|
|
| נשלח ב-24/10/2006 14:25 |
 |
| |
ווטו
האם אורטודוקסי יושב בהכרח על הענף הקרוי קבעון הלכתי?
כלומר, הוא ודאי יושב עליו, רק השאלה היא האם משום שבלעדיו יפול או משום שלא מצא ענף טוב ממנו על האילן שבצלו הוא רוצה לחסות.
ציטטת את לשוני הזהב 'ליברלי עצכח הנאורים' שבמקורם לא הובאו כאלו שאני מזהה עצמי בהם, ואם זאת בענין הרענון שאני מייחל לו בהתאמת עבודת השם לאטמוספרה בה אנו חיים אני רואה את עצמי בקבוצה לה שיתפת את השם.
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2006 00:38 |
|
| |
מאיר,
לשאלתך; רובו משום שאינו מחפש ענף טוב יותר ואינו רוצה ליפול מחממת מושבו ומיעוטו משום שלא מצא טוב הימנו.
אכן התיחסתי למצוטט ממך ככותרת "על" לשתי הקבוצות יחד דהיינו בין למפריזים ב"נאורות" ובין למחפשים את הענף הנזכר, שהרי שתיהן כאן תחת גג אחד!
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2006 12:45 |
|
| |
ווטו
ב'מת 'משום שלא מצא'?! לכולם נוח להיקבע ואף אחד לא מסור לשום מערכת (אם לא בשעת חירום אמיתית או שנוח לו בה מסיבה אחרת). מענין כמה כל יהודי ואפילו דתי מוכן לשלם כדי שהדת היהדות לא תאבד/תישמר? כמעריך ומחבב את היהדות ללא צורך חברתי בה, הייתי משלם 5% ממשכורתי ועוד שתי אגורות ותו לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2006 13:48 |
|
| |
ווטו
אכן כך, שאלתי - קביעתי באה לטעון כי יש ויש אורטודוקסים (אם גם מיעוט, כמוני למשל) שישמחו ויעודדו קיומו של לימוד תורה משוחרר.
ויש להבחין בין שתי הקבוצות וממילא בין מספר האחוזים שיש לכל אחת בציבור.
מאיר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2007 02:37 |
|
| |
ספרן
מי מוסר את השיעור ההוא?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/2/2007 03:02 |
|
| |
אחד מחכמי דורנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2007 16:33 |
|
| |
דברי הרב קוק זצ"ל (באדיבות כמתעסק)
לפעמים יש צורך בהעברה על דברי תורה, ואין בדור מי שיוכל להראות את הדרך,
בא העניין על ידי התפרצות.
ומכל מקום יותר טוב לעולם הוא שיבוא ענין כזה על ידי שגגה, ובזה מונח היסוד של מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין.
רק כשהנבואה שרויה בישראל, אפשר לתקן ענין כזה על ידי הוראת שעה, ואז נעשה בדרך היתר ומצוה גלוי.
ועל ידי סתימת אור הנבואה, נעשה תיקון זה על ידי פרצה ארוכת זמן, שמדאבת את הלב מצד חיצוניותה, ומשמחת אותו מצד פנימיותה.
(ראי"ה קוק, שמונה קבצים קובץ ב, אות ל)
תוקן על ידי - ymy33655 - 06/09/2007 16:33:13
_________________
-------
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-6/9/2007 17:09 |
|
| |
מאיר,
עד שהעלית קטע זה (באדיבות כמתעסק), אולי זה המקום להזכיר כי לראשונה הוא נדפס בספרו של הראי"ה 'ערפלי טהר'.
בשנות ה - 80 יצאה מהדורה של הספר ע"י מכון להוצאת כתבי הרב קוק הקשור לתלמידי הרצי"ה קוק בישיבת 'מרכז הרב', ושם שינו במעט את הנוסח הסופי, כדלקמן:
"...וע"י סתימת אור הנבואה נעשה תיקון זה ע"י פרצה, שמדאבת את הלב מצד עצמה ומשמחת אותו מצד תכליתה".
