|
|
| נשלח ב-12/8/2008 08:17 |
 |
| |
ווטו,
אני חולקת עליך עמוקות. מאין אתה יודע מה המסר ש"יועד לסיפור"? האם אתה יודע בוודאות מה הטון בו יש לקרוא את הפסוק "עתה ידעתי"?! האם אין מקום לפרשנות כי אמירה זו נעשתה בכעס, בציניות או בכאב? איני באה להכריע או להביע את דעתי בנושא הספציפי, אלא לומר שכבר חז"ל הבינו (ולענ"ד זה חלק ממה שהורישו לנו) שהתורה ניתנה לאדם כדי לדרוש ועל כן היא בידיו לעשות זאת ו"לא בשמים היא". אפשר לחלוק האם אמירה מסויימת היא נכונה ערכית, מוסרית או "יהודית", אבל על עצם הלגיטימציה לפרשה באופן שונה ממני, איני חושבת שיש מקום להתווכח (אלא אם אתה מוכן למשוך את השטיח תחת לרגליך, רק כדי למנוע מאיזה "אורח"* לטנפו).
--------------------
* הביטוי "אורח" הוא לענ"ד נקודת המחלוקת האמיתית ביני לבינך (וסביר לי שגם לבין למאי) - לפיד וחילונים אחרים שנידונו כאן באשכול, אינם רוצים עוד להיות "אורחים" בבית היהודי. הם הגיעו להבנה כי זהו ביתם שלהם לא פחות משל אלה שיושבים בו כבר שנים ארוכות, כבשו אותו לעצמם (גם מפאת בריחתם שלהם משם) והחליטו לנעול את הדלת בפני כל מי שאינו מלהג ביידיש או ארמית. אפשר לכעוס על מי שעזב את ביתו או לחייך בסגנון "אמרנו לכם" כשהוא מבקש לשוב לשם (בדרכו!), אבל להפגין פטרוניות, בוז ואפילו שנאה, זה לא רק טיפשות (לענ"ד) זה גם רוע, שמי שעתיד היהדות והעם היהודי חשובים לו לא יעז לקבלם.
תוקן על ידי אמשלום ב- 12/08/2008 8:19:44
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2008 08:33 |
|
| |
אמשלום,
עזבי חז"ל ומעולם לא מחיתי על מי שמפרשן מקרא אחרת מחז"ל [ובפרט באגדות]. אנו מדברים על הכתוב במקרא עצמו: "עתה ידעתי...". האם את מציע לפרש "אתה ידעתי" כמו זה שפירש לפרשה הבאה עלינו: "[מה פתאום] לא? [אדרבה] תגנוב!!"?
מהיכרותי את רגישותך הייתי כמעט בטוח שתגיבי איך שהגבת על ה"אורח" אבל בכל זאת לא שיניתי; א. כי כוונתי היתה שכל קורא בתורה שלא נכח בעת אירוע הסיפור דינו כמו אורח, ב. זה גם נכון שלמרות שכולנו בני אברהם יצחק ויעקב יש להבדיל בין ביקורת אוהב/קרוב שעדיין בתוך הבית [דהיינו בבית התורה המשולה לבית שמקבל את מרותה, סמכותה וקדושתה ושל בעה"ב] וכואב לו על הבית לבין מי שיצא ממנו ושולח בו את חיצי לגלוגו [כפי שנדמה שדובר באשכול ההוא].
תוקן על ידי ווטו1 ב- 12/08/2008 8:39:45
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2008 08:59 |
|
| |
ווטו,
אם אתה שואל לפירושי שלי, אזי אומר לך שאני בהחלט לא קוראת את "עתה ידעתי" כפשוטו אלא בנימת אכזבה (איני מצליחה לפתוח את האשכול אליו לינקקת, אז ייתכן ואני חוזרת על עצמי), על כך שאברהם אינו "אוהב" אלא "ירא" (לו היה "אוהב", לענ"ד, היה מתווכח כפי שהתווכח בעניין סדום וישמעאל). בכל מקרה איני רואה בדברי לפיד לעיל לגלוג. אני רואה בהם התקרבות אישית אל הדמויות המקראיות והוצאתן מתחם ה"נשגבות" אל תחום החיים. זו גישה שנראית לי לגיטימית לחלוטין, למרות שאני מבינה שיש מי שנרעש מכך (ומה בכך? שיירעש, בתנאי שלא יחריש אזניו מרוב רעש...).
