סמים, מה רע?

דפ
אתה אולי צודק, בתור בחור צעיר. גם אני חשבתי כמוך. עד שהתחלתי לראת את האנשים ליד התחנה המרכזית בתל אביב. את הצעירים בהולנד, כן כן בהולנד, על יד הדומו באמסטרדם. בפיקדילי בלונדון
בגנים הציבורים בצוריך בשויצריה היפה. בכיכר הטיים בניו יורק.     איך הם נראים. וכן בערים רבים רבים בעולם וגם בארצנו הקטנה.
להתחיל עם מריחונה זה אין כמו שהבחורים בישיבה מתחילים לעשן.
ראשיתה גאווה וסופה תאווה. כך זה מתחיל גם עם החשיש, בתחילה זה מאד נעים. חושבים ברור יותר, צלול יותר, אתה כאילו מרחף, החיים זורמים יותר בקלות ובנעימות.
עד שיש משברון קטן צריכים להגדיל את המינון, המשבר לא עובר מכיוון שהוא חיצוני. אזי מגדילים את המנה עוד קצת  בצורה זמנית כמובן. וההמשך בגנים הציבוריים  עם כל  האחרים .
כך זה עובד, זה התהליך הטבעי. ולכן החברה מתנגדת לזה.

_________________

מודה ועוזב

גוונא (וכולם)

העלית נושא מעניין. נראה לי שיותר ממה שהוא חשוב לעצמו, הוא יכול לשמש כדי להאיר כמה נושאי יסוד בתחום המוסר והחברה.

אם אנסה למיין את השאלות שטעונות תשובה, כמדומה שנקבל את הרשימה הבאה (בוודאי שיש מקום להוסיף עליה).

שאלות של עובדה

0. מה הם סמים קלים ומה הם סמים קשים?
1. האם סמים מזיקים?
2. האם סמים גורמים לאדם לאבד שליטה על עצמו ועל חייו?
3. האם יש תועלת בסמים?

שאלות של ערך

3. האם מותר לאדם לנהוג בחייו הפרטיים כאוות נפשו? בלי שגורם חיצוני, כגון בשם החברה, יתערב בזה?
4. האם יש קו שבו מוצדקת התערבות?

שאלות של מתודולוגיה

5. האם יש גישות שונות לנושאים אלו?
6. האם גישות אלו מעוגנות בתפיסות ערכיות שונות?
7. האם ניתן לנהל דיאלוג בין נציגי השיטות? כוונתי לדיאלוג שבו הצדדים מבינים זה את זה ומקבלים תועלת עיונית, אם לא משנים ממש את דעתם, בתחומים אלו.

**********
בתחום א', יש לפנינו את עדותו של דאפל כי יש מגזר מסויים בחברה, שלא ברור היקפו, שנהנה ואף מפיק תועלת מסויימת מן השימוש בסמים "קלים".
לעומת זאת, יש כאלו שמצביעים על כך כי שימוש בסמים, במגזרים אחרים, דוחף את המשתמשים למסלול שהופך אותם לחסרי יכולת שליטה עצמית ולמזיקים לעצמם ולאחרים.
(כשהגעתי לכאן גיליתי ששאלה שמספרתי ב0 היא חיונית, ולכן הוספתי אותה לעיל).

אני מציע, כדי להמשיך בדיון, יש להבהיר אם אנו מסכימים על העובדות. ואם לא, אזי לפנינו מספר מצבי עובדה אפשריים, ויש לדון איך אנו שופטים אותם, איש לפי ערכיו.

*********
בתחום השני, העמדה הליברלית מתירה לאדם לנהוג בעצמו כרצונו כל עוד אין הוא פוגע בזולתו. יש שטחים אפורים בעמדה הליברלית, או לפחות כך זה נראה בעיני. יש מקום לשאלות רבות מסוג זה: שימוש בסמים קלים וקשים, פעילות מינית חריגה (האם מותר להשתמש במונח הזה?) התאבדות.

