לימוד תורה לחילוניים [ללא מגמת "החזרה"]

לבעל,
אינני מבין מניין החלטת שתוס' חלקו על 'גישת הרמב"ם'?

(להבנתי, זו גישת כולם, ההיתר ללמוד תורה הוא רק ע"מ "שיבוא לשמה" - הן במובן הפשוט והן במובן המבואר בנפה"ח פרקים ס"פ ג, עמ' קצד במהדו' הרב יששכר דב רובין הי"ו, ב"ב תשמט - וההיתר הוא רק מפני שהדרך להגיע ללשמה עובר דרך שלא לשמה; ותוס' סייגו זאת, שכשלומד במטרה הפוכה מחינוך התורה, כגון: שלא ע"מ לעשות או לקנטר, אז לא נאמר "מתוך שלא לשמה בא לשמה").

למאי
על פי פשט כל הפוסקים הינך צודק לחלוטין , אין שום היתר ללמד תורה לא לאדם שאינו חפץ לקיימה ועל אחת כמה וכמה לאחד שאינו רוצה להכיר שהתורה היא חכמה אלוקית.

איקבכר - תינוקות שנשבו

במסגרת התעסקותי בבני נוער חילוני, יצא לי כמה וכמה פעמים לשאול את עצמי, האם לא היה עדיף כי לא אלמדם תורת ה' מה היא, מכיון שברוב המקרים ממשיכים הם בדרכם אף לאחר שמתוודעים לתורה ומצוות, ומוטב יהו שוגגים ואל יהו מזידים
או שמא יש לטעון כי הם בגדר תינוקות שנשבו שגדלו בבית חילוני למהדרין, ונותרו בגדר זה כל זמן שלא עזבו את ביתם.
בדיון עם חברי לתחום, הועלו סברות לכאן ולכאן, בין היתר נטען כי הם כמו תינוקות שנשבו שלא היתה להם בחירה כלל וכלל, מכיון שבחירה פירושה שני צדדים שוים - 50 /50 לכל צד, ומכיון שהם מתגוררים בבית חילוני, הרי ברור כי הצד המתיר להם לחלל שבת ולאכול חמץ בפסח, חזק יותר מן הצד הנגדי.
לפי זה נשאלת השאלה, האכן? כל זמן שצד הרצון הרע חזק יותר מן הצד הנגדי מאיזו סיבה שהיא, הרשות נתונה לעבור על דבר ה', ולית דין?

מימוני

רמב"ם הל' תשובה פ"ה ה"ב
אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טפשי אומה"ע ורוב גולמי בני ישראל שהקב"ה גוזר על האדם מתחלת ברייתו להיות צדיק או רשע, אין הדבר כן אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם או חכם או א סכל או רחמן או אכזרי או כילי או שוע וכן שאר כל הדעות, ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה.

משמע מדבריו לכאו' שכל מעשה שנעשה בידי אדם נחשבת כבחירתו באישית, ללא שום גורם נוסף שמשך אותו לאחד מן הצדדים.

יש כאן אפוא קושי עצום בלהבין מהי הבחירה שניתנה למין האדם, שלפיה אין שום דבר המושך אותו לכיוון מסוים. הגע בעצמך, הלא כל מעשה שיעשה האדם, לטוב ולרע, על כרחך משהו משך אותו לאותו כיוון, שאם לא כן לא היה עושה אלא ההיפך.
ואל תאמר לי כי היא היא הבחירה שניתנה לו, שעל ידיה הגיע להחלטה האם לעשות הטוב או הרע,  שהרי בחירתו זו נבעה משיכנוע מסוים (בהיותו אדם דתי למשל), או מאפיו האנושי וכיו"ב, כלומר, רצונו הושפע השפעה חיצונית מגורם נוסף. בטלה אפוא תורת בחירה....

תוקן על ידי איקבכר ב- 06/05/2009 0:26:35

לאיקבכר

אפשרות הבחירה היא אכן שונה מאדם לאדם.מי שנולד לתוך משפחה שומרת מצוות יותר קל לו להמשיך במסורת אבל גם י הוא נתון להשפעות סביבתיות שיכולות למשוך אותו לכיוון החילוניות וכאן ניצבת בפניו אפשרות הבחירה.
גם אדם שנולד בתוך משפחה דתית עומד יום יום בפני בחירה באפשרות להיות בעל חסד או להעלים עין מנזקקים,להתפלל בכוונה או לחפף וכו' וכו'.אפשרויות בחירה נוספות שלו היא למשל האם לעבוד על מידותיו כדי לשנות מידות רעות או לא.וידוע מאמר של אחד הגדולים שלשנות מידה אחת יותר קשה מלגמור את כל הש"ס..

