| נשלח ב-14/9/2006 18:20 |
 |
| |
השפעת השפעת על המשופע המושפע.
אדם חולה בשפעת .או באנגינה ( מה ההבדל?),או בקוצר נשימה ,או בשאר מרעין בישין .ל"ע.
במה אמורה להיות השפעת סוג המלחה על נישמתו .
שכן הוא באופן בלתי מודע הזמין את מחלתו לעצמו כדי להשתפר .כדי לתקן.
מה הוא אמור לדעת במחלתו על מנת לצאת ממנה או חלילה להישאר בה ולקוות להחלמה כדי לצמוח.
והרי ידוע שכל אבר דרוש לו תיקון באמצעות חולי או קלקול הניכרים בגשמיות .
ואולי כל זה לא נכון .ואולי עוברים את המחלה ככה כאילו כלום .
ואולי צריך להבין על מה צריך להשפיע בחיים יותר נכון או להיות מושפע יותר טוב אם מגיעה מחלה .
להחלמתכם אותי אודה.
נכון לכרגע השפעת בעיצומה .לא רוצה לפספס את המסר.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2006 20:25 |
|
| |
התבהרות,
"שכן הוא באופן בלתי מודע הזמין את מחלתו לעצמו כדי להשתפר .כדי לתקן " - מה עם התינוקות\ילדים חולי הסרטן המאושפזים ב'שניידר' - הם הזמינו מחלתם כדי לתקן ולהשתפר?
"והרי ידוע שכל אבר דרוש לו תיקון באמצעות חולי או קלקול הניכרים בגשמיות "- יכול להיות שחולי הלב שאין תקנתם אלא להשתיל להם לב חדש - זה התיקון שלהם? ובכך הם 'ישתפרו'?
"העושים דברי תורה רפואת גוף ואינם אלא רפואת נפשות, הם בכלל הכופרים בתורה" (רמב"ם הלכות עבודה זרה פ"יא הל' יב)
ובקשר למסר שאינך רוצה לפספס -
אם אדם הלך לישון והשאיר את המזגן דולק בלילה , בבוקר כשיתעורר ייסתבר לו שהתקרר וחלה בשפעת, כדי לתקן ילך למחרת לרופא יקבל תרופה ויבריא - המסר הוא שאדם שהבריא מהמחלה שבמהלכה הרגיש נורא - אמור להעריך את הבריאות - וישמר בפעם הבאה מהמזגן -
תוקן על ידי - riv - 14/09/2006 21:20:18
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2006 20:33 |
|
| |
.
שלשום ניהלתי שיחה דומה עם בתי. לאחר שחטפה וירוס גסטרו וסבלה מחום ושלשולים, שאלה אותי אם אני יודע איזה חטאים שלה גרמו לה לכך.
אמרתי לה שלעניות דעתי, לא החטא גרם לה לחלות, אלא הוירוס.
ומכאן, יכולנו להמשיך לדיון בדעות שמביא הרמב"ם.
אז ארשה לעצמי לומר לך באותה הלשון:
עד כדי כך את צדיקה שיש לך השגחה פרטית לקבל במיוחד עבורך מחלה כדי לכפר על עוונותיך כבר כיום?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2006 21:34 |
|
| |
התבהרות
ראשית, איך המרגש? מקוה שמשתפר.
ריב
הרמב"ם בהלכ' עבודה זרה אינו שייך כלל לנושא, הוא מדבר על מי שרוצה להתרפאות על ידי לחשים ודברי תורה ובזה הופך אותם לסגולה, האם זה נוגע לדבריו בתחילת הלכות תעניות?
ודבר זה מדרכי התשובההוא שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להם.... וזה הוא שיגרום להם להסיר הצרה מעליהם.
אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית הרי זו דרך אכזריות .... ותוסיף הצרה צרות אחרות.
מואדיב
זוהי תסמונת ה'יתמי דיתמי'.
אין לנו תלמיד חכם,
אין לנו שכל,
אין לנו אפשרות לחשב חשבון הנפש,
אין לנו כלום, ואין לנו שיור אף לא התורה הזאת.