בעניין ה"בית" אני חושבת שאתה טועה. לא מפני שאין בתים בהם המרוּת הגמורה, קבלת הסמכות והכניעה למסורת הן העיקר, אלא מפני שאני מכירה גם בתים אחרים, בהם האהבה מאפשרת שיח ישיר, קולח והדדי יותר. בקיצור, מה שנראה בעיניך כזלזול, בהחלט יכול להיתפס בעיני אחרים (למשל בעיני) כחיבה עמוקה ויחסי חברות. אין לי כוונה לשכנע שזו ורק זו היא הדרך הנכונה, אלא להצביע על כך שמי שמבקש להידבר ולפתח שיח עם שונים ממנו (בניגוד למי שרוצה לנעול את עצמו בד' אמותיו) חייב לנסות להקשיב באמת לדרך החשיבה של העומד מולו ולנסות להבין אותה. אח"כ אפשר לחלוק, להתווכח ואפילו לכעוס (והרבה פעמים זה הדדי), אבל ניסיון לכפות על אחרים את המשקפים שלי, הוא מטופש לענ"ד (בעיקר בגלל שהוא לא פרגמטי ותמיד נכשל) ויש בו גם לא מעט רשעות.
ועוד משהו - אין מדובר פה במי שיצא מן הבית, אלא במי שהוריו או סביו עשו זאת והוא מחפש את דרכו פנימה (או חש שהוא כבר בפנים), לכן הסיפא שלך פשוט לא רלוונטי לנידון בדיון הזה ובאשכול בכלל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2008 10:00 |
|
| |
יאיר לפיד עידכן את דעתו לאחרונה.
http://benhamo.org/wp/?p=404
אגב, כמובן שהאקסיומה על בית הכנסת האורתודוכסי שאליו לא הולכים רוב הישראלים הוא קשקוש. רוב הישראלים הולכים לבית כנסת אורתודוכסי כשהם הולכים לבית כנסת, גם אם זה רק ביום כיפור, בחגים בכלל, בבר מצוה של הילד או ביארצייט של האמא, וכמי שגדל בבתי כנסת רוויים בחילונים ומסורתיים, אני חושב שיאיר לפיד אכן עלה על הנקודה: אנשים הולכים לבית כנסת מתוך צורך דתי, ואת זה מספק להם מקום שמתנהל בחרדת קודש לפי כללים קבועים, גם אם אין להם את הצורך בכללים הללו בכל רגע ויום.
על מנת להיחשב כחבר בבית דניאל או כרפורמי בארה"ב מספיק לך להיות רשום בבית כנסת או לבוא לשם פעם בשנה או פעם בחיים. אורתודוכס מאידך הוא רק שומר מצוות, או ע"פ מדד לפיד בטלן ממאה שערים או מי שמרביץ לשוטרים בעמונה, שהרי כידוע אין בחברות האורתודוכסיות אנשים מסוג אחר.
למעשה המישמש של בתי דניאל הוא סוג של חרדיות בהפוך על הפוך. מבחינת החרדים יש רק תורה ויהדות. אין מתח בין רוח לחומר או בין דת לתרבות שאינה דת. הכל דת במובן הצר שלה וכל מה שמבחוץ לא קיים. מבחינת בתי דניאל, הכל חוויה תרבותית. אין מצווה או איסור, או אבחנה בין קדוש, טהור (שאינו קדוש) וטמא. יהודית רביץ ונתנה תוקף, תיקון ליל שבועות עם הכומר והקאדי.
כנראה שרוב הישראלים מחפשים דת/קדושה שמובחנת מעולם החולין. ההבדל בין הדתי למסורתי או לחילוני שבא רק בחגים הוא רק המינון. אבל מהות המרשם דומה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2008 10:39 |
|
| |
.
חושבני שהזכרת השם "יאיר לפיד" (המותג - לא האיש, כפי שאמרה אמא שלום) מקפיצה לא בגלל דבריו כאן, אלא משום שדברים אלו אינם באים ללא רקע כלשהו.
