תמיד יש סיבה לבכות!

 "רגילים בני-עמנו לבכות ולחזור ולבכות. הננו בוכים על הטובה, בראותנו אך את הצד הרע שבה, או בחשבנו אותה לרוב טובה שאין אנו יכולים לקבל, וחוזרים ובוכים כשהטובה הזו מסתלקת ממנו. הננו בוכים על הרעה וחוזרים ובוכים בהשתנות הזמנים, כשאנו קוראים לרע טוב, והרעה הטובה הזו נטולה מאתנו. בכינו בכיה של חנם בדבת מרגלים ולא חפצנו להכנס לארץ  –  וחזרנו ובכינו בכיה לדורות בצאתנו מירושלים (סנהדרין דף ק"ד עמוד ב). בכינו בצאתנו בגולה  –  וחזרנו ובכינו בצאת הפקודה מאת כורש, שיש לנו הרשיון לשוב לארץ-אבותינו. האמנם הבכיה השנית הזאת לא נזכרה בתנ"ך, אך מובנת היא ממילא, אם נתבונן כי מכל קהל הגולה לא שבו אך כארבעים אלף איש. בכינו בשוב ה' את שיבת ציון –  וחזרנו ובכינו בגלות ירושלים על ידי טיטוס. אין ספק, כי אם בריאה יברא ה' וכל מלכי אירופא יעבירו קול לאמר: מי האיש מבני-ישראל אשר יאבה לשוב לארץ-אבותיו יקבל מאוצר איזו חברה תשלומים בעד כל נכסיו המטלטלים ושאינם מטלטלים שקל בשקל, והשולטן מצדו יעביר גם כן קול לאמר:  מי האיש מבני-ישראל החפץ לשוב לארץ-אבותיו יוכל לקנות שדות ואחוזות-קרקע, ליסד בתי-חרושת ומלאכה ולסחור את הארץ באין מעצור,–  כי אז נבכה גם עתה למשפחותינו על גאולתנו ועל מרת נפשנו ...

כלל גדול הוא בדרך-ארץ,  שאין רע בלא טוב ואין טוב בלא רע, ולפיכך יכול אדם לבכות על חלק הרע שבכלל הטוב ולחזור ולבכות על אבדן הטוב ההוא לגמרי. אבל הכלל הזה עצמו, שאין רע מחלט ואין טוב מחלט, דורש מאתנו שנתבונן בכל מקרה הבא עלינו, איזה צד שבו מרובה מחבירו, היינו,  אם יגבר בו הרע על הטוב, או להפך, ולא לבכות ולחזור ולבכות כילדים. לא כל מי שמת לו אביו ראוי לו לברך ברכת הטוב והמטיב, ולא כל שנסתחפה שדהו צריך לברך ברכת דין האמת, (עי' ברכות נ"ט ע"ב – ס' ע"א). מלבד זה יש דברים הרבה, שמיעוטם יפה ורובם קשה, ורעתם או טובתם תלויה אך בנו, אם נדע להשתמש בהם במדה הראויה". (מתוך ''שתי בכיות הללו למה?'', מאת משה לייב לילינבלום, (1843-1910).  
______

מאמרו של לילינבלום  מתאר את חוק  "נישואין וגירושין" בישראל, המכיר רק בנישואין וגירושים הלכתיים ליהודים בישראל.

הוא חוק טוב שיש בו רע, וחוק רע שיש בו טוב.

יש בו יותר טוב מרע למי שאינו סובל מהנישואין הדתיים, ויותר רע מטוב למי שסובל ממנו.
________

מדוע נקבעו חוקי המעמד האישי הכוללים "נישואין  וגירושין", במדינת ישראל החילונית לפי ה"חוק הדתי?

