סיפורי פחד מכשל אצל "גדולים", הזו יראת שמים?

 
באבא,

לגבי  "הסיפור על הרב שך שכשהוא היה ילד קטן הוא הקפיד מאוד על ק"ש לפי שיעור המג"א, פעם אחת מאונס / בשוגג הוא נמשך בשינה ואיחר את השיעור הזה, הוא מאוד הצטער, ומאז עד סוף ימיו "העניש את עצמו" שלא לישון כהוגן ע"י שהניח את הכרית באופן משונה מה שמנע ממנו לשקוע בשינה.
מבחינתי זה אותו ז'אנר."

אפשר לדעת לאיזה ז'אנר אתה מייחס את הנאמר בברכות פ"א ע"ב ? : "ודוד בפלגא דלילא הוה קאי?......הכי קאמר דוד: מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה. רבי זירא אומר: עד חצות לילה היה מתנמנם כסוס . ומכאן ואילך היה מתגבר כארי.." 
- גם כאן זו יראת שמיים משובשת? גם על דוד  תאמר שבמקום שהמצוות יתקנו אותו הם הפכו אותו למטורף?

ומה הקשר בין הסיפור על הרב שך שבהנהגתו כיוון לדקדק במצווה ממש בדומה למה שנאמר על דוד מתוך יראת שמיים בהקשר של קריאת שמע -  לבין גדלותו של יהודה שהתגבר על אינטרסיים אישיים והודה על האמת?

עם אחד תורה אחת - וכשמדובר בעניינים שונים, מן הסתם גם העולמות שונים

ר' מיימוני,

אתה מתמם.

מה שכתב הרמב"ם הוא כמדומני לגבי חלול שבת לפקו"נ ואינו עניין לכאן. תן לי מצוה או עבירה כרצונך (לא משהו אזוטרי כמו חרישה בשור וחמור אלא משהו שנתקלים בו בחיי יום יום) ואני מניח שאוכל להקיף אותך בחבילי ספקות אמיתיים - לא של מחפשי חומרות - עד שתצא נשמתך באחד. יתר על כן - אני די משוכנע שאתה יכול גם לעשות זאת בעצמך ללא עזרה.

דומני כי השאלה הבסיסית כאן היא היחס בין יראת שמים לבין OCD.
ישנה תופעה מוכרת בפסיכולוגיה, של אובססיביות וכפייתיות ביחס לקיום מצוות (כמו ביחס לדברים אחרים). שמה בישראל הוא OCD. רק בימים האחרונים שוחחתי עם מומחה (ד"ר לפסיכולוגיה) שתחום התמחותו הוא OCD (ואף נפגשתי אתמול לשיחה ארוכה ומרתקת עם אחד הפציינטים שלו), ושאלתי אותו כיצד הוא מבחין בין בעיה קלינית שבה יש לטפל לבין יראת שמים? הוא אמר לי שאין לו כל דרך לעשות זאת, ובעיניו השאלה היא אך ורק תפקודית: ברגע שיר"ש מפריעה לתפקוד זוהי בעיה, ומבחינתו יש לטפל בה. אם זוהי חששנות שמאפשר לחיות, זוהי יר"ש בריאה. כמובן שגם זה אינו קריטריון חד, ואכ"מ.
ואכתי יש לדון בעניין:
1. האם זו טקטיקה או מהות? כלומר האם באמת אין שום הבחנה בין שני המקרים ורק כשיש בעיות תפקודיות יש לטפל בהן, או שמא יש הבחנה רק אנו לא יודעים לעשות אותה, ולכן משתמשים בקריטריון התפקודי?
2. אם באמת אין הבחנה כזו, אז מי מהקטבים הוא הנכון? האם הכל יר"ש, אלא שכשהיא מפריעה לתפקוד יש לטפל בה (=להמעיט ביר"ש?). או שמא הכל OCD, אלא שכשהוא לא מפריע לתפקוד אין טעם לעסוק בו. להיפך, הרי הוא מועיל  לשמירת ההלכה, אז מה רע?
3. האם כל הגדולים שמתעלפים ממקווה או תרנגול לא כשר הדבר נובע מיר"ש, או אולי מ-OCD? ואולי גדלותם היא תוצר של OCD, שהרי הכפייתיות הובילה אותם ללמוד הכל כדי להיות מודעים לכל, וכך גדלו בתורה.
4. ישנה שאלה אחרת: האם החששנות הזו היא תוצר של אופי ונטיות מולדות, או של בחירה (או שניהם)? ועוד: האם זו אותה שאלה כמו שאלה 1?

