קבלת שבת הארץ

בחזרה לדברי החקלאי שהבאתי בעמוד הקודם: התברר לי שדבריו מתאימים לפסיקת הרב וייטמן ב"שמיטה ממלכתית" פרק 15: הוא טוען, שלבית דין ולשלוחיו מותר למנוע מהציבור את הגישה לשדה, שכן "חובת ההפקר מוטלת על בעל השדה... מגמת המצווה הזו היא, שיד הכל תהיה שווה בפירות, ולכאורה, ברגע שבעל השדה הפקיר שדהו ומסרו לידי בית הדין, הרי בזה קיים את מצוותו, ושהרי בית-הדין הוא כיד הציבור, ומרגע שבית הדין קיבל את השדה לרשותו, יד כל הציבור שווה בו. שמירת בית הדין על השדה איננה יכולה לבטל את העובדה שהשדה הופקר על-ידי בעליו, ואין בכוחה לבטל את העובדה שכעת יד הכל שווה בו. זאת, כיוון שתכליתה של שמירת בית הדין לא נועדה למנוע ממישהו ליקח מהפירות... אלא מגמתה של השמירה לדאוג לכך, שכל הנהנים משירותי בית הדין בטיפול בפירות ישתתפו בהוצאות בית הדין ויתנו את חלקם בהתאם. בשמירה כזו אין כל פגיעה בהפקר היבול, וממילא, אין בה כל איסור."

נוסיף לכך את העובדה, ששליח בית הדין במטע הוא החקלאי עצמו, ונקבל את התוצאה: החקלאי מעביר את השדה ליד בית הדין, בכך הוא מקיים את מצוות ההפקר, ובית הדין מייד מחזיר את השדה לחקלאי וממנה אותו כשליח. למעשה, החקלאי ממשיך לשמור על השדה שלו כרגיל.

אני מרגיש כמו שהרגשתי לפני כמה שנים, כשהמורה למתמטיקה "הוכיחה" לנו, בהוכחה ברורה, ש: 1=2. אני לא יודע איפה הטעות, אבל ברור שיש כאן טעות. הדברים של הרב וייטמן מרוקנים מתוכן את מצוות הפקר היבול.

זה מזכיר את מה שקרה לאידיאולוגיה הקומוניסטית: בהתחלה דאגו לכלל הציבור באופן שוויוני, אחר-כך הקימו מנגנון של "מפלגה" כדי לדאוג לכלל הציבור, ובסוף הגיעו למסקנה שהכי חשוב זה לדאוג למפלגה, שהרי המפלגה מייצגת בצורה הטובה ביותר את האינטרס של הציבור; וכך לא נשאר שום דבר מרעיון השיוויון.

טוב שיש גם בתי דין חרדיים, שלא שמעו על החידוש של הרב וייטמן, ומאפשרים לכל מי שרוצה לבוא ולקטוף בחינם; הם מוכיחים שאכן יש אפשרות לקיים "אוצר בית דין" כשר ואמיתי.

תוקן על ידי אראלסגל ב- 27/10/2007 23:00:09

פניתי לרב וייטמן וקיבלתי (תוך יום!) את התגובה הבאה:

"תודה על מכתבך ועל הערותיך.

אעיר רק שלוש הערות לגבי הדברים היפים שכתבת:

1. בניגוד לביה"ד של הרבנות בה פנית ישירות לחקלאי ולא לביה"ד, בבתי הדין אליהם אתה משווה אותנו פנית לרבנים ולמנהלי ביה"ד ולכן קיבלת תשובות שונות והתייחסות שונה. בפעם הבאה אני מציע שתפנה ישירות אלינו או שגם בבתי דינים אחרים תפנה ישירות לחקלאים.

2. למרות הדברים שציטטת מספרי, אני מצרף סעיף אחד מנספח ד להסכם אוצר בית הדין, בו כתוב כדלהלן:

    "מכיוון שפירות השמיטה הינם הפקר לכל, אין אפשרות למנוע מאנשים לבוא ולקטוף את הפירות מהמטע, אלא שבית הדין מתנה קטיף כזה בכך שהקוטפים יקבלו הנחיה משלוחי בית הדין איך ומהיכן לקטוף כדי שלא לגרום לנזק לעצים או לפירות שעדיין לא בשלים, ושהקוטפים ישתתפו בהוצאות בית הדין בגובה של 75% ממחיר השוק לפירות האיכותיים ביותר מהסוג הנקטף."

ייתכן מאד וחלק ממגדלי הבננות לא שמו ליבם לסעיף זה, ואנו מודעים לכך שצריך לעשות סבב ריענון בין כולם.

3. מפקח בית הדין פעל מול כל מגדלי הבננות, שכל אחד ישאיר במהלך השמיטה שורה שלמה של בננות שכולה מיועדת לעניים ולאגודות צדקה, כדי שיהיה ניכר שהפירות הפקר ושייכים לבית הדין. בחלק מהמקומות הוא הצליח בכך.

