|
|
| נשלח ב-25/10/2006 14:49 |
 |
| |
בוגי,
הרי לך קורס קצר (חינם), בלי להתייחס להבלים שהוספת על ההצדקה לאד-הומינם.
שיעור מס' 1:
כתבת בהודעה הראשונה, וזו לשונך הזהב:
מה שאינך [= כלומר הרב ד"ר מיכי] תופס זה שהכוליות כוללת גם את הראש שלך וגם את החיים שלך וממילא גם את כל הדמיונות שאתה מדמיין על אלוהים ועל עבמים. ברגע שאתה מוציא/מפריד את האלוהים מגרגיר קטן של הכוליות הוא חדל להיות אלוהים. ממילא נמצא שאתה המאמין הגדול נשאר רק כופר ענק והכופרים הגדולים של עצור כאן כופרים מתבררים כמאמינים ענקיים. קפיש?
מכיון שטיעון אמור לצאת מהנחות ולהגיע למסקנות, אני מניח שכשאתה אומר שיש כאן טיעון, ניתן לזקק מתוך המלל שלך מבנה שבו יוצאים מהנחות ומגיעים למסקנות (=גם משפט זה הוא טיעון. תרגיל בית - נסח אותו בפירוט: הנחות ומסקנה). על כן אנסה לנסח כעת את ה'טיעון' שלך בצורה מסודרת:
1. הנחה א: הכוליות כוללת גם את הראש שלי וגם את החיים שלי, וממילא גם את הדמיונות (הכנראה שגויים) שאני מדמיין על אלוקים ואחרים.
2. הנחה ב: אני לא תופס את משפט 1. [דומני שלא נחוץ לצורך תקפות הטיעון, אבל מופיע בו]
3. מסקנה: ברגע שאני מוציא/מפריד את האלוקים מחלק כלשהו של הכוליות הוא חדל להיות אלוקים.
מסקנה זו נובעת מן ההגדרה של אלוקים ככוליות. למעשה, היא אינה אלא ניסוח שלה עצמה במ"ש [=במילים שונות].
אמנם ההגדרה הזו לא מופיעה בטיעון שלך. כנראה שהנחת אותה במובלע (בהחלט לגיטימי בניסוח יומיומי), ואכן זוהי הנחתנו לצורך הדיון (אני כדי לתקוף את ההנחה, ואתה כדי להגן עליה).
4. אני מאמין גדול.
זוהי כנראה הנחה שאתה מוצא מובלעת בדבריי (או גם בהודעות אחרות). אני מסכים, פרט לתואר 'גדול'.
5. אנשי עצכ"ח (מי מהם? לואי ה-14 היה גאה בך) הם כופרים ענקיים.
אני מניח שהכוונה היא לדעתי שלי על כמה מהם (וביניהם כמה מן המשתתפים באשכול הזה). מסכים, תחת ההבהרות הללו.
6. ממילא (=מילת היסק: מן הנאמר עד כאן עולה כי):
א. אני (=הרב ד"ר וכנ"ל) כופר ענק.
ב. הם (|אנשי עצכ"ח הנ"ל) מאמינים ענקיים.
דומני שזו פריסה הוגנת של ה'טיעון' שלך.
כעת אני שואל כמה שאלות:
א. היכן השתמשת בהנחות 1 ו-2?
ב. למה משתמשת הנחה 2?
ג. מבטן מי יצאו שתי המסקנות שבסוף (א' וב')?
אם תסביר לי את זה, איאלץ להודות לדבריך שהיה כאן טיעון.
שיעור מס' 2:
נעבור כעת להבהרה שבהודעה האחרונה, שאמורה לענות על שאלותיי הנ"ל.
כתבת:
וכי הטיעון שכל מה שאתה (לא רוח ולא ווטו ולא מבחן ולא אני) רוצה ליחס לאלוהים שלך, סוף סוף הוא נכלל ב'כוליות', כי אם הוא לא נכלל הרי אלוהים כזה חסר מכוליות וממילא אינו אלוהים, הוא סיסמה ללא הנמקה? אם כן איני יודע מה כן הנמקה?
אני מציע כתרגיל מקדים, שתנסה לחזור על הניתוח מלמעלה לגבי הקטע הזה, ושאל את עצמך את השאלות ששאלתי שם על הקטע הזה. בנוסף, מצא בקטע זה את ההסברים לשאלות ששאלתי לעיל.
לאחר הניסיון השווה לפתרון הנכון, כלומר זה שמובא כעת:
מבנה הטיעון:
1. נגדיר את הטיעון הבא כטיעון A:
א. תיזה: כל מה שאני (הרב ד"ר וכו') רוצה לייחס לאלוקים שלי (כנ"ל), נכלל בכוליות.