לדברי  פרופ' אליאב שוחטמן, (''חקיקה דתית בחברה חילונית'', מחניים, גיליון 13, תשנ"ו), היה זה מ"דאגה לאחדות העם":

"מטרתו של חוק שיפוט בתי הדין הרבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג 1953 - החוק המטיל על כלל האוכלוסייה היהודית במדינה את מרותם של חוקי ההלכה בתחומי הנישואין והגירושין -, לדעתי.  היא למנוע קרע חמור בחברה הישראלית - קרע העלול להתרחש אם תונהג בישראל שיטה של נישואין וגירושין אזרחיים - דבר שיגרום להיווצרותן של שתי חברות שלא תבואנה בקשרי נישואין האחת עם רעותה - מצב שהיה קיים במשך מאות בשנים כתוצאה מהיווצרותה של כת הקראים. הנסיון ההיסטורי שיש לעם ישראל עם תופעת הקראות, אינו מצדיק מהלך שיחזיר את הגלגל אחורנית ויכניס לחיינו מציאות שהיתה קיימת בקהילות שונות שבהן חיו קבוצות של יהודים "רבניים" ו"קראיים" שלא יכלו להתחתן אלה באלה. מציאות זו כמעט שעברה ובטלה מן העולם, ואין לעשות מעשה שיהא בו כדי לחדשה, וזאת גם אם יש בחוקים מסוימים פגיעה מסוימת בחופש הפרט של היחיד, וכבר עמדתי על פרטי הדברים במאמרי הנזכר לעיל. כדי להקטין את מידת הפגיעה בזכויות הפרט, מכירה שיטת המשפט בישראל בנישואין פרטיים הנערכים בישראל בין פסולי חיתון, בנישואין אזרחיים הנערכים למעשה בישראל והמוכרים על ידי מדינות חוץ. כמו כן מעניק המחוקק הכרה בזכויות של "ידועים בציבור" כנשואים, גם אם לא באו בכלל בברית הנישואין. כל זאת נעשה כדי להקהות מחריפותה של בעיית הפגיעה בזכויות הפרט, ויחד עם זאת לקיים מסגרת חוקים כוללת של נישואין וגירושין שתהא תואמת את אופייה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, שתמנע משברים חברתיים חמורים שאת אחריתם אי אפשר לחזות מראש".

אלא שייתכן שאין הדברים  כדבריו, וחוק  "נישואין וגירושין", לא נמסר לרבנות הראשית, אם הבריטים לא היו כובשים את פלשתינא מידי התורכים.

הקשר שבין הכיבוש הבריטי וחוק נישואין וגירושין במדינת ישראל, הוא בדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, שהקנתה את סמכויות השיפוט בענייני המעמד האישי, לבתי-הדין של העדות הדתיות שהיו מוכרות אז- העדות המוסלמיות, מספר עדות נוצריות, והעדה היהודית.

בו נאמר:

".. בהתאם להוראות חלק זה, מסור לבתי הדין של העדות הדתיות. לצורך הוראות אלה, ענייני מצב אישי פירושם תביעות בענין נישואין או גטין, מזונות, כלכלה, אפטרופסות, כשרות יוחסין של קטנים, איסור השימוש ברכושם של אנשים שהחוק פסל אותם, והנהלת נכסי אנשים נעדרים".

עם הקמת המדינה, נקלטו ההסדרים הנ"ל ע"י המחוקק הישראלי, במסגרת סעיף 11 ל"פקודת סדרי שלטון ומשפט. התש"ח –1948", שלשונו היה:

"המשפט שהיה קיים בארץ ישראל ביום ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948) יעמוד בתקפו, עד כמה שאין בו משום סתירה לפקודה זו, או לחוקים האחרים שיינתנו על ידי מועצת המדינה הזמנית או על פיה, ובשנויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה".

ביום ט"ו באלול תשי"ג (26 באוגוסט 1953).התקבל בכנסת "חוק שיפוט בתי דין רבניים", (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, שהסעיפים 1 ו-2 בחוק זה, קבעו:

"עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה, יהיו בשיפוטם  היחודי של בתי דין רבניים".
"נישואין וגירושין של יהודים ייערכו בישראל על פי דין תורה".