העניין עורר בזמנו פולמוס פנימי שאף זכה לכתבה ארוכה בכתב העת של המתנחלים 'נקודה' והייתה ביקורת מבית כנגד מדיניות הצנזור והשמירה על כתבי הרב קוק, בין היתר ד"ר בני איש שלום, חוקר משנת הרב קוק וכיום דומני שהוא עומד בראש 'בית מורשה'.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2008 02:05 |
|
| |
אינני מתבייש בהיותי "חרדי", "חשוך", "פנאט", וכו'.
ע"מ לבטא ברורה את דעתי, אשתמש בציטוט מאחד בכירי מפורסמי "בתי-המדרש" לחילונים (ההערות בכוכבית אינם במקור):
"שישי האחרון היה אחד מאותם ימי חורף זכי תווים בהם כתב הנרי ת'ורו את המשפט, 'השמש נראית כמו כוכבי בוקר'. באחת-עשרה וחצי, שעת המאחרים, התכנסו כשלושים איש ב'מכללת עלמא', ברחוב בצלאל יפה שבלב תל-אביב העדיין קטנה. כמה מהם ישבו על כסאות ליד הקיר, אחרים על הרצפה. על השולחן עמדו בקבוקי יין לבן ומים מנרליים. 'עלמא', למי שהארמית שלו קצת חלודה, פירושו לעולם*. 'מריה דעלמא כולו', הוא ריבון העולם כולו, א-לוהים**, שמרוב אהבה למכללה סידר לה את מזג האויר הפלאי הזה.
עלמא מגדירה את עצמה כ'מכללה עברית'. במרכזה בית-מדרש יהודי-חילוני, שבו - כמו בכל בית מדרש - יושבות 'חברורות', קבוצות לימוד קטנות, בהן אפשר ללמוד דף גמרא מול עמוד בשפינוזה, או פרק בתנ"ך עם סיפור של ש"י עגנון. הסיבה להתכנסות, הפעם, היתה הוצאתו לאור של 'לקראת כלולות', המדריך לנישואין. ספר מואר, אם אפשר לקרא לזה ככה. לבן בכריכתו ובהיר בתוכנו. רב אורטודוקסי מציע אפשרות אחת, רבָּה רפורמית מציעה אחרת, הכתוּבָּה מוסברת בשפה נורמלית (למרות שהתוכן נשאר בעייתי כשהיה***), ירח הדבש מקבל סקירה הסטורית ואפילו לשמלה יש פרק משלה.
'עלמא' חגגה את הספר הראשון שלה ברכה הלא אופיינית: היא הכינה לו טקס 'שבע ברכות'****. רות קלדרון, מנהלת המכלה, למדה משניה***** פיקחית במיוחד, הסופרת גיל הראבן דיברה על המבוכה שבטקס, עבדכם הלא-נאמן השווה בין יצירת האדם בספר בראשית ליצירת הזוגיות בנישואין. אחרי שהכל הסתיים ירדנו, ליהיא ואני, לבית-הקפה הקטן שממול ושתינו אספרסו קפול. 'אני שמחה', היא אמרה בסוף, 'שעשינו השנה בחנוכה הדלקת נרות עם הילדים. חשוב שהם ידעו מה זה'.
*
תקופת הפקדון הסתיימה. במשך מאה שנה הפקידו החילונים את היהדות אצל הדתיים. היא נשמרה בכספות שלהם, מאחורי חומות הזרות, בלי שנפקפק לרגע בהגינותם. מדי פעם, בעיקר בחגים ובלוויות, משכנו החוצה חלק מההפקדה, השתמשנו והחזרנו. לא בקשנו מצב-חשבון, לא בדקנו איזה פעולות נעשו בשמנו, אפילו לא טרחנו לברר אם יש ריבית. רק שעכשיו הולכת ומתחזקת התחושה שהבנקאי שלנו מעל.
