|
|
| נשלח ב-17/10/2006 16:56 |
 |
| |
רמב"ם, הרי ברורה כוונתי שחכמים אינם יכולים לתקן לא לסבור משהו. ודאי שניתן לתקן לא להרהר במשהו, שהרי הרהור הוא מעשה ככל מעשה אחר (אמנם יותר קשה לשלוט עליו, אך ודאי אפשר לא ליזום אותו בכוונה, או להאריך בו).
סברות והשקפות אינן עניין לתקנות. אני בקושי מקבל את קיומו של איסור תורה על אמונות (לדעתי באמת אין כזה - פרט לגילוי עובדתי מהי אמונה נכונה, ואכ"מ), אז תקנות על סברות והשקפות לא ניתן לקבל בכלל.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2006 17:37 |
|
| |
מיכי
ראה הרמב"ם בפירוש המשנה שם תמצא סימוכין לדבריך
ב'סוטה' בעניין מחלוקת חכמים לגבי השאלה 'איזו זכות תולה במים המאררים'? אומר הרמב"ם:
'וכבר אמרתי לא פעם שאם נחלקו חכמים באיזו השקפה ודעה שאין תכליתה מעשה מן המעשים, הרי אין לומר שם הלכה כפלוני'
ובמסכת 'סנהדרין' - 'פרק חלק' בהקשר למשנה הראשונה 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא' שלא ישתמע כאילו ההלכה קובעת מי ומי יש להם חלק לעולם הבא אומר הרמב"ם:
'כבר הזכרנו כמה פעמים, שכל מחלוקת שתהיה בין החכמים, ואינה תלויה במעשה אלא קביעת סברא בלבד, אין לפסוק הלכה כאחד מהם'
כך גם ב'נזיקין' לגבי השאלה : על מה מכפר יום הכיפורים, האם על זדונות או על שגגות וכו'
'ומחלוקת זו אין לומר בה הלכה כדברי פלוני, לפי שהוא מסור לה' יתרומם ויתהדר, והם נחלקו בראיות ולמידות מפסוקים שאין מקום זה מתאים להזכיר בו דרכי לימודם, ובר נתבאר שכל סברה מן הסברות, שאין בה מעשה מן המעשים שנחלקו בה חכמים, לא נאמר בה הלכה כפלוני'
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2006 18:22 |
|
| |
ריב,
דברי הרמב"ם ידועים. ובכל זאת אני לא בטוח שהם נוגעים לענייננו, שכן אי פסיקת הלכה אינה אומרת שאין מקום לתקנה. לדוגמא, בואי נניח שכל חכמי ישראל מסכימים לדעה/השקפה כלשהי. אין כאן שאלה של פסיקת הלכה, שהרי אין כאן מחלוקת. ובכל זאת עולה השאלה האם יש מקום לתקן תקנה שכולם חייבים לקבל את הדעה ההיא?
עוד אעיר כי הרמב"ם גם אינו מציין מדוע לא פוסקים הלכה במחלוקות מן הסוג הזה. ניתן להסביר זאת בכמה צורות, ואכ"מ.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2006 19:17 |
|
| |
מיכי,
העיקרון בקביעה שאין לומר הלכה כפלוני הוא משום שהתורה על הלכותיה תקנותיה וגזרותיה אמורה להתאים לטבע נפשו של אדם - והרמב"ם כן מציין מדוע לא פוסקים הלכה במחלוקות מן הסוג הזה - רק שהוא מסביר זאת במקום אחר, בהקדמה לפירוש המשנה שמונה פרקים פ"א - היינו, שאי אפשר לגזור על אדם שיאמין או יחשוב בצורה מסויימת מפני שלאדם בעצמו אין שליטה על מחשבותיו הדמיוניות ( = הרהורים ) כפי שמבואר שם - ואין גוזרים על הציבור גזרה או תקנה שלא יוכל לעמוד בה.
