עצמם, לאחר מכן עיקר הכובד עבר למאורעות ההיסטוריה של עמנו.
יום כיפור הוא יום מחילת עוונות, כתגובה על מערכת עליונה אין צורך להסביר את משמעותו, אך גם בלי זה יש לו ערך רב, יום של עריכת מאזן, יום של חשבון נפש, פעם בשנה לעצור ולהתבונן עוד לא הזיק לאף אחד.
לראש השנה לא מצאתי משמעות ברוח זו,
אם אני למשל מניח שלהקב"ה אין צורך ביום דין ואינו צריך לגזור ולכתוב פרוטוקולים גם לא במטאפורה, אני תופס את הגזירה וההשגחה כפונה אל בני האדם מתוך חשיבתם הם, אתה מושגח, אתה מוכתב,
מה אם כן אני אמור להרגיש בראש השנה כיום הדין.
להמחשה אוסיף,
בשנה שעברה פנה אלי חבר ביום שני של ר"ה ואמר לי: מזל שהיום הא' הוא הדינא קשיא והב' הוא הדינא רפיא (מושגים מהזוהר) שכן אנו גם כן משקיעים פחות ביום השני ותאר לך שהוא היה החשוב והקובע.
אמרתי לו: אני חושב שכל המשמעות של זה שהיום השני הוא הרפיא זה עצם זה שאתה עיף, הרי הקב"ה לא צריך לא קשיא ולא רפיא ולא דין בכלל, הכל פונה אליך ולפי המצב הנפשי שלך מוגדרים הדברים.
אך ברוח זו מסתבך לי כל הענין של קביעת יום לדין. (מה שבאמת תלוי במחלוקת רבי יוסי ורבי יהודה ואנו מתפללים כל השנה כרבי יוסי ובראש השנה כרבי יהודה, ראש השנה טז)
מאיר
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2006 00:43 |
|
| |
ווטו מתעלם שם מיום הדין ותופס את ראש השנה כמשמעו, זאת אפשרות אך חסרונה הוא שהיא מוציאה את כל התפילות ומתקניהן כולל הקדומים שבהם מכלל שימוש.
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2006 01:29 |
|
| |
לפום ריהטא נראה שלדבריך ניתן להשיב כי ר"ה אינו יום דין מטאפיזי, אלא רק יצירה אנושית שנועדה להוות כלי לחשבון נפש ותשובה לפני ה', (תאריך זה מתאים לדעה מסוימת ביחס לבריאת העולם לאופיו המפורש של יום הכיפורים אשר חל כמה ימים אחריו) וכל המדרשים (והתפילות) אשר פיתחו נושא זה כוחם יפה ככחו של מיתוס דתי-מוסרי גרידא וזה לא מעט...
אם תרצה ניתן להוסיף הסבר "קבלי": ייעוד היום ע"י חכמי המסורה ליום דין הופך אותו ליום דין גם למעלה וכך התיקונים שנעשים ביום זה הינם כפשוטם
|
|
|
|
| נשלח ב-10/9/2006 06:24 |
|
| |
מאיר,
ראשית יש להעיר שכל ניסיון לתת פרשנות לחגים קיימים לא יהיה מושלם, כיון שמערכת החגים כפויה על הפרשן והוא לא יכול לשמוט מי מהם שהוא לא מצליח להתמודד איתו, לכן יתכן שבמקרה כזה או אחר הפרשנות לא תהיה משכנעת.
באותה מידה, הניסיון של דורות מאוחרים להציג את ר"ה כיום דין ולבסס עליו תוכן של יום דין, למרות שאין לתוכן הזה זכר בתורה עצמה אלא לכל היותר בפרשנות לא מוחלטת של פסוק בתהלים, הוא מלאכותי לאור האמונה בהשגחה פרטית והתפיסה היותר הגיונית ופשוטה שאדם נידון בכל רגע ורגע והקב"ה לא זקוק ליום מיוחד לשם כך.
לגופו של עניין -
כפי שציינת, הדעה שר"ה הוא יום הדין היא דעה אחת (מני ארבע - אם אני זוכר נכון?), ובכל זאת היא התקבלה כמוסכמת יסוד בקרב יראי ה', עד שדומה שאיש לא מבחין בבעייתיות שבתפיסה כזו.
