|
|
| נשלח ב-3/10/2006 14:22 |
|
| |
והם בכלל לא מיותרים בעיני כמו שלא מיותרים בעיני העציצים שיש לנו בבית,
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2006 14:29 |
|
| |
גוונא (שח=שורה חדשה)
לא הבנתי מה הביקורת על מה שכינית "שכלתנות יתר". (שח).
מטבעו של האדם שהוא מבקש לעצמו הסבר על תופעות. לפעמים ההסבר הוא כפי שכתבת, שאין
לדבר שום טעם חשוב אלא טעם של אוירה בלבד. אבל גם זה הסבר וגם זה מניח את הדעת,
ובפחות מזה חש האדם שאין הוא מבין וזה מפריע לו. (שח).
בתחום ההלכה והמנהג, בדיקה כזו לא נועדה רק להתעניינות היסטורית, אלא לפעמים גם לשינוי
ותיקון, אם יש בהם צורך. (שח).
כך נמצא שהרמב"ם ממליץ לכל תלמיד לערוך רשימה מסודרת של החוקים והמשפטים והמנהגים
שהוא מכיר ולמד, ולמיין אותם לפי מקורות הסמכות שלהם (שח).
אחת ההשלכות של בדיקה כזו היא שעשוי להתברר כי מנהג מסויים הוא מיותר או למצער אינו
מחייב ולכן האדם הבודק אינו חייב בו. האם זה לא חשוב? (שח).
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2006 14:47 |
|
| |
מיימוני, האם חשבת פעם לפתוח אשכול על השאלה כבדת המשקל בנוגע לעציצים שיש לך בסלון? או על כמות הכפתורים שיש לך בחולצה? או לשם שינוי על צבע התחתונים שלך? זה נשמע לי קצת מגוחך לדון על הדברים הללו מהסיבה הפשוטה שאנשים נוטים לעשות דברים שמשמחים או מהנים אותם, פתיחת הארון היא בהחלט אירוע לא רב משמעות אלא מסמל משהו, את המשהו הזה אנשים רוצים,
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2006 15:00 |
|
| |
גוונא,
מה הבעיה שלך? אם זה מסמל משהו, בא האשכול לברר מה זה מסמל, ואם אנשים רוצים בזה, בא האשכול לבדוק מדוע. לפני שאתה מתפרץ על השאלות באשכול זה, לך לבדוק את אשכול ניקוי המשקפיים בשבת...
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2006 18:22 |
|
| |
אמש, דיי ברור שזה מסמל איזשהי רמה גבוהה יותר של תפילה, כלומר מין דיבור ישיר אל שערי שמיים, אבל על זה לא דיברתי, התפרצותי כוונה ללגלוג שהיה על נושנותם וטיפשיותם של מנהגי ישראל,
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2006 21:31 |
|
| |
לא-אני אני אח של השכן (ושל עוד כמה אחים משותפים לשנינו). לא ידוע לי על אח שנוסף למשפחתנו בשלב זה...
טוב שכן קרוב מאח רחוק?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/10/2006 22:09 |
|
| |
גוונא
"רמה גבוהה יותר של תפילה". במה היא יותר גבוהה? ומהיכן יודעים זאת?
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2006 00:04 |
|
| |
לבוש חושן משפט סימן פז סעיף יג
ואם רוצין לאיים ביותר פוסקין לו לישבע בנקיטת חפץ וגם בפתיחת ארון הקודש, כדי שיראה הספר תורה לפניו אולי יודה ולא ישבע.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2006 13:38 |
|
| |
אחת הבעיות שפסיכולוג נתקל בה הרבה, בפרט אצל אנשים משכילים, הוא הנטייה שלהם להשכיל את החוויה, ובלע"ז to intellectualise the experience. (העברית שלי לא מושלמת ואני לא בטוח שתרגמתי את הבטוי נכון.)
אדם מסוגל לזהות ולהעריך מגוון רחב של גירויים שהם שונים במהותם. הוא יכול להריח, לטעום, לשמוע מוסיקה, להתרגש ולהשכיל. כל חוויה מוגבלת לתחום שלה, ולמשל, אי אפשר לשאול מה הטעם של הצליל מסוים או מה המספר של הצבע אדום.
(ישנם אנשים אומנם שיש להם תסמונת synaesthesia - עירבוב חושים. אנשים כאלה יכולים לטעום צבע ומזהים מספר כצליל וכדומה. ראה: http://www.bbc.co.uk/health/conditions/synaesthesia1.shtml לא כאן המקום לדון בתופעה זו.)
