למה הרבנים ע' ונ' השתיקו את הציבור?
תפילת שחרית של ר"ה נסתיימה זה עתה, קהל ההמונים התגודדו תחת כיפת השמים מחוסר מבנה מתאים לציבור כה רב, פה ושם נשקפו מפולות וחורבות עדות אילמת לחורבן והזוועות שהתרחשו במלחמה האחרונה.
אך הקהל היה שרוי באוירה טובה לכל אשר נשאו את עיניהם יכלו לראות את השיפוצים בשילוב עם תנופת בניה נרחבת. גם האופק המדיני בישר על תקופה של סובלנות, הבטחון אישי גבר, וגם העמים השכנים נאלצו לשתוק למול תנופת ההתנחלות שהתעצמה לאור תמיכת הממשל המרכזי של המעצמה הגדולה, במנגנון הממשל שירתו יהודים רבים והדבר בא לידי ביטוי במדיניות יותר אוהדת, ומנהיגי הארצות מסביב חרקו שנים אך בגלוי נאלצו לקבל את דין. מה שתרם עוד למוראל גבוה בקרב הציבור הייתה האחדות, לראשונה הסכימו מנהיגי החרדים לתפילה משותפת ומרכזית לכלל הציבור בשיתוף עם מנהיגים יותר מודרניים, בהם ראשי קהילות שההתבוללות אכלה בכל פה בציבור מרעיתם, ואף כאלו נשיאי ארגונים שהנגע פשה בביתם לאמר בניהם נישאו לגויות שעברו רק גיור רפורמי, אבל לקראת השנה החדשה והאתגרים הגדולים של התחיה ההמחודשת עשו כולם אגודה אחת והתאספו לתפילות יום הדין באחדות גמורה.
את הכינוס עצמו יזמו הרבנים ע' ונ' הם היו רבנים חרדים מהזן הישן שקדם למלחמה, אך כולם הודו בכושרם המנהיגותי, הרב ע' דחף ויזם עליית רבבות, יחד עם גיוס משאבים עצומים מהציבור בגולה לתמיכה במפעל אדירים זה, הרב נ' כיהן בעברו כיועץ לבטחון לאומי בממשל, הנשיא סמך עליו בעינים עצומות, היו שאמרו שמספיק שנ' יגיע לארמון עם פנים נפולות כדי לעורר דאגה בלב הנשיא. התייצבותו בראש הציבור הזניקה את מדד השמחה הלאומי, אך זה לא בא בקלות הנשיא מיאן לשחררו מעבודתו ורק אישר לו נבצרות זמנית בכדי להוזיז את הענינים קדימה, אך דרש ממנו לחזור לעבודתו לאחר מספר שנים, אני זקוק לך פה הוא הדגיש. נ' מיהר לנצל את פרק הזמן הקצר שקיבל, הגיע ארצה ריכז את הסמכויות בידיו, ועקב קשריו הקרובים עם הנשיא השיג חבילת סיוע נאה בטחונית ואזרחית, ותוך עקיפת כללי חוק מקובלים ומבלי לשעות לאדמניסטרציה שניסתה לתקוע מקלות ביוקרטים בעגלה הדוהרת הוא הפך את הארץ למפעל בניה אחד גדול. יחודו של הרב נ' בא לידי ביטוי בכושר חזון של פרוייקטים אדירים שגרמו לעמיתיו להרים גבה או שתים, אך הוא תרגם את רעיונותיו לשפת המעשה חזונותיו בדרך כלל קרמו עור וגידים. וביחד עם הראיה האיסטרטגית למרחוק הוא ניחן בביצוע טקטי מעולה וירידה לפרטים הקטנים, לא אחת הוא נראה בשעות לילה מאוחרות מפקח בעצמו על משמרות שניות הממשיכות לבנות בלוח זמנים מואץ. או אנשים שוחחו בהתפעלות כשגברו התרעות מודיעיניות על פיגועים שנועדו לשבש את העבודה ולזרוע בהלה בעם, הוא עצמו ירד למחסנים לבדוק שאין מחסור בימח"ים פיקח על פטרולי השמירה ואף יצא לשירות מילואים קרבי, ברבות הימים הוא העיד על עצמו בזכרונותיו שבימים הוא בנה ובלילות הוא שמר מפורעים.
לא פלא שהציבור הכללי ראה את הרבנים ע' ונ' כמנהיגיו המוכתרים, אך כשהחלו הרבנים להנחיל את השקפותיהם ודרשו מהציבור לאמץ צורת חיים אורטודוקסית על פי השקפת הלכה נתקלו בהתנגדות קשה, הרב ע' הרחיק מכל תפקיד ציבורי את אותם שבניהם נישאו לגויות וגרם להתמרמרות כללית, אך הוא לא נבהל והופיע בדרישה חדשה שהשפה הרשמית היחידה תהיה העברית והוא גינה את אלו הדוברים בביתם את שפת המדינה הלועזית, הוא לא הסתיר את עמדתו שיש ליצור חיץ ומרחק מהתקרבות אישית בין יהודים לגויים למרות שיריביו הציגו אותו כאוייב הקידמה. זרמים עכורים זרמו מתחת לפני השטח, ולכן נשם הציבור לרווחה כשלקראת תחילת השנה החדשה התכנסו כולם לתפילות חגיגיות והאחדות הקרינה על פני כולם, נראה היה שהרב ע' מיתן את התנהלותו.