וחזרה להתבהרות
אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה (מצות עשה, רמב"ן בשער הגמול) פשפש ולא מצא הרי אלו יסורין של אהבה...
חשבון הנפש הוא דבר אינדיוידואלי ואינטימי, לב יודע מרת נפשו.
אמנם צודקת ריב, צינים ופחים בדרך עיקש, איולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו, אם אדם גרם לעצמו אל יחפש סיבות שמיימיות לסבלו, אך אם נהג בצורה סבירה, על זה נאמר 'כלום חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא'
יש עוד פרטים ואריכות בזה, מומלץ אם מצבך מאפשר זאת ללמוד את שער הגמול, הרווח מובטח.
רפואה שלמה.
מאיר
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2006 21:55 |
|
| |
תודה על תגובותיכם המלומדות
ריב ,אותם ילדים טהורים שלא עלינו חולים במחלות קשות הריע הם המשך ישיר של גלגולים קודמים הם באו לתקן כאן וללכת .
כך הלעיטו אותי לפחות בסמינרים ובמאמרים שונים .
הם בודאי לא חטאו מאומה אולם תפקידם לתקן כאן ומיידית להמשיך הלאה .
כמו חברתי ז"ל אילנה רז ,אשת חסד עצומה ששיכלה שני בנים בזה אחר זה בגיל שנה ושנה וחצי .
כל הרבנים שהיגיעו לביתה לא הצליחו לשכנעה שבניה הטהורים מלאו תפקידם בעולם הזה והמשיכו הלאה .
ואני הקטנה והבורה חברתה מאהבה ,כשהניא שאלה אותי למה ,למה השם לקח לי את שני בני שנה אחרי שנה בהיותם תינוקות רכים ,הבטתי בעיניההכאובות ופשוט לחשתי בחוסר אונים משווע .לא יודעת.אין לי מושג מה רצה השם ממך ומילדייך .
ולא מצאתי לה תשובה .
והוא הלכה וכאבה את כאבה .הלכה ונמקה ביסוריה למרות עבודתה הציבורית הכבדה .
לא יכולתי להקל על כאבה בשום הסבר .
היא ניפטרה מסרטן לאחר יסורים קשים מנשוא.וכאבה עימה.
כך שאין לי הסברים .יבוא אחר ויגיד נכון הוא שהתינוקות מכפרים .יבוא אחר ויגיד לא ולא .
תינוקות שניפטרים שנה אחרי שנה מקרה הוא ואין מה לעשות .
קשה לי לקבל שאין שום תפקיד למחה ולו הפשוטה ביותר .
הלוא כוונת השם באותו רגע לסמן לי משהו .
אולי באמת לכבות מזגן דוגמא כן.
אולי משהו אחר .
אולי אני צריכה לקבל משהו שלא הבנתי קודם אלא רק בז\מן המחלה.
והוא נועדה לחדד את תודעתי או אולי להתנכא אליה לתת לשם להביא אותי בלי להתערב בכלל בכלום וכל מחלה נועדה לתשק את החולה ולתת לשם לעשות את מבוקשו .
אני מבולבלת .
למרות שבפנים שלי אינ חשה שיש לי עוצמות להבין דברים מסויימים שלא ראיתי קודם .השהיה בעת תחושת מחלה עושה לי לפחות הבנה כלשהיא .
להתעלם?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2006 22:10 |
|
| |
מאיר,
דומני שיש לי לחדש לך באדיבות סנונית
יג [יב] הלוחש על המכה וקורא פסוק מן התורה, וכן הקורא על התינוק שלא ייבעת, המניח ספר תורה או תפילין על הקטן בשביל שיישן--לא דיי להן שהן בכלל חוברים ומנחשים: אלא שהן בכלל הכופרים בתורה, שהן עושין דברי תורה רפאות גוף, ואינן אלא רפאות נפשות, שנאמר "ויהיו חיים, לנפשך" (משלי ג,כב). אבל הבריא שקרא פסוקין או מזמור מתילים, כדי שתגן עליו זכות קריאתן, ויינצל מצרות ונזקים--הרי זה מותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2006 22:29 |
|
| |
התבהרות ,
אוי התבהרות, אני מצטערת בשבילך במקום שהלעיטו אותך כנראה לא בדיוק המקום האידיאלי לחזור בתשובה - סיפרו לך סיפורי ניסים ונפלאות ..