חוויות רגשיות הן חויה ככל חויה אחרת, ובכדי להבין אותם, ועל ידי זה גם לנצל אותם, צריך להשתמש בשפת הרגש. חוויות רגשיות הן גם החוויות המשמעותיות ביותר לבניית הזהות האישי ודורשים מאמץ רב בכדי להעריך וליישם אותם כראוי. עקב זאת, אנשים רבים, אין להם את היכולת או את הרצון לחוות חוויות הרגשיות. במקום לחוות את החוויה הרגשית כמות שהיא, יש שתי אפשרויות. או להתעלם ממנה או להשכיל אותה. התעלמות מחוויה רגשית אינה דורשת הסבר, אבל השכלת הבעיה הוא דבר קצת יותר מורכב. אנשים מוכשרים שפיתחו יכולת חשיבה אינטלקטואלית, במקום להרגיש חוויה רגשית כפי מה שהיא באמת הם יצמצו אותה לשפה שלהם נוח אתה יותר, לשפת השכל. ולמשל, אם האשה צועקת על הבעל, במקום שהתגובה המיידית של הבעל יהיה להיעלב או ליפגע, הוא ידאג מערעור של השלום בית. הבעיה בהשכלת החוויה היא בחוסר היכולת של האדם להגיב כראוי לחוויות רגשיות, ועקב כך לחסום בטוי חשוב ביותר של נפש האדם. דבר זה גורם לאדם עצמו להרגיש מתוסכל, וגם משפיע על התקשורת שלו עם אלו שסובבים אותו.
ומעתה חזרה לנידון. פתיחת ארון הקדש הוא בטוי למשהו רגשי עמוק שקורה בתוך האדם. ועיין בתענית שמסדר התענית להוציא את התיבה לרחובה של עיר. קשה להאמין שבן ישראל מן השורה לא מרגיש מדוע פותחים ארון הקדש. ואם כבר שואל, אז התשובה המתבקשת היא, תיאור רגשי של החוויה. ומה קבלנו בפורום? ליצנות, הסברים אינטלקטואלים מורכבים, סיפורים על גבאים ומשמשים ועיירות בליטא ובין לבין גם קצת רגש לקינוח. כשקוראים אשכול כזה, אי אפשר שלא לשאול אם משהו חשוב ביותר לא התנוון ומת אצל כמה מאנשי הפורום...
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2006 15:19 |
|
| |
צ'אוט - 
אני לא בטוחה אם דוקא זה האשכול המתאים לדבריך, אבל באופן עקרוני אלה יותר מסתם דברי טעם. תזכה למצוות!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/10/2006 16:21 |
|
| |
צ'וטנג
אסכם מה מצאתי בדבריך:
א. הערה נכונה על כך שיש חויות שניתן לכנות במילים אבל יש להיזהר לא לאבד את ערכן ולטשטשן מרוב מלל.
ב. הערת ביקורת למגיבים שכתבו בדיחות וחשד כי זה מאפיין את הפורום בכללותו מתוך זלזול ברגש, כלומר ברגש היהודי, אם יש כזה דבר.
ואני משיב על דבריך:
א. אני מסכים מאד להערה הראשונה, ואדרבה, עליה התבססו דברי וכמובן דברי כמתעסק. ואולי גם של אחרים, כמו גוונא.
אולם אני סבור שזה שפעולה יכולה לגלם רגש ולסייע להופעתו אינו מכשיר אותה לבוא בקהל או לתת לה מעמד של מצוה, או אפילו מנהג. יש לבחון אותה בקריטריונים הלכתיים. ואחד מהם הוא שאין אנו מחדשים מצוות מדעתנו. ועוד, שיש לבחון כל מנהג כי לצד הרגש שהוא מבטא או יוצר הוא גם תורם את חלקו, לטוב או לרע, ליצירת תיאולוגיה.
ולכן יש מקום לשאול: האם התיאולוגיה שבאה לידי ביטוי בפתיחת ארון הקודש היא תיאולוגיה שראוי להעביר לאחרים ולכלול במסגרת היהדות והתורה.
ב. אני סבור שהחשד בזלזול שמתבטא בדבריך הוא חשד שווא. איני יכול לקחת אחריות כמובן על כל הכותבים כאן וגם איני רוצה בכך. כל אדם ושכלו וכשרונותיו וזכות רגשותיו. אבל לא נראה לי שהכותבים כאן אינם יודעים לזהות רגש. וכי יש ביניהם כאלו שהם נטולי רגש? כמובן, יתכן שאדם שנחן בשפעת רגש יראה באדם אחר, שמגיב בניתוח שכלי, אנליטי, אדם נטול רגש. אבל האם זה נכון?
אמנם, גם אני מסכים איתך שהיתה נטית יתר להגיב בליצנות באשכול זה. חלק מהבדיחות שיקפו למעשה תובנות סוציולוגיות, אך הן בוודאי גרמו לתחושה של חוסר רצינות שאינה יאה לפורומנו. ויישר כוח על התוכחה החשובה הזו.
