שו"ת לאראל סגל

שמעתי מישהו שאמר שבית ספר ממלכתי דתי זה מקום מסוכן.

הוא אמר שתלמוד תורה חרדי זה מקום שבו משדרים לך שהקב"ה כאן ושאנחנו מקיימים את כל תורתו.

בית ספר חילוני משדר לך שהקב"ה לא כאן ושאנחנו לא מקיימים את תורתו.

בית ספר ממלכתי דתי משדר לך שהקב"ה כאן ושאנחנו לא מקיימים את כל מצוות התורה.

אחד שלמד בבית ספר חילוני ואחר כך מתברר לו שהקב"ה כן כאן, משנה את הנהגתו ומקיים את המצוות כולן.

אבל אחד שלמד בבית ספר ממלכתי דתי, מה היא תקנתו?

מה דעתך על הדברים האלו ?

קודם כל, אני לא מקבל את ההבחנה בין חרדי לבין ממ"ד. גם בציבור החרדי יש הרבה מצוות שלא מקיימים בצורה מלאה אלא ע"י היתרים שונים, כגון היתר עיסקא, היתר ישיבה בחו"ל (לחרדים שגרים בחו"ל), היתר התפרנסות מדברי תורה, היתר השתמטות מהגנה על עם ישראל ע"י שירות צבאי, והגרוע מכולם - היתר גאוה, שמתיר להם לחשוב שהחברה החרדית היא כליל השלמות, וכל הפגמים נמצאים רק אצל חברות אחרות.

אבל אפשר להציג את השאלה בצורה אחרת: בהנחה שאדם לא מקיים את כל המצוות - האם עדיף שיהיה מאמין, או שיהיה כופר בעיקר?

לדעתי עדיף שיהיה מאמין, ויש כמה סיבות:

 א. מצד האדם עצמו - מי יודע מתי ימות, ייתכן שימות מחר ולא יספיק לעשות תשובה, ובמקרה זה, עדיף שתהיה לו לפחות מצוה זו של אמונה במציאות ה' (ע"פ הרמב"ם, לפחות, זו אחת מתרי"ג מצוות).

 ב. מצד עם ישראל והאנושות - כל מצוה שהאדם מקיים מצטרפת למאזן הכללי של עם ישראל ושל האנושות כולה (כפי שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה), ולכן, גם אם הוא עצמו ייצא חייב בדינו משום שאינו מקיים מצוות, ייתכן שהאמונה שלו היא שתכריע את עם ישראל ואת העולם כולו לכף זכות.

 ג. מצד ה' - לפי אחת ההשקפות המקובלות ביהדות, המטרה של כל התורה והמצוות היא לעשות לה' דירה בין בני האדם (גם הרבי מליובאביטש דיבר על כך פעמים רבות בשיחותיו). כאשר אדם מאמין במציאות ה', לה' כבר יש דירה בליבו של אותו אדם; אמנם אין זו דירה מושלמת ומשוכללת עם כל התוספות והחידושים האחרונים, אבל עדיין, המטרה העיקרית של התורה והמצוות מתקיימת בזה, וזה עדיף על כפירה.

אפשר לשאול שאלה אחרת - לאיזה בי"ס עדיף לשלוח את הילד: בהנחה שאי אפשר לשלוח את הילד לבי"ס שבו כולם מקיימים את כל המצוות, האם עדיף לשלוח אותו לבי"ס שבו אנשים כופרים בעיקר, או לבי"ס שבו אנשים מאמינים ואינם מקיימים מצוות?

מבחינה מסויימת, עדיף לשלוח אותו לבי"ס שבו כופרים בעיקר, כי במצב זה קל יותר להגיד לו "הם שונים ממך - אל תתחבר אליהם ואל תלמד מהם". בבי"ס בו מאמינים ולא מקיימים מצוות, הוא עלול לחשוב שהילדים האחרים דומים לו, ואז יתחבר איתם וילמד ממעשיהם הרעים. מצד שני, יש ילדים, שהצורך שלהם בחברה הוא כל-כך גדול, עד שגם בבי"ס שבו כולם כופרים בעיקר הם ירגישו שהם חייבים להשתלב בחברה, ואז ההשפעה עליהם תהיה הרבה יותר הרסנית.

ולכן צריך לבדוק כל מקרה לגופו - לפי אופיו של הילד ואופיו של בית-הספר.

"אחד שלמד בבית ספר חילוני ואחר כך מתברר לו שהקב"ה כן כאן, משנה את הנהגתו ומקיים את המצוות כולן.  אבל אחד שלמד בבית
 ספר ממלכתי דתי, מה היא תקנתו? " - לא הבנתי את הטענה. כל אדם שאינו מקיים מצוות, יש לו טעות כלשהי שגורמת לו שאינו מקיים את המצוות. אם הטעות היא שהוא חושב שה' לא כאן, אז כשיגלה שה' כן כאן, הוא יקיים את המצוות; ואם הטעות היא שחושב שה' כאן אבל הוא מעדיף שניהנה מהעולם החומרי מאשר שנקיים מצוות, אז כשיגלה שזו טעות, הוא יקיים מצוות. בקיצור, כל אדם שטועה יכול לחזור בתשובה, ואין זה משנה איפה למד.