| נשלח ב-20/10/2006 09:45 |
 |
| |
בנים ובנות להורים גרושים???
אוקיי ----מה דעתכם על בנים או בנות להורים גרושים?אז ככה בד"כ אפשר לחלק את זה לשניים א אם הגרושים היו בגיל קטן שהמדובר לא חווה את מה שבבית ככה שזה לא השפיעה ב אם היה בגיל מבוגר שכן חווה את הנעשה שאז יכול להיות שזה השפיע ,הסטיסטיקה לצערנו לא מטיבה עם הבנים והבנות האלו שאומרת שיש אחוזים יותר גבוהים של גירושים בקרב כאלה שהם בנים להורים פרודים או גרושים,פעם אחת היתה לי כזאת הצעה וניגשתי למשגיח והוא אמר לי תשמע,שהוא מכיר המון משפחות לתפארת של בנים ככה שלדעתו זה לא מחייב כלום!!!!!! אל תגידו לי תברר אם זה השפיע כי בכל זאת דברים כאלה הם נמצאים עמוק בפנים בפנים חבויים איי שם בתאי המוח שיכולים להתפרץ באיזשהוא שלב בחיים,ויכול להיות שזה לא נכון אקיצר הייתי רוצה לישמוע דעתכם!!!!!!
---השאילה לא מיועדת לאנשים צרי אופקים ואלה שחיים על סטיגמות,אנשים עם ראש פתוח תענו------
-----------------------------תודה מראש------------------------
תוקן על ידי - shomer2007 - 20/10/2006 9:47:40
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2006 11:56 |
|
| |
האמת שיש אנשים לא גרושים שחיים בקסאח, וייתכן שילדים יש צלקות מזה.
ומן הסתם שיש אנשים גרושים שפשוט לא התאימו, אבל החינוך שלהם ובבית הם לא נתנו לזה להשפיע על הילדים.
הענין הוא שאנשים מלכתחילה מורידים כל מה שלא נשמע להם טוב.. והורים גרושים לא נשמע טוב.
מצד שני, יש יחסית עליה באחוזי הגרושין גם אצל חרדים, אז ייתכן שבעוד עשור 2 זה לא יהיה חסרון. כמו שהיום מחשב בבית עם אינטרנט זה דבר כמעט מקובל.(בחוגים מסוימים לפחות).
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2006 12:56 |
|
| |
אני בת להורים גרושים,הם התגרשו כשהייתי בכיתה ט',שתבינו שזה מבוגר,והבנתי כל דבר, אני לא ישקר,היה לי קשה,אפילו קשה מאד,אבל ההורים שלי חכמים מספיק והם חברים טובים,
אז ב'ה אצלי זה עבר בסבבה,בלי צלקות,אני ילדה מאושרת,ואף אחד לא מאמין עליי שאני בת להורים גרושים,אלא להפך,כולם חושבים שאני בת יחידה מפונקת,וממש לא...
אני היום חושבת על זה ואני לא יודעת איך הייתי חיה אם ההורים שלי היו ביחד....זה מוזר לי..
אבל עד שהתרגלתי לרעיון שהם גרושים ולא חיים יחד,לקח לי זמן.
דברתי השבוע עם חברה ואמרתי לה שאני לא יודעת מה יהיה כשאני יתחיל לצאת,ומעניין עם מי אני אצא,
חברתי שאלה אותי אם אני יודעת שזה שאני בת להורים גרושים זה מינוס אצל החברה שלנו,
והאמת היא שידעתי את זה בתת מודע תמיד אבל אז כשהיא אמרה לי את זה ופתאום העלתם אשכול בנושא,אני מתחילה לחשוש,אם אני פחות טובה בגלל טעות של הורים שלי?האם בגלל ההורים שלי אני לא זכאית להצעות הכי טובות שאפשר לקבל?
לדעתי זה כל כך לא בוגר ונכון להוריד מישהו כי ההורים שלו גרושים,אף אחד לא נותן לך אחריות שהבן או הבת להורים לא גרושים,לא יקום יום אחד ויבקש גט,ואף אחד לא מבטיח שבן או בת להורים גרושים כן יקום ויבקש גט.
אני עדיין צריכה לחשוב על כל הנושא,אבל זאת ההודעה הראשונה שלי בעניין
_________________
אם אין אני לי מי לי
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/10/2006 13:54 |
|
| |
שלום לכם!
חדשה פה, למרות שקראתי פה מפעם לפעם...
שומר, לעניות דעתי מדד הגירושין אצל ילדים להורים כאלו תלוי מאוד.
קודם כל- בסטטיסטיקה לא ידועות סיבות הגירושין, וסיבות בהחלט משפיעות.
