| נשלח ב-30/1/2007 21:46 |
 |
| |
עוד בענין פיקציות -
בענין: גוד אסיק, גוד אחית, לבוד, מחיצות רה"י עולות עד לרקיע, ודומיהם.
אולי יש לדמות לעקרונות: כל העומד לבילה, והעומד להיתלש, ודומיהם.
היסוד הוא: כשם שמצינו לגבי תהליכים הסתכלות על המשך העתידי בזמן כעשוי, כן בדברים סטטים - לגבי המשך המרחבי.
אמנם לגבי השיעור - הוא בבחינת שיעורים הלמ"מ - כלומר' זו קביעה משפטית שרירותית גרידא מה גדול המשך - אך העיקרון אחד הוא.
אמנם מה לגבי - אם אמרינן ברירה למפרע?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2007 06:59 |
|
| |
[אני לא בטוח שזה האשכול המתאים - המנהלים מוזמנים להעתיק לאשכול אחר אם ימצאו לנכון]
נניח שאדם מגיע למסקנה שהוא לא מסוגל לקיים מצוה מסויימת - האם עדיף שינסה למצוא פיקציה שתאפשר לו למעט בחומרת האיסור, או שיעבור על המצוה בלי שום פיקציה?
יש מקרים שבהם רבנים פוסקים כדעה הראשונה, למשל לגבי שמיטה והיתר מכירה, שפוסקים שמי שאינו יכול לשמור שמיטה מסיבות כלשהן, עדיף שימכור את שדהו לגוי;
אך יש מקרים שבהם רבנים פוסקים כדעה השניה, למשל לגבי נגיעה בפנויה, פוסקים חכמי דורנו שעדיף לחטוא בלי שום היתר, מאשר שהאישה תטבול במקוה.
מה החוקיות?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/12/2007 07:31 |
|
| |
אראל, זה לא נראה לי קשור לאשכול. אבל אם עוררת זאת, דומני שקשה למצוא כאן חוקיות. השאלה היא מה הסיכוי שזה יפעל למנוע איסורים או להרבות איסורים, וזה משתנה ממצב למצב ומאיסור לאיסור. יש הבדל בין איסור מוסרי שעליו אין להערים לבין איסור הלכתי שבו יש מקום להערים. כמו כן, יש לדון האם הפעולה שנעשית אחרי ההערמה היא בעייתית או לא (וכידוע, האחרונים, ואולי כבר הראשונים, חילקו בין ההערמות השונות בעניין זה. מערימין על הבכור, גם אחרי ההערמה יש איסור אלא שהוא אינו נראה לעין חיצונית. ואילו מכירת חמץ או הערמות אחרות לאחר שמערימים אין כלל איסור והבעיה היא רק של רוח ההלכה. והדברים עתיקים).
יש הבדל האם מדובר לציבור או ליחיד, והאם יש למוסדות הרבניים שליטה על קיום ההליך העוקף (טבילה. מי יבדוק שהיא טבלה? או מכירה לגוי. שם קל יותר לבדוק שזה נמכר ולפקח על כך).
|
|
|
|
|