הבהרה (שלי): אם מה שאני רוצה לייחס לאלוקים נכלל בכוליות, כי אז ודאי שמה שאני מייחס לו נכלל בה. לאחר ההשלמה הזו, ורק אחריה, נוכל כעת להמשיך.
ב. הוכחה לתיזה (שהיא בעצם אמורה להיות הטיעון): ההוכחה נעשית על דרך השלילה:
אם הוא (=מה שאני רוצה, או מייחס, לאלוקים שלי) לא היה נכלל בכוליות, אזי אלוקים היה חסר מכוליות.
הסבר: אם משהו ספציפי נחסר ממשהו, אז המשהו הזה הוא חסר. טאוטולוגי משהו.
וממילא (מילת היסק: מן הנאמר עד כאן עולה כי) הוא אינו אלוקים.
אני מסכים לכל. אלא שהמסקנה שוב אינה נובעת מן ההנחות אלא מן ההגדרה הסמויה שאלוקים זהה לכוליות המציאות.
יתר על כן, מה שהוכחת כאן הוא שאם מה שאני מייחס לו אינו כלול בו אז הוא אינו כוליות. זה טריביאלי. אבל כיצד זה קשור לדיון. מי אמר שמה שאני מייחס לו אינו כלול בו?
ועוד יותר: אני טוען שכל העולם כולו אינו כלול בו, אז מדוע לרדת לפרט הזניח שמה שאני מייחס לו אינו כלול בו? הרי כדי להוכיח את טענתך די היה לומר כך (ובעצם זה מה שרצית לומר):
אלוקים = כוליות המציאות.
מיכי מחסיר ממנו את המציאות כולה.
לכן הוא אינו כוליות.
ולכן הוא אינו אלוקים.
אלא שטיעון זה אינו אלא ניסוח מחדש של הטענה שאותה אנו בוחנים שאלוקים הוא כוליות. אתה מניח אותה, ולכן גם מגיע אליה בסוף. אבל אני שואל היכן יש כאן טיעון נגד טענותיי, פרט לחזרה על סיסמאות.
הערה: כעת אתה רואה שדבריך אינם אלא חזרה על הסיסמאות שלפיהן אלוקים הוא כוליות. ללא כל נימוק וללא כל טיעון שמבסס זאת., ובודאי ללא טיעון שסותר את טענותיי. והוא אשר אמרתי בדיוק. מה שהיה להוכיח.
המשך ה'טיעון' שלך.
הגדרנו עד כאן שיקול כלשהו כטיעון A. כעת אתה אומר כך:
2. וכי טיעון A הוא סיסמא ללא הנמקה?
אך למעלה הוכחנו שאכן זוהי חזרה על סיסמא ללא הנמקה.
ולבסוף אתה ממשיך:
3. אם זו סיסמא ללא הנמקה כי אז אני (=בוגי, לא רב ולא ד"ר) לא יודע מהי הנמקה.
מסקנתי (מכוח ההבהרה לשורה הקודמת - 2):
בוגי לא יודע מהי הנמקה.
מה שהיה להוכיח.
אגב, מה שעשיתי מהתחלה ועד כאן גם הוא היה טיעון.
לעיונך...
הבהרה: כל הנכתב עד כאן, נכתב ברצינות גמורה (אם כי עם מעט אירוניה, מדי פעם), והשקעתי בזה כמה דקות באמת כדי להבהיר מהי הנמקה ומהו טיעון. דומני שזה שיעור לא רע על ענייינים אלו. שווה קריאה מדוקדקת.
_________________
מיכי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-25/10/2006 14:57 |
|
| |
לא כל כך התייחסו כאן לשתי הנקודות הראשונות בהודעה הראשונה של מיכי, אסייחס איפוא אני:
1. אכן אין מעבר בין ההכללה לכוליות, כיון שאין עצמים מלבד תכונות, אנחנו לא רואים אותם, והם לא מוסיפים הסבר לשום דבר.
2. הכשל הנטורלסיטי תקף רק כאשר באים לגזור ערכים מתוך המציאות. אך אני אחלק את הערכים לשניים, ובסוף אאחדם. יש ערכים שאף הם עובדות, כמו יופי. אלא שהעובדה אינה באובייקטים אלא בדעת הסובייקטים. ויש ערכים כדומת טוב ורע, שבמוסר המערבי רגילים לראות אותם כ"מחייבים". אך מהרגע שאנחנו מוותרים על החיובים כולם, וממירים אותם ב"התאמה", הרי שאף הם אינם אלא עובדות - אני רואה שכך מתאים, ואף כאן העובדה אינה באובייקטים אלא בדעת הסובייקטים שגם הם בעצם אובייקטים.