שנית, בן אדם בונה מערכת יחסים עם בן הזוג בד"כ על סמך מה שהוא ראה בבית. ילד שלא ראה מערכת יחסים בין הורים יצטרך ללמוד את זה כמו שלומדים כל דבר חדש. מה שכן- ילד שחווה אצל ההורים שלו אלימות/ אלימות מילולית, כן יש סיכוי שזה יתבטא ולו במעט במערכת היחסים שלו כי כאן הוא כבר ראה משהו, זה לא חדש...
עזר כנגדו, כמוני כמוך- גם ההורים שלי גרושים. אצלי זה דווקא קרה כשהייתי ממש קטנה, כשאחד הצדדים חזר בתשובה לפני שנולדתי. הם החזיקו יפה מאוד עד 7-8 בערך, עד שהחליטו שלא מתאים וזה הסתיים. (למרות שעכשיו, די מסתמן שהם יחזרו אחד לשני, כי הצד שני מתקרב ב"ה).
גם עלי, כמוך, אף אחד לא מאמין (ולרוב גם לא יודע). אני נולדתי לתוך העולם החרדי, בלי לראות שום מריבות וקאסח אפילו לא מילולי.
פעם, גם אני חשבתי כמוך. הרגשתי לא בסדר, שאני פחות מאחרות. הן הרי באות ממשפחה רגילה, ואני סתם לא. דמיינתי שבטח כשאגיע לשידוכים, מי יודע מה יהיה. למרות שחברה טובה שלי דאגה להסביר לי שזה כ"כ לא נכון, שבודקים שהילד לא חווה אלימות וכו' וחוץ מזה הכל רגיל. בואי נאמר שלא כ"כ האמנתי לה...
אני יכולה לספר לך, שהיום המצב ממש שונה. לקח לי קצת זמן ללבן את הדברים עם עצמי ולהבין שההיפך הוא הנכון. אני שווה לכולן ואולי אפילו יותר. קחי למשל דוגמא- אני לומדת בסמינר מאוד ידוע ומוכר, שמאוד מאוד קשה להתקבל אליו גם לבנות מבתים רגילים. בהתחלה הסמינר התחיל לתחקר בנוגע הורה החילוני שלי, לא היה נראה לו כ"כ כל העסק. איכשהו הסתדר משמים והם החליטו לבדוק אותי עצמי, והתקבלתי ב"ה. בהתחלה לא הרגשתי נוח עם זה, כאילו עשו לי איזה חסד. בהמשך הבנתי שלמעשה יש לי יתרון. אני לא התקבלתי לסמינר בגלל שסבא שלי הוא הרב ההוא ואבא שלי ראש ישיבה. התקבלתי בזכות עצמי, כי אני בסדר. ואולי אפילו יותר בסדר מהן, כי עלי אף אחד לא מחפה... (לא כ"כ קשור, אבל למען הסוף הטוב של הסיפור- דווקא זו שעשתה לי את הבעיות להתקבל, היום כ"כ מעריכה ומכבדת והשם שלי מאוד טוב שם).
בקיצור אני רואה שקצת חרגתי ממה שתכננתי, אבל כל מה שרציתי להגיד לך הוא שאת נמדדת בזכות עצמך. את טובה בזכות עצמך ואת תקבלי את ההצעות הטובות ביותר שתרצי רק בזכות עצמך. זה שההורים שלך גרושים לא פוסל בך שום דבר ואולי ההיפך, מוסיף לך ערך יותר מבנות אחרות.
שבת שלום :)
תוקן על ידי - בת_המלך - 20/10/2006 13:56:34
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/10/2006 20:03 |
|
| |
בת המלך,
עשו טעות שהכניסו בת לבית שיש שם נט.........
(זה יותר גרוע מאבא חילוני......)
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2006 00:46 |
|
| |
סמארט,גירושין זאת מגבלה לפי דעתך..
יש לי שאלה,אתה גרוש?ההורים שלך גרושים?
למה נראה לך שאני צריכה ללכת לספרייה ולקרוא ספרים על החיים שלי,אני יכולה ללמד את הפסיכולוגים האלו שכתבו את הספרים ב"הסתמך על סיפורים של אנשים שונים"...
אני יותר נורמלית מהמון אנשים שאני מכירה.ואני לא אומרת את זה מתוך כך שאני מרגישה צורך להתגונן,בכלל לא...פשוט כאן אני חושבת שאתה לגמרי טועה.
אין לי שום חסכים,ויש לפעמים מצב שהורים לא מתאימים להיות ביחד,אם ההורים שלי היו נשארים יחד אני בסוף הייתי נותנת להם גט ובורחת.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/11/2006 00:54 |
|
| |
יש בני זוג המחליטים לא להתגרש לטובת ילדהם (בעיקר אצל החרדיםבגלל שידוכים, חברה וכו...)
