איך מתמודדים עם הריבוי הטבעי?

גידולו של העם היהודי בכלל ושל הציבור החרדי בפרט בזכות שיעור הילודה הגבוה, נחשב כמדומני אצל כולנו מטרה חשובה ויעד רצוי. כבר בתורה אנו מוצאים את ברכתו של משה רבינו לעם ישראל, "ה' אלוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים, ויברך אתכם כאשר דיבר לכם". גם במטבע הלשון היומיומי אנו מצמידים למספר הילדים במשפחה את הביטוי "כן ירבו [כ"י]" או "בלי עין הרע [בלעה"ר]" וכדו', המלמדים כמובן על הברכה הטמונה לתפיסתנו בלידתם של ילדים רבים ככל האפשר. תפיסה זו באה לידי ביטוי בשיעור ילודה גבוה מאוד בציבור החרדי [למעלה מ-6 ילדים למשפחה] יחסית לציבור החילוני במדינת ישראל, בשיעור של כמעט פי 3 ילדים למשפחה. במצב הקיים הציבור החרדי מכפיל את עצמו במספרו תוך פחות מ-20 שנה, בעוד הציבור החילוני שומר על מספרו בקירוב. מציאות זו מחייבת היערכות מיוחדת בכל התחומים, חינוך; דיור; תעסוקה וכדו', שכן בכל שנה נדרשים עוד מספר רב של מקומות חינוך; דיור ועבודה, לעומת ציבור שאין בו כמעט גידול טבעי שכנגד הנכנסים למערכת החינוך; לדירות או למעגל העבודה ישנם גם יוצאים.

לאור זאת, יותר מכל הציבורים במדינת ישראל [למעט הציבור הערבי] נדרש הציבור החרדי באופן קבוע להקמת מוסדות חינוך חדשים; לבניית כיתות; להקמת שכונות חדשות וליצירת מקומות עבודה נוספים. ניתן לומר שאמנם בכל הדברים הנ"ל ניכרת פעילות רבה, אולם חשוב לציין שהנעשה הוא מעט מדי ביחס לצרכים. מספר המוסדות החדשים הנפתחים בכל שנה ומספר הכיתות הניתנות על ידי משרד החינוך מדי שנה, רחוקים מלספק את שיעור הגידול הטבעי. כך גם המצב בנוגע לבניית דירות חדשות עבור הציבור החרדי ובודאי בכל הנוגע ליצירת מקומות עבודה חדשים.

נקודה זו הועלתה במלוא חריפותה בדרך אגב במוסף שצורף בחג הסוכות האחרון ל"יתד נאמן", בפאנל שהתקיים ע"י העיתון בנוגע למצוקת הדיור בהשתתפות ראשי הערים והמועצות המקומיות וסגניהם מטעם "דגל התורה". הטענה הייתה שהציבור החרדי צריך בכל שנה כ-5,000 דירות חדשות ואילו כל הריכוזים החרדיים גם יחד אינם מסוגלים להוסיף בכל שנה את המספר הזה. טענה זו מסבירה את עליית המחירים הנמשכת במחירי הדירות בריכוזים החרדיים, כפי שמתרחש תמיד בעליה של הביקוש וירידה של ההיצע. הצגת הבעיה באופן זה, שומטת את הקרקע מתחת פתרונות אחרים כמו העברת הנטל של רכישת הדירה לילדים; דירות להשכרה וכדו', שכן אם אין בפועל מספיק דירות לכולם מובן מאיליו שהאוכלוסיות המוחלשות ימצאו את עצמם חסרי דיור.

כפי הנראה זוהי גם הסיבה העיקרית העומדת מאחורי הבעיה הכואבת של בנות הסמינרים, שרבות מהן נותרות בכל שנה ללא מוסד לימודים. מספר המקומות המוגבל איננו עונה על הצרכים ומותיר בהכרח חלק מהבנות בחוץ, כשמטבע הדברים אלו הן הבנות המשתייכות לאוכלוסיה חלשה, בין אם בגלל מוצאם העדתי או הישגיהם הלימודיים או כל סיבה אחרת.

שוו בנפשכם, בעוד עשרים שנה נזדקק לעוד ריכוזים חרדיים בסדר גודל של השכונות החרדיות בירושלים ובבני ברק; מודיעין עילית; ביתר עילית; אשדוד; פתח תקוה; אופקים; רכסים; צפת ועוד כהנה וכהנה. כיצד ניתן להיערך לקראת העתיד במציאות זו? בעיות אלו מזכירות את התיאורים המאיימים של דמוגרפים על פיצוץ האוכלוסין במדינות שונות בעולם השלישי ועל מחסור במים ומזון ועוד כהנה וכהנה תיאורים מעוררי דאגה. האם אין ממש בטענות אלו, או שמא אין בידי אדם לתת מענה לשאלות אלו ואין לנו אלא להישען על אבינו שבשמיים?