הנה כך עונה רב באתר כיפה לשאלה על עבודת המידות ועל הבחירה:






 "חלק מתכונותינו הן מולדות וחלקן נרכשות (כיום זו סברה מוכרת ונפוצה גם בקרב הרבה פסיכולוגים...) אלו המולדות, מועברות בתורשה מההורים, במהלך ההיריון עצמו, כך לימדונו חז"ל ואילו הנרכשות הן כתגובה שלנו לחוויות אליהן אנו נחשפים בחיים, התמודדות עם כעס, אהבה, שמחה, עצב, תאווה וכו´, כמובן שגם החינוך שלנו ע"י הסביבה הלימודית/הורית שלנו משפיע באופן מאוד ישיר ובלתי נמנע על האישיות שלנו, כך אנו מסגלם לעצמנו בהתאם הרגלים שונים ודרכי התמודדות עם מצבים שונים, אלו הן בעצם המידות שלנו.

כאשר אנו בוחנים את טיב מידותינו יש לנו את האפשרות לשפר אותן, להתרחק מהמידות הפחות טובות אשר הן, כפי שלימדונו חז"ל, מעכירות את זיו הנשמה שלנו ובעזרת המודעות לעניין וכתוצאה ממנה תיקון המידות יש באפשרותנו למרק ולזכך את הנשמה שלנו וכלפי חוץ, באופן פשטני אפשר לקרוא לזה "להיות אנשים טובים יותר".

העבודה על המידות היא חלק בלתי נפרד מציוויי התורה , את כל עניין תיקון המידות אנו בעצם למדים ממנה! וחז"ל מדגישים כה רבות את החשיבות שבעבודת המידות, שממנה נגזרים מעשיו של האדם.
כך אנו למדים מדבריו של משה רבנו ע"ה: "ועתה ישראל מה ה´ אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה´ אלוקיך, ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה´ אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך..." (דברים, י´,יב´-יג´) ומבואר שם, "ללכת בכל דרכיו" – הוא כולל כל עניין יושר המידות ותיקונם.