אני לא מוכן יותר להשאיר את היהדות שלי אצל הדתיים, מפני שאני מרגיש מרומה. מכרו לי יהדות מאובנת, נוקשה, שאי-אפשר להתחבר אליה בלי כיפה וציצית. אף אחד לא סיפר לי שהרמב"ם כתב את 'מורה נבוכים' כתגובה לאריסטו. שרבי אברהם אבן-עזרא היה גם משורר. שכל המשנה מליאה במריבות בין רבנים, חלקן מצחיקות, חלקן עצבניות, חלקן משונות לגמרי.
..."
(מתוך: 'עומדים בטור'******, יאיר לפיד, עמ' 271-272)
___
* טעות! 'עלמא' פירושו עולם, ולא לעולם.
** הפסיק אחרי האות א' אינו במקור, כמובן. (האות ו' נמצאת במקור).
***עפרא לפומיה. (סליחה, א"א להתאפק)
**** למרבה הגיחוך... (כנ"ל)
***** אולי האות י' מיותרת. (שוב, הביטוי על המשנה מזעזע).
****** אין בדברי המלצה על הספר, שהוא רדוד להחריד ומכיר קטעים לא כשרים.
_________
במקום אחר הוא כותב על הטמפל שלו:
"אחד התענוגות הגדולים שנותן לי בית הכנסת שלי, הוא החופש לצלול לתוך המקורות בלי הסתייגויות. בשנה שעברה, למשל, דיברתי שם על אברהם אבינו. חודשיים ביליתי איתו, בעיקר בוויכוחים. בסוף עליתי על הבמה ואמרתי שלדעתי אברהם לא עמד בניסיון בפרשת העקידה, אלא דוקא נכשל. במשך חיים שלמים הסביר לו א-לוהים את היהדות. הוא אמר לו שהיא מתנגדת לקורבנות אדם, מצפה ממך לחשוב בעצמך, להיות אדם טוב, להתנהג באופן מוסרי, לאהוב את האחר. זו היתה, באותם ימים תנ"כיים מהפכה מחשבתית מסעירה. היא עמדה בסתירה מוחלטת לדבר נורא כמו הקרבת בנך על המזבח. אלא שברגע השיא, כשא-לוהים החליט לבדוק אם תלמידו הבין את המסר, אברהם נבהל. אילולא עצרו בעדו, הוא היה עושה בדיוק ההיפך מכל מה שלימד אותו הא-ל.
כשירדתי מהבמה גיליתי שהרבה אנשים לא הסכימו איתי. כמה מהם ביקשו את הטקסט, אחרים המשיכו עוד שבועות ארוכים לשלוח לי אי-מיילים עם טענות נגדיות. אפילו הרב אזרי - שהוא הרב שלי, אבל הוא לא רב אף פעם - הביע ספקות חכמים. זה בסדר לגמרי. אני אפילו לא בטוח שאני מסכים איתי. אני רק שמח שהיתה לי הזכות לשייף את המוח על כמה מטקסטים הכי מופלאים שנכתבו אי-פעם, לשאול את עצמי מה הייתי עושה במקום אבי-אבינו, להפוך את כל הדמויות התנ"כיות לאנשים חיים שהסתובבו אצלי בבית ורבו איתי שעות (השרה הזאת, מה-זה מעצבנת)."
__________________________
לדעתי, היהודי-הישר שנפגש עם טקסט כזה, אמור לחוש זעזוע.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2008 02:25 |
|
| |
ועכשיו, בצורה עניינית-נקודתית,
א. לגבי הפיסקה בדברי הרב קוק זצ"ל, התיקון שהודפס הוא המכוון של הפיסקה, כפי שיראה המעיין. כידוע, הרב קוק זצ"ל, רצה שכתביו יערכו, ולא יצאו כמות שהם, ע"מ שלא יצאו מהם טעויות ושבושים, כפי שעלולים לצאת מפסקאות כגון זו.