ואולי ההבדל לא קיים? כלומר ההבדל בין יראת שמיים לOCD לא קיים, הרי באופן טבעי אין כל סיבה שנתעלף מחריץ במקווה, זה לא שולח אותות למוח שגורמים לו להתעלף, ייתכן והגרי"ז תיעל את הOCD שלו למקומות בהם אכן יש צורך -לדעתו כמובן- להשתמש בזה,
הרי כל מרכיב בעבודת השם עשוי גם מביולוגיה, פיסיקה וכימיה, אף אחד לא מכחיש שבכייה ביום כיפור אינה תהליך במוח, כל הרעיון הוא לתעל את הכוחות הגופניים אל המקומות הנכונים, והנה לנו אנשים בעלי מעלה שתיעלו אף את הOCD שלהם למקומות הנכונים,
כמובן זה לא מוביל אותנו לכך שכל שיגעון מוצדק, יש גבול לכמה ואיך לתעל את הOCD,
אבל בכל מקרה הטיעון הוא שאין אבחנה בין יראת שמיים לOCD, אלא ישנה אבחנה בין OCD מוגבר מידי לבין OCD שמתועל נכון הן בכיוון והן בצורה,
[נ. ב. זה קרוב לטיעון המפורסם של הגרי"ד ב"איש ההלכה", שאין כל רע מהותי בעולם, כל מה שצריך זה תיעול מדוייק של הכוחות הקיימים, "אין רע מהותית, יש לא מתועל"],

_________________

מיכי,

העיקרון שאין צורך לטפל עד שהעניין הופך להפרעה לתפקוד היומיומי, מלווה תחומים שונים בפסיכיאטיריה. השאלה מה היא הפרעה לתפקוד ומי שם לב אליה. בד"כ, בני ובנות הזוג, ההורים (בגיל צעיר) או חברים קרובים הם אלה ששמים לב ומעירים את תשומת הלב של האדם להפרעה לתפקוד, אם הוא עצמו לא מודע לכך ומבקש לטפל בעצמו. במקרים שתוארו כאן, גם אם באמת היתה כאן הפרעה לתפקוד, לא היה איש שחשב עליה כך, כי כל הסובבים ראו בדברים סימן לגדולה (לפחות לא בין אלה שדיברו וכתבו. איני יודעת מה חשבה אשתו של החזו"א על כך שהוא אינו ישן בלילות, וספק בידי אם - במקרה וזה היה מטריף את דעתה - היתה מתלוננת על כך). אם כך, בפועל אין הפרעה לתפקוד, כל עוד האדם עצמו והסובבים לו אינם רואים זאת כך. השאלה היא, האם בבתים אחרים ובמשפחות אחרות זה גם יהיה כך, ומכיוון שהדמויות הללו הן מודלים להערצה ואולי גם לחיקוי, זו שאלה שיש להתייחס אליה.

[איני מכירה את הרבנים עליהם מדבר האשכול, וכל דברי נאמרים ברמה העקרונית בלבד.]

_________________

אם זאת ההשקפה שלך אז למה אתה דוגל בדתיות לייט כהגדרתך?

אתה חתיכת טיפוס שחבל על הזמן.
אז שאני אבין אתה שומר כשרות או שאתה נהנה לבלוס שרימפסים להנאתך?
בשבת אתה לא נוסע  או שאתה רק עושה קידוש ומשם נוסע לים להשתזף?
מה עם פסח אוכל מצות או גם מצות וגם פוקצ'ות ריחניות?
אני באמת לא מנסה לקנתר רק להבין איך נראית שמירת המצוות אצלך.

הוא עונה רק לשוטים בני ברקים