ההכללה מסייעת בסור מרע ובעשה טוב. בסור מרע, כיון שרוב ההבלים שאנחנו עושים, אם לא כולם, נובעים מהתמקדות בחלקים מתוך ההויה. ובעשה טוב - בפרטים רבים של עשיה זורמת, שאינני יכול כעת להרחיב בהם. היא נוגעת בעיקר לראיית ההויה כחיה וכפי שביאר ווטו. אך חשוב להדגיש שהסיוע המעשי לא בא דווקא מתוך התובנות הפילוסופיות שבענין, אלא מהחויה הפשוטה שלו. ויש הרבה שחווים את החויה הפשוטה בלי התובנות הפילוסופיות, ויש גם כאלה שצריכים את הגיבוי הפילוסופי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2006 01:03 |
|
| |
מיכי
כתבת שידעת האלוקות אינה עניין דווקא למשמעות מעשית או תודעתית.
מלבד משמעות מעשית ותודעתית, איזה עוד משמעויות קיימות בעולם הזה?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2006 07:19 |
|
| |
מבחן
יש משמעות עבמית וראה במיסטיק הליטאי הלעוס של מיכי באשכול הקרוב:
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=336850
הרדם (תרתי משמע)
משפטך: 'בלי להתייחס להבלים שהוספת על ההצדקה לאד-הומינם' רק מוכיח את ההצדקה ובעצם גם ביטחונך שאין תרגיליך לועגים לך.
אם הקורס מוביל לפיתולים שמחפים על טעויות בסיסיות כמו ההצגה למעלה, אז אני מוותר על התואר.
לגופו של פיתול
שיעור 1
1=הנחה א
3=הנחה ב
2=מסקנה
4=לא רלוונטי
5=לא הוזכר בטקסט שלי
6=צדדי לטיעון ושייך לאד הומינם שהחלטת לא להתיחס אליו
שיעור 2
בסיסך מוטעה כי המסקנה לא נובעת מזה שאלוהים זהה לכוליות אלא לזה שאלוהים חסר אינו אלוהים (בכל אופן בטיעון אליך).
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2006 07:53 |
|
| |
[ אולי כדאי לחזור ללשון בנ"א כבמאמר שהביא מבחן . למען ישוטטו בו רבים ותרבה דעת הווה ? ]
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2006 08:03 |
|
| |
[הערת שולים -
אני מודה, שבניגוד ליסודות נפשי, מצאתי עניין רב באשכול הזה מתחילתו (ומי אמר שלעצכ"ח אין השפעה על הגולשים/ות?). שלא כמו הכותבים באשכול זה, אין לי עמדה ברורה, אחידה ועקבית לגבי מהות הא-להות וכו', אבל דוקא העמדות השונות בתכלית שהוצגו כאן והפולמוס ביניהן, שכלל גם שאלות קשות מאוד ותקפות מאוד, עורר את מחשבתי. לצערי הרב יש כאן מי שקושיות על עמדותיו והערת הכשלים שבהן, במקום שיביאוהו לחשיבה, לניסוח מחודש, לדיוק גדול יותר או אפילו לבחינה שונה של דעותיו, רואה בהן מכשול שיש להסירו מן הדרך, וכל האמצעים כשרים לשם כך. צערי רב, לא בגלל שאני מסכימה עם עמדה זו או אחרת שהובעה כאן, אלא בגלל שאני מזהה בדיון בין עמדות שונות, המסבירות עצמן היטב ואשר מאירות ומעירות על הבעיות בעמדה האחרת, מקור רב ערך ללימוד. לטעמי, המבקשים למחות מן הדיון כל עמדה שאינה שלהם, ולמעשה שואפים לנהל דיון רק עם הדומים להם והמסכימים איתם, הם אנשים שהמוגבלות והפחדנות עוצרים בעדם מלהתפתח (וגם בי יש פנים כאלה, לעתים, ודוקא הקריאה והלימוד בפורום הזה המורכב והמגוון, עוזרים לי בהתגברות עליהם).
ייתכן וטעיתי בכתובת, ואין מטרתו של הפורום הזה לברר סוגיות ולאפשר הארה של פנים שונות בהן, ע"י נושאי אבוקות מכל קצווי הקשת המחשבתית, אלא הוא מבקש דוקא דיון פנימי בין חברים שמחפשים שקט מטרדות העולם החיצון, על ריבוי דעותיו. אם אכן כך, אשמח לקבל אזהרה מפורשת, על מנת שלא אמשיך להשחית זמני ומרצי לריק. תודה.]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2006 11:00 |
|
| |
אמשלום, וכפניה למנהלים ( - מימוני מצפים לשמוע ממך...................... - השתיקה רועמת!)
