מדינת החרדים

רבות נכתב ונאמר על התפתחות הציבור החרדי במדינת ישראל בשישים השנים האחרונות, הן בספרות המחקרית והאקדמית והן בעיתונות ובתקשורת. דומני שאין חולק על כך כי הדבר הבולט והמגדיר ביותר של אוכלוסיה זו, הוא הסתגרותה כלפי העולם שסביבה והתארגנותה העצמאית כקהילה מאוחדת ומגובשת. ההצלחה של הציבור החרדי ביצירת חיץ כלפי הציבור החילוני והדתי-לאומי ובבניית תשתית קהילתית מליאה, מעוררת השתאות והיא אכן הוכיחה את עצמה ככלי יעיל להפליא בעצירת הסחף שהיה בעבר מציבור שומרי התורה והמצוות החוצה ואדרבה אף גרמה בשלב מאוחר יותר לגל של חזרה בתשובה ושל צעירים מהציבור הדתי-לאומי שנעשו חרדים. העצמאות החרדית ניכרת בכל תחומי החיים, בתחומי המגורים; במערכת החינוך הפרטית; באי גיוס של בחורי ישיבה ושל צעירות חרדיות  לצה"ל ולשירות לאומי; בהתארגנות הפוליטית; בעיתונות העצמאית; באי שימוש בטלויזיה ובשימוש מוגבל ברדיו; בערוצי רדיו חרדים; בהקמת חנויות, סניפי קופות חולים ובנקים המותאמים לציבור החרדי; בהשתתפות נמוכה יחסית בעולם העבודה ועוד היד נטויה. שיטה זו הינה למעשה גירסה חדשה של הנאמר על עם ישראל כלפי אומות העולם "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".

מציאות זו מחייבת כמובן שבכל דבר ועניין שמדינה צריכה להיערך בנוגע לתושבים, נדרשת היערכות נפרדת כלפי הציבור החרדי, בדיור; תעסוקה; תיירות; חינוך רווחה וכדו'. השאלה היא כמובן על מי מוטל תפקיד זה, על ממשלת ישראל או על גורמים בקהילה החרדית? למעשה, בתוך הקהילה החרדית קמו יוזמות שונות בתחומים אלו, כשבחלק מהדברים אף מדובר בכפילות של מערכות או בהתארגנויות שחרגו מהמגזר החרדי עצמו. כך למשל ארגוני "יד שרה", "עזר מציון", "כח לתת", "עזרה ומרפא", "מאיר פנים", "זק"א", "הצלה", "על"ה" ועוד ארגונים רבים אחרים שהוקמו על ידי חרדים פועלים כיום בל המגזרים. העמותות המסייעות בחלוקת סלי מזון ובכספים לעניים, פועלות בעיקר בתוך הציבור החרדי ומעניקות תמיכה נוספת מעבר לקצבאות הביטוח הלאומי ותמיכות אחרות מהמדינה ורשויות הרווחה. גם בתחום הדיור והחינוך ישנן יוזמות רבות מתוך הקהילה, להקמת ישובים חדשים ושכונות חדשות או רעיונות נוספים לזוגות הצעירים וכן מסגרות רבות מאוד לטיפול בנוער שוליים וכדו'. יוזמות אלו הן כמובן מבורכות מאוד, אולם השאלה היא, האם הם אמנם יכולים למלא את מקומה של המדינה? והאם אין הם גורמים למעשה להתנערות של המדינה מאחריותה לתושביה החרדיים?

להערכתי, פתרונות ויוזמות פרטיות כוחן יפה לציבור קטן ומאורגן, אבל אינן יכולות לתת מענה לקבוצה המונה כיום למעלה מחצי מיליון נפש. לשם דוגמא, מספרם של כלל תושביי מדינת ישראל בקום המדינה עמד על מספר דומה. כאן נדרשת פעילות מערכתית הנשענת על קביעת מדיניות כללית ועל מחקר מעמיק של צרכים ואפשרויות, דברים שלצערינו אינם קיימים בקהילה החרדית. לא ניתן עוד להסתפק ביצירתיות ורוח ההתנדבות של אנשים בקהילה ולכן נדרשת למעשה מערכת ממשלתית בזעיר אנפין לציבור החרדי. הרעיון של ש"ס למינוי שרים לחינוך החרדי ולחלוקת תקציבים אחרים עבור הציבור החרדי הוא איפוא רעיון נכון, בתקווה שהוא גם ייושם כראוי.

