צבי רוב התפילות הן בלשון רבים- גם תפילת הדרך כשאדם נוסע לבד במכונית התפילה שהוא אומר ברבים- אבל בש"ע הכונה ליחיד. ולו יצוייר שזה לרבים- נו אז מה ?למה אתה צריך לחשוד ברבים שעווניתיהם לא כופרו?
אגב שאלה - אנו אומרים ומלאכים יחפזו חיל ורעדה יאחזו. מפני יום הדין. למה הם מפחדים האם הם חוטאים-? הרי אין להם רצון עצמאי?
נשלח ב-26/9/2011 08:22
ירוחמשם
ניתן בהחלט להבין את ראש השנה במובן של צורת חיים קיומית: כיום תחילת שנה המעורר מחשבות על העתיד ועל החזון לשנה זו ועל השינויים שברצוננו להחיל בשנה החדשה. ואין זה כיום כיפור שהוא חשבון נפש על השנה הקודמת, אלא מצב בו אדם תופס את עצמו ואת חייו מול אלוהיו לדעת היכן הוא והיכן הוא רוצה להיות.
כבר באשכול אחר העמדת דעתך שאין מקור ליום הדים שבראש השדנה מן התורה ולא זכיתי להבין במה דחית את 'שבתון זכרון תרועה' בקריאה הרחבה שלו ומן המקור תורה שבכתב בלבד.
נשלח ב-26/9/2011 10:06
עציער שבתון זכרון תרועה= יום ששובתים בו מעבודה את היום הזה יש לזכור בתרועה, את הפסח בקרבן פסח- את הסוכות בסוכות אתשבועות בשני הלחם. את יום הכיפורים בעינויי נפש- ואת היום הזה בתרועה! ראש השנה צריך להיות שינוי משמעותי בטבע. ביום הזה אין כלום קוסמי או שינוי טבע. חודש ניסן הוא חודש הראשון- ראשון למה?- ראשון לגאולה. אבל ראש השנה למה הוא ראשון? צריכים להבדיל בין יום שמחליטים בו לעורר מחשבות ולחשבון נפש, וכל מיני דברים טובים וחשובים, לבין ראש שנה, שבו השחקנים הראשיים הוא לא האדם- כי עם הטבע- ובתורה כתוב בדיוק לפי מה הם נקבעים על ידי השמש והירח, ובשני גרמי שמיים אלה- אין כל ציון ושינוי שיצדיק את השם ראש השנה.
לגילוי נאות אין בדברי אלה כל עירור על החג שאותו קיבלו עליהם אבותנו, ואני אוכל את הארוחה עם כל הסימנים, סימן חדש- סר-דין- שנה טובה תכתב ותחתם לאלתר- לחיים טובים ולשלום
נשלח ב-26/9/2011 17:06
לירוחם
"סימן חדש-סרדין."
רעיון מעניין.
שלך?
נשלח ב-26/9/2011 20:08
צענע פעם בר"ה שהיתי בירושלים- ניגש לשולחני חסיד שוטה-הוא היה שוטה גם בלי להיות חסיד ולהפך- ובידו קופסת סרדינים , והוא מסר לי בשם רבו את הקופסה עם המסר. (רבו היה מודע ותיק מימי לימודי)- בקשתי שימסור לרבו בשמי שדג מלוח טוב- היא סגולה וסימן לבשורות טובות.. א גיטע הערינג.
נשלח ב-27/9/2011 08:01
ירוחמשם.
אכן, 'זכרון תרועה' כמו שתי הלחם בשבועות וצום ביום כיפור, אבל גם להם יש תוכן מסויים, הלא כן?
בנוסף: הנחתך כי זהו צורה בה אתה זוכר את היום, היא הנחה שאינה מוכרחת משום שקרבן בפסח יכול להילמד, לא כצורה לזכור את היום, אלא כצורה להזכיר את עצמך לפני ה' ביום הזה. (או יותר מדוייק בפסח לאכול עם ה' ואכ"מ.) וכמו כן ראוי לשאול: האם זיכרון זה הוא אישי או לפניו. מלבד השאלה מה התוכן השונה מחג לחג.
על החגיגות שעושים בצורות שונות בראשון לראשון, שמעת? מה לעשות, אנשים מציינים את התאריכים בהם הם חיים, ויש להם תחושה שהזמן הוא רקע שונה אצלם בכל עת.
נשלח ב-27/9/2011 08:56
טחינה - יתקבלו תחינותינו.
ובל נכנס לזוטות שהרי בת ק כבת כ.
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 27/09/2011 08:53:01
נשלח ב-27/9/2011 09:12
צלי וביצים שיתקבלו צלותהון ובעותהון דכל בית ישראל מטבוחה שיטבחו כל שונאינו
נשלח ב-27/9/2011 10:07
עציער. על החגיגות שעושים בצורות שונות בראשון לראשון, שמעת?
שמעתי וראיתי- אבל במחילה זה ראשון לשבעי ולא ראשון לראשון. התורה קבע לנו מועדים עם צינים המיחדים לכל חג וחג וכל מועד ומועד. כך התורה. הלומדס- של אנשים.
איזו אות נותנים לנו המאורות ברקיע בראשון לשביעי שנדע להבדיל בין שנת תשע"א לתשע"ב. וזו הבעיה והשאלה.
נשלח ב-27/9/2011 10:19
ירוחם, כאשר לומדים את התורה, הראשון לשביעי מציין מניין מסוים, וקביעת תאריך לא מהות, בהחלט ייתכן שגם התורה מודעת למניין נוסף ואולי עיקרי בו השנה מתחילה בתשרי, וממנה ומכוחה קבעה התורה את מקרא קודש של אחד לחודש השביעי ומצוות היום זכרון תרועה.
נשלח ב-27/9/2011 10:22
לעומת הגוטע הערינג שבו המילה גוטע (טוב) היא רק תוספת הרי במילה סרדין יש את כל המרכיבים במילה עצמה סר-דין.
מה גם שסרדין מכיל ראש דג אז הורגים שתי צפרים במכה אחת..
נשלח ב-27/9/2011 10:26
צבי ייתכן? ייתכן! אבל אתה לא חושב שיום כה חשוב כמו ראש השנה צריכה להכתב בפרוש בברור, ולא ברמז- אגב אני לא רואה כל רמז בתורה אני רואה לומדס של חז"ל. הרי אם הדבר היה כל כך ברור כי שאתה ועציער ואחרים מציגים. לא יכל להיות בכך מחלוקת תנאים- מתי הוא ר"ה.
נשלח ב-27/9/2011 10:56
"בכסה" ליום חגינו
נשלח ב-27/9/2011 11:10
באר כוונתך ייתכן.
נשלח ב-27/9/2011 11:20
ייתכן.? שייתכן התכון -שהתורה כיסתה את היום הזה של ר"ה. והינו צריכים לגלות אותה בלומדס