למה לחשוב כל הזמן על דרך ניהולו של ה' את העולם , למה שלא תחשבי מה החובות שלך לה' בקיום המצוות, ו"נשמרתם לנפשותיכם" אנו מצווים, מואדיב הזכיר את הרמב"ם בהלכות דעות - עייני שם - על העיקרון לשמירת בריאות הגוף לשם תקינותו לעבוד את ה' במצוות - ואם חלית אז השם מסמן לך שאת צריכה ללכת לרופא ולהרפא - מה כל כך מסובך אני מתקשה להבין,
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2006 22:34 |
|
| |
לא חידשת לי דבר, את זה הבאת כבר מקודם ואת ההמשך אני מכיר גם כן אך עניתי לך ואפרט:
אין המדובר באדם שמעוניין שמעשהו הטוב יגן אליו שעל זה נאמר בגמרא 'האומר סלע זו לצדקה על מנת שיחיה בני הרי זה צדיק גמור'
הרמב"ם מדבר על מי שרוצה להשתמש בתורה ופסוקיה כמאגיה, כסגולה.
על היחס בין מאורעות העוברים על האדם לבין מעשיו כבר ציטטתי את הרמב"ם בהלכות תעניות וזהו יסוד באמונת ישראל והתורה מלאה ממנו ראי פרשת והיה אם שמוע.
מאיר
תוקן על ידי - ymy33655 - 14/09/2006 22:37:05
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2006 22:41 |
|
| |
התבהרות
רפואה שלימה משמים, רפואת הנפש ורפואת הגוף.
הבה נעסוק קצת ברפואת האמונות והדעות.
כבר כתב קורט וונגוט (ג'וניור) שמי שהגה את הרעיון שאדם בריא במידה שרעיונותיו בריאים, מגיע
לו פרס נובל. ולא ידע כנראה שקדמו הרמב"ם.
אני מצטט מדבריך:
א. כתבת:
הרי ידוע שכל אבר דרוש לו תיקון באמצעות חולי או קלקול הניכרים בגשמיות .
עד כאן ציטוט.
ואני הקטן שואל: מהיכן ידוע ולמי ידוע?
נכון הוא שהדעה הזו מופיעה, למשל, בהקדמת המ"ב לכרך על הלכות שבת.
ונכון הוא שהמ"ב היה תלמיד חכם גדול.
אבל זה לא מחייב שזה נכון.
אם נבדוק את המקור לרעיון זה, נגלה שיש לו, לדעתי, שני מקורות אפשריים.
אמונות הקבלה - ומצד שני הכלל האינטואיטיבי כי צריך שהשגחת ה' תהיה מידה כנגד מידה.
אבל הכלל הזה, של "מידה כנגד מידה", אינו פשוט ובוודאי אינו פשטני. וכמדומה שכל אחד יכול
להעיד על כך מתוך חייו.
גם כשאני רואה שדברים שזכיתי, או נענשתי, מידה כנגד מידה, זה לא היה באופן פשטני.
אם תרצי, חפשי מה קלקלת שמכוון כנגד המקום שבו פגעה השפעת, אבל אל תצפי שקלעת בכך
למטרה.
הרעיון הכללי הוא מה שכתב הרמב"ם, שצריך אדם לעשות תשובה ולא לחשוב שהכל מקרה. לפיכך,
צריך לראות מה יש לך לתקן, כי אין צדיקה וצדיקה בארץ אשר יעשו טוב ולא יחטאו.
וכדי לשפר, צריך דבר ראשון להיות ביישוב הדעת. ולא להגיב בבהלה אלא מתוך מתינות. וזה הצעד
הראשון בתשובה, כפי שלימדנו גם רבנו נחמן מברסלב.
והנראה לעניות דעתי כתבתי.
ב. כתבת:
אותם ילדים טהורים שלא עלינו חולים במחלות קשות הריע הם המשך ישיר של גלגולים קודמים הם
באו לתקן כאן וללכת .