שוב, תודה על הערותיך, והערות והארות נוספות כמו גם שאלות יתקבלו ברצון.

בברכה, הרב זאב וייטמן, יו"ר ועדת השמיטה".

תוקן על ידי אראלסגל ב- 30/10/2007 10:32:19

התנאי שבסעיף 2 להשתתפות בשיעור זה ועוד ממחיר הפירות האיכותיים ביותר, למעשה מרוקן את משמעות המושג הפקר, ודי בזה.

ושאלת אראל ניצבה ועומדת

תוספת להשוואת המחירים מהעמוד הקודם: בשתי חנויות באזור מגוריי שיש להן תעודת כשרות של הרבנות ע"פ היתר מכירה, מוכרים היום בננות בכ- 7 ש"ח לק"ג - עד 40% יותר מאוצר בית דין. לא שזה מוכיח משהו, אבל מעניין לדעת.

עכשיו עונת החמציצים!

כל מי שלא אוכל ירקות השנה, ומתגעגע לטעם החמוץ והעסיסי, מוזמן להסתובב ברחובות, לפקוח עיניים ולחפש את הפרחים הצהובים. אני יודע שהם גדלים במישור החוף, אני לא יודע לגבי שאר הארץ.

החלק הטעים ביותר בחמציץ הוא הגבעול - ירוק, פריך וחמוץ. אבל אפשר גם לאכול את הפרחים והעלים. אני לא מבין כלום בתזונה, אבל הגוף שלי מעיד שזה מאד מזין ומשביע, ובטח יש בו הרבה ויטמינים.

כשר לפי כל הדעות והשיטות, אין חשש ספיחים משתי סיבות:
* זה לא צמח שנהוג לזרוע;
* הוא גדל בצדי הדרכים - מקום שלא נהוג לזרוע בו.

אין צורך להפריש תרומות ומעשרות כי זה הפקר, בפרט בשנת השמיטה.

תוקן על ידי אראלסגל ב- 13/02/2008 13:12:07

המחצית הראשונה של שנת השמיטה היתה קלה יחסית.
* רוב הפירות והדגנים עדיין נחשבו יבול שישית.
* גם ירקות מסויימים, כמו בצלים, שומים, בטטות ודלוריות, נשמרו אצלי, בחדר מדרגות בבית משותף, במצב די טוב עד עכשיו (תפוחי האדמה החזיקו פחות טוב, לאחר כמה חודשים הם נעשו ירוקים ונאלצתי לזרוק אותם כי תפו"א ירוק הוא רעיל. כנראה הסיבה היא שיש שם אור - תפוחי אדמה צריך לשמור בחושך).
* בתחילת אדר א התחילה עונת החמציצים - במשך כחודשיים היה אפשר לקטוף ולאכול חמציצים טריים כל יום.
* שני בתי דין לפחות - של המכון לחקר החקלאות לפי התורה ושל המכון למצוות התלויות בארץ - מרשים לקטוף בחינם במטעים שלהם, ויש ברשותם מטעי בננות, כך שגם בננות היו בשפע.
אז נכון - במקום עגבניה אכלתי רסק עגבניות, במקום מלפפון - מלפפון חמוץ, ובמקום פלפל - פלפל מיובש. אבל זה בסה"כ גיוון מרענן בתפריט.

המחצית השניה יותר קשה, כי גם הירקות וגם הפירות הם יבול שביעית. אבל:
* מייד כשנגמרה עונת החמציצים התחילה עונת תותי העץ;
* עכשיו מתחילה גם עונת הפיטנגו, כולם נמצאים בשפע ברחובות הקריות. מי שרוצה מוזמן לבקר - זה פתוח לכולם ואפשר להגיע ברכבת.
* ראיתי ב"זול פה" שסק ואפרסקים מאוצר בית דין, אם זה אכן אוצר בית דין של המכון למצוות התלויות בארץ (כמו הבננות) אז גם אותם ניתן לקטוף ולאכול בחינם.
* הדגנים רובם מיובאים מחו"ל ממילא (כל השנים), אבל יש גם דגנים תוצרת הארץ, ניתן להשיג קמח מחיטה מלאה שנשמרה מהשנה השישית ולאפות לחם בבית - זה גם יותר בריא וגם יותר טעים.

עכשיו עונת הליצ'י! מי שגר או מגיע לאיזור הגליל המערבי, מוזמן לעבור ביישוב עמקה (ממזרח לכביש 70, מדרום-מזרח לנהריה). יש שם חקלאי בשם איתמר שמפקיר את המטע שלו, ויש בו הרבה פירות טובים ומתוקים. החקלאי מקבל תמיכה מ"קרן השביעית".

