ראש השנה חג מטאפיזי?

בעל בעמיו לצערי לא זכיתי להבין כראוי את הערתך. א. מה פירוש לגלוש ולבטל את עשרת ימי תשובה? האם כוונתך שגישה כמו זו שלי, שמבארת את התורה על פי התאמתה לנפש האדם, מביאה לידי ביטול מצוות? אני בטוח שניתן לפתח את דברי כך שיובילו לשם. אך זאת משום שכל דבר ניתן לפתח ולעשות ממנו משהו הפוך. לעומת זה, כאשר מבינים כי עשרת ימי תשובה, מראש השנה ועד יום כיפור, נועדו עבור האדם, המצייר לעצמו ציורים בנפשו - זה מראה לנו כיצד ה' התאים לנו את התורה. וכי מה תאמר, שאדם יאמר: כיון שאני מבין שוב איני זקוק? זה באמת שורש המרי. שאדם סבור שהוא מכיר את עצמו עד הסוף ואין זה כך. ב. אני מסכים שהרמב"ם טעה כאשר פירש את מעשה בראשית לפי אריסטו. אבל אני גם סבור שהפירוש שאני מציע על דרך הפסיכולוגיה אינו מחודש ואדרבה הוא הוא התורה עצמה. ראשית, מפני שכך פירשו גם חז"ל בעומק הדברים. צא, בדוק ותמצא. למשל בדיני נדרים, שבהם חותרים להבין מה האדם רוצה מתוך מה שהוא אומר ומתוך מה שאנו יודעים על האדם באופן כללי. שנית, מפני שהפסיכולוגיה שאני מדבר בה אינה פסיכולוגיה של פרויד או של מישהו אחר מהחדשים. אולי באמת היה עלי להבהיר שהמילה "פסיכולוגיה" אינה מכוונת לתחום לימוד אוניברסיטאי אלא לתורת הנפש, מערכת שיטתית של ידיעות לגבי האופן שבו פועלת נפש האדם. החוקרים יודעים מקצת מזה, אבל לא הכל. ודעתם משתנה בכל יום. כמובן, כלים שאנו רוכשים במחקר עשויים לעזור לנו להבין את מה שנותנת התורה, כפי שהם גם עלולים להטעותנו. האם אנו פטורים או אסורים להשתמש בהם משום כך? סבורני שלא. אמנם עלינו לשמור על זהירות ופתיחות, כדי שלא נבוא לכפות על התורה את דעותינו. אני כותב זאת כמובן לעצמי, גם אם השתמשתי בלשון רבים. אך כפי שצריך להיזהר ולא לכפות על התורה הבנות מבחוץ, כך גם צריך להיזהר לא לשלול רעיונות של תורה רק מפני שהם מנוסחים בלשון מודרנית יותר. צא וראה כי הגמרא נוסחה בארמית, למרות שלא זו היתה לשונו המקורית של עם ישראל. סמיילי. שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

מיימוני,
אני אכן טוען שאתה מעמיס על התורה דברים שאיני בטוח שהתכוונה עליהם. כאשר ישנה התנגשות בין הלכה מפורשת לחוש המוסרי שלך אתה דוחה את החוש המוסרי או מנסה לתרץ את הסתירה, בצורה שעתים מביאה לשינוי מובנם של מושגים, משאירים את קליפת המילה אולם משנים את תוכנה.
דוגמא שכבר העליתי, ייבום של אשה שנפלה לפני שוטה או לפני מומר. הועלתה טענה שייבום הוא המשכת הבית הקודם (נניח שזה מוסרי לכפוןת על אשה להתחתן עם אחי בעלה שאינה חפצה בו והוא מנצל את הדין ומייבם אותה בעל כרחה) ולכן אשת אחיו שלא היה בעולמו אינה חייבת בייבום. במה שונה אשת אחיו שלא היה בעולמו ממומר?
כתוצאה מכך שחושבים שמבינים אתה תורה לאמתה, בניגוד לאספסוף שכולל לצורך הענין את המקובלים, החסידים ורובו המוחלט של עם ישראל ששומר תורה ומצוות, התוצאה היא התנשאות. כדי להתנשא אין צורך להיות שחצן, אפשר להיות סבלן, עניו ואדיב ולבטל בלב את כל השוטים.