כפי שכבר אמרנו תפילת שחרית נסתיימה זה עתה, וציבור התכונן לקריאת התורה, הרב ע' עצמו עלה על הבמה הוא היה מפורסם בבקיאותו בתנ"ך על מסורתו וטעמיו בעל פה, וקריאתו הייתה מיוחדת במינה שכן הוא היה היחיד ששימר את הנוסח הישן שכמעט נשכח. אבל אף אחד לא התכונן למה שארע, הרב ע' עלה ביחד עם קבוצת רבנים צעירה והדהים את הקהל בהכרזה שהוא יקרא והרבנים יתרגמו באופן סימולטאני את קריאתו ללועזית, בכדי שגם הציבור המודרני שהצטרף כאמור לתפילות יבינו את הנאמר. הרב ע' עם תירגום שלקריאת התורה זה היה נשמע כמו שהרב שך ילמד ליקוטי שיחות יחד עם מקורביו לפני נעילה, או כמו שהרבי מסטאמר מצטט הגיגים לתשובה מאורות של הרב קוק בדרשתו לפני תקיעת שופר. המנהיגים המודרניים הביטו אחד על השני בקורת רוח סוף כל סוף הבין הרב ע' שבכח זה לא יילך הנה הוא מתגמש ויש לקוות שבקרוב הוא יסכים בכלל להכנס לדיונים על התאמת מספר הלכות לרוח הזמן והאחדות בין המחנות תמשיך ותשרור. לעומת זאת הרבה חרדים התקשו לעכל את אשר קורה פה ושם היו לחישות מתרעמות אך סמכותו האוטוריטטית של הרב ע' הייתה כה גדולה שאף אחד לא העיז לקרוא תגר.
מה קרה אחר כך אף אחד לא הבין, מקטעי השמועות הרב ע' פתח בברכות לכלל, והמשיך בקריאה ולמרות שאין מוזכר בתורה מפורשות שראש השנה הוא יום הדין, המתרגמים הסבירו היטב את כונת הפסוקים והטעימו שהוא יום הדין וכל באי עולם יעברו לפניו כבני מרון. היו ויכוחים מי פרץ בבכי ראשון, האם היה זה הרב שכניה בן יחאל מרבני הנאורים או אחר, כך או כך התוצאה הייתה אקטזה של בכי שהסעירה את הציבור מבלי יכולת להרגע, אנשים התוודו על חטאיהם התחרטו, הצהירו על נכונותם לשמירה קפדנית על חוקי התורה. ועל ניתוק של כל קשרי החיתון עם נכריות. וכל זה תוך בכי על התדרדרות הרוחנית עד כה.
ובכן מי שקרא עד פה , ודאי זיהה שהרבנים ע' ונ' הם עזרא הסופר ונחמיה התרשתי, התיאור כולו מופיע בנחמיה פרק ח' (ושאר הפרטים בעזרא ונחמיה)
ועכשיו להמשך מה הייתה צריכה להיות תגובתו של עזרא למול תנועת התשובה ההמונית והבכי הציבורי, אני הייתי חושב שהוא היה מעודד אותם בכך, הרי ראש השנה באמת יום הדין וכל המרבה בתשובה הרי זה משובח, ודמעות הרי שערי דמעות לא ננעלו, וכבר אמר האר"י שיש להוזיל דמעות בתפילות ר"ה ומי שאינו בוכה עיינו מה שכתוב על נשמתו במחזור המפורש, אך כל זה אינו קורא, לעומת זאת עזרא ורעיו משתיקים את העם ומזהירים אותם שאין לבכות ביום הקדוש, אלא אדרבא לכו לבתיכם הם אומרים תעשו סעודות "אכלו משמנים ושתו ממתקים" (ויש שמה אזהרה שראוי לזכור על שליחת מנות לאלה שאין להם) ואל תעצבו, בקיצור לא עצבות לא בכיות רק שמחת יו"ט
בעצם למה לא לבכות למה לא להמשיך עם החרטה, האם אין זה תכלית יום הדין?
(כמובן אני מניח שלכל החסידים בינינו יהיה מיד קל להסביר שיש הבדל בין עצבות ומרהשחורה לחרטה אמיתית והעיקר זה תשובה בשמחה, טוב טוב כבר נשמע, רק אל תשכחו עזראמבקש לא לבכות איך ניישב זאת עם דברי האר"י הנ"ל)
 |
|
|
