דרכי תשובה סימן קיח סעיף קטן עה
סעיף י' (עה) ולא חיישינן שמא החליף: עיין בשו"ת מהרי"ט שם ונחלק סי' מ"ב שהביא ראי' דאף כשאין להעכו"ם תועלת בהחילוף אם אין טירחא להחליף יש לחוש שיחליף בשלו כדי להכשיל לישראל עיי"ש
ועיין בכנה"ג בהגהות ב"י אות מא, שהביאו, וכתב דיש לומר דגם הרמב"ם ס"ל כן, דאפי' כשאין להעכו"ם תועלת חיישינן שמא החליף כדי להכשיל ועיי"ש במה שהאריך עוד בזה באות מג, ובמ"ש בזה לדינא, ועיי"ש עוד באות קמד.
אמנם יעוין בפר"ח סעיף קטן לו, שהשיג על דברי המהרי"ט, ומדחה ראיותיו והעלה דעיקר כפסק דברי המחבר, דכשאינו נהנה לא חיישינן שמא החליף, עייש, וכ"כ בפרי תואר סעיף קטן יד, שאין דברי המהרי"ט נראין בזה עיי"ש.
ועיי' בס' שערי דעה סעיף קטן י ולעיל סי' קיד סעיף קטן א, שהביא דברי המהריט והפר"ח בזה, והוכיח שהמהרי"ט לאו יחיד הוא בדין זה, ושכן דעת גדולי הראשונים ע"כ, אע"ג דדעת הפוסקים להקל, מכל מקום בעל נפש יחמיר לעצמו עיי"ש.
ועיי' בשו"ת פנים מאירות חלק ב, סי' יג, מ"ש בזה, וכ' לחלק בזה בין אם הוא בביתו של גוי, או אם הוא בביתו של ישראל, דאם הוא בביתו של גוי חיישינן לאחלופי, אפילו אם אין לו הנאה, משא"כ בביתו של ישראל אם יש לו הנאה חיישינן, ואם אין לא הנאה לא חיישינן, משום דמירתת, עיי"ש.
ועיי' בס' יד המלך הספרדי על הרמב"ם פרק יג מהלכות יין נסך הלכה י מה שהאריך בדין זה, ומ"ש על דבריו הרב פנים מאירות הנזכר, ובמ"ש בזה לדינא.
ועיין בשו"ת חכם צבי סי' לט, בעובדא שנשחטה בהמה בבית עכו"ם, ונחתכה שלא לדעת השו"ב לשנים, ומצד א' הי' בו סימן והניח הצדדים זע"ז וראה שהי' מתאומות החתיכות זל"ז, וגם הכיר במראות הבשר שהם משור אחד, ועיי"ש במה שהאריך בזה וכתב דגם בלא הטעם דמתאומות יש להתיר, כיון דאין העכו"ם נהנה בחלופין, שהרי אנו רואין שלא החליפה בכחושה ממנה, שהרי הצד הא' הוא דומה לזה בשומן, ושניהם לפנינו, ולשמא נצטרך לבשר לאכול ליכא למיחוש דבשביל זה לא יקח כל החצי בהמה עיי"ש באריכות, ועיין בשו"ת שבסוף הספר אור צבי סי' ז, (דף ה ע"ב מהספר) מה שכתב בדברי החכ"צ בזה, וכתב דמכל מקום צריכין להתיישב בעובדא כזו והכל הוא לפי הענין עיי"ש.
וכעין זה כתב גם הפרי תואר שם ועיי"ש בסעיף קטן הקודם שכתב בכיוצא בזה גם לענין אם נתייחד עכו"ם עם יין של ישראל שהתירו הפוסקים דאם אין לו הנאה בנגיעתו, דסמכינן דהעכו"ם מירתת, דכל זה בשאר ארצות אבל בארצות המערב, לא שייך דבר זה כי עינינו רואות שלא מירתת העכו"ם מישראל, ואדרבה, הישראל מירתת לומר לו שאסור לו יינו בנגיעתו, ואסור כל דלא נטר הישראל משעת כניסתו עד צאתו בלא הפסק, עיי"ש, וכיוצא בזה ג"כ בשלחן גבוה לעיל סוף סימן סג, עייש.
ועיין בספר שערי דעה שכתב דהירא שמים יש לחוש לדעת הג"א ורש"י דסבירא להו, דאפילו אין לו הנאה בחילופין, יש לחוש לחליפין, עיי"ש, אמנם, יעוין בשו"ת עמודי אש סימן ח בקונטרס דיני איסור והיתר שהביאו, והאריך לסתור דבריו והוכיח כי גם הג"א ורש"י סוברים דהיכא דלית ליה הנאה לא חיישינן שיכשיל, ואין חילוק בזה בין איסור דאורייתא או איסור דרבנן עיי"ש באריכות.
תוקן על ידי - התאחדות - 15/09/2006 0:57:54
 |
|
|