תזכורת:
ספרו של לפיד שכלל קריאה "חדשה" בתנ"ך, כלל טעויות מביכות מהסוג שמי שקורא לא אמור להתקל בהן(1). אבל השטחיות והבורות אינן מיוחדות דוקא לנושא התנ"ך, הן נפוצות בתחומים רבים, החל מטעויות מביכות בתרבות אמריקאית (2) וכלה בקביעות היסטוריות שאין בינן לבין הנכתב אלא דף העתון בלבד.
(1)
http://www.makor1.co.il/makor/Article.faces?articleId=29359&channel=4&subchannel=6
(2)
כדאי לקרוא מה כתב העתונאי רון מייברג אודות "יהיר לפיד"
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/8/2008 16:40 |
|
| |
מיהו חילוני בעינכם?
מתי אדם עובר מדרגה חילונית למסורתית דתית וחרדית?
האם בעינכם אלו מעברים רוחבים? או שלתפיסתכם מדובר בסולם היררכי עם דרגה גבוהה ונמוכה
האם חילונים לפי הגדרתכם הם חלק מהעם היהודי ועזבו אותי מהקטע של שיכות ליהודת בגלל האמא היהודיה.
אמשלום
נהנית לקרוא אותך ואת תפיסת עולמך
סיפור קצר : למסיבת סיום השנה בבית הספר, המחנכת שהיא מורה לתנך הביא סיפור תנכי עם פרשנויות שונות בינהן גם מודרניות, אני ושאר ההורים ישבנו מרותקים, חשבתי לעצמי לו לי היתה כזו מורה , גם אני הייתי אוהבת את התנך.
ביתי אישרה לי את, היא אמרה שהיא מאד אוהבת לקרוא בתנך, היא אוהבת את סיפורי המקרא והכל בזכות אותה מורה.
אל תזלזלו במלמדים ובלומדים גם אם הם עושים זאת שונה מכם, השאלה היא מה מטרת הלימוד והקנת הידע
יתכן והמטרות שונות ומכאן חילוקי הדיעות
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2008 05:34 |
|
| |
לאמשלום
א) אינני בני-ברקי. לא גדלתי בעיר זו, ולא גרתי שם מעולם. אף לא בירושלים עיה"ק. אינני שותף מלא לתרבות הבני-ברקית, אך אני מוצא בה הרבה מעלות, כמו גם הרבה חסרונות, הן בדרך והן ביישום, אך זה לא הנושא.
יהיה אך שיהיה, לא אסכים לתקיפה סטיגמטיבית, אלא רק לבירור רעיוני וענייני.
ב) לא הבנתי מדוע הערותי הן ציניות או "מביכות ומרושעות" כלשונך.
ג) אינני בקי כ"כ במותג 'יאיר לפיד', אם תרצי את יכולה להסביר לי מיהו ומהו, ומהן ההסתייגויות שיש לך ממנו.
ד) לתומי חשבתי ש'טמפל' (- מקדש בכמה שפות) הוא כינוי ל"בית כנסת" רפורמי, וכעת אני מגלה שלא. אולי תסביר את ההבדל ביניהם.
ה) לגופו של עניין,
אני מזועזע מן היחס הכללי של י.ל. לכתבי הקודש. ע"מ לבאר דברי יותר, אעתיק להודעה הבאה בלנ"ד תמליל מפורסם של שיחתו של הגרי"ד סולובצ'יק זצ"ל, שבעיני היא מהוה כמין 'מסמך עקרונות' בסיסי ומחייב של הניגשים ללמוד תורה.
התורה איננה שייכת לי או למחנה שלי או לכל משהו פרטי אחר. אולם התורה ניתנת להלמד רק עפ"י הדרכים שהיא מציבה ללומד (שיחת הגריד"ס אולי תבהיר זאת יותר). לדעתי יאיר לפיד איננו לומד עפ"י הכללים אלו.
ו) עוד הערה צדדית:
אני מתווכח רבות עם רבותי, כמדומני שודאי לא פחות מיאיר לפיד, ועדיין נשאר תלמיד. לעומת זאת, יאיר לפיד – למיטב הבנתי – מעולם לא היה 'תלמיד' של אותו "רב", אלא 'ידיד'.
לווטו,
תמהת על יחסי לכתובה.