לעיתים אין זה טובת ילדהם כלל בסופו של דבר.
כי הילדים גדלים ורואים מערכת יחסים לא תקינה של ההורים.
ומעבירים את סגנון מערכת היחסים הזאת לחיהם בתור נשואים
|
|
|
|
| נשלח ב-5/11/2006 18:07 |
|
| |
הכל,
אני חושבת שכולם מסכימים איתך שהורים שלא מתקשרים ביניהם (בין ביחד בין גרושים) זה משפיע על הילד.
אנחנו דנו בהאם כדאי להורים כאלה להישאר ביחד בשביל הילד.
ברור שתהיה לילד השפעה, השאלה היא עד מתי הוא יסחב את זה. ולאן הוא יקח את זה. אני למשל בשנים האחרונות לא הכנסתי חברים הביתה, בגלל הפאדיחות מאבא. אבל זה לא אומר שזה פגע לי בביטחון העצמי, או ב"מעמד" שלי בחברה.
ונוסף לזה, אני לא אהיה כמו ההורים שלי בזוגיות שלי בע"ה.
למרות שיש ילדים שכן מעתיקים את התנהגות הוריהם, אפילו מבלי להרגיש.
אומנם אני לא מרגישה עכשיו פגועה מכל העניין (ברוך ה', שזה לא השפיע עלי לטווח הרחוק-מה שלא קורה בכל המקרים) אבל בתור ילדה, היה לי מאוד קשה, והיו נחסכים לי הרבה עוגמות נפש אם הוריי לא היו חיים יחד.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2006 23:16 |
|
| |
לדעתי זה לא אומר על הבחורה.
הבעיה שקל לדבר, תכל'ס כשמציעים לפלוני בת להורים שנפרדו, זה ירתיע אותו.
 חבל.
יש לי חבר טוב שהוריו אכן התגרשו,
והוא בחור זהב.חכם,נאה, ומפרגן מאד.
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2006 14:21 |
|
| |
אתם פשוט לא מבינים איך הפחדתם אותי,הייתי בטוחה שהציבור שלנו כבר התרגל לרעיון שאנשים מתגרשים..ומשום מה אני שומעת על כל כך הרבה גירושים ועל ילדים שלא יצאו פגועים מהנושא..
ועכשיו את מאשרים לי את החששות שאף פעם לא היו לי...
בחורים אומרים עליי לא ברגע שהם שומעים שאני בת להורים גרושים?
|
|
|
|
| נשלח ב-3/12/2006 16:45 |
|
| |
ממאש:
קודם כל אי אפשר לסמוך על מחקר אחד, צריך תמיד לשקול כמה מחקרים בכדי לקבל תמונה שלימה יותר. אבל אני חושב שגם מחקר מאשש את מה שאמרתי.
הנה ההודעה המקורית שלי אל הפניקס עם הוספת הדגשה:
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?whichpage=2&topic_id=2064345
יש אין ספור מחקרים שסותרים את מה שאתה אומר. גירושין, בין אם הם טובים ועאכו"כ אם הם גרועים, הם משפיעים מאד לרעה על הילד. בעבר חשבו שעדיף לילד שההורים יתגרשו אם הם לא חיים בשלום ביחד, שעדיף בית חד הורית מבית שיש בו תגרות. כיום, המחקר הראה בצורה חד משמעית שגם זה לא נכון. עדיף בית עם מריבות בין ההורים לבית חד הורית. כמובן שזה לא כולל מקרים קיצוניים של אלימות שאז עדיף להורים להתגרש. בכל שאר המקרים מבחינת הילד עדיף שההורים ישארו ביחד.
והנה ציטוטים מהכתבה שמהם ברור שהמחקר מדבר רק על מקרים קיצוניים:
קשיים עלולים להיווצר אצל ילדים שחשופים למערכת זוגית עתירת קונפליקטים. וכאן יש משמעות למחקר...
ושוב:
יחד עם זה, אם ילדים חיים במשפחה עתירת קונפליקטים, זה בהחלט עלול להשפיע עליהם, מאחר והם חווים סביבה של ריב וויכוח ללא פתרונות ומקבלים, שוב, תמונה מעוותת של המציאות שיש בה מגוון רחב יותר של מצבים...
ולסיכום, אני עדיין חושב שרוב רובם של זוגות עם ילדים שמתגרשים לא מדובר במקרים שרבים ללא סוף, אלא בדרך כלל שאחד מבני הזוג אינו מרוצה. וזה נראה לי כחוסר אחריות וכרוע מוחלט, להחריב לילד את החיים, ילד שהם הביאו לעולם, בגלל שהם לא מאושרים.
|
|
|
|
|
|