ספציפית לגבי 'ערפלי-טוהר' (- קובץ ב' משמונה קבצים), רצה הרב להדפיסו "לחם חֹם ביום הִלקחו" (עפ"י שמואל א כא, ז), אולם לאחר הדפסתו התחרט על מעשהו, וגנז את כל הספרים שהדפיס (אצל הרצי"ה, שהיה מחלק אותם במתנה מידי פעם). הוא יצא ע"י 'מכון הרב צבי יהודה' (שע"י ישיבת מרכז הרב), עפ"י הוראת הגר"א שפירא זצ"ל, מפני שכתה"י עמד להתפרסם ע"י גורמים לא-ראויים.
ב. לגופו של ענין,
כידוע, חז"ל אסרו ללמד תורה לתלמיד שאינו הגון, ואף אזהרות שונות על הלומד בעצמו נמצאו בדבריהם, "לא זכה - נעשית [התורה] לו סם המוות" (ר' תענית ז.)
נאמרו יישובים רבים לסתירה זו, אולם דומה שלכו"ע 'בתי-מדרש' לתלמוד שאינו מתכוון להביא לידי מעשה, הם בבחינת סם המוות.
ג. הבסיס לכל קבלת השפעה חיובית מהתורה, היא היחס והערכה אליה (בין לחלקה הכתוב ובין לחלקה המסור ומקובל) בתור דבר ה', המחייב יחס של כבוד, והתבטלות בפני האמת שבו.
ד. הקטע השני שציטטתי מ'עומדים בטור', הוא מעמ' 267-268.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2008 07:08 |
|
| |
למאי,
איני חושבת שיש מי שיחשוד בי שאני מחבבת את המותג "יאיר לפיד" או את מה שהוא מייצג ("מותג" - כיוון שאת האדם איני מכירה ומעולם לא פגשתי). ובכ"ז הרבה רע לא ראיתי בדבריו. ראיתי התרגשות ממפגש עם משהו שהוא עדיין חדש ולכן יש בו טעם של מרדנות נעורים כמעט, עם כל היופי, השמחה והתרוממות הרוח שהיא מאפשרת לפעמים. ראיתי מישהו שמתרגש עד עמקי נשמתו מלקרוא (או ללמוד מאחרים) טקסטים שמעולם בחייו לא נפגש בהם קודם, והוא חש ש"גדל בשנה" ועכשיו הוא יכול להשתמש במילים החדשות שלמד ולהתנסות בלגלגל אותן על השפתים, וזה תמיד לא נשמע לגמרי "ילידי" - כמו מפגש עם עולה חדש (ואין הרבה התנהגויות בזויות בעיני מאשר לגלוג על מי שלא זכה ל"ילידיוּת" שאני זכיתי לה - בין בלשון, בין במנהגים וכו'. כמי שחוותה תקופה קצרצרה של חיים בעולם תרבותי שונה אך במעט מעולמי ה"רגיל", אני יודעת עד כמה אדם אינטיליגנטי ובוגר יכול להרגיש אדיוט, כשאינו מכיר את השפה או המנהגים על בורים). לא הבנתי מה "מזעזע" כ"כ בביטוי "פקחית". לי הוא היה נשמע כביטוי של כבוד, הערכה ואהבה (כזו שמתעוררת אל מישהו חדש, שלא פגשת מעולם, אבל כבר במבט ראשון אתה יודע שיש בו משהו שיגרום לכם להיות חברים טובים).
לגבי הקטע האחרון, תיקון קטן - יאיר לפיד (עד כמה שאני יודעת) הוא חבר ב"בית דניאל" בת"א. זה לא "טמפל" (גם לא קוראים לו כך, בניגוד לבתי כנסת רפורמיים בארה"ב) אלא בית כנסת וקהילה.
לא ממש הצלחתי להבין ממה יהודיה ישרה אמור להזדעזע - מזה שיש בית כנסת רפורמי בת"א שלומדים בו גם תנ"ך? מזה שלפיד מעריך ומכבד את הרב אזרי גם בגלל שהוא יכול להתווכח איתו בגלוי ועדיין להישאר הרב שלו? (אולי ישר ויהודי יותר להתווכח עם הרב שלי בבח"ח ובעילום ניק?) מזה שלפיד מבקש לעשות מסיפורי התנ"ך משהו שהוא חלק מהחיים שלו ולא מוצג מוזיאוני שאין לו בו נגיעה?