כך הלעיטו אותי לפחות בסמינרים ובמאמרים שונים .
כך כתבת. ואני מסכים.
כך הלעיטו אותך בסמינרים ובמאמרים שונים.
יש להודות כי אמונת הגלגולים מתרצת הרבה. אבל היא לא אמונה יהודית, גם אם היום היא מוצגת
בתור כזו.
וכבר היה אשכול בנושא זה. ואיני רוצה להאריך או להטות את הדיון למקום אחר. אולי לינקי יצרף
לנו לינק כאמנותו.
ג. לגבי חברתך הטובה שסבלה כה הרבה, גם לי אין תשובה.
אבל אספר לך סיפור קטן מהגמרא.
מעשה בימי ר' יוחנן, שנפטר תלמיד חכם צעיר בדמי ימיו. והיו הכל מבכים את אבדנו ותמהים מדוע
זה קרה.
ערך ר' יוחנן עצרת התעוררות. וסיפר בה משל.
משל למלך ששכר פועלים. הפועלים עבדו קשה בגינה כל היום, אבל היה ביניהם אחד שמצא חן
בעיני המלך, ונטל אותו לטייל עמו ארוכות וקצרות בגן.
בסוף היום באו הפועלים לקבל שכר, ואף אותו פועל בא עמהם. מחו שאר הפועלים. הרי הם עבדו
קשה והוא לא.
אמר להם המלך: וכי אתם יודעים מה עשה עמי?
הנמשל: אותו צעיר שמת בדמי ימיו, מי יודע כמה הספיק לפעול, ושכר טוב יש לו על זה.
האם התשובה הזו מספיקה? מבחינה שכלית כן, מבחינה רגשית, סבורני שלא.
היא מעידה שהתשובה אינה קיימת כאן. רק בעולם הבא.
קשה מאד לחיות עם תשובה כזו. קשה מאד.
אבל צאי וראי כי כבר חז"ל נתקלו בשאלה הזו. ולאיש מהם לא היתה תשובה מוחלטת.
זה חלק מבעית הרע. איך ה' ברא עולם שבו קורים דברים נוראים כאלו.
כל מה שאפשר לומר הוא שמעובדה זו, שיש דברים נוראים, אנו למדים שאין העולם הזה סוף פסוק.
ויתכן שבמקום כלשהו, באופן כלשהו, חברתך הטובה מתענגת עכשו על שני ילדיה הצחים, היקרים,
עונג שאין לו סוף ואין לו שיעור.
אם תבדקי בלבבך, אני חושב שתמצאי את הודאות כי לא יתכן אחרת. כי הקב"ה לא יניח לעמלם
ולעמלנו לרדת לטמיון.
איך הוא מניח לדברים רעים לקרות באופן זמני, איני יודע.
אולי כל מה שאפשר לומר הוא מה שאמר רס"ג: אילו ידעתיו, הייתיו.
האם זה מספק? לא. האם אפשר לחיות עם זה? כנראה כן. אבל זו עבודה לכל החיים.
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2006 23:19 |
|
| |
מאיר,
סליחה, לדעתי בהלכות תעניות מדובר על רעות שבאות על העם שיכלו גם לא להיות ורק התנהגותם הרעה שהיתה באחריותם גרמה לדון אותם מידה כנגד מידה - תיקון דרכי הכלל קשורות באחריותו המוחלטת של האדם. והרי לאדם אין שליטה על הגוף שהוא פועל כמכונה, וסביר להניח שיהיו קילקולים שאינם קשורים בשמירתו של האדם או אי שמירתו, כגון: שיוולד אדם עם איזה פגם מולד שיכול להסתבך עם השנים,ולהתפתח למחלה - אם ה' היה 'שר הבריאות' היה עושה כך שכל בני האדם יוולדו מושלמים
לדעתך כל אלה ששמים ספר תהילים קטן מתחת לראשו של תינוקם חושבים שזו מגיה?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/9/2006 23:30 |
|
| |
ריב
על מה סליחה?