אכן, גישה כמו שלך היא ביטול המצוות, או שאינך מוכן להסיק את המסקנות המתבקשות מדבריך. אם אתה מניח שאתה יודע את מטרת המצוות, מה ההגיון לשמור על גזרות שבטל טעמן? ועיין ברלב"ג השבוע על הפסוק הנסתרות וכו'.
אם תשאל אותי מה אני עושה בפורום, התשובה שלי תהיה מאוד פשוטה. אני תוהה בהרבה דברים ולומד כאן הרבה, אך איני חושב שהגישה הבסיסית יכולה להביא לאיזו תחנה פרט לריפורמה. היסטורית, אי אפשר להכחיש ששימת דגש על נושאים חוץ הלכתיים הביאה לא פעם לנטישת ההלכה.

בעולמה של המסורת האמונית היהודית מבחינים בין "השגחה כללית" ל"השגחה פרטית" : הגישה הפשטנית אומרת שהעולם בכללותו, לפי סידוריו, מונהג בידי האלוהים. "הנהגה" זו נתפסת בערך באותו מובן שבו אנו אומרים שהמלך או ראש הממשלה מנהיגים את המדינה. בכך כאילו אמרנו שהמלך או ראש הממשלה קיימים למען המדינה: הם קובעים את החוקים שלפיהם קיימים מוסדות הדואגים לצרכי. לפי הבנה זו, ההשגחה האלוהית קולעת את הכללים והחוקים שעל פיהם נוהג העולם; זוהי ההשגחה הכללית. לעומת זאת, המושג "השגחה פרטית" מתייחס להשגחה הקובעת את גורלו, מקומו וחייו של האדם. כך בתודעתם של מאמינים רבים - מאמינים כנים בכל עומקה של האמונה - אלוהים נתפס כמשגיח עליהם, במובן דומה להשגחה שמשגיחה משטרת התנועה על המכוניות בכביש.

שלמ"ל,

שנה טובה!

בלינקים שהביא לינקזצר למעלה בעמוד הקודם מתבארות הנקודות של דר"ל ביתר שאת.
בל"ב,

שנה טובה!

אם כי כבר הגבתי ליסוד טענתך ברוב הדיונים בינינו ונראה שקו המקלקל את השורה לא במהרה יינתק, אגיב שוב למען קוראים העלולים להתבלבל.

בכן התורה מדברת אל שכל האדם שהרי השוטה פטור ממנה. [משפט זה בעצם מיותר שהרי אין דיבור אלא לשכל, אך מה נעשה שהבלבול יוצר צורך להזכיר את הידוע.] לכן כאשר התורה מצוה על משהו את האדם, היא מדברת אל שכלו ולפי רמת שכלו שלכן "דרך ארץ קדמה לתורה" דהיינו הצורך במינימום של מתורבתות כדי להכשיר את האדם לתורה. למשל הציווי לא תבשל גדי בחלב אמו, יתפרש לרמה הבסיסית רק כציווי על הפעולה היבישה של בישול גדי בחלב אמו ואילו לרמה המפותחת והמתחשבת במרחב הקשרי הידע בין בדבר השם בשאר התורה ובין בדבר הווה במציאות, זה יישמע כ"אל תכשיר את החי לאוכל במה שנועד להכשירו להיות חי". [סביר שזה היסוד האינטואיטיבי לכל הפחות להרחבת חז"ל את הציווי להפרדה גמורה בין הבשר והחלב ואכמ"ל.]

כן במצוות החגים יתפרש ויתקבל כל ציווי לכל אחד לפי תפיסתו את ההויה ואת התורה. לכן מה שלאחד זה לא מתפרש ומתקבל כפי שזה מתקבל לזולתו [או שזה התפרש לו כך באיזה שהוא שלב בעבר ואח"כ שוב ברח ממנו הרעיון...] אינו סיבה לשלול את הצורה בה זה מתקבל לזולתו ואיש לפי דרכו והבנתו יחיה.