יש חניות שמוחרים ירקות (תפוחי אדמה , בצל) מחו"ל (אירופה)?

נדמה לי שראיתי ב"יש" (לשעבר "זול-פה") בת"מ ירושלים.
---
השנה זכיתי "לגלות" פרי אכיל חדש - קאריסה: http://en.wikipedia.org/wiki/Carissa_macrocarpa  http://gardenbreizh.org/modules/gbdb/plante-254-carissa-macrocarpa.html#

זה פרי אדום שגדל על שיח-נוי מוכר - שיח קוצני עם פרחים לבנים ריחניים בני 5 עלי כותרת. לרוב השיחים אין פירות, אבל השנה גיליתי, ליד מקום עבודתי בהרצליה, הרבה שיחים שיש להם הרבה פירות טובים ועסיסיים.

בשנה שעברה קניתי שני אתרוגים מיבול שישית, שמתי אחד בצנצנת פתוחה ואחד בקופסה סגורה עם אלכוהול. זה ששמתי בצנצנת הצטמק והתייבש, וזה ששמתי באלכוהול נשאר "כמעט" חדש, רק הצבע שלו קצת דהה.

אבל היום קיבלתי במתנה מאחד המתפללים אתרוג שהוא שמר משנה שעברה, בתוך הספוג הורוד שלו ובתוך קופסת פלסטיק של מטבח, שנשמר ממש כמו חדש. אז גם את מצוות אתרוג אפשר לקיים עם יבול שישית.

לפני שנה גם ניסיתי לפנות לאחד ממגדלי האתרוגים הגדולים (שכחתי מי) ולשאול אם אפשר לקטוף, הוא אמר שהמטע נמצא באחריות אוצר בית דין והוא לא מרשה להיכנס.

אבל עכשיו התקשרתי לבעל "פרדסי לוריא" בכפר חב"ד, גם הפרדס שלו בפיקוח אוצר בית ד ין, והוא אמר שאפשר לבוא ולקחת אתרוגים בחינם (אבל אני לא יודע אם הוא היה מסכים לזה לפני החג).

בעניין כשרות אתרוג מאשתקד עיין שו"ע או"ח תרמח סק"א ובנ"כ שם.

_________________

מ. זוהר

מ. זוהר: תודה, מתברר שאתרוג ישן כשר רק בשעת הדחק. אמנם ב"ערוך השולחן" http://he.wikisource.org/wiki/AHS:OH648 נראה שכבר בימיו היה נהוג לשמר את האתרוגים בדרכים שונות, למשל בדבש או בשעוה (הוא לא הזכיר אלכוהול).
---
הייתי בכפר חב"ד, לא מצאתי את פרדסי משפחת לוריא אבל מצאתי את פרדסי משפחת גורליק, שגם הם נמסרו לבית דין - בד"ץ העדה החרדית. בכניסה לפרדס ראיתי את השלט הבא (מצוטט מהזיכרון):

"הנחיות לכל המבקרים בפרדס האתרוגים:
 1. שעות הביקור חייבות להיות בתיאום עם המשגיח מטעם הבד"ץ.
 2. כל מבקר רשאי לקטוף עד 5 אתרוגים.
 3. אין ליגוע באתרוגים ולמשמש אותם, זה עלול לגרום לנפילתם.
 4. התשלום על השתתפות בהוצאות בית הדין צריך להיות כמו התשלום על אתרוג בקופסה.
 5. מי שקטף או ביקש מהמשגיח שיקטוף לו אתרוג, חייב להשתתף בהוצאות בית הדין גם אם החליט בסופו של דבר שלא לקחתו.
 6. אסור להשחית את האתרוגים או העצים."

כשהגעתי לשם, ניסיתי להתקשר למשגיח, אבל בנו של בעל הפרדס אמר לי שאין טעם, ההנחיות רלבנטיות רק באלול, עכשיו המשגיחים כבר לא עובדים ומותר פשוט להיכנס ולקטוף בחינם. אז נכנסתי וקטפתי.

.


ירוחם,


מה הקשר בין הנתונים לבין השמיטה? אפילו קוריוז אין כאן!


בסיס הנתונים שהובא כאן היה 1992-2007, ומה ראינו?

שלוש שנות שמיטה, שלושה מחזורים עם שנה שישית לפניה.


בחמש שנים היתה תשואה שלילית - לפי הנתונים למעלה, שלוש מתוכן היו שנות שמיטה, שנתיים אחרות - לא.

בשלוש השנים השישיות היתה תשואה חיובית, אבל כך גם בכל שאר השנים. רוב-רובן של השנים הנסקרות היו שנים עם תשואה חיובית. אי אפשר אפילו לומר שהתשואה של השנה השישית היתה חיובית באופן יוצא דופן לעומת שנים אחרות.

אפילו שעשוע חסר משמעות אין כאן.