הנה משורר "משלנו" המתיחס לבעיות השעה במגזר.
שיר על רבי יוחנן בן זכאי / יוסף עוזר
|
|
|
לעננים היה פנאי לשוט חגיגית בתכלת, כשהגיעה עונת החרבן,
ומכל המערות יצאו האנשים לגלות עיר חדשה שמה: יבנה,
התנחלות נטולת כהנים וקרבנות ודם
רבי יוחנן בן זכאי,
בידו מעט גרגרי חיטה, קדרה מפויחת ובשורה חדשה לעולם.
שוב יביט האיש המפואר,
איך שכחו השדות את ימי הדבורים ואלה שכחו את זיווג הדבש.
ואישה אינה מכינה דגים קטנים לעורר איש
אז נזכר רבי יוחנן בפיתרון הסופי:
שוב הוא יעשה עצמו כמת
לבקוע אסמים שרופים בלבבות יראי השם
הוא יודע רגל מי מדושנת ולמי הנעליים לוחצות
ואת היחסים שבין אדם אשכנזי לחברו הספרדי
ואיך הם שוב עובדים על ה' יתברך בעיניים
ואיך ילדה ספרדיה עומדת ליד המנהל שמרמה אותה באידיש
אז שר רבי יוחנן בן זכאי את הזמר העתיק שלא שכח
ומתחת לשמיכה, שולח SMS – רבם דקרו, את ריבויינו של עולם דקרו.
מכין מחדש את היציאה מירושלים, מבני ברק,
כמו שעשה אז כשהתנתק מהמקדש
לבנות גדר הפרדה של ד' אמות
ועכשו שוב הוא חוכך בדעתו :
איזה תועלת חדשה ימציא מהחורבן הנוכחי?
לאן יצטמצם האור שלא צלח?
והוא עסוק בלפרמט את הדיסק היהודי
שיש בו שתי מחיצות
אשכנזי וספרדי
והגבעות בינתיים מתמלאות באובך של אדם וזהב
ולא נודע לי אם הזריחה החדשה היא
אם צבעי שקיעה במערב
|
_________________
 |
|
|