בעיני נוסח זה, שנקבע ע"י חז"ל, יש להתייחס אליו בכבוד גדול. לא בחינם אנו לומדים בהשקעה רבה מסכת כתובות, ולא בחינם כל זוג שמתחתן חותם על מסמך התחייבויות זה. העובדה, שפעמים רבות אין למסמך זה משמעות ממונית (בשל חדר"ג), איננה מבטלת את ערכו, אלא אולי את תוקפו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2008 06:20 |
|
| |
מתוך 'זה סיני' (שיחה מאת הגאון רבי יוסף דב הלוי זצ"ל ד"ר סולובצ'יק)
עלי למלא חובה. האמינו לי, אני עושה זאת בכאב לב. אתם מכירים אותי, מעולם לא הבעתי ביקרות על מישהו, מעולם לא תקפתי מישהו. מעולם לא העמדתי את עצמי כבורר או שופט המסכים או מגנה דעות שבני-אדם הביעו.
אבל היום כלו כל הקיצין. אני מרגיש שחובתי למסור את ההצהרה הבאה:
חז"ל הדגישו פעמים רבות את חשיבות מידת הענוה, שאדם בעל גאוה לעולם לא יוכל להיות תלמיד-חכם גדול, מכיון שתלמוד-תורה פירושו להפגש עם העליון-על-כל ית"ש. כשבְּרִיָה מוגבלת פוגשת את הבלתי-מוגבל, את בורא העולם, מובן מאליו שפגישה זו חייבת להוליד רוח ענוה. ענוה מביאה לכניעה, להתבטלות.
מה אנו מבטלים בפני העליון-על-כל ית"ש?
ראשית, אנו מבטלים בפני האין-סוף את ההגיון היום-יומי, מה שאני מכנה: 'ההגיון של הביזנס-מאן' או 'ההגיון של האיש האוטיליטרי' [- תועלתני], ואנו מקבלים ללא סייג את ההגיון של סִינַי.
שנית, אנו מבטלים את הרצון היום-יומי, המאוד אוטיליטרי, המאוד שטחי, ואנו מקבלים – ללא סייג – רצון אחר: הרצון של סִינַי.
כאשר הרמב"ם מבאר מה היא קבלת עול מלכות-שמים, כאשר הוא מסביר את המשנה (ברכות פ"ב מ"ב, יג.): "מפני מה קדמה פרשת שמע לפרשת והיה עם שמוע? שיקבל עליו עול מלכות-שמים תחילה", - הוא מונה את יסודותיה: ייחוד ה', אהבת ה' ותלמוד תורה "שהוא העיקר בגדול שהכל תלוי בו" (פ"א מהל' ק"ש ה"ב).
מכאן שתלמוד תורה פירושו קבלת עול מלכות-שמים.
זו הסיבה לקדיש דרבנן, מכיון שלימוד תורה מהוה אקט של התבטלות, של קבלת עול מלכות-שמים וקבלת עול מצוות.
מעניין, שחז"ל תמיד משתמשים בלשון 'עול מלכות-שמים'. למה לא 'קבלת מלכות-שמים'? - אם אומרים 'קבלת מלכות-שמים' אז הנך מקבל אותה בגלל נוחיות, בגלל שזה מתאים לרצונותיך. זול הסיבה שחז"ל השתמשו תמיד בלשון 'עול', בלי להתחשב בעובדה שקבלת עול מלכות-שמים היא לעיתים מאוד לא נוחה אלא עול כבד.
מה המהות של קבלת עול מלכות-שמים הגלומה בתלמוד-תורה? כיצד מגדירה קבלת עול מלכות-שמים את לימוד התורה ואת לומדיה?
ראשית, עלינו לחתור לאמת, ורק לאמת.
אכן, בתלמוד-תורה ניתנת האמת להשגה רק בדרך חשיבה והבנה תורנית-הלכתית יחודית, מבפנים, עפ"י המתודה הנתונה למשה והנמסרת הלאה מדור לדור. האמת ניתנת להגלות רק בהצטרפות אל שורות המסורה: חז"ל, ראשונים, גדולי האחרונים. לומר: 'המצאתי דבר שהרשב"א לא ידע, שהקצות לא ידע, ושלגאון מוילנא לא היה מושג ממנו, המצאתי גישה חדשה לפרשנות התורה' - זה מגוחך.