ירוחם

לכאורה צריך לחכות עם שאלתך עד למוצאי יום כיפור... סמיילי. אבל אענה עכשו.

ראשית, "והוא רחום" זו תוספת מאוחרת.

שנית, אפשר אותה עצמה להבין בכמה צורות. אפשר לראות בה נסיון להעמסת רגשות אשמה ופחד.

אפשר גם לראותה כקריאה להתעלות נוספת. עבדתי. תיקנתי, עשיתי כמיטב יכולתי, אבל איני שוקט על שמרי. אני מנסה לעלות עוד.

יתכן שהמשמעות שמיוחסת לקטע תפילה זו משדרת יותר את האיום וההפחדה והתביעה יותר מאשר תכנים חיוביים ואז יש מקום לשאלה. אבל סבורני שזו שלך היא עדיין פרשנות, ויש לשאול מהיכן היא באה ואם היא מוצדקת.

יתכן שהתפקיד שלנו הוא לתקן פרשנויות.

***
בעקבות הלינק של בעל בעמיו, מוקפץ לתועלת ולתשובה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

NU, Yerucham, you know for sure the classic MASHGIHIC commentary, according to which that is because one's thought is concentrated in food to come, in contrary to begining of fast when he is full of food but is thinking about the fast (therefore no VEHU RACHUM and BSCMLV alous like the [non-exist] angels) . indeed, one more example of making one feeling ashamed for inevitable natural event...

הסיבה שאנו אומרים והוא רחום וסללח לנו וכן הלאה במוצאי יו"כ היא במילה אחת. פורמלית.

אמרתי פעם הרי מדאו' יש רק יום א' ר"ה, איך ממנהג נעשה בשמים עוד יום דין? (אפשר לענות שזה הכח שניתן לחכמים)
אבל ע"פ הפשט, לא במקרה ר"ה הוא יום דין (= כי במקרה הוא עשרה ימים לפני יו"כ)
אלא כיון דבתחילת כל דבר עושים חשבון, על העבר ועל העתיד,
ומכיון שבהתייחסות של האדם הוא תחילת שנה, לכן הוא נהפך להיות יום דין.
ולכן ברגע שאצל האנשים תחילת השנה היא שני ימים, (גם אם זה מחמת מנהג או טעות) ממילא הדין הוא שני ימים.

ירוחם,

לא אמרתי שכל מה שאני אומר, אני אומר רק כי זה כתוב וזה פורמלי,
אמרתי, שנוסח התפילה הוא קבוע, ובעיקרון לא משנים אותו כל יום,
לכן אם כל יום זה רלוונטי, יגידו את זה גם ביום שזה לא רלוונטי, כיון שזה הנוסח,
לדוגמא, בנוסח של התרת נדרים אומרים "אפילו נזירות שמשון" וגם מי שיודע שמעולם לא נדר אומר את זה כיון שזה הנוסח,
ובהחלט, אני מאוד משתדל כל יום שכל התפילה תהיה עם ערך רגשי ונפשי, אבל אני שמח אם לפחות חלק מהתפילה הייתה בעלת ערך,

ברור שהיום השני הוא מחמת ספיקא דיומא, השאלה מה אני כשאני מנגן "היום תעמיד במשפט" מה אני צריך לחשוב,
שזה סתם, (=פורמלי ):
אני מציע פרשנות אחרת.

ירוחם
נפלא אהבתי את זה, ברור שיש מצוה לאכול, הרי חז"ל לפי אחת השיטות מפרשים שהנזיר צריך להביא חטאת מאשר חטא על הנפש שאסר על עצמו מה שלא אסרה תורה ועינה את הנפש.
לכשלעצמי, איני מבין את השאלה, הרי התפילה נאמרת בלשון רבים, שזה אומר שכל אחד מאיתנו מתפלל על כולם, והרי אין יום הכיפורים מכפר על הכול ללא שום תנאים, כמבואר בחז"ל.