לגבי דעת הרמב"ם -
במורה (ח"ג פרק מ"ג) הוא לא ציין את ר"ה כיום דין, בשום משמעות שהיא, אלא כתב (ע"פ תרגום שוורץ):
"...ר"ה יום אחד שכן הוא יום תשובה והערת האנשים מהיסח הדעת שלהם, לכן תוקעים בו בשופר, כמו שביארנו במשנה תורה" (ואני מניח שכוונתי לדבריו בהל' תשובה על כך שאע"פ שתקיעת שוםר גזרת הכתוב היא, רמז יש בה: עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם...אלו השוגים בהבלי הזמן וכו'...).
וממשיך - "הוא כאילו הכנה ופתיחה ליום הצום, כפי מה שאתה רואה מפורסם במסורת האומה ששומרים עשרת ימים שמר"ה ועד יום הכיפורים".
רוצה לומר, מדובר בחטיבה אחת שתחילתה וסופה הם ימי חג. כאשר ר"ה הוא הפתיחה של החטיבה - שמטרתו לעורר את האדם לתשובה (שופר כמוטיב מרכזי) ויו,כ הוא סיומה ואולי שיאה בעשיית התשובה וההיטהרות עצמה - הצום.
תכלה שנה וקללותיה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2006 16:01 |
|
| |
מיוחד!!
ראש השנה לחברי הפורום ולחושבים אחרים.
בתוכנית:
ליל שבת א' דראש השנה.
תפילת ערבית.
סעודת חג, בסעודה יוגשו בשר ודגים אך לא סימנים שיש בהם חשש נחש.
הרצאה - ראש השנה כיום הדין תופעה מאוחרת.
שבת א' דראש השנה.
תפילת שחרית - 8:00
בתפילה לא יאמרו פיוטים, שיר המעלות ממעמקים, בריך שמיה ויקום פורקן. לציונים שבחבורה יתאפשר לומר את התפילה לשלום המדינה.
קידוש וסעודת שבת וחג - 11:00
לאחר הסעודה הרצאה בנושא, מדוע איננו אומרים פיוטים ויחסו של הרמב"ם לפיוטים.
מנחה - 13:00
שינה בשבת תענוג.
סעודה שלישית 15:00
שיעור בנושא תקיעת שופר. דיון האם בית דין של עצכ"ח נחשב כבית דין חשוב לגבי תקיעת שופר בראש השנה שחל להיות בשבת.
ערבית ליל יום טוב שני - 19:15
סעודת חג.
הרצאה בנושא - יום טוב שני כמנהג שבטל טעמו. הערך המוסרי בשמירת גזרות שבטל טעמם.
תפילת שחרית - 8:00
בתפילה לא יאמרו פיוטים, שיר המעלות ממעמקים, בריך שמיה וי"ג מידות בהותאת ספר תורה.
תקיעת שופר מיד לאחר ההפטרה, אין אומרים פסוקי תהלים מיוחדים לפני התקיעות.
בחזרת הש"ץ יתקעו 10 קולות בלבד כמנהג הגאונים.
מנגל חגיגי לכבוד החג - 11:00
מנוחה
מנחה - 17:30
אין הולכים לתשליך.
הרצאה בנושא מנהגים של ראש השנה ועשרת ימי תשובה שמקורם מפוקפק, כגון אכילת סימנים, תקיעת 100 קולות, מניעת שינה בימי ראש השנה, תשליך וכפרות.
ערבית והבדלה - 19:10 .
הכשרים - משופרא דשופרא.
במקום קיים גנרטור שבת מיוחד לחזונאישניקים שבחבורה.
תוקן על ידי - בעלבעמיו - 12/09/2006 16:05:46
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2006 16:38 |
|
| |
איפה נרשמים??
האם יש הכשר של הרבנות?. לי אישית זה מאד חשוב.
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2006 16:49 |
|
| |
בעל בעמיו
ירוחם
חשוב לך שיהיה לפחות רבנות או שבנוסף על המהדרין יהיה גם רבנות?
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2006 17:03 |
|
| |
מאיר.
על השולחן שלי שיהיה רבנות.
האחרים אם רוצים לאכול דברים שיש ספק בכשרותם.
שיאכלו ענוים וישבעו.
בראש השנה אני לא מקפיד על אחרים. ומיחל שלמעלה לא יקפידו עלי
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2006 21:08 |
|
| |
ירוחם
ספק בכשרותם?
עד אחד נאמן באיסורים, הלא כן?
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2006 23:55 |
|
| |
מאיר
כל המוציא ממון מחברו על עדות שטות ושתות דין הונאה אית ליה.