כדי להצטרף אל חכמי המסורה, עליך להמנע מלנסות להסביר את חוקי התורה ע"י הסברים השאולים מבחוץ. אין לשפוט, להעריך חוקים ומשפטים של תורה עפ"י אמות מידה של שיטת ערכים חלונית. נסיון כזה – בין אם יהא מבוסס על פרשנות היסטורית או פסיכולוגית, ובין אם יבוא מכיון אוטיליטריסטי – חותר תחת עצם אושיות התורה והמסורה, ומוביל לתוצאות היותר טרגיות של התבוללות וניהיליזם, ואין זה משנה כמה טובה היא כוונת האדם המציע הצעות אלו.
שנית, אסור לנו להכנסה ריגשית - אסור לנו להרגיש נחותים, לפתח תסביך-נחיתות. הסובל מתסביך-נחיתות נענע בפני הקסם החולף של סיסמה מודרנית פוליטית או אידאולוגית.
אני אומר, שלא רק שלא להתפשר – ודאי לא להתפשר – אלא אפילו לא להכנע רגשית, לא להרגיש נחות. אסור שאֵי-פעם יעלה על דעתו של מי שקיבל עליו עול מלכות-שמים, שחשוב לשתף פעולה – אפילו במשהו – עִם כיון פילוסופיה מודרנית חילונית.
לדעתי, אין היהדות זקוקה להתנצל לא בפני האשה המודרנית ולא בפני נציגים מודרניים של הסובקטיביזם הדתי. עלינו להיות גאים במסורת שלנו.
שלישית, אין צורך לומר שאין לנסות להתאים את הנורמה ההלכתית הנצחית לערכים חולפים של חברה נוירוטית. ואכן, כזו היא החברה שלנו.
רביעית, קבלת עול מלכות-שמים – שהינה אקט זהה לתלמוד-תורה – דורשת מאיתנו לרכוש כבוד ואהבה ולהעריץ את דבריהם של חכמי-המסורה. בין שיהיו אלו תנאים, אמוראים או ראשונים - הם הסמכות הסופית.
התבטאות בלתי-אחראית כלפי חז"ל, גובלת – אינני אוהב להשתמש במילה, אבל כך הוא אליבא דהרמב"ם – בכפירה. וכך כותב הרמב"ם (פ"ג מהל' תשובה ה"ח): "וכן הכופר בפרושה והוא תורה שבעל פה והמכחיש מגידיה כגון צדוק ובייתוס". [כלומר:] כל מי ששולל את האמת והאמינות של תורה שבע"פ הוא צדוקי. [אולם] מדוע הוסיף: "והמכחיש מגידיה" - כלומר: מי ששולל את סמכותם של חכמי-המסורה?
משום שתחת הקטגוריה של 'כופרים בתורה' מסווגים לא רק אלה השוללים תורה בעל-פה, בזה אין ספק, אלא אפילו אלה המודים באמיתתה של תורה שבעל-פה, אבל מבקרים את האישיות של מי מחכמינו ז"ל, הם מוצאים חסרונות בחז"ל, מומים בתכונות אוֹפְיָם, התנהגותם, הפילוסופיה שלהם, השקפתם על העולם, או מחייסים להם דעות קדומות רח"ל, – באמת אין להם השפעה על ההלכה, – ובכ"ז צריך לראות אותם ככופרים. אדם כזה הוא כופר, כיון שהוא מכחיש את שלמותם, שהיא ללא דופי, ואת אמינותם בתור דוברי-אמת.
(למאמר יש עוד המשך, אולם, אין לי כח להקלידו כעת, והוא גם פחות רלוונטי כאן)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2008 07:19 |
|
| |
למאי,
א. כתבתי בלשון מטאפורית ואני מתנצלת אם נפגעת באופן אישי. מאחורי דברי העקרוניים, אני עדיין עומדת.
ב. אלה הערות מרושעות במובן מסויים, כיוון שעל כל טקסט אפשר לכתוב הערות בסגנון זה, ואין בהן דבר זולת לעג מראש של הכותב אותן, ולא התייחסות עניינית. ההערות הן חיצוניות לטקסט, לא מנסות להבינו מתוכו ולכן אין בהן דבר זולת ציניות ובוז (חשוב על הערות של תייר ממאדים על תפילת יוה"כ בבית הכנסת שלך, למשל...).
ג. לענ"ד, זה לא רלוונטי לאשכול הזה.
