כן או לא לאמצעי מניעה

ציטוט זה משהו אחר. קבל נא את התנצלותי.

אכן, ציטוט הוא משהו שאינו מחייב ואינו מאפשר להתמודד עם התוכן, די לומר "האדמו"ר זצ"ל אמר לא לתכנן".
הנימוקים לא מעלים ולא מורידים אם לא ניתן לדון בהם. מאיר

ב"ה

השאלה שעלינו לשאול את עצמינו כציבור חרדי- האם הבאת ריבוי ילדים לעולם היא אידיאל רוחני, ערכי, לחץ חברתי או שאין בכך כל צורך מעבר לבן ובת לצורך קיום המצווה.

אם המסקנה שאין צורך בהבאת ריבוי ילדים הרי שהדיון מיותר. מה יש לצדד או לשלול מניעה אם הבסיס הוא שאין בכך טעם?

כאשר מדובר על אידיאל רוחני, ערכי יש מקום לבחון האם בעבור אידיאל זה כל האמצעים כשרים.

אתייחס למניע הכלכלי ולמניע הבריאותי-

א. המניע הכלכלי-
משפחה שאינה מביאה ילדים משיקול כלכלי, כלומר עד שפרנסתם תתרחב ותהיה דיה לילד נוסף, צריכה לקחת בחשבון שקרוב לודאי שזה לא יקרה.
נתעלם לרגע ממאמר חז"ל שכל תינוק בא לעולם וכיכרו בידו. מחקרים הוכיחו שככל שרמת ההשכלה גבוהה ובהתאמה גם רמת ההכנסה כך יש פיחות ילודה. כלומר לא פיחות הילודה הביא להשכלה גבוהה ולפרנסה גבוהה אלא להפך- ההשכלה והשכר הגבוה הם שהביאו למיעוט הילודה.

יוצא מכך, איפה, ששפע בפרנסה אינו מביא לכך שהמשפחה תתרחב אלא להפך. ייתכן שכיום, מכיוון שרבים בציבור החרדי לומדים מקצועות חופשיים וברמה גבוהה נכנס השיקול הכלכלי יותר ויותר. 

עלינו כציבור לשאול את עצמינו האם שיקולים כלכליים מכריעים את השיקולים הערכיים והרוחניים שלנו? כיצד זה הפך החומר למרכיב כל כך משמעותי בחיי הרוח שאנו כה מתפארים בהם? ייתכן ששנים של עומי ומחסור הביאו לכך, ייתכן שהתקדמות העולם בכלל והשאיפה הבלתי מתפשרת לנוחות- הביאה אף אותנו לחשוב בכיוון זה.

ב. המניע הבריאותי-
אשה המונעת הריון מסיבה בריאותית ראויה לכל הערכה. אותה התורה שציותה על "פרו ורבו", היא זו שציותה  על "ונשמרתם לנפשותיכם מאוד".
בשנים עברו כאשר הגופים היו חזקים יותר, אשה הניקה 24 חודש, במהלך ההנקה היתה "מסולקת דמים" כפשוטו ולא נכנסה להיריון נוסף. לאחר גמר ההנקה אם נכנסה להיריון הרי שילדה ילד אחת לשלוש שנים בערך. זהו זמן מתאים לאשה "שאיבריה מתפרקין" בלידה לשוב ולהתאושש, לאזור כוחות ולהחלים.

בימינו נחלש הגוף. רבות מהנשים המיניקות הרות תוך כדי הנקה, לידות צפופות מחלישות את הגוף ולא מעט נשים קורסות תחת עול הבית והילדים.
אשה שחשה שכוחותיה אוזלים חייבת למנוע היריון. כרגע בריאותה היא העומדת על הפרק. אשה שהרה ללא כוחות חשופה יותר ללקות בדיכאון אחרי לידה, בסיבוכים בלידה ובלידה מוקדמת. אמנם, מכיוון שמניעת הריון משמעותה שינוי טבע הגוף, דבר שייתכן ויפגע בגוף בצורה כלשהי, יש לקבל לכך היתר הלכתי וכמובן להתייעץ עם רופא אך זוהי שטות גמורה לומר שהקב"ה הוא ייתן לי כח ולהמשיך ללדת ללא בקרה. אותו אלוקים ציוה אותנו לשמור על גופינו ובריאותינו.