כגון אלו פסולים לעדות כיחידים. ברבים עאכו"כ.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2006 07:14 |
|
| |
שאלה לותיקי הלומדים או לבקיאים בהיסטוריה של עולם הישיבות -
בדור הזה מקובל בישיבות להאריך כמה שיותר את התפילה בר"ה. דומני שיש אפילו תחרות סמויה איפה התפילה הסתיימה בשעה יותר מאוחרת, כמעט כמו בחצרות החסידים.
האם גם בדור הקודם זה היה כך?
כשלמדתי בישיבה היינו חומדים לצון וחושדים ברבנים מסויימים יוצאי ישיבות ליטא והגלילות, שהם בעצם היו רוצים שהתפילה כבר תסתיים והם יוכלו לחזור לגמרא (או לכל הפחות להצטרף למניין הספרדי שהיה מסתיים כמה שעות מוקדם יותר, בהיעדר אין ספור פיוטים).
שמעתי פעם מפרופ' מנחם אלון שב'חברון' היה לו חברותא קבועה ללימוד בין ישתבח ליוצר, מדי בוקר...אז מה בעצם קרה בר"ה שהכל הפך כל כך לא פרופורציונלי גם בישיבות ומתי זה קרה? האם בואלוז'ין או בישיבות המוסר גם התפללו עד 2 בצהרים?
(אני שואל אינפורמטיבית ולא עקרונית).
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2006 08:27 |
|
| |
בעל בעמיו
איקון ירוק. תיאור סדר היום של ישיבת עצכח - אני מניח שלכך הכוונה - הוא מרתק, וגם אני הייתי
רוצה להזמין לי מקום.
אמנם שכחת לציין כמה דברים.
א. מהו סדר תקיעות השופר. לפי איזו שיטה עושים זאת. והאם התקיעות יהיו במהלך תפילת עמידה
של היחיד או רק בחזרת הש"צ.
ב. מדוע בסעודה אין מביאים דברים שלפי תורת הסגולות הם מזיקים? להפך! מצוה להביא כדי
להראות שאין אנו חוששים....
והיכן השיעור על האיסור שבכפרות?
והיכן השיעור על טעמו האמיתי של ראש השנה ועל השתלשלותו ההיסטורית?
ג. שכחת לציין שבין המרצים/רבנים האורחים יהיו אקדמאי, בוגי, וכל אלו שהפליאו לכתוב
באשכולות בנושאים אלו בימים עברו.
***
מאיר
בהתחשב במה שנכתב בעבר (שחלק ממנו אני קורא כאילו ראיתי לראשונה, כולל את דברי שלי...),
נראה לי שאנו עשויים להבדיל בין כמה נושאים וכמה רמות דיון.
א. מהו ראש השנה מבחינה היסטורית. איך הוא התפתח. מהיכן הוא יצא ולאן הוא הוביל.
לשם כך יש לעיין במקורות. מה כתוב במקרא. איך התייחסו לכך מימי התנ"ך ועד חז"ל. מה הוסיפו
ופירשו חז"ל. איך זה התפתח בימי הראשונים.
ב. מה אומרים על ראש השנה היום. תיאור של התפיסה המקובלת בינינו, בעולם הישיבות ובכלל.
תיאור כזה ינסה לארגן מבחינה שיטתית את מערכת האמונות הקשורה לראש השנה. מקור מעניין
לזה, אם גם לדעתי יש בו פגמים של שטחיות ורדידות, נמצא ב"שפתי חיים" למשל. אין צריך לומר
שיש מקום לעיון בתפיסות הקבלה לגבי יום זה.
האם התיאור הזה משקף אמונות אמיתיות? האם אפשר בכלל לחיות איתו? נא לעיין בסעיף ד'.
ג. מחקר סוציולוגי על הגישות השונות לראש השנה בימינו. כמו הנסיעה לאומן, התרכזות החסידים
בחצר האדמור, השתדלות למלא את היום בתפילה או בעיסוקי מצוות אחרים. היחס לפיוט ועוד.
ד. מה אני עושה בראש השנה. ההיבט האקזיטנציאליסטי, האישי. כיצד אדם חושב שאינו מסתפק
במה ש"כולם עושים" מתנהג בראש השנה.
כלומר - חשבון נפש והכנה לתשובה.
וזה - כל אחד לפי ענינו ומעלותיו. כבר סיפרתי בפורום על אדם אחד, שהנני מעריכו לפי מה שאני
מכירו וירטואלית, ובראש השנה הוא מבכר לנסוע להיות לבדו כדי שיוכל להתרכז כיאות בעבודת
היום של תשובה. שהרי את הדין עושה קודם כל האדם לעצמו.