ד. בתי הכנסת הרפורמים בארה"ב מכונים "טמפל" ע"י המתפללים בהם (ומבחינתם אין בזה גנאי כלל). בתי הכנסת הרפורמים בארץ ובמקומות אחרים בעולם (עד כמה שאני יודעת) נקראים "בית כנסת".
ה. אני לא מסכימה. התורה ניתנה לכולנו ומצוותנו (או בלשון אחרת - חובתנו וזכותנו) לדרוש אותה. כל אדם, כל עדה, בשיטות שלהם. יש מסורות מסויימות של דרישה ולימוד והן אכן יפות ומרשימות, ובכ"ז אינן מתאימות לכל אדם ולכל זמן. גם על דברי הרב סולובייצ'יק כאן יש חולקים, אפילו מתוך העולם האורתודוסי.
ו. דומני שאתה טועה. יאיר לפיד מכנה את הרב מאיר אזרי "הרב שלי" ומעיד בכך שהוא גם מורה שלו וגם הרב שלו (לעניינים שונים, אני מניחה שחלקם גם אישיים). נדמה לי שהם גם חברים, ואיני רואה בזה "ירידה" במעמדו הרבני של הרב אזרי כלפי לפיד, אלא להיפך (ואולי יש כאן הבדלים תרבותיים בעניין היחס לרבנים).
לגבי דבריך לווטו.
רק הערה - איני יודעת מה נוסח הכתובה הנוהג בעדתך, אבל אם זוהי הכתובה המסורתית, אז המשפט "כל זוג שמתחתן חותם" פשוט אינו נכון, שהרי רק החתן חותם על הכתובה...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2008 08:27 |
|
| |
זה סיני - הרב י. ד. סולובייצ'יק (הנוסח המלא)
http://www.katif.net/art.php?table=jew1&id=838
(ישנה הרחבה בכמה מהנקודות העיקריות במאמר ההספד על דודו הגרי"ז - "מה דודך מדוד")
_________________
תוקן על ידי ספרן ב- 14/08/2008 8:38:21
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2008 09:11 |
|
| |
לאמשלום
א) סליחה שטעיתי, חשבתי שדבריך כוונו אלי באופן אישי. עכ"פ אינני נפגע מהערה זו וכיו"ב.
ב) מלבד ההערה הרביעית, שאולי יש בה איזשהו מימד ציני, שאר ההערות הן או הערות נוסח (משנה ולא משניה; עלמא - עולם ולא לעולם; הפסיק במילה "א'לוהים" איננו במקור; ועוד) או הבעות כאב וזעזוע מהרעיונות כשלעצמם. [- אגב, אם התייחסת להערות, זה נקרא 'אלי באופן אישי'].
ד) אינני מבין מה החילוק ביניהם, ומדוע התנפלת עלי אם השתמשתי במונח המקובל בארה"ב? (ובפרט שהם משתמשים במונח 'בית-כנסת' רק משום שהם מנהלים תחרות/מאבק עם האוטודוקסיה)
ה) דומה שבנקודה זו עיקר הויכוח.
1. לשם תיאום עמדות - האם את מאמינה בתורה בשע"פ? האם את רואה את סיפרות חז"ל (משנה, תוספתא, בבלי, ירושלמי, מדרשים) והרמב"ם כחלק ממנו?
2. אם התשובה לשתי השאלות הנ"ל חיובית,
בסיפרות חז"ל וברמב"ם, נמצאות הדרכות ללמוד תורה. מבואר שם שהדרכות אלו מחייבות. האם דבריך עומדים בהתאם להדרכות אלו?
3. אם התשובה לשאלות הנ"ל שלילית, דומה שאיננו נמצאים באותו מקום, ואין לנו מספיק מצע משותף בשביל לדון בנושא זה.
4. עצם דבריך משונים בעיני. האם אדם המפרש מקור מבלי לנסות לכוון לכוונת האומר (כמו שנהוג היום ביחס לספרות), הוא לומד את דבר האומר או את עצמו*?
האם לימוד תורה הוא סתם 'פינת הבעה עצמית' או שהוא נסיון להדבק בטוב, במושלם, בא'להי.
ו) יש הבדל גדול בינינו בהגדרת 'תלמיד'. "הרב" אזרי הוא ידיד וחבר של יאיר לפיד, ויתכן שהוא שמע ממנו דבר חכמה (או כמה דברי חכמה), כפי שקורא בין כל ידיד לחברו בחברה תרבותית.