כמובן, יש עוד עמדות לבד מן העמדה הליברלית. אני מקווה שמותר להזכיר זאת, גם אם נטייתי האישית מזדהה עם הגישה הליברלית (באופן כללי. יש נושאים שבהם מתעוררים קשיים ואף סתירות עם ערכים אחרים שיש לי. או סתירות ממבט ראשון. אבל זה נושא פרטי שלי, או למצער נושא שטעון בירור באשכול אחר...).

האם יש גבולות לליברליות? האם יש מקום שבו נתערב בהחלטות של אחרים? לפי המשל הסוקרטי המפורסם, האם נחזיר סכין שאול לאדם שרוצה לקחת אותו כדי לדקור אדם אחר שהוא כועס עליו ולהרגו? ואולי אם יש לו סכין, נוציא אותו בכוח מידיו? ומה יהיה אם הוא חפץ להתאבד?

אם ניתן להסכים כי לפי העמדה הליברלית יש למנוע את האדם, גם בכפיה, מפעילויות שמזיקות לו, ואם יתברר כי סמים אכן מזיקים, יש מקום לכפיה חוקית וכפיה חברתית נגד שימוש בסמים.

************
אני מתכון לדלג על התחום המתודולוגי. לפחות בינתים. על כל פנים, מזה שאני כותב כאן, זו הבעת תקווה שדיאלוג אפשרי.

********
הצעת פשרה, שיש לחשוב על השלכותיה:

א. אם נסכים עם דאפל כי יש אנשים שלהם הסמים הקלים אינם מזיקים, ואולי הם מועילים. ואין זכות לחברה להתערב בהחלטות היחיד. ואם יסכים דאפל כי יש מגזרים שעבורם שימוש בסם הוא גרוע (נערים שאינם זוכים להצלחה בחייהם ולכן הסמים גורמים להם לפרוש מן העולם ולהתמכר וכיו"ב), אולי מן הראוי הוא להגדיר בחוק מי הקבוצות שראויות להשתמש בסם ורק להן יהיה היתר כזה. לחילופין, השימוש יהיה מותר אבל יהיו קבוצות שהדבר ייאסר עליהן.

למה הדבר דומה? לשימוש ברכב. שימוש ברכב מחייב הוצאת רשיון. מי שירצה להשתמש בסם יצטרך לעבור לימוד תיאורטי, נניח על השפעות הסם, וגם בחינה מעשית, שימוש בסם תחת פיקוח שיבחן את יכולתו להתמודד עם הסם. אם הוא יעבור את המבחן, יוכל להשתמש בסמים שאושרו בחוק.

נראה לי שזו הצעה מקורית שלי....

הצעתי זו מתבססת על הנתונים שסיפק דאפל, לפיהם שימוש בסמים קלים אינו מסוכן ואדרבה הוא מועיל. אם נתונים אלו שגויים (אני מקווה שמותר להשתמש כאן במילה "אם"), ממילא אין טעם בהצעתי.

למעשה, הרעיון של הצבת דרישות למבחני כניסה וקבלת אישורים יכול להיות טוב מאד, והבעיה היא היישום המעשי שלו. גם היום רבים נוסעים בלי רשיון נהיגה, או בשלילה.

_________________

שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

ירוחמשם,
כן כן, מתחילים עם עלי חסה תמימים ובילתי מזיקים עד שיש משברון קטן, ואז עוברים לדגנים למיניהם ומשם היישר אל בריכת השוקולד הקרובה ולהררי פחמימות מפחידים שאחריתם מי ישורנו,
מתחילים סך הכל בהנאות כמו טיולים שירים-משברון קטן-והופ לבית הקזינו הקרוב לביתך,