מאין באתי. מה עשיתי עד היום.
לאן אני הולך. כמה זמן נשאר לי. מה אני יכול לעשות. במה להשקיע.
כיצד לתרגם את הרעיונות הגדולים לחיי המעשה.
ועוד.
יתכן שאיש המעלה יודע להיות בודד בתוך חדרי ליבו, ואז לא יפריע לו להיות בין ההמון. הם
בשלהם, וה' ודאי אוהב אותם כפי שהם, ואני עם עצמי ואיתו, וחשוב שאדע שכפי שאסור לי לבוא
לידי גאווה של הבל, כך אסור לי לזלזל בעצמי אלא לדעת שה' אוהב אותי ומצפה ממני להשתמש
במה שנתן לי - כולל החברות בפורום הזה.
ה. אני מעלה השערה מתחום הסוציולוגיה של הדת. אחד השימושים הגדולים של הדת הוא לפתור
את בעית הפחד של האדם מן העתיד (כפי שטען, למשל, שפינוזה). נתינת יום דין אחד ויחיד וקבוע
למעשה פותרת את הפחד היומיומי של האדם, מפני שהיא מרכזת את העבודה של הזכיה בדין ביום
אחד מסויים. לפיכך, קביעת ראש השנה כיום דין מקיימת את הצורך הפסיכולוגי של האדם ועונה
עליו, וחכמים זיהו זאת נכונה, כעומק התבוננותם.
ו. שאלה מעניינת היא כיצד אדם ניגש להתפלל ולעשות חשבון נפש בראש השנה. אם יש לאדם יותר
מדי תיאוריות מתחום מדעי הדתות, האם עדיין הוא מסוגל להתפלל כפשוטו ביום זה? ואולי כן. אולי
למשל זה מה שאנו לומדים מן הרמב"ם. ביום זה, בשעה שאחרים מתפללים להמלכת הבורא כפי
אמונתם, החכם ידע ויבין למה באמת ניתן היום הזה, כיצד הוא התפתח למה שהוא התפתח בימינו,
יקלף את הקליפות (מטאפורה בלבד!) ויישאר עם העיקר. וידע כי ה' נתן לו את היום הזה, שבעיני
ההמון הוא מובן כך, ובעיני שלי הוא מובן כהתעוררות לתשובה, והנה התורה כולה ערוכה ומוכנה
עבורי כדי להתקרב אל אלקי.
וזה חלק מתשובה כללית לשאלה כללית כיצד הפילוסוף מקיים מצוות. וכך נראה לי שהרמב"ם היה
עונה עליה.
ודברי כאן מצטרפים למה שכתבתי בסעיף ד'.
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2006 09:07 |
|
| |
מיימוני,
התוכנית עוד לא סגורה, הצעות נוספות תתקבלנה.
אולם אם יתקבלו כל ההצעות נגלוש לעשרת ימי תשובה ונאלץ להראות שגם בהם אין ממש, וכבדיחה הידועה בדרויאנוב על אותו רב קונסרבטיבי (בתחילת התנועה) שניגש אליו יהודי בשבת ושאלו, רבי מקום פלוני האם או בתוך התחום ומותר אליו בשבת או לא, ענה לו הרב מקום פלוני מחוץ לתחום הוא ואסור לילך אליו בשבת, תוך כדי שיחה הם מהלכים ומגיעים לאותו מקום. שאלו האיש, רבי והלא אמרת שאסור לילך אליו בשבת? ענה לו הרב אני יודע שאיסור תחומים אין בו ממש אבל כששאלת הייתי צריך לענות לשאלתך.
וזו תורת השק"קים על רגל אחת.
שמעתי שעצכ"ח יעמידו דוכן למכירת מלפפונים חמוצים בערב החג לידי איצקוביץ במחיר מוזל. בדוכן יהיו גם לימונים ואגוזים.
אני חוזר ואמר למרות שאשמע כחשוך, הבטחון העצמי העולה מגישות אלו עובר את גבולות הטעם הטוב. לרמב"ם היה בטחון בתיאוריה המדעית של זמנו עד כדי שהכניסה להלכות יסודי התורה. המסקנה שצריך ללמוד מכך היא לא להחליף את הלכות יסודי התורה במבוא לפיסיקה ואבולוציה, כפי שניסה רג"נ, אלא להסיק שאחרי בקשת המחילה אין עמידה לשיטה זו. להחליף אריסטוטליות בפסיכולוגיה זה אבסורדי באותה מידה.
|
|
|
|
|
|
