לימוד תורה לחילוניים [ללא מגמת "החזרה"]

א. שמחתני שמאמר חשוב ה מופיע באינטרנט, מעתה איני צריך להקלידו.

ב. בהדפסות של המאמר נוספו בסופו "מקורות נוספים מכתבי הרב י.ד. הלוי סולוביצ'יק, להרחבה ולעיון בשיטתו בנושאים הנידונים במאמר:

כותרת משנה (האורתודוכסיה המודרנית) - פליטת סופריהם, דברי הגות והערכה עמ' 148; אמונה בזמנים משתנים, ביוגרפיה של הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק, אהרן רקפת-רוטקוף, עמ' 32.

שלושת יסודותיה של ק"ש - שיעורים לזכר אבא מרי, ירושלים תשס"ג, ח"א עמ' ל, לד, ח"ב עמ' יד.

המכחיש מגידיה - קובץ חידו"ת, אסופת מאמרים עמ' סא; אגרות הגרי"ד, ירושלים תשס"א עמ' פח. באופן דומה: פליטת סופריהם, כי נער ישראל ואהבהו, דברי הגות והערכה עמ' 158-161.

פסיכולוגיה, היסטוריזציה, רציונליזציה, של ההלכה: מה דודך מדוד, ארוכה מארץ מדה, דברי הגות והערכה, עמ' 75-78"; נפש הרב, הוצאת בית המדרש ד'פלאטבוש, ירושלים ה'תשנ"ט, עמ' יב-יג.


_________________________
לבעל-בעמיו,
לדעתי (מבלי להכיר כלל את רג"נ), כן.
זה הבסיס שלא כל היהדות. כמובן, הכל תלוי מה ההגדרות הנ"ל אומרות?

(האם הגרג"נ ביטל דין בגלל שהוא לא מתאים לתפיסות מערביות כלשהן?) 

_________________

ב. הערות הנוסח נכתבו לא מתוך זילזול והתנשאות, כפי שאת חשבת, אלא מתוך נסיון לדייק לדברי הכותב במידת האפשר, כפי שנוהגים מהדירי-ספרים או סתם דייקנים בציטוטיהם.

ה. האשכול עוסק בשאלה האם לימוד-תורה לחילוניים הוא חיובי או שלילי. ובזה הבעתי דעתי, שרק אם הוא נעשה עפ"י ההדרכות הנמצאות בתורה הוא חיובי. לדעתי, אין ערך ללימוד-תורה שלא עפ"י הדרכות אלו. הרוצה להרחיב את אופקיו - ילמד מדעים, פילוסופיה או כל תחום אחר, לבד מחכמת הקודש.

הערתי על הכתובה לא היתה בגלל חדר"ג אלא כי כל עצמה של כתובה שהיא התחייבות ממונית אינה תקיפה כיום כפי הנוסח של הכתובה הנקרעת רגע אחר הגירושין ובא במקומה מנהג המדינה. לכן איני רואה בדברי המצוטט לעיל: "הכתוּבָּה מוסברת בשפה נורמלית (למרות שהתוכן נשאר בעייתי כשהיה)" דבר הראוי לאמרה הקנאית חסרת היחס של אהבת אחים: "עפרא לפומיה" ובפרט כשהציטוט בא מיאיר בן יוסף. גם הדבר ששפת בית המדרש אינה נורמלית בנורמת שפת ההיגיון הפשוט אינו רק למי שמתחנך מחוצה לו אלא אפילו ליושביו להם גם נדרשת שפה ברורה יותר כמדובר באשכול עתיק של אקדמאי ואף ברורה יותר מזו הבריסקאית כמ"ש באשכול אחר.

אמנם גם לי קופצים הפיוזים כאשר משתמשים בתורה כדי לנגחה היא עצמה כפי שהיה באשכול לפ' וארא וכאן למעלה בטרם עברתי יותר בעיון בדברי המצוטט. אך מצד שני צריך להבין שלא כ"א קיבל את אותה התורה. אם אנחנו קיבלנו תורה קדושה ואלוקית מעל לכל ביקורת יש מאחינו ואחיותינו שקיבלוה אמנם כמסמך בעל ערך תרבותי וחינוכי אבל לא מעבר לכך ומה הם כי תרתיעם ב"זה סיני" של הגריד"ס ובפרט שהוא וכן אתה רוצים להכליל ב"סיני" גם את הרמב"ם [ובפרט שיש חולקים עליו]. [תיתי להו ל"רבות בנות עצכח" שמרימות בפנינו את תמרור העצור כאשר אנו נוטים לשכוח את השפעת הרקע על דעותינו וכתוצאה מכך לזלזל בשונה מאיתנו ובשכלו.]

[לגבי מ"ש לאמשלום בהערה 4 שבהודעתך האחרונה לעמוד הקודם: הגר"א כבר עמד על כך שדרך הלימוד התורני הוא לפרש את המקור שלא ככוונת האומר אלא כניתן להעמיס את ההלכה הרווחת בדברי האומר. ממילא איך תלין על מי שלא נתחנך על ברכי ההלכה שיפרש את הדברים כפי שנתחנך הוא? הערת השוליים המכוכבת שלך מחזקת את שאלתי כי כל פירוש תחילתו בא "מעצמו" של המפרש גם אם "עצמו" החליט להכניע את שכלו כליל להרב קרליץ, להרב סולובייצ'יק או יבד"ל להרב פישר.]