מיימוני,
(שאלות של עובדה-) הכל עניין של מינון,

(שאלות של ערך-) האם רצוי שאדם פרטי ינהג בחייו הפרטיים כאוות נפשו או שלא, כל זה אינו עניין לחוק אלא לרגשותיו של האדם, [ואכן, (ואני מתחנן לא להתייחס לסוגריים אלה), אינני מבין את העניין הזה שמונעים מאנשים להתאבד],

(שאלות של מתודולגיה-) גישה שונה נוכל למצוא באירופה שם החוקים בנושא זה שונים לגמרי, אינני בקי בפרטים,

(-הצעת פשרה-) מבריק !!! הצעה נפלאה לדעתי, ,

גוונא.
דיברת כמו שמן מקצועי. אבל עוד לא ראיתי או שמעתי על אשה שמוכרת את גופה בשביל מנת שוקולד. או עוגת קצפת.
עוד לא היה אדם שרצח מישהו בשביל סטייק אנטריקוט. ואפילו לא הכה את אמו או רצח את סבתו בגלל קניית מנת אוכל.
אני גם לא מכיר כפרים מוסדות ומחלקות בבתי חולים שכל עיסוקם בגמילה מאכילה משמינה.
זה לא מוזר בעיינך שזה בכלל לא דומה

מצטער אבל אנסים שגם רצחו יש בהמוניהם, אז יאללה, בוא נסרס את העולם,
 וחוץ מזה שני דברים,
1. מי אמר שהרוצחים הם לוקחי הסמים הקלים?
2. העיקרון אחיד, לא נמנעים ממשהו רק מהסיבה שאחרים נכשלים בו,

תוקן על ידי - גוונא - 17/10/2006 14:13:16

ירוחם,

זו לא הפעם הראשונה, שהשפה המסורבלת שלי גורמת לאי הבנה.
אחזור על ההודעה שלי מקודם, בצורה מבוארת. אסמן בכחול את הטקסט המקורי, באדום - את האופן שבו הבנת את הדברים ובירוק – את הכוונה שלא נוסחה כהלכה.

רוב האנשים מתחומי המקצוע והתחביבים שלי, צורכים מריחואנה וחשיש בתדירות שבין יומית לחודשית.
שני חבר'ה שעושים איתי שליחויות, לוקחים מריחואנה.
בכל חברת הייטק שבה עבדתי ב-13 השנים האחרונות, משתמשי הסמים הקלים (בתדירות מאד מגוונת) הוו רוב בקרב העובדים. מריחואנה הייתה על השולחן בכל מפגש חברתי והיא נחשבה נורמטיבית גם בקרב מי שלא צרך אותה. בכל מערכת עיתון או פורטל, רוב האנשים משתמשים או השתמשו בסמים קלים. היו תקופות בחיי שבהן היה רק אדם אחד בחוג החברתי שלי, שלא השתמש  בסמים (מתוך חוסר ענין ולא מתוקף גינוי של הבילוי הזה).

חלק לא מבוטל מהם התנסו פעמים רבות בסמי הזיה והפסיקו בדרך כלל בגלל אילוצים של חיי משפחה.
וגם יש מישהו שליקק בול של LSD אבל אישתו גילתה והוא נבהל והבטיח שזה לא יקרה שוב.
אני מכיר עשרות אנשים שהתנסו ב LSD , אקסטזי ולהבדיל, קוקאין, בתדירות שבין אחת לכמה שבועות לבין פעם-פעמיים בשנה. הקמת המשפחה והולדת הילדים גרמו לכך שבילויי סוף השבוע הצטמצמו ואיתם נעלמה משבצת הזמן שיוחדה לחוויה הזו.