מעבר לנידון הנ"ל, עצם הקמתה של "מדינה בתוך מדינה" מעלה תהיות נוספות כמו: האם עוד זמן רב תוכל החברה החרדית להסתגר בפני העולם שחוצה לה, או שמא אילוצים כלכליים ואחרים יכריחו אותה להיפתח יותר כלפי עולם זה, ומה יהיו תוצאותיה של פתיחות זו? כיצד תתמודד הקהילה החרדית עם חדירת האינטרנט לבתים חרדיים רבים? האם אורח חיים זה של שותפות במערכות השלטוניות רק לטובת הישגים של קבוצה נבדלת ואי מעורבות בדאגה לכלל האוכלוסיה אפשרית רק לקבוצת מיעוט שולית או גם לקבוצה גדלה והולכת בתוך מדינת ישראל? [את התשובות לשאלה האחרונה ניתן אולי למצוא כיום בנעשה בעכיריית ירושלים, בה שולטיות המפלגות החרדיות עם ראש עיר חרדי על עיר עם רוב חילוני]

מאיר וב"צ ,

הכוונה היתה בעיקר לסיסמה שמשום מה צרמה . והרי גם ב"צ מודה שיש לברור במילים . ובחילול השם אפשרי , כדאי להתרגל להחמיר .

מאיר

האם לדעתך במדינת החרדים לא תגנוב תהיה חובה אזרחית או איסור תורה?
ברור שבמדינת החרדים כל החובות האזרחיות יפעלו מסמכות ההלכה.

גמח"ט

אפליקציה

מפאת כבודו של רבינו הספרן אמנע מתגובה.
מאיר

כמה חבל

אם היית נמנע מתגובה מפאת כבודו של רבש"ע, היתה זו מצוה.

נדמה לי שההערה של מאיר ואפליקאציע נכונה מאוד, הפרמטר האחד והיחיד המוכר לנו הוא הלכה, אין אצלנו שום מחייב אחר בחיים מעבר לחובת ההלכה. הבעיה מתחילה כמובן בכך שהשאירו תחומים רבים מעבר להלכה, ובמקרים אלו כל אדם עושה כאוות נפשו גם אם ישנן הוראות מפורשות ממורי הוראה להיפך. לדוגמא, העניין של זכויות יוצרים הינו פרוץ אצל יראים ושלמים במידה שלא תיאמן, די בכך שבגמרא ובשולחן ערוך לא נזכר האיסור לסרוק; לצלם; לצרוב או לשכפל את יצירתו של הזולת ואיש איננו חושב כלל על חוסר המוסר והצדק בפגיעה כה קשה בעמלם של אחרים. כך גם בנזקי שכנים שאינם מופיעים בפרק לא יחפור, תתקשה לשכנע אף צדיקים ויראי שמיים בעוול הנגרם לך. לעניינינו המחוייבות לחובות אזרחיות וחוקיות, כמו תשלום מיסים וארנונה; חוקי תנועה; חריגות בניה; דיני עבודה וכדו', אם לא נעגן את הדברים בהלכה ימצא כל אחד את הדרך לעבור עליהם. בנידון זה נדמה לי שרבני הציונות הדתית הצליחו לחבר חיבורים הלכתיים מרשימים ביותר, בעוד שבציבור החרדי חלק מאי ההכרה בשלטון החילוני התממש בהתעלמות מכוונת מהמימד ההלכתי של חוקי המדינה. למרות זאת אני מקווה שעדיין לא מאוחר מדי לשנות זאת, כמדומני שחלק מהבעייתיות כאן היא הענווה של רבנים שאינם רואים את עצמם ברי סמכא לתקן תקנות וגזירות או לתת תוקף מחייב לחוקים ותקנות כתקנת ז' טובי העיר, אם כי גם כשרבנים כמו הגרי"ש אלישיב והגר"נ קרליץ פוסקים לחומרא בעניינים אלו הציבור איננו מזדרז לציית להם ו"מקלו יגיד לו".  אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.

בצ"כ

דנתי בזה באשכול בפורום סמוך, ודנו בזה בעוד פורום סמוך (רב"ש ועצכ"ח). האם יש לנו מוסריות שאינה נובעת מההלכה.