[לבע"ב, ר"ג ואפילו אלה שנפתחו אף יותר מסכימים ומתבססים על מוחלטות "הגיון סיני". הויכוח הוא רק מה ועד כמה רצון הווה ית' שנפטם מוסכמות לתוך מושג "סיני" העומד בסכנת התפוצצות מרוב פיטום. זה עונה להערותיך על השוואת פתיחות לרפורמה, כי אדרבה לא עמדת "בת היענה" תציל את התורה מרפורמה אלא העמידה על דיוק רעיון "זה סיני" ו"אלוקינו זה" -זה מלשון מזוהה- היא שתצדיק את הנאמר בפרשתנו בשבח חכמת התורה ויושרה. אגב, נראה שראוי להשאיר כל דיון לאשכולו למרות הקוץ המקפיץ עדיין.]

תוקן על ידי ווטו1 ב- 14/08/2008 11:07:40

ב. ההערות הדקדוקיות לא היו מתוך כוונה צינית, יתכן שהן (בחלקן עכ"פ) בכלל שגיאת הקלדה. אינני רואה שום סיבה לבזות מי שאינו בקי בארמית או במכמני היהדות, חלילה לי מזאת.

כמובן, כשנאמרו דברים מזעזעים, לא יכולתי שלא להביע איזה הסתייגות מתוכנן, כשם – שלהערכתי – היית מביעה זעזוע מדעות המתירות את דמו של רה"מ, ח"ו.

ההערה הצינית היחידה, היא "למרבה הגיחוך", והיא לא מצחיקה בכלל (במבט לאחור, אינני יודע מה התועלת בכתיבתה).

ה. האמירה: "אתה טועה, ושיטתך לא מועילה (לרוצה ללמוד תורה, וגרוע מכך: לתורה עצמה)" - היא תגובה לא מנומקת, לדעה שאני נימקתי ובססתי.

טענתי, שהתורה איננה חכמה כשאר החכמות, שהמיועדת לרוצה להרחיב אופקיו או לרכוש תועלת כלשהיא, אלא היא רצון הבורא וחכמתו, ולכן היא מחייבת שלימודה יהיה מתוך נסיון להבין את כוונתו המקורית של הבורא, ולא לפרש את דבריו באופן שונה מכונתו (כבשיעור ספרות).

(אגב, לא התייחסת לשאלה היא את מאמינה בתורה שבע"פ, בחז"ל וברמב"ם)

לווטו,

1) הביטוי "עפרא לפומיה" מופיע בש"ס (ב"ב טז.) ביחס לאדם צדיק, וע"כ שהוא יוצא כנגד האמירה ולא האומר. אף אני, אינני יוצא כנגד האומר, שכבר כתבתי בהודעות לעיל, שאינני מכירו כראוי.

2) אינני רוצה להרתיע איש במאמר 'זה סיני', אלא לראות במאמר זה קריאת כיוון ללימוד התורה. לימוד התורה לשם ניגוחַהּ וקינטורַהּ - מוטב לו שלא נברא (עי' תוס' תענית ז.)

לכן, אינני רואה שום תועלת בלימוד שאיננו מחוייב למסורת התורה ביחס לאופן לימודה. וזו השאלה שהאשכול מציב.

דברי לפיד, מהוים דוגמא קלאסית של לימוד תורה לשם ניגוחה.

3) לא זילזלתי ביאיר לפיד ובשכלו, כמש"כ למעלה. סביר מאוד, שהוא חכם ממני, וכנראה שיש לו מעלות נוספות שלא נתברכתי בהן.

זילזלתי ומחיתי רק באופן הגישה הפרשנית שלו לתורה.

4) לגבי פרשנות שלא ככוונת האומר

אם תקרא בשנית את דברי, תראה ש"האומר" המדובר הוא נותן התורה. דומני שאין איש המתיר פרשנות החורגת מכוונת נותן התורה ית"ש.

(לגבי עצם הסוגיה של פרשנות החורגת מכוונת האומר, וסומכת על ההשגחה הא', אין זה המקום.)

5) אינני מלין על מי שלא נתחנך על ברכי ההלכה, רק אמרתי שהמצב הזה איננו מביא תועלת. לא האשמתי אותו, רק הבאתי את דבריו לדוגמא כיצד לימו התורה יכול להפוך למלחמה בנותן התורה. זו סיבה שאיני רואה תועלת בעידוד מפגשים כאלה.

6) לגבי ההערה האחרונה והעמוקה מכולם (הכנעת עצמו הנובעת מרצונו), אין לי זמן כרגע, במחילה.

"פירושו" מבוסס על כמה הנחות:

א. יראה ואהבה הם תכונות סותרות (שאל"כ, אין באמירה שאברהם ירא שלילה של העובדה שהוא ג"כ אוהב; אם כי בדוחק י"ל שאם צויינה רק מעלה אחת סימן שהשניה חסרה). - ד"ז יש לשלול מדברי הכתוב בדברים י, יב, ועוד.

ב. אהבת ה' מעולה מיראתו. (כנ"ל). - ד"ז אינו ברור כלל, והמס"י נוקט שיראת הרוממות עדיפה על אהבה, וכן יש לדקדק מכך שתכלית התורה היא יראת ה' (הרמב"ם בתשובה הוכיח כן מהפס' בדברים ד, ט-י; ולענ"ד יש להוכיח כן גם מהפס' בדברים יז, יט), אף שהיא הדרך לאהבת ה' (רש"י דברים ו, ו - פר' השבוע)

ג. אברהם היה ירא ה' ולא אוהב. - ד"ז הוא בניגוד לדברי הנביא: "אברהם אוהבי" (ישעיה מא, ח; ועי' דה"י ב כ, ז)

ד. אברהם נכשל בנסיון. - כפי שהעירו, ד"ז בניגוד למשמעות הכתוב "ולא חשכת" (ראשית כב, יב וטז), ובפרט תמוה מדוע הוא מקבל שכר על זאת (שם פס' יז-חי).


כמובן, תמיד ניתן לעוות את הכתובים, אך דברינו אמורים למנסה ללכת  בדרכים ישרות.