על מנת להמחיש היטב את חשיבות עניין המידות נביט בהבדלים שבין חורבן בית ראשון לשני, במס´ יומא ט´:"בית ראשון מפני מה חרב? מפני שלושה דברים שהיו בו: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. אבל מקדש שני שהיו עוסקין בתורה ובמצות וגמילות חסדים, מפני מה חרב? מפני שהייתה בו שנאת חינם "... ושאלו שם אמוראי: "ראשונים עדיפי או אחרונים עדיפי? והשיבו: תנו עיניכם בבירה שחזרה לראשונים ולא חזרה לאחרונים" מסביר על כך ב"אגרת המוסר", הגאון ר´ ישראל מסלנט שכשר יצרו של האדם גדול, היינו מידותיו רעות, הוא חוטא חטאים חמורים יותר מאילו הנראים לעין כפי שניתן לראות שחטאי העם בימי בית ראשון היו חמורים ונראים לעין לעומת חטאי העם בבית שני, שהם אינם נראים לעין, צריך לדקדק כדי למצוא אותם, שנאת חינם הוא לא תמיד דבר הנראה לעין ובכל זאת המסקנה המתבקשת כאן היא שכאשר יצרו גדול יותר כך גם החטאים גדולים וחמורים יותר כחטא שנאת חינם שמקורו במידות שאינן טובות ומתוקנות.
יש עוד הרבה מה להוסיף בעניין חשיבות תיקון המידות ובביאור המידות הנכונות והראויות לאדם, זה נושא רחב שאני מאוד ממליצה להעמיק בו, ללמוד אותו מספרי מוסר ובכללם גם "מסילת ישרים" שהוזכר כבר קודם ובפרקי אבות.
למעשה, זו תחילתה של תשובה לשאלתך "כיצד עובדים על המידות?" – ראשית העבודה היא בלימוד, כיוון שבראש ובראשונה חשוב שנדע לזהות אילו מידות טעונות שיפור, אילו מידות אינן רצויות כלל וכו´.
למשל בפרקי אבות מלמדנו ר´ אלעזר הקפר ש"הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" ועוד הזהירונו רז"ל ש"כל הכועס כל מיני גהנום שולטין בו".
עוד אמר ע"י ר´ חיים ויטאל, גדול תלמידי האר"י ז"ל, שכל שאר העבירות פוגמות באיבר אחד, אבל מידת הכעס פוגמת בכל הנשמה.
הגמרא במס´ סנהדרין דף ק´ מזהירה את האדם שלא יכניס בליבו דאגה, שכן זו גם את החזק שבגיבורים היא קוטלת.
אני מבינה שאת רוצה להיות בוגרת ורצינית יותר... לא כתבת לי עד כמה או למה, את לא חושבת שאת מספיק בוגרת עכשיו? מאיזו בחינה את רוצה להתבגר יותר? –אם זו התנהגות ספציפית שמפריעה לך ואת רוצה לשפר הרי שעצם הרצון והמודעות לצורך בשינוי/שיפור הוא כבר התחלה נהדרת, קשה לי לייעץ לך בדיוק מה כדאי לעשות כי לא ברור לי ממש מה את רוצה לשנות ומאיזו סיבה, אך כמו כל עבודה על האישיות שלנו, כמו כל תיקון של דבר טעון שיפור, כמו עבודה על המידות , זה לוקח זמן ודורש השקעה אבל אין לי ספק שההשקעה הזו כה משתלמת בסופו של דבר כשמביטים לאחור ורואים את כברת הדרך שעשינו, את ההרגלים הנפלאים שרכשנו – ושכל זה הוא פרי עמלנו!!!
להיות אדם רציני זה טוב במידה מסוימת אבל טוב גם לשמוח, לצחוק, ליהנות – כל דבר צריך להיות במידה!
את הניווט והמינון הנכון לכל מידה אנו למדים מחז"ל, מהתורה הקדושה – שלא פסחו על אף אחת והסבירו לנו בדיוק רב מה ההשלכות של כל מידה על החיים שלנו, על הנשמה שלנו שהיא קיימת בעולם הזה ולאחריו!
יש לנו בעצם את כל הכלים – ממש כולם ע"מ לעבוד על המידות שלנו ולרומם את הנשמה שלנו למקום הרבה יותר טוב, כפי שכבר ציינתי, זוהי עבודה, זהו תהליך ממושך שלוקח זמן ואני באופן אישי יכולה לומר לך שבכל יום ויום ניתן למצוא את ההזדמנות לתקן את המידות ולא תמיד זה מצליח כפי שרצינו אבל לא מתייאשים, דבקים במטרה ונהנים מכל צעד בדרך!
אם את מרגישה צורך להבהיר את כוונותייך בשאלה באופן יותר ספציפי, אשמח מאוד שתפני אלינו שוב!
אני מצרפת כאן כמה קישורים שיפנו אל מקורות לימוד ובאמצעותם, בע"ה תמצאי עצה טובה!
מאחלת לך הצלחה רבה מעומק הלב,
אבישג.
http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=50971 "תיקון המידות"
http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=42506 "חומר למידות"
http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=37138 "פעולה בעניין אופי ועבודת המידות"
http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=26803 "עבודה על מידות –למה?
http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=16734 "איך עובדים על המידות?"

דיון בפורום על בחירה חפשית:

http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=312082&forum_id=1364

 אמירה קוצקאית-בקריאת שמע אנו אומרים ושמת את הדברים האלה על לבבך- למה לא בלבבך? למה על?

הלב- לא תמיד פתוח לקלוט את דברי ה', את דברי התורה. ולכן שמים אותם על הלב, באיזה שלב כל שהוא בחיים, הלב יפתח, וזה יכנס ללבבך.
 
באיזה שלב בחיי התלמידים- האסימון יפול- וזה יכנס, אתה על תעשה את החשבונות הללו, אתה חייב לעשות את תפקידך, ללמד! אין מתפקידך לחזות עתידות ולחשב חשבונות לא שלך.

המדרש מספר על מנשה , שהיה אחד המלכים הרשעים , הכשדים שבו אותו- והכניסו אותו לתוך מיכל נחושת ,מחומם. 
מנשה- התפלל לכל ע"ז שבעולם, ובסוף, נזכר גם במה שאביו למדו בצעירותו,- ב אלוקי ישראל- התפלל לה' וה' הצילו, הרף התנגדותם של כל המלאכים, , 

ירוחםשמ

אתה צודק במאה אחוז, וכך גם אני חשבתי והמשכתי לעשות.

לא העליתי את השאלה אלא כדי לספר את הסיטואציה בה עלתה לי השאלה הבאה - בענין הבחירה החופשית ותינוקות שנשבו - לראש.