אולם "המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו" (רש"י במדבר ג, א), הוא נותן לו את כל התוכן והמשמעות לחיים, ובזה הוא יותר מאב, שכן "אביו מביאו לחיי עולם-הזה, ורבו שלימדו חכמה מביאו לחיי עולם-הבא" (ב"מ לג.).
הרחבת דברים בנושאים אלו (סעיפים ה-ו) תוכלי למצוא בספר 'צדיק באמונתו יחיה' (הוצאת 'מכון בניין התורה', דוא"ל: [email protected]; דפוס חמד, בית שמש, תשס"ד).
(לגבי ההערה על הלשון "כל זוג שמתחתן חותם" - אכן, צדקת, טעיתי בלשוני. וצ"ל: "בחתונת כל זוג חותמים")
_____
* אל עצמו - במובן החיצוני, כמובן. שכן, באמת, מצד טבע הנשמה האדם ישר בטבעו, ואכמ"ל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2008 09:28 |
|
| |
"ראשית, אנו מבטלים בפני האין-סוף את ההגיון
היום-יומי, מה שאני מכנה: 'ההגיון של הביזנס-מאן' או 'ההגיון של האיש
האוטיליטרי' [- תועלתני], ואנו מקבלים ללא סייג את ההגיון של סִינַי."
מה רג"נ היה אומר על זה?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/8/2008 09:35 |
|
| |
למאי,
ב. אל הערות הנוסח שלך התייחסתי בהרחבה בתגובתי לדבריך ואתה מוזמן לעיין שם שוב. בקצרה אומר, שלאזני נשמע בהן צליל של התנשאות, כמו זה של דובר שפה ילידי לעולה חדש, ועל כך הערתי. לגבי הפסיק במילה "א-להים", לא התייחסתי כיוון שעצם ההערה היתה מוזרה בעיני. לולא חוקי הפורום, הייתי גם אני כותבת כאן, כפי שאני כותבת תמיד את המילה בלא מקף. זו המילה העברית המקראית ובעולם שמחוץ לאורתודוקסיה כך היא נכתבת. יאיר לפיד אינו מתחזה לאורתודוקס ואין שום סיבה שיכתוב אותה באופן אחר.
ד. לא זכור לי ש"התנפלתי" עליך. אתה מוזמן לעיין שוב - פשוט תיקנתי את הטעות. בית הכנסת "בית דניאל" אליו שייך יאיר לפיד (לא רק ביום הכיפורים), נקרא בית כנסת. זה ממש לא קשור לאורתודוקסיה, אלא לכך שזה בית כנסת (איני אמריקאית ואיני יודעת מדוע בחרו שם בשם "טמפל", אולי זה קשור לרעיון ה"מקדש מעט").
ה. אתה מוזמן לעיין בדברי בפורום ולבחון בעצמך מה יחסי לכל הנקודות שלך.
האשכול הזה עוסק בלימוד תורה לחילוניים, ונדמה לי ששכחת את הנקודה הזו - האם אתה מצפה מחילוניים, לפני שהם ניגשים ללימוד, לחתום על "טופס" שמעיד שהם בעצם אורתודוקסים? זו נראית לי גישה משונה (וגם לא יעילה במיוחד, לשום שיטה).
ו. מאין אתה יודע מהם היחסים בין הרב אזרי לבין יאיר לפיד?! הוא הגדיר אותו כ"הרב שלי", והנח לו להסביר למה הוא מתכוון. אם בפרשנויות עסקינן, אז באופן אישי, לי נראה שהשימוש - המאוד לא קונבנציונלי בעולם החילוני, אליו שייך לפיד - בתואר "הרב שלי", מעיד שהוא רוכש לרב אזרי כבוד, שהוא למד ולומד ממנו ואפילו מתייעץ איתו בנושאים שונים הקשורים בעולמו היהודי והאישי. זה נראה לי ה"דיפולט" של המושג "הרב שלי" עד שיוכח אחרת. איני מבינה מדוע אתה אומר את שאתה אומר, אלא אם מראש החלטת שיאיר לפיד משקר בקראו לרב אזרי "הרב שלי", או שהנחת היסוד שלך מזלזלת ביכולתו להבין את המושג הזה. שתי האפשרויות הללו אינן מקובלות עלי, ברמה העקרונית.
|
|
|
|
|
|