פרופ' שוחטמן לא היה היחידי שטען, שהחוק נחקק מתוך דאגה לאחדות העם, טענה זו נטענת כל פעם שמישהו מנסה לתקן את החוק, אלא אף אם נאמר שכך היה הדבר כשהחוק נחקק, קשה לומר שכך הוא גם היום,

היום הוא סיבה לפירוד, שאינו מתאר אלא את האוטופיה של מנהיגי העבר.

מפני:

שהיהודים תושבי ישראל של אותו הזמן, אינם כישראלים של היום,

אם אז הסכימו רובם לנישואין וגירושים דתיים, אולי לא  כך הוא היום.

אז היה מספרם של נשואי התערובת קטן, וכך היה גם מספרם של חסרי הדת או פסולי החיתון, והיה ניתן להתמודד במסגרת החוק, אך לא כך כהיום.

אז לא היו חוק הידועה בציבור- המכיר בבני זוג החיים ביחד כ"ידועים בציבור" לצורך זכויות נלוות,  ולא היה חוק שאישר "נישואי חו"ל"- החוק המכיר בנישואי חו"ל של בני זוג שהחוק מונע מהם נישואין בארץ.

כהיום, החוק  גם גורם למספר לא קטן של בעיות, מפני שהחוק המחייב זוגות להנשא בחופה וקידושין, מחייבם להתגרש בגט, שמהווה בעיה לבן הזוג שהחליט להפרד, ושבן הזוג השני  מסרב, כך שהחוק  שנועד למנוע מבני הזוג חיי אישות של "פנויים",  גורם להכשילם בביאות זנות של אשת איש, והחוק שנועד למנוע נישואין לפסולי חיחון,  גורם שפסולים מהם יוולדו.
________

אין טוב בלא רע, ואין רע בלא טוב, ומה שקובע אם הוא טוב או רע, הוא מאזן הרוב שבו.
 
האם  בחוק הנישואין יש יותר טוב או שהוא גורם ליותר רע?

הניתן לפתור את בעיות הזנות והעיגון, שהם תוצאה מחוק הנישואין והגירושין?

________

לדברי הרב שטרנבוך, (תשובות והנהגות ח"ב עמוד תק"ה, סימן תרמ"א) מצא  אחד "מגדולי  ההוראה בארץ ישראל" פתרון פשוט, כיצד לחתן בני זוג שייתכן שלא ישמרו על דיני טהרת המשפחה, או שנראה שהאשה תבגוד בבעלה, וכיצד להפוך אשה זונה  לפרוצה, ולהפוך ממזר ללא ממזר, ובעקיפין הוא יפתור את בעיית ה"עגינות":

הפתרון הוא לשחק ב"כאילו"-בכאילו היו נישואין כאשר לא היו, ע"י שיעמידו  עדים פסולים, ועדים אלו יפסלו את הקידושין ללא ידיעת בני הזוג או אחרים, ובשעת ה"דחק" לשלוף את הארנבת.

אף שבני הזוג   נשואים  "ברבנות", והיו קידושין,  ברכות אירוסין ונישואין, וישנם כתובה, ותעודת רישום נישואין, אין הם נשואים.

הרב שטרנבוך מערער על ה"פטנט", מכמה סיבות:

 אם העדים פסולים, כי אז ברכות האירוסין והנישואין היו לבטלה.

אם לא תהיה עבירה, כי אז הרב מסדר ה"נישואין" הכשיל את הבעל באיסור פילגש.

והוא כותב:

"ולכן לע"ד, מחובת הרב באלו שאין שומרים תומ"צ, לבחון המצב, ואם נתדרדרו  שלא יזהרו מזנות, יש לו להשתמט מלסדר קידושין ... ואם נראין הדברים שיזהרו בכך יכול לסדר להם קידושין, ומ"מ בכגון זה, אין לרב חשוב לסדר להם קידושין".