צענערענע

עבודת המידות היא דוגמא טובה ביותר לבחירה לא אמתית - שאין שני הצדדים שוים:
ברוב המקרים אדם נולד עם תכונות מסוימות, שעליו להחליט אם לשנותם או לא. הרי לך כבר שהצד של להישאר עם תכונותיו הקיימות חזק יותר מן הצד לשנות את טבעו שקשה בהרבה.
האם זו נקראת בחירה?

ושוב, אדגיש את קושייתי:
לכאורה נראה (מדברי הרמב"ם הנ"ל ועוד) שניתנה לאדם כח בחירה, וכל מעשה שנעשה על ידו הרי זה בחירתו האישית ללא שום גורם נוסף שמשך אותו לאחד מן הצדדים.
במציאות, כל מעשה שעושה האדם, מכח גורם שמשך אותו לאותו צד הוא עושה אותו, אם זה עצם היותו יהודי דתי ויודע כי לא כדאי לו לעבור עבירות, אם מגודל תאוותו לאותו מעשה. והא ראיה שבסוף עשה את אותו מעשה ולא את הפכו!!
ולא עוד, אלא עצם אמירתו של הקב"ה "ובחרת בחיים" היא היא גורם נוסף שימשוך אותו לצד הטוב.

אמנם, מתוך דבריך עלה בדעתי לחדש, שאין אנו אומרים כי כל מעשה ומעשה הוא פועל יוצא מבחירתו האישית של האדם, וודאי יש לאדם נטיות יתר פעמים לטוב ופעמים לרע. אלא, הבחירה היא בכללות האם להיות צדיק או להיות רשע, שכך גם משמע קצת מדברי הרמב"ם. כלומר, הבחירה ניתנת בידי האדם האם להתוות את דרכיו בכללות על פי דרך הטוב והחיים, ולהיות צדיק, או ח"ו להיפך.

ואילו הפרטים הקטנים, דהיינו כל מעשיו, נכתבים לפי הלך רוחו שבחר לעצמו.


דרך אגב, תודה על הלינק.

תוקן על ידי איקבכר ב- 06/05/2009 13:58:24

לאיקבכר

"ואילו הפרטים הקטנים, דהיינו כל מעשיו, נכתבים לפי הלך רוחו שבחר לעצמו"

כך כתבת.

אני הדגשתי את המילה בחר.

כלומר גם אתה בעצם מסכים שגם בפרטים הקטנים יש בחירה.

בכל שניה ושניה בחיינו אנחנו בוחרים.

אם יש תאווה למשהו אסור-הרי זוהי עצתו של היצר ועלינו מוטלת הבחירה אם להכנע לו או לא.(אם לא היה קיים היצר הרע הרי דווקא אז לא היתה בחירה.

" והא ראיה שבסוף עשה את אותו מעשה ולא את הפכו!! "

לא הבנתי איזו ראיה אתה מביא מכך.

כפי שכתבתי בתגובתי הקודמת לא לכולם יש יצר שווה ויש אנשים שיותר קשה להם לבחור בטוב למשל אנשים שנולדו עם נטיה גנטית לתוקפנות וכד' כמובן שאחרי מאה ועשרים,כשהקב"ה ידון אותם מן הסתם הוא יתחשב בכך שהרי הוא שופט אמת.

כנראה שלא הבנת אותי
הדגשתי "שבחר לעצמו" והתכוונתי לאותה בחירת דרך כללית, אם ללכת בדרכי הצדיק או בדרכי הרשע.
בחירה זו היא המתווה לו את הדרך לכל הפרטים הקטנים.

כאשר אדם עושה דבר טוב למשל, היה כאן גורם מסוים ששיכנע אותו לכך, דעה קדומה בלע"ז.
ניקח כדוגמא את אמירתו של הקב"ה "ובחרת בחיים", היא ששיכנעה אותו לעשות את המעשה הטוב.
אין כאן אפוא 50/ 50 לטוב ולרע.

לפי מה שאתה כותב, ישנם אנשים שנולדו בנטיות לרע, אותם לא ישפוט הקב"ה אלא לפי העניין.
ולאור מה שהקשיתי כי לעולם אין בחירה של 50/ 50, יוצא שלעולם אין ענישה גמורה על עבירה, שכן לא נעשתה בבחירה חופשית ונקייה מגורמים נוספים

צענע
והשאלה הקלאסית- מי בדיוק יכול לקחת לעצמו, את התאר- ואת הזכות, לקבוע- מה טוב- ומה הוא רע?
ואקדים תשובה לתשובתך! לא כולם מפרשים את תורת ה' בצורה שווה! אז מי הוא הקובע? כמובן מי  שמפרש כמוני.!!!

_________________

מודה ועוזב