האם החרדיות יכולה לענות בהן לשאלת "צפית לישועה"

במסכת שבת (ל"א.) אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו......צפית לישועה.

הפרשנות הפשוטה היא, צפיה לביאת המשיח.

בחג הסכות  הרהרתי האם בהשקפה החרדית העכשווית יש בכלל מקום לצפיה לישועה ואשתדל להסביר ולפרט.

בקצה הקיצוני של הסקאלה נמצא האדמו"ר מלובאוויטש שכידוע עסק הרבה בעניני משיח וגאולה. מבלי להיכנס לדיון על מעמדו הרוחני ומצבו הנפשי, לכאורה מה שהטריד אותו, ובפרט אחר השואה, שמצפים ומצפים ולא רואים סוף לצפיה. צפיה עמוקה זו הובילה אותו, ושוב זו פרשנות אישית שלי, לנסיון להביא את הישועה ב"כוח". (במסגרת זו הוא כנראה חשב ובצדק רב שהוא מתאים ביותר להיות המשיח בצורה שהוא ניסה לתפוס את העניין.

אגב, אולי שלא במפתיע, הזרם היותר קרוב אליו, לפחות בענין זה, הם תלמידי הגר"א ש"משיחיותם" ידועה לכל מי שבקי ולו במעט בתולדותם. אינני מתכוין לתלמידים "לייט" כמו הגר"ח מוואלאזין אלא לתלמידים ה"מחוייבים" שעלו ארצה במסירות נפש.

בתווך נמצאים שלומי אמוני ישראל ה"רגילים" ובכללם רוב מנין ובנין של הציבור החסידי, הנושאים את עיניהם בערגה ותפילה חרישית בלבבם "מתי יבא ויראה".

עולם המקובלים והחסידים המעמיקים, בהחלט עוסק בכך רבות. אם כי ייתכן שתפיסתם מיסטית ומופשטת מדיי מכדי לנסחה באופן ריאלי ומציאותי, אך עכ"פ אין להם שום "בעיה" עם הגאולה.

לעומת זאת ניצבת האסכולה ההשקפתית שמיצגה הקיצוני הוא הרב שך זצ"ל. בעולמו הרוחני לא חסר לכאורה דבר. (על גשמיות לא יפה לדבר, והשואה בכלל "הגיעה" לנו כמבואר בפרשת בחוקותי ובקללות נוספות הכתובות בתורה. אגב, נדמה לי שהוא היחיד שמשתמש בשואה כראיה לאמיתות התורה).

כל מה שעתיד להיות בימות המשיח זר ומוזר לעולמו. כהן גדול? קרבנות? עליה לרגל? אין לנו שיור אלא התורה הזאת! מי מחסידי השקפה זו יכול לקבל שכשנהיה במצב של "ומלאה הארץ דיעה " לימוד התורה בצורתו העכשוית אולי לא יתפוס מקום כ"כ מכובד? אסור לשכוח שגם מאמר חז"ל הגורף ביותר אודות לימוד התורה "אין לו להקב"ה אלא ד' אמות של הלכה" נאמר על "מיום שחרב הבית", כך שכל סולם העדיפויות ישתנה ומה לנו ולצרה הזאת?.....

גם בעולמו של החזו"א אין כמעט מקום לעולם שבו לימוד התורה ודקדוק הדין לא נמצא במרכז החיים הרוחניים. דוקא בדור הקודם היו "גדולים" ליטאים רבים שהתחברו נפשית לכיסופי הגאולה כמו ה"חפץ חיים" באופן הפשוט ורמ"ש מדווינסק באופן עמוק יותר .

אפשר לנתח כמעט כל דמות ולבדוק את שייכותה ל"צפית לישועה". אולי בהמשך אעשה זאת. 

נראה לי שגם ההתנגדות העזה לרעיון הקרבת קרבנות בזמן הזה או למצער קרבן פסח (מבלי להתייחס לפן ההלכתי הטהור שחסידי שיטת ההשקפה אוהבים להתרפק עליו לעת מצא) נבעה ביסודה מהפחד הנורא משינוי סדרי בראשית ומחוסר יכולת להתמודד עם השאלות והבעיות שעבודת הקרבנות תביא בכנפיה. חלק פחד יותר מהשינוי וחלק פחד יותר מהתמודדות עם השאלות.

מה יענו אלה לשאלה "צפית לישועה"?