אצטט רק הקטעים הרלוונטיים
הצעקה עולה עד לשמים
אבל למרבה הצער והפליאה, מאות התלמידים כיום אינם כאלה, תלמיד אינו נכנס לחופה אלא אם כן הובטח לו "סידור מלא", היינו דירה מרווחת עם כל האביזרים החשמליים הנדרשים, כמו שנדרש להבדיל, ש"ס מפואר וטבעת עם יהלום.
תאמרו: וכי למה לא יזכו בני ישיבה לתורה וגדולה במקום אחד, ואם כיום זכינו למה שלא זכו בתקופה של חז"ל, שכל בן ישיבה מבקש לזכות לשני שולחנות, הרי זו זכות גדולה לנו.
דא עקא! רבותי, דא עקא!
כי את השולחן הראשון, שולחן התורה, נותנים ראשי הישיבה, המכינים לכל אחד ואחד את שולחנו לפי אמת מידותיו ולפי כישוריו, אולם את השולחן השני, והוא כיום למרבית הצער, החשוב מכולם, שולחן הגדולה, חייבים לתת ההורים, ובמקרים רבים רק הורי הבחורה, הלומדת כעת כדי ללמד, והמלמדת במשך כל חייה כדי שהיא ובעלה יוכלו לשבת ולעשות ולקיים את כל דברי תורתו של הקב"ה....
זהו מעשה שטן, המשתולל בתקופה האחרונה ברחוב היהודי ומבקש לחבל בחלקה הטובה היחידה שנשארה לנו ברחמיו ית', הישיבות, כי, מורי ורבותי, עפר אני תחת כפות רגליכם, אבל כמה זמן יוכל להימשך מצב כזה כאשר הורים יצטרכו להרוס את עצמם כדי להשיג שלושת רבעי מיליון לירות כדי לקנות דירה בקומה השישית בשיכון אונסדורף בירושלים, או בסביבות רחוב רשב"ם בבני-ברק, כאשר הורים נופלים וקמים, נופלים וקמים בריצתם אחרי הלואות, משכנתאות, גמחי"ם של מאות אלפי לירות, שעליהם לבקש אריכות ימים פי שניים מאשר מאה ועשרים כדי לשלם את כל החובות שנטלו על עצמם, או לצאת למרחקים, ובלבד להכניס את בתם תחת החופה.
...
מהו ההכרח הזה, שמקום משכנם של אברכים חרדיים הוא רק בני ברק או ירושלים? ולמה מותר לשם השגת מטרה זו, להעביר, אנשים על דעתם, מותר להתעלל בהורים אומללים ? למה אסור להשתקע באשקלון, בבאר-שבע, קדימה, בנתניה בצפת, בטברי, בחצור הגלילית, בראשון לציון, בנס ציונה.
הרי שנים רבות הם מתחנכים במחיצת הדר"ג שליט"א, ומיכם קיבלו את אורח החיים שלהם, מיכם קיבלו את רוב תורתם, השקפת עולמם ודרך החיים שלהם לעתיד ? האם לא נאמרה אף מילה אחת, כי ראוי לגור אפילו בכפר עלוב בירכתי תבל, מאשר להרוס חייהם של בני משפחה שרוצים להכניס לביתם בן ישיבה?
...
אבל הבחורים כיום אינם רוצים ללכת לא לנתיבות ולא ליסודות, לא לקוממיות ולא לצפת או לטבריא, אף ששם החיים קלים בהרבה, והפרנסה מצויה הן מבחינת הסכומים שמשלמים הכוללים והן מבחינת מקומות עבודה בשביל האשה, הן מבחינת הוצאות על החינוך וכל שאר ההוצאות, אולם העיקר, מבחינת ההסתמכות על ההורים ההורגים עצמם ממש, ללא כל הגזמה, כדי לקנות דירה ראויה לזוג הצעיר רק בבני ברק או בירושלים.
האם אי אפשר לצאת בכרוז לכל בני הישיבות לצאת לערים הקטנות, להתיישב ביסודות, בקוממיות, בקדימה, בחצור, וצפת, לעזור להם בעניין זה, לעשות קשיים לאלה המבקשים דווקא דירה של שלושה חדרים בבני-ברק וירושלים, כגון: לא להשתתף לא באירוסין ולא בחתונה, לא להתערב בשידוך כזה כשהבחור מעמיד תנאים כאלה, להתאסף ולמצוא דרכים כיצד להגביר את התיישבותם של בחורי ואברכי הישיבות במקומות אחרים, בהם הדירות עולות שליש או רבע מהסכום שמשלמים כיום בבני ברק או ירושלים.
|
