מדוע פותחים את ארון הקודש?

והם בכלל לא מיותרים בעיני כמו שלא מיותרים בעיני העציצים שיש לנו בבית,

גוונא (שח=שורה חדשה) לא הבנתי מה הביקורת על מה שכינית "שכלתנות יתר". (שח). מטבעו של האדם שהוא מבקש לעצמו הסבר על תופעות. לפעמים ההסבר הוא כפי שכתבת, שאין לדבר שום טעם חשוב אלא טעם של אוירה בלבד. אבל גם זה הסבר וגם זה מניח את הדעת, ובפחות מזה חש האדם שאין הוא מבין וזה מפריע לו. (שח). בתחום ההלכה והמנהג, בדיקה כזו לא נועדה רק להתעניינות היסטורית, אלא לפעמים גם לשינוי ותיקון, אם יש בהם צורך. (שח). כך נמצא שהרמב"ם ממליץ לכל תלמיד לערוך רשימה מסודרת של החוקים והמשפטים והמנהגים שהוא מכיר ולמד, ולמיין אותם לפי מקורות הסמכות שלהם (שח). אחת ההשלכות של בדיקה כזו היא שעשוי להתברר כי מנהג מסויים הוא מיותר או למצער אינו מחייב ולכן האדם הבודק אינו חייב בו. האם זה לא חשוב? (שח). שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

מיימוני,
האם חשבת פעם לפתוח אשכול על השאלה כבדת המשקל בנוגע לעציצים שיש לך בסלון? או על כמות הכפתורים שיש לך בחולצה? או לשם שינוי על צבע התחתונים שלך? זה נשמע לי קצת מגוחך לדון על הדברים הללו מהסיבה הפשוטה שאנשים נוטים לעשות דברים שמשמחים או מהנים אותם, פתיחת הארון היא בהחלט אירוע לא רב משמעות אלא מסמל משהו, את המשהו הזה אנשים רוצים,

גוונא,

מה הבעיה שלך?
אם זה מסמל משהו, בא האשכול לברר מה זה מסמל, ואם אנשים רוצים בזה, בא האשכול לבדוק מדוע.
לפני שאתה מתפרץ על השאלות באשכול זה, לך לבדוק את אשכול ניקוי המשקפיים בשבת...

אמש,
דיי ברור שזה מסמל איזשהי רמה גבוהה יותר של תפילה, כלומר מין דיבור ישיר אל שערי שמיים, אבל על זה לא דיברתי, התפרצותי כוונה ללגלוג שהיה על נושנותם וטיפשיותם של מנהגי ישראל,

לא-אני
אני אח של השכן (ושל עוד כמה אחים משותפים לשנינו). לא ידוע לי על אח שנוסף למשפחתנו בשלב זה...

גוונא "רמה גבוהה יותר של תפילה". במה היא יותר גבוהה? ומהיכן יודעים זאת? שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

לבוש חושן משפט סימן פז סעיף יג

אחת הבעיות שפסיכולוג נתקל בה הרבה, בפרט אצל אנשים משכילים, הוא הנטייה שלהם להשכיל את החוויה, ובלע"ז to intellectualise the experience. (העברית שלי לא מושלמת ואני לא בטוח שתרגמתי את הבטוי נכון.)

אדם מסוגל לזהות ולהעריך מגוון רחב של גירויים שהם שונים במהותם. הוא יכול להריח, לטעום, לשמוע מוסיקה, להתרגש ולהשכיל. כל חוויה מוגבלת לתחום שלה, ולמשל, אי אפשר לשאול מה הטעם של הצליל מסוים או מה המספר של הצבע אדום. 

(ישנם אנשים אומנם שיש להם תסמונת synaesthesia - עירבוב חושים. אנשים כאלה יכולים לטעום צבע ומזהים מספר כצליל וכדומה. ראה: http://www.bbc.co.uk/health/conditions/synaesthesia1.shtml לא כאן המקום לדון בתופעה זו.)

חוויות רגשיות הן חויה ככל חויה אחרת, ובכדי להבין אותם, ועל ידי זה גם לנצל אותם, צריך להשתמש בשפת הרגש. חוויות רגשיות הן גם החוויות המשמעותיות ביותר לבניית הזהות האישי ודורשים מאמץ רב בכדי להעריך וליישם אותם כראוי. עקב זאת, אנשים רבים, אין להם את היכולת או את הרצון לחוות חוויות הרגשיות. במקום לחוות את החוויה הרגשית כמות שהיא, יש שתי אפשרויות. או להתעלם ממנה או להשכיל אותה. התעלמות מחוויה רגשית אינה דורשת הסבר, אבל השכלת הבעיה הוא דבר קצת יותר מורכב. אנשים מוכשרים שפיתחו יכולת חשיבה אינטלקטואלית, במקום להרגיש חוויה רגשית כפי מה שהיא באמת הם יצמצו אותה לשפה שלהם נוח אתה יותר, לשפת השכל. ולמשל, אם האשה צועקת על הבעל, במקום שהתגובה המיידית של הבעל יהיה להיעלב או ליפגע, הוא ידאג מערעור של השלום בית. הבעיה בהשכלת החוויה היא בחוסר היכולת של האדם להגיב כראוי לחוויות רגשיות, ועקב כך לחסום בטוי חשוב ביותר של נפש האדם. דבר זה גורם לאדם עצמו להרגיש מתוסכל, וגם משפיע על התקשורת שלו עם אלו שסובבים אותו.

ומעתה חזרה לנידון. פתיחת ארון הקדש הוא בטוי למשהו רגשי עמוק שקורה בתוך האדם. ועיין בתענית שמסדר התענית להוציא את התיבה לרחובה של עיר. קשה להאמין שבן ישראל מן השורה לא מרגיש מדוע פותחים ארון הקדש. ואם כבר שואל, אז התשובה המתבקשת היא, תיאור רגשי של החוויה. ומה קבלנו בפורום? ליצנות, הסברים אינטלקטואלים מורכבים, סיפורים על גבאים ומשמשים ועיירות בליטא ובין לבין גם קצת רגש לקינוח. כשקוראים אשכול כזה, אי אפשר שלא לשאול אם משהו חשוב ביותר לא התנוון ומת אצל כמה מאנשי הפורום...

צ'אוט -

אני לא בטוחה אם דוקא זה האשכול המתאים לדבריך, אבל באופן עקרוני אלה יותר מסתם דברי טעם.
תזכה למצוות!