כמובן שפתרונו הוא פתרון "לא מעשי", שהרי אין אנו עוסקים כאן בנרשמים לנישואין במשרדי העדה החרדית, אלא לנרשמים לנישואין  במשרדי המועצות הדתיות, שבהם אין רושמי הנישואין, יכולים  לסרב לרשום בני זוג לנישואין, אם לא מצאו בהם פסול יוחסין.

הרב בקשי דורון המתייחס לדברי הרב שטרנבוך במאמרו "חוק נישואין וגירושין"-היצא שכרו בהפסדו? (תחומין ה"ה עמוד 100), כותב:

"... זכור לי מעשה יחיד שהסכמתי עמו. בהיותי ברבנות ובביה"ד בחיפה קיבלתי לחתימה תעודת נישואין, והבחנתי, שהכתובה נחתמה בקרובים, הרב מסדר הקידושין היה רב המשטרה, הרב אברהם חזן, בשיחה עמו הוא הסביר לי, שעשה כן לכתחילה, כיוון שמדובר בחתן שהוא אסיר השפוט למאסר עולם, שקידש אשה מבוגרת ממנו שידועה כ"נפקת ברא", הרב ניסה למנוע את הזוג מלהנשא, אך הם עמדו על זכותם, כדי שהאסיר יקבל זכויות חופשה וביקורים כנשוי, בלית ברירה ערך קידושין פסולים, כדי שלא יפסלו בה".

ובמסקנתו הוא כותב:

"... יש להתחשב במצוי ולא ברצוי, לא רק שאין תועלת לכפות תורה על מי שלא חביבה עליו, אלא יש בזה אף משום בזיון התורה".

נושא הנישואין והגירושין כדת משה וישראל", לצערינו, לא רק שאינו חבי על חלק גדול מהעם, אלא שהנושא הפך לסמל אצל משניאי התורה, שעשו אותו קרדום לחפור בו,  כנגד כל דבר שבקדושה, בטענה של כפייה דתית, קמה וגם ניצבה השאלה: האם נכון נכון להימנע מלחייב את הקידושין בחוק, כדי שלא יהיו מוטלים בבזיון?

הבזיון הקשה ביותר הוא בכך שמפעילים לחצים על הרבנות והדיינים להתיר את האיסור, וכן לגייר את מי שאינו רוצה בכך וכדו'. גם ההיתרים ע"י  ע"י ביטול הקידושיו בשאלות ממזרות יש בהם ביזיון לתורה , כאשר שמחים כמוצא שלל רב שהקידושין פסוליםוהאשה אינה אשת איש".

כבר לפני כשנה גרם הרב בקשי דורון לסערה, http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3095749,00.html  כאשר אמר בשיחה עם "ידיעות אחרונות" כי: "חוק הנישואין והגירושין הוא חוק ארכאי ואיבד מתוקפו. הוא גורם רק נזק,  ממילא כל האנשים שלא יכולים להינשא, או שמעדיפים לעשות זאת לא דרך הרבנות, יכולים להינשא בקפריסין או בדרכים אחרות".
בקיצור, הרב  אינו מתנגד לביטול "חוק הבנישואין והגירושין".

שעליהם הגיב חה"כ פרוש:  

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2925750,00.html

"הרב בקשי דורון יכול להצטרף לשינוי".

כאילו שהרב בקשי דורון שאל אותו להודיעו, למי הוא יכול להצטרף.

ח"כ זה שמינה את עצמו לנציג תגובות הציבור החרדי, מגיב על כל נושא שעליו נשאל, לאחרונה, כאשר צעירי התנועה הריפורמית יצאו בקריאה  נגד הרג אזרחים, נשים וזקנים, במלחמה האחרונה בלבנון, הוא טען שהם "בוגדים בממשלת ישראל  ומשתפים פעולה עם האויב".

למה?

כי גם האויב התלונן על הריגת אזרחים, נשים וזקנים.