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2006 07:48 |
|
| |
צ'אוט
<"ועיין בתענית שמסדר התענית להוציא את התיבה לרחובה של עיר. קשה להאמין שבן ישראל מן השורה לא מרגיש מדוע פותחים ארון הקדש">
קשה להאמין שאינך מבין במה עוסק האשכול. האם לא היתה הוצאת התיבה רק שלב אחד בסדר התענית.
הוצאת התיבה לא היתה אלא במקרים מיוחדים.
פתיחת הארון לפיוטים שאין בהם כל קדושה היא זלזול.
עבורי לא די שאיזה אידיוט ישלם עבור הכבוד, להשאיר את ארון הקודש פתוח, כדי שאלוקים ישמע לו.
מה עלי לעשות, כדי שזה לא יצחיק?
במחזורים שלי כתוב, שזה מצווה גדולה לקנות ספר ראשון של כל נדרי, והיה מי שהפריח שמועה, שקנית הספר היא סגולה לעשירות, אז העשירים מתחרים ביניהם מי יקנה את הספר הזה. וממש כייף לראות את פני הזוכה במצווה הגדולה בליל כל נדרי עומד כמו פוחלץ לצידו של החזן, כשהוא מחזיק את הספר הראשון, הבטוח שקניית הספר היתה השקעה טובה.
סגולה בטוחה לעשירות.
אלא מאי?
לקניית ספר ראשון אין קשר לעשירות אלא לתיקון הברית!
כתב בפרי עץ חיים שער כז, מובא בכף החיים סימן תרי"ט אות ט"ו:
"שציווהו האר"י ז"ל שיקח ספר ראשון הנקרא ספר כל נדרי בכל ממון שיפסקו עליו כדי שיהיה באגר שלים, ... וכתב שם שיקח הס"ת ויחבקהו בב' זרועותיו וינשקהו ויכווין מה שפגם בעוון הקרי להעלות אותה טיפה מהקליפה לקדושה בזכות הס"ת...".
האם מותר לי לצחוק על קונה הסגולה הבטוחה לעשירות?
תוקן על ידי - נישטאיך - 09/10/2006 7:55:22
עולם הפוך אני רואה
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2006 11:00 |
|
| |
מיימוני:
א.
אתה סובר שאת הרגש צריך לבחון בקריטריונים הלכתיים, וגם לבחון את ההשלכות התיאולוגיות של הרגש. ואני טוען, שכל זמן שאין סיבה לבחון את הרגש בכל קריטריון אינטלקטואלי שהוא הרי שאין לעשות זאת, בגלל שחקירה אינטלקטואלית מצמצמת ומזיקה לרגש. עוד, מעטים המקרים שבו הרגש משפיע מבחינה תיאולוגית. תיאולוגיה זה תחום השכל, הרגש זה תחום הלב, וכמעט שאינם נוגעים זה בזה.
ב.
אני לא מכיר את רוב הגולשים, אני רק יכול לשפוט את מה שהם כותבים.
נישטאיך:
לאור כמה מהתגובות שלך בפורום זה, אני מכין רשימה מפורטת של כל החסרונות שלי. ככה יהיה לך מה לתקוף בתדירות ללא צורך לחפש בכל מיני חסרונות מדומיינות.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2006 11:46 |
|
| |
צ'וטנג
לסעיף הראשון בדבריך:
1. אני מסכים שאם אין סיבה, אזי באמת מדוע לבדוק. אבל האם באמת אין סיבה?
2. כיון שרגש אינו דבר של מה בכך, אלא להפך, חלק מהותי מאד בחיינו ותודעתנו, לכן חשוב ביותר
לבדוק אותו. וכל רגש נושא איתו משקל תיאולוגי, בין אם נרצה בכך ובין אם לאו. ואם מניחים לו
להשתולל, מגיעים לאמונות הבל ועד עבודה זרה.
3. שום רגש אינו בלי פן קוגניטיבי, אחרת הוא לא היה ידוע לנו. מצד שני, בדיקה של הרגש מחייבת
איזהשהו ניתוק או ריחוק ממנו, ובזה אתה ודאי צודק. זו ביקורת מפורסמת למדי בחוגים
האקזיסטנציאלסטיים של צרפת. אני זוכר את הציטוט, אבל לא ממי, כי הפרפר לא היה יוצא מכלל
גולם והופך למה שהוא לו היה צריך לבחון את עצמו כל הזמן... אבל לא ברור אם המחיר אינו מוצדק
למרות הכל, מהטעם האמור בסעיף 2.
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו
|
|
|
|
| נשלח ב-9/10/2006 11:50 |
|
| |
צאוט,
עקרון ההפתעה עדיף מרשימה.
|
|
|
|
|