לגבי המגיב שטען שיש במניעה איסור דאורייתא-

ייתכן שבצורות מניעה מסויימות יש איסור בבחינת משחת זרעו על עץ ואבן אך רוב אמצעי המניעה כיום עובדים על בסיס הורמונלי ובכך אין שום בעיה שאם לא כן, הרי שאסור לבוא על אף אשה שמבחינה הורמונלית אינה יכולה להכנס להיריון כמו אשה שעברה את גיל הפריון, אשה ללא רחם רח"ל, ואפילו אשה שכעת בהיריון....

ואין לבטל את המניע הכלכלי.
אני עובד בסביבה חילונית ורואה כיצד אנשים מתכננים הבאת ילדים לעולם בהתאם ליכולתם. כמובן שיש מקום לדון מהי יכולת ומהי רמת חיים סבירה, אולם האם נכון לסמוך על שלוחי דרבנן שידאגו לנו לקצבאות?

אפדאון

א. הנחתך כי אין מחיר לאידיאלים אינה נכונה, אין כל עוולה לומר שיש אמנם אידיאל אך הוא מוגבל במחיר שיש לשלם עבורו.
גם בהלכות ומצוות מפורשות יש הגבלה של מחיר, מצות עשה היא עד חומש נכסיו, מצות צדקה בעשירית נפטר, מצות לא תעשה כל ממונו ולא גופו, שלש עבירות חמורות אף חייו.
הרי לך שלכל מצוה יש תג מחיר.
כמו שאומרים 'החיים עולים כסף' גם אידיאלים עולים כסף ולא כל מחיר מוצדק עבורם.

ולנושא הזה, יש מצות פרו ורבו המתקיימת בבן ובת, יש מצוה מדרבנן 'לא תוהו בראה לשבת יצרה' או 'בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידיך' שיוליד עוד ילדים כפי יכולתו, יכולת היא שקלול של נתונים שונים וסביר שגם כלכליים.

ב. ודאי וקל וחומר שבריאות אינה נדחית מפני מצות לשבת יצרה מה גם שאשה אינה מצווה בפרו ורבו (במצות לשבת יצרה יש דיעה שכן).

סתם מעניין שגוף שאינו שב לאיתנו עד עשרים וארבע חודש נחשב בעינייך חזק יותר מזה שאחרי חצי שנה, מקסימום שנה, כבר שכח מה היה. 
מאיר

ב"ה

"סתם מעניין שגוף שאינו שב לאיתנו עד עשרים וארבע חודש נחשב בעינייך חזק יותר מזה שאחרי חצי שנה, מקסימום שנה, כבר שכח מה היה. "

איך הבנת זאת מדברי?! 

"בשנים עברו כאשר הגופים היו חזקים יותר, אשה הניקה 24 חודש, במהלך ההנקה היתה "מסולקת דמים" כפשוטו ולא נכנסה להיריון נוסף. לאחר גמר ההנקה אם נכנסה להיריון הרי שילדה ילד אחת לשלוש שנים בערך. זהו זמן מתאים לאשה "שאיבריה מתפרקין" בלידה לשוב ולהתאושש, לאזור כוחות ולהחלים.
בימינו נחלש הגוף" מאיר

מאיר,

גם אם יש גבול למחיר האידאולוגיה, יש מקום לדבריה של מעלה-מטה, שכן המניע האידואולוגי מבחין בין חברה עם שאיפות וערכים חילוניים ו"בעיות הלכתיות", לבין חברה עם שאיפות וערכים דתיים*) במגבלת הבעיות הקיומיות. 

לא הכל נבחן במושגים של אסור ומותר. אם מותר למנוע ילודה האם זה אומר שעלינו לצעוד ללא היסוס אל נורמות החברה האירופאית? 
לשם המחשה אתן דוגמא קיצונית לחברה זו:  כאשר עמיתה גויה בגיל העמידה ביקרה בביתה של אחותי (המתגוררת באירופה), היא הזדעזעה למראה משפחה מרובת ילדים (שתי בנות), ואמרה לה בזה"ל: "אילו אני ובעלי היינו מחליטים להביא ילדים לעולם, לא היינו יכולים לסוע לאלפים כל כמה חודשים, ולא ללבוש בגדי מעצבים". 

מעבר לביטוי החיצוני של ההלכה הפסוקה - האם אין לנו מאבק אידאולוגי עם חברה שכזו??


*) אני מודע לכך שיש לדון בעצם קיומן של "שאיפות דתיות" מעבר להלכה היבשה, אבל נדמה לי שבחיפוש הדרך חייבים לקחת זאת בחשבון.