מחד:
כמוני כמוך; ותמהני שבעתיים שבניגוד למקרים שונים אחרים לא נשמעת כאן מצד מי מהמנהלים איזו קריאה להרמת כרטיס צהוב - בעניין חריגה מדרכי דיון ראויים..... (שהוגדרו בכללי הפורום, אול למצער יש לפתוח "אשכול מלומד" העוסק שנושאו 'תקפות אדהומינזם'.
מאידך:
דווקא ממך?! אתמהה?!
וכי מהפרטים נקיש ונשפוט את הכלל כולו שהוא מחוץ לפרטים לצד אחד הוא כולל מצד שני וכו' וכו' וכו'.....
לבסוף במלים פשוטות:
ילדים נא להפסיק להתקוטט....זה לא מקדם...ולא מראה על חוכמה יתירה אפילו אם הכל נעשה באלגנטיות...
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2006 11:31 |
|
| |
אמשלום [וכמתעסק],
כפי שציינת קורה לרבים ככולם שויכוח גולש לניצוח. אכן יש לעורר על כך כפי שהצעת ולשוב לגופו של מאמר מבחן כפי שהעיר ספרן. [אך מטרת הפורום הובעה מפורשות לרוב ולכן לא היה צורך לערבבה עם ההערה על גילוש כותביה.]
מבחן,
אעיר על הנושא האחרון [קטע מס' 9 על מידות ותפילה].
נראה שחסר שם המשך או שמא מצפה בעל המאמר שיקשרו בין עיקרון ההתחשבות בהווה אחד למידות ה' ולמהות התפילה? לא מסתבר! לכן אנסה להשלים אם כי לא בצורת סיפור.
מידות ה':
לצורך עניין זה אציין לדיון שהיה בין יהוסף לביני על הטוב והרע במציאות. בדיון זה [שהובא עכ"פ חלקו באשכול בניש על התאמה] הסכמנו שהקריטריון ל"טוב" נוצר לפי האדם וחולשתו. היינו שלו כל העולם היה חולה במחלה מסוימת [כפי שהוא במחלת הקינסטזיה] סביר מאד שלא היינו רועים בה רוע. כן לו היו כל בני אדם יכולים לעוף ורק יחידים לא, היינו דנים את זה כרוע. זה היה להבנתי הבסיס לטענת יהוסף שא"כ הרי אין רוע בעצם כי על האדם לעדכן את "קנאת איש מרעהו" ולקבל עובדות הווה כמוחלטות ללא קריטריון של רוע [וכהיותו טרם אכל מעץ הדעת]. לעומתו טענתי שהיות אדם כזה שיכל [לאכול מהעץ ו]להיחלש לחיות לפי הקריטריון הזה הוא בעצמו רוע בעצם ומעיקרו. אי לכך לפי ראות עיני האדם ניתן לומר לגבי אי היכולת לעוף שאין זה רע כל שהאדם לא התקדם לעוף אבל להיות בריא ולחלות זה כן רוע. בקיצור; נסיגה מהישג בהתפתחות האדם היא רוע ואילו אי התקדמות אינה אלא חוסר טוב יותר שזה מתקבל על דעת האדם [שבמבנה דעתו רוצה התאמה שלימה] שגם עולם של התאמה הוא בכיוון של התפתחות - "הצור מתפתח פעלו". מעתה שישנן נסיגות ע"כ ישנו לרע וכדברי הנביא "בורא רע" [גם אם בריאה זו מתבהרת אך באכילת עץ הדעת].
אך היות הרע בעולם עובדה אינו סותר ליחוס כל המידות הטובות לשם השם. א. כי בהאנשת הווה בקריאת שם הפניה היא לחולשה הנצרכת לקריאה. חולשה זו גם דורשת שלא נייחס רוע לנקרא. ב. אם כי ישנו לרע כעת, יש להאמין שהצור שברא עולם שבבסיסו ישנן כה הרבה התאמות, יגיענו בסוף למצב שיימלא שחוק פינו וכל צרות העבר יהיו חלק מהשמחה.
את "שכר ועונש" אין לראות כלל כרוע כי השכר הוא אישור הצדק והעונש הוא העמדה על הטעות. אך האמצעי משתנה בין חלשי הדעת לאיתני הדעת ובדרגות שביניהם.
תפילה:
כפי שהתבאר באשכולות על התפילה אין לבקשותיה קשר עם התקבלויותיהן. הרעיון הוא להעביר את המעמסה מתחום בחירת האדם לתחום שאר הווה או ליתר דיוק ההכרה שהאדם מעצמו אין לו אלא הבחירה שמעניק לו הווה. [זה כשלעצמו מקצת התקבלות כי יש בהכרה ובביטויה שיחרור והקלה רבתי למעמסות.]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/10/2