כולם אנשים עובדים, יצרניים, משתכרים היטב ויצירתיים.
כבר חצי שנה שהם משתמשים ואחד קיבל אפילו קידום להיות מנהל משמרת בפאב!
במשך עשרים השנים האחרונות הכרתי לפחות מאות אנשים שהשתמשו בסמים. ראיתי אותם מסיימים אוניברסיטה, עובדים בפיתוח תוכנה (כולל כמה רכיבים שלבטח נמצאים על המחשב שלך), פותחים חברות, מגיעים לפרופסורה בגיל 30+ ולתפקידים כמו סמנכ"ל חברת בידור בינלאומית. רובם הקימו משפחות והורידו את המינון, אבל בפורומים מסויימים, הם עדיין שמחים לג'וינט מזדמן.

מדובר בשכבה גדולה של אנשים נורמטיביים, בטווח גילאים רחב מאד, שכמותם קל לפגוש בכל עיר מודרנית בארץ ובחו"ל.
חבר אחד בן 17 והשני עוד מעט 17 וחצי!
לאורך השנים פגשתי אנשים כאלה מגילאי עשרה ועד לשישים, על פני ארבע יבשות. המבוגרת שבהם, על סף פרישה לפנסיה מהאו"ם, עדיין מעשנת מריחואנה מדי פעם. למען הסר ספק, אני לא טוען שסמים הם סימן היכר של אצולת הממון והאינטלקט. הכרתי הרבה משתמשים שהיו  "סתם" אנשים נחמדים במפעלים, שווקים, סירות דיג ועוד. הכרתי אפילו עבריינים שהשתמשו בסמים, אבל טרם זכיתי להכיר אפילו אדם אחד שאיבד שליטה על חייו בגלל התחביב הזה.

עד כאן לגבי פירוש הודעתי הקודמת ואני שוב מתנצל על הניסוח המעורפל מקודם.

אשר לקביעה שלך:
"זה מתחיל גם עם החשיש, בתחילה זה מאד נעים. חושבים ברור יותר, צלול יותר, אתה כאילו מרחף, החיים זורמים יותר בקלות ובנעימות. עד שיש משברון קטן צריכים להגדיל את המינון, המשבר לא עובר מכיוון שהוא חיצוני. אזי מגדילים את המנה עוד קצת  בצורה זמנית כמובן. וההמשך בגנים הציבוריים  עם כל  האחרים"
דומני שמעטים בין מעשני החשיש יסכימו איתך לגבי מחשבה ברורה וצלולה, וגם הריחוף אינו מובן מאליו. נכון שמדובר בפעילות נעימה, אבל זה נכון באותה מידה לאוכל, לסרטים, לסקי, למין, להימורים, לקריאת ספרים, למשחקי מחשב ואפילו, להבדיל, אמירת תהילים ולנטילת ידיים. אדם בעל אישיות התמכרותית, עלול להתמכר למשהו בנסיבות מסויימות והתוצאות עלולות להיות טרגיות מבחינתו ומבחינת משפחתו. אתה מצביע על המכורים שמסתובבים בגנים, כשבאותה מידה אתה יכול למקד את הזרקור על אכלנים כפיתיים שמרותקים לבתיהם, מכורים לטלויזיה, מהמרים שאיבדו את כל רכושם, נהגים שהתרסקו על הכביש, ספורטאים שנפצעו, מעשנים שחלו בסרטן, צרכני אלכוהול שמתו משחמת הכבד, חוזרים בתשובה שנתקעו בישיבה, ניתקו קשר עם המשפחה ואיבדו את פרנסתם וכיו"ב. כמעט לכל פעילות אנושית, יש שוליים של נפגעים מחמת הגזמה או התמכרות. הטענה שסמים קלים הם קטגוריה מיוחדת, פשוט אינה מבוססת; היא ממש מגוחכת, לנוכח העובדה שבשכבות שלמות של החברה שלנו, כפי שתיארתי לעיל, אין בכלל שאלה לגבי נוכחותם של סמים בחיי היום יום. כשאתה מדבר על "התהליך הטבעי", אני נזכר באנטישמים שלא ראו יהודי מימיהם (או, להבדיל, בהתבטאויות של כמה מהמשתתפים בדיון הזכור לטוב על מצעד הגאווה).