מדוע פותחים את ארון הקודש?

אייזן

<בקטעים המרגשים כשרוצים להתחבר יותר ולהראות שאנו סומכים רק על הקב''ה אנו פותחים את ארון הקודש ומבקשים להבקיע שערי שמיים>

האם בקטעים המרגשים פחות, כשאנו סוגרים את ארון הקודש, אנו מראים שאין רצוננו להתחבר יותר, ושאנו לא סומכים על הקב''ה, או שאנו סוגרים את הארון, כדי לאפשר את פתיחתו?

תוקן על ידי נישטאיך ב- 22/07/2013 05:42:28

ברור שלכל אדם יש רגעים או ימים מרגשים יותר בהם הוא מרגיש קרוב או שייך יותר ואז תפלתו זכה יותר ויוצאת מנבכי הלב . ולכן גם בתפלה תיקנו חכמינו את הקטעים בהם כל נפש יהודי הומה וכוספת להשם . וכתוספת לכך אמרו לפתוח את ארון הקודש בכדי שיוסיף הילה של קדושה .

אייזן

אינך מפסיק לפלוט עובדות שהנך היחידי שיודע עליהן

כתבת "וכתוספת לכך אמרו לפתוח את ארון הקודש בכדי שיוסיף הילה של קדושה".

מי הם החכמים שאמרו זאת?

מי שתקן את הסליחות וכתב את המקומות בהם צריך לפתוח את ארון הקודש .

אייזין

ראיתי בעיני מודפס בתוך הסליחות . כאן פותחין הארון וכו' .

אייזין

חוששני שנפלת בטעות שקל ליפול בה.

האם בדקת אי פעם מי הדפיס את הסידור או את נוסח הסליחות?

ומה היה המקור שלו?

אם תבדוק, יתברר לך שהדברים מופיעים כמנהג, ולא יותר.

ועוד הנחת יסוד שכנראה מקובלת עליך: האם סבור אתה שכל מנהג יוסד על פי חכמים ויש בו "סודות עליונים"? אולי זה מבטא דמיון או צורך עממי?

***
נישטאיך

איקון ירוק על הביאור המתארך בסבלנות. אבל מי שהתרגל להאמין בתמימות יתקשה לקבל שלא כל מה שהוא מאמין הוא באמת עובדה. וצריך לגלות לו רז זה לאט לאט. ויש גם לוודא שההפרדה בין עיקר לטפל לא תהרוס לו את כל האמונה כולה. המטרה היא לטהר ולנקות את אמונותינו, ולא לוותר עליהן ולאבדן. לא שצריך לומר לך זאת כלל, אבל כדאי לציין.

ישיבישער

ברוך הבא אל הפורום!

ולך ולכולם -

האם חז"ל באמת רצו שאדם ישב במשך שעות בבית כנסת, או שישהה במשך שעות בבית כנסת?

אם אנו בוחנים את הנוסחאות שהתנאים או אפילו האמוראים הראשונים השאירו לנו, היכן מוצאים שם תפילה ארוכה, כמו שחרית לפי הנוסח המודפס בסידור?

הנוסח שתיקנו חז"ל ניתן לסיכום מהיר:

ברכות השחר - בבית, עם הקימה מהמיטה.

יש דעה שאומרים ברוך שאמר עם כמה מזמורי תהלים קצרים ואחריהם ישתבח

קריאת שמע וברכותיה (לא כולל הפרק הארוך בברכה ראשונה על שבח המלאכים!)

תפילת 18.

חזרת הש"ץ עבור מי שאינו יודע להתפלל בעצמו.

תחנון: תפילה פרטית של כל אחד ואחד ללא נוסח קבוע.

זהו זה.

ראה סיכום דומה אצל הרמב"ם.

ואצלנו?

אצלנו יש תוספות כה רבות עד שאדם צריך לבחור בין תפילה של שעה ויותר כדי לנסות להתפלל ברצינות, לבין דיקלום מהיר כדי לסיים בלי להפסיד יותר מדי זמן בבוקר. ושים לב: התפילה נתפסת במקום כלשהו בלב בתור איבוד זמן, וזה באמת כך. כי כדי לקיים את התקשורת ההכרחית שלנו עם ה' די במה שתיקנו חז"ל. הרוצה להוסיף? מותר להוסיף כרשות, אבל לא כחובה ציבורית.

וחז"ל גם אמרו שמי שאינו מסוגל לכוון שלא יתפלל... אלא שכבר כתבו ראשונים ואחרונים, ובצדק, שאם נחכה לשעת הכושר, היא לא תגיע לעולם, ולכן נתפלל כפי שאנו מסוגלים.

אבל לבזבז את כוחות הנפש על כל מה שכתוב בסידור? תמהני אם יש יותר ממיעוט שזה מועיל עבורו, וגם עבור אותו מיעוט יתכן שאין צורך בזה.

מדוע אם כן האריכו בתפילה? בימים הנוראים?

כמה תשובות בדבר.

ראשית, בני אדם מפחדים ורוצים להבטיח לעצמם שנה טובה והאמצעי הברור והקל הוא  תפילה. אז מאריכים. ואם אין נוסח שחז"ל השאירו, יש פיוטים.

שנית, זה יום חופשי. יש איסורי מלאכה. לאן היה מקום ללכת בתקופות עברו (או אפילו היום אם לא רוצים לפטפט סתם)? הווה אומר: להיות בבית כנסת. ולכן הפייטנים המוכשרים חיברו אותם פיוטים שחלקם נראים כחידות וחלקם משחזרים את מעשי הכהן הגדול או מוסיפים תחינות.

שלישית, אני משער שרבני הדורות ראו שבח בכך שיחזיקו את הציבור בבית כנסת. אזכיר את הדין שמביא הרמב"ם שראוי לבתי הדין לתקן שומרים בימים חופשיים כמו ימי חול המועד, כדי שיסיירו במקומות המוצנעים וימנעו איסורי ייחוד. בני אדם לא  תמיד יודעים לנצל את הזמן למצוות, אלא להפך. אז כבר עדיף שישבו בבית הכנסת.

רביעית, גם אותם רבנים שלא הסכימו לאמירת פיוטים נאלצו לשבת ולמצוא תעסוקה כלשהי עם עצמם (ללמוד למשל במחשבתם את הסוגיות, כפי ששמעתי רב גדול ממליץ בשכבר הימים).

אז עד שמישהו מציע תעסוקות בבית הכנסת בזמן הפיוטים, כדאי לזכור שחז"ל לא תיקנו אותם.

מנהג ישראל - תורה . אחרי שכבר התקינו ונהגו כך בכל תפוצות ישראל להתעכב בבית הכנסת ולעורר רחמים על עם ישראל הרי זה כבר הפך לחלק בלתי נפרד מסדר התפילה . קבלת הדברים וסגנונם היא בעצם הכנעה לדורות הקודמים שכבר קיבלו עליהם את סדר התפילה . וכשאני אומר חכמינו לפעמים הכוונה לקודמים לנו שנהגו כך על פי קבלה .