אינני חושב שהתשובה היא חד משמעית. ברור שנוסח מסויים (בריסקאי?) חדר לחברה כולה, ובנוסח הזה יש הלכה ותו לא. עם כל זה דומני שמה שאתה כתבת לוקה בחסר, כתבת "הבעיה מתחילה כמובן בכך שהשאירו תחומים רבים מעבר להלכה, ובמקרים אלו כל אדם עושה כאוות נפשו גם אם ישנן הוראות מפורשות ממורי הוראה להיפך.", ובכן, אם יש מורי הוראה שהורו להיפך, אז ההלכה אוסרת, ואם מישהו אומר "קים לי" לפסוק כמו מי שמיקל, אין כל כך מה לענות לו. אני חושב שבמקומות שהסכימו כל מורי ההוראה לאיסור, אין מי שיקל, אלא פורצי גדר מועטים. וגם הם נסמכים על הרוח הכללית המודרנית לזלזל במורי ההוראה. כך שמורי ההוראה אינם הסיבה לקולא אלא ההיפך, הזלזול בהם הוא הסיבה לקולא.

נזקי שכנים אינם כלל דוגמא. אני מאמין שנוכחת לא פעם בחוסר האובייקטיביות של רוב מהלכי על שתים. אין ספק שכשמישהו חוסם לך את האוויר הוא רשע מרושע, וכשאתה מוסיף חדר ומישהו לא נותן לך כי יהיה לו קצת פחות אור, אז הוא סתם צר עין. מעטים מצליחים להיחלץ מהמלכודת הזו ולראות גם את צידו של האחר בתמונה. אמנם יש לדון אם הציבור החרדי שונה בזה, לרעה או לטובה, או שלפחות נדרשות ממנו אמות מידה מוסריות נעלות יותר. אבל אין לי שום כוונה לדון בזה באפי תלתין ותלתא, עמדתי בנושא זה בוודאי זכורה לך.

ואגב דאתינא להכי, האנטי מימסדיות החרדית ראויה לדיון מקיף. זו ליבת הדיון פה, כמו השאלה מה יהיה כשהמימסד לא יהיה הפריץ אלא הרב. כמובן שגם בזה לא אדון פה, אם סורי. (הציבור הדתי קידש את המדינה, ושינה את היחס הנהוג בגולה כלפי שלטון. הוא אחרי המעבר הזה, לכן אין לו קונפליקטים כאלו. במקום זה יש לו קונפליקטים אחרים, כמו לנשק ו"להתגרש", כלומר להיות מגורשים מרצון בלי כל מלחמה).

בצ"כ

הבעיה שהפריעה למאיר היתה שארנונה (חבר ביכ"נ) במדינת החרדים מוגדרת כצדקה ולא כתשלום שהפרט חייב לקולקטיב הקהילתי, לכן גם אם במדינת החרדים לא יפגעו בזכויות יוצרים זה לא יעזור לבעיה שהפריעה לו, כי במדינת החרדים לא מעתיקים לא בגלל שלא פוגעים בזכויות יוצרים אלא בגלל איסור גזל.

לומד

איני דן כאן במישור הפילוסופי אם שייך מוסר מחוץ להלכה, מה שאני טוען שכל חוק שיהיה במדינת החרדים, לא משנה מה מקורו הלכתי או מוסרי, שיני החוק יהיו ההלכה, אכיפת החוק תהיה מוטלת על ההלכה.

לומד
קים לי? אדם לא יכול לטעון קים לי בכל מצב. התקפו כהן פוסק, שא"א לטעון קים לי, היכא אם הדיין סובר כאחד מהצדדים. רק במקרה שלדיין אין הכרע במח', ופסק ההלכה שלו מגיע מכוח פסקי הלכה קדומים, אז ניתן לטעון קים לי.

אם תשאל, איך היום כל כך הרבה טוענים קים לי? ממולץ לפתוח אשכול חדש, על אזלת יד של הדיינים וחוסר ההחלטיות שלהם. כל פסק קים לי, נובע מקטנות הדיין בעקבות חוסר יכולת הכרע בהלכה.

אולי אם יפסיקו לטפטף כל היום על קטנותינו, יהיה לדיינים קצת יותר אומץ. בלי זה, ביה"ד יהפוך ללעג רבים.

חיים

כשמישהו רוצה להעתיק דיסק, וחברו בא אליו בטענות שיש רבנים אוסרים, הוא יכול "להגיד לו" קים לי.


לא התכוונתי כלל לדין תורה. והנושא שאתה מעלה הוא נושא חדש.