את מחלקת בין יחיד לציבור? על סמך מה?
כל פסוקי התורה העוסקים בגמול מתייחסים לציבור?
דברי חז"ל לדורותיהם שהעמידו את ענין הגמול גם בעולם הזה במרכז?
מום מולד הוא חלק משאלת מליון הדולר המכונה 'צדיק ורע לו'
מה לדעתך חושבים אלו אם לא מאגיה?
מאיר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2006 01:24 |
|
| |
ספר איוב הוא הרי עיסוק בשאלה שציינתי לעיל 'צדיק ורע לו'
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2006 01:44 |
|
| |
מאיר,
בגלל שציינת את בעיית צדיק ורע לו - שאלתי: פישפש פישפש ומה?
ראה באיוב אחרי שאיוב אומר "לשמע אוזן שמעתיך ועכשיו עיני ראתך" בגלל אמרתו זו המורה על ההשגה הנכונה אומר ה' על רעיו - [אלה שיעצו לו לפשפש במעשיו] - 'כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב -
הרעים לא דברו נכונה כי הם דברו על ה' כאילו הוא ממונה על עסקי העולם, ואילו איוב הבין לבסוף שה' אינו ממלא תפקיד בעולם, אלא שתפקידו של האדם הוא להכיר את ה' -
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2006 01:56 |
|
| |
כדאי רק לציין שזוהי תפיסתו הרדיקלית עד מאוד של פרופ' ליבוביץ' המנוח והיא חריגה ביותר בהשקפה היהודית ואין צריך לומר המסורתית.
ואף הוא לא ראיתי שביטל את הפשפוש במעשים בעקבות צרותיו של אדם, וזה שאם לא כן תצוץ סתירה בהגותו כבר פטרנו הוא ז"ל מדאגה זו באמרו שאין משנה סדורה.
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2006 02:32 |
|
| |
מאיר,
א) לא אמרתי שלא יפשפש אדם במעשיו - כן אמרתי שמחלת האדם הפרטי איננה נתונה בשליטתו המלאה של האדם, ולא יתכן שהתורה תטיל אחריות על דבר שאינו בשליטת האדם - אם באה על האדם הפרטי מחלה כמחלת הסרטן שלא נדע, או אפילו שפעת קלה, יותר מסביר שאין לה' ולא כלום עם זה... אם מתפשטת מגיפת סרטן במקום מסויים, הציבור צריך לפשפש במעשיו לראות אולי יש אנטנות של חברות הטלפונים שגורמים למחלה? לזה יש קשר עם ה'?
ב) נא האר את עיניי ואמור לי מה ההפרש בין הדברים שהבאתי למעלה שאתה מיחס כאילו הם עמדתו הפרטית הראדיקלית של ליבוביץ' , לבין הדברים שאביא בלשונו של הרמב"ם:
"איוב ...אמר כל מה שאמר כל זמן שלא היתה לו ידיעה, ולא ידע את ה' אלא על פי קבלה, כדרך שיודעים אותו המוני התורתיים... והיה מדמה כי מיני האושר המדומים הללו הם התכלית, כגון הבריאות והאושר והבנים. כל זה היה "כל זמן שהיה יודע את ה' על פי ההגדה (לשמע אוזן) ולא בדרך העיון, ולפיכך נבוך אותם המבוכות ואמר אותם הדברים. אבל כאשר ידע איוב את ה' ידיעה אמיתית. הודה שהאושר האמיתי שהוא ידיעת ה', נצור לכל מי שידעו, ולא יעכירהו לאדם שום ייסורים מכל יסורים הללו....וזהו עניין אומרו 'לשמע אוזן שמעתיך ועתה עיני ראתך על כן אמאס וניחמתי על עפר ואפר', עניין הדברים....'על כן אמאס' כל אשר הייתי מתאווה, ו'ניחמתי על' היותי בתוך 'עפר ואפר'.......אין עניין השגחתו עניין השגחתינו, ולא עניין הנהגתו לברואיו עניין הנהגתינו למה שאנו מנהיגים'...
תוקן על ידי - riv - 15/09/2006 2:48:29
|
|
|
|
|
|