לא הבנתי ממה אתה חושב שאני אמורה להזדעזע, אבל זה לא אומר שלא חשתי אי-נוחות גדולה - מהערותיך הנוקדניות, המביכות והמרושעות; מעיוורונך למציאות, שהיא לפעמים מורכבת יותר ממה שמלמדת הגננת בב"ב; משנאתך לכל מי שהוא לא אתה ומן הפטרוניות חסרת הבסיס שהפגנת כאן לכל מי שאיתרע מזלו שלא להיוולד חרדי...
אכן מעט מזעזע.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2008 08:01 |
|
| |
אמשלום,
את אחד מ"כיסוחנו" אני מזכיר היום!
איני מכיר את נבכי לבו של למ"נ אבל נראה שיש להזדעזע בהקשר הנוכחי ללא קשר עם מי הצדק הרעיוני, מלקיחת טכסטים שהוגשו בחבילה קדושה וניצול חלקם האחד לניגוח חלקם השני.
סיפור העקידה ניתן להבאת מסר על כוונתו הרצויה של אברהם, "עתה ידעתי כי ירא א' אתה" [למרות שהמעשה לא היה רצוי לו התבצע]. אין מה להזדעזע ממי שיטען שהסיפור הוא כמעשה איוב למ"ד לא היה ולא נברא או אפילו ממי שחושב שהתורה אינה יצירה אלוקית, אבל לקחת את הסיפור כסיפור שקרה ולפרשן אותו אחרת מהמסר לו יועד הסיפור ממקורו היחיד זה אחרת. תארי לעצמך שאת מביאה למישהו עוגה עם קצפת והמקבל אוהב את העוגה אבל לא את הקצפת ולכן מטיח לך את הקצפת בפרצוף, האין זה מזעזע?
שוב, כדי שלא נסתרבל בויכוחים שהיו באשכול הנזכר, איני מדבר כאן בתור יהודי ולא בתור מאמין, אלא גם לגבי כל ספר שמגלה דבר ומציגו כקדוש והקוראים מנסים להפריד את הדבר מקדושתו. בשלמא אם "לא מפיו אנו חיים" שאנו יודעים את קיום הדבר ממקור אחר אז אין מחוייבות מוסרית לדון את הדבר כפי שעושה המקור הספציפי, אבל לא כשלמקור יש את לגיטימיות "הפה שאסר הוא הפה שהתיר". היינו שהמספר לנו שקיים היה בכלל אברהם אבינו הרי מספר לנו עליו כאדם x ואנחנו מעצמנו בכלל לא יודעים על קיומו האם לא תהיה זו חוצפה לומר למספר "אמנם הוא היה אבל לא x כפי שאתה מכירו אלא y ולשלילה"?
הרעיון שלא ניתן להתארח על שטיח הטכסט המקראי ע"מ לטנפו, מובע במה שקראנו בשבת חזון: "מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי".
ושוב כדי למנוע אי הבנה, לו היינו מדברים על פרשה שלא נותנת הערכה לא חיובית ולא שלילית לסיפור כמו ירידת אברם למצרים מפני הרעב בארץ, אז לגיטימי הויכוח האם טוב עשה או חטא, אבל לא כאשר בעל הבית [הטכסט המקראי] מסדר את ביתו בצורה מסוימת והאורח בא ומסדר לו אחרת הבית בלי שהתבקש "זו חוצפה שאייין כדוגמתה" במבטא פולני עסיסי.
[נראה שהיה מקום לדון בכיוון זה גם על הצדקת הקריקטורות על מוחמד לולא הקשר המלחמה בטרור.]
תוקן על ידי עצכח ב- 12/08/2008 9:20:18
|
|
|
|
|
|