ואיך אפשר שנניח שכל חכמי ישראל הסכימו על השקפה מסוימת? על שהוא איננו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף יש הסכמה? על מספר עיקרי האמונה היתה הסכמה? מעולם לא היתה הסכמה, וגם אי אפשר שתהיה, וכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם.. לכן התורה משאירה מקום למחלוקות, והן לגיטימיות - ואפילו אם הן כמחלוקות שהיו בין בית הלל לבית שמאי.. ואלו ואלו...
תוקן על ידי - riv - 17/10/2006 19:29:16
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2006 20:10 |
|
| |
שיטתו לא 'מובילה' לאפיקורסות אלא יותר מסתבר שכיון שהוא היחיד שנגע בנקודות ושאלות מסוימות שאף אחד בעולם שלנו לא נוגע בהן אז כל מסתפק 'עבר' דרך הבי"מד שלו ושמע רעיונות וממילא גם אלה שיוצאים.
וכבר דייק המדרש בלשונו על 'הובלה' אחרת לאפיקורסות "הרוצה" לטעות יבוא ויטעה. הטעות שורשה ברצון האישי והוא בא לדון ענינית לגופו של ענין בלי המסקנות שהטועה הסיק.
_________________
אתם מוזמנים לפורום שלי שעוסק בשאלות הקטנות של החיים -
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2006 21:30 |
|
| |
וכשם שהרכב הוא הגורם הראשון והאחרון לתאונות הדרכים.
מאיר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/10/2006 22:13 |
|
| |
ריב,
1. הניסוח שהבאת דווקא מרמז על מה שכתבתי לירוחם: שליטה על הרהורים שעולים, ולא על הסברא שאנחנו עוסקים בה: שאין זכות לכפות מישהו לחשוב משהו לא נכון, ושזה גם לא יועיל. על כך לא נכון לומר שאין אפשרות לשלוט אלא שאין טעם לכפות.
אם כן, נראה שזה מדבר על הרהורים ולא על השקפות ודעות. אמנם לא בדקתי בפנים, וכתבתי לפי הדברים שלך.
2. לגבי הסכמת חכמי ישראל, הרי יש דברים שהם מוסכמים. האם את רוצה לטעון ששום דבר בעולם אינו מוסכם? לדוגמא, מי שאינו מקבל את מרות ההלכה הוא אפיקורס. האם יש מחלוקת על כך? מעבר לכך, הבאתי דוגמא לחדד שמדובר בשתי שאלות שונות. שאלת המציאותיות של הדוגמא הזו אינה רלוונטית לדבריי.
3. הטענה שכשם שפרצופיהם... יכולה להיאמר באותה מידה על שאלות הלכתיות. ואכן מחלוקות ב"ש וב"ה היו הלכתיות ברובן. אם כן, לשיטתך מדוע שם כן פוסקים הלכה?
המחלוקות הן לגיטימיות, הן בהלכה והן בהשקפה, אבל לגיטימיות של מחלוקת אינה שוללת פסיקת הלכה.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2006 04:56 |
|
| |
ריב,
אבאר את כוונתי. בעוד את מדברת על נבואה כאן דובר על חכמה ודברי חכמה "מפילים את האסימון" אצל מבקשי חכמה ומשפיעים על רבים. לכן לו היה נפוץ יותר לחשוב מהיסודות [ובמעשה דיקארט בכ"י] כלימוד ר"ג ז"ל הרי היו קיימים מעמיקים בכמות גדולה יותר עד כדי מסה חברתית קריטית יותר. מעתה לפי מה שהתבאר באשכולות על "מהותו של אפיקורס" שזה לא שאינו צודק אלא שאינו מקובל [וכר' אליעזר בתנור עכנאי וכזקן ממרא שייתכן שצודק] לכן לו התפשטה החכמה לא היתה ה"אפיקורסות" אפיקורסות כפי שציינו למעלה. [כ"ז מלבד שלגבי שאלת האשכול זה לא משנה כי אדרבה יש לתלות את "התאפקרסותו" של וולך יותר בקנאות העיוורת של מוריו מאשר בעידוד החשיבה של ר"ג וכמו שאמרו חז"ל שישו הנוצרי יצא להיכן שיצא כי דחאוהו בקנאות יתירה ובקירוב בלתי מספיק.]