בכדי לחשוב על תמונת המצב בעוד עשרים שנה, חשוב לבחון מהו המצב כיום לעומת המצב לפני עשרים שנה? האמנם הכפיל הציבור החרדי את עצמו וכיצד נעשה הדבר? באשר למקומות דיור, סביר להניח שאמנם הריכוזים החדשים בבית שמש; ביתר עילית; מודיעין עילית; אלעד; גני הדר; רמת שלמה ועוד דירות רבות שנבנו בתוך השכונות החרדיות בירושלים ובני ברק, וכן ההתפשטות החרדית לריכוזים שהיו בעבר חילוניים כמו רמות אשכול; רמות א'; קריית יובל; קריית הרצוג וכדו' הכפילו את הריכוזים החרדיים, השאלה היא אם כן מהו הפוטנציאל של המשך ההתרחבות בשכונות חילוניות בירושלים ובריכוזים אחרים או של בניית ישובים חרדיים נוספים? כפי הנראה מתוכננים פרויקטים בירוחם ובחריש, האם אמנם מדובר בתוכניות רציניות? אלו לקחים ניתן להפיק מהניסיון של הערים החרדיות החדשות? 

הספרנו בקהלת על "עת ללדת ועת למות"
כותב דבר נפלא מאוד בענין.

אני חושב שמעבר לבעיות שמנה בן ציון הבעיות מאיימות בהרבה. אם הציבור החרדי יוכפל עכשיו , אין להשוות זאת להכפלת הציבור החרדי יחסית ללפני 20 שנה. כי אז הציבור החרדי היה קטן יחסית לציבור הכללי אבל ככל שהוא גדל, משקלו נהיה משמעותי יותר והסטטיסטיקות של החברה החרדית משפיעות יותר על הסטטיסטיקות הכלליות. כלומר , מדובר במשבר שמאיים לא רק על החברה החרדית אלא על המדינה כולה. אם המגמות הנוכחיות יימשכו ללא שינוי הרי שבעוד זמן לא רב, יתחילו להרגיש שיש פחות רופאים לכל אלף אנשים , פחות אנשי הייטק וכו' וכו' . המשק גם לא יוכל לכלכל יותר ציבור כה גדול עם שיעורי השתתפות בעבודה כל כך נמוכים , אבל אי אפשר גם לקלוט באופן פתאומי כל כך הרבה עובדים . ללא ספק תהיה ירידה מואצת בכל המדדים. וכיצד כל זה ישפיע על האחרים? זה עלול לעודד תהליך של הגירה שלילית שרק תאיץ את ההתדרדרות. המדינה יכולה להתדרדר בקלות לעולם השלישי.

טעות לחשוב שבעיות כאלה יכולות להיפתר מאליהן על ידי הסתגלות איטית, כאילו כאשר יתחילו להרגיש ניצנים של משבר יתחילו להסתגל קצת וכך לאט לאט תימנע קטסטרופה.אבל זה לא עובד ככה,. הרי אם נניח שעכשיו מתחיל איזה משבר כלכלי וברור לכולם שאי אפשר יותר להמשיך כמקדם, האם אפשר פתאום לשנות כיוון כך שכולם יצאו לעבוד? רק חלק קטן יוכל באמת לעשות משהו בכדי להשתלב בכוח העבודה.  פעולות הנעשות עכשיו בתחום ההשכלה והחינוך נושאות פירות רק בעוד 15 או 20 שנה . מדובר בתהליך שדורש היערכות של שנים על גבי שנים. כאשר המשבר מופיע זה כבר מאוחר מדי.

מייציץ,
האם לאחר הריבוי לא יבוא באופן טיבעי ריבוי במספר הרופאים דווקא בגלל שיש ריבוי?
הרי חברת לומדים יכולה להחזיק את עצמה עד גודל מסויים, מרגע שזה יתחיל לעבור את הגבול המספרי ההגיוני המחסומים ייפרצו כנראה,

גוונא

התסריט שלך וורוד מדאי.

אני חושב שהכיוון יהיה הסתפקות במועט וחיי עוני למען האידיאל.

הציבור החרדי היום נוטה להקצנה.

תשרת,
ככל שהמרכז מתקצן השוליים נפתחים, כמו כל דבר,

רבותי,
כבר יש תקדים מפיצוץ האוכלוסים בתחום המושב ברוסיה של סוף המאה ה 19 ותחילת המאה ה20.

_________________