בל"ב,
המעריך אדם מתוך ערכיו הינו פחות "חסיד" מהמוקפץ בכ"פ שמוזכר אדם המאיים על דרכו ומפלגתו!
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2006 08:41 |
|
| |
ווטו1,
לא זכיתי להבין (וצ"ע שהרי אינני מקבל)
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2006 09:10 |
|
| |
ווטו
השאלה היא של ביצה ותרנגולת - - לא נהוג לחשוב לעומק כי לאנשים אין כח לחשוב לעומק ולכן מתפשטת ביתר קלות התפישה של לא לחשוב לעומק.
לשון אחר: החוסר במעמיקים הוא תופעה פסיכולוגית ולא סוציולוגית.
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2006 09:43 |
|
| |
מיכי,
1) אם תבדוק שם בפנים, תיווכח שהרמב"ם כותב בפירוש כי על ההירהורים הדמיוניים אין לאדם שליטה, והם בבחינת תקיעת מקל בגלגלי החשיבה העיונית שהיא היא מובילה את האדם לקביעת סברא נכונה - ולכן אי אפשר לצוות עליו לחשוב בצורה מסוימת.
2) ודאי שיש דברים מוסכמים אך הם רק אלה שתכליתם מעשה מן המעשים= הלכה למעשה, ולא סתם לקביעת סברא.
3)אינני מבינה על מה התהייה שלך הרי הרמב"ם אומר בפירוש שרק מי שאינו מקבל את מרות ההלכה = המעשים בקיום המצוות) נחשב ל"אפיקורס" ( = כאלישע בן אבויה) שוב, שאלות הילכתיות שתכליתן היא מעשה מן המעשים נפסקות לפי הרב כאשר מדובר במעשה ולא סתם לקביעת סברא - כשתמיד ישנה האפשרות לחזור לדעת יחיד בעתיד בתנאי שתהיה הסכמת רוב.
תוקן על ידי - riv - 18/10/2006 10:37:30
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2006 09:53 |
|
| |
ווטו,
הרי הנביא כולל בתוכו את החכם, ומקל וחומר שארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות לא הצליחו להחזיר את העם למוטב ולהביא לשינוי מפלס החוכמה בקרב העם...
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2006 10:08 |
|
| |
תרומה אינפורמטיבית לכל המתגעגעים לנביא חכם, להנהגה.
לא היה לעם ישראל מנהיג גדול יותר חכם יותר מהנביא הגדול מכולם כמו משה רבנו.
המלווה עם גדול הכהנים ואיש קדוש כמו אהרון הכהן. היתה מרים, הנביאה הגדולה, עם חור, ואחרים טובים טובים.
ולא היה בכל תולדות עם ישראל דור מושחת ורע יותר מהדור בהנהגתם דור המדבר.
אז איך מסבירים זאת המסבירים הכמההים להנהגה
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2006 10:33 |
|
| |
מיכי,
ברצוני להבהיר שמבחינת הרמב"ם יש אפשרות שליטה, אבל היא רק כאשר החכם שם לו למטרה את הכרת ה' ומשמש כל כוחות נפשו לתכלית האחת הזו - החכם עסוק בעבודת ה' בכל רגע ורגע וזו תופסת את כל תוכן מחשבותיו והירהוריו - הדבקות בו אינה משאירה מקום לדמיונות בעסקי העולם ומשליכה על 'ההירהורים הדמיונים' ואלה הופכים למראות ה' = מציאות האמת
|
|
|
|
| נשלח ב-18/10/2006 10:37 |
|
| |
כמדומני פסוק מפורש, "כי ישרים דרכי השם, צדיקים ילכו בם ופושעים ייכשלו בם",
(אולי זה כבר הוזכר כאן?),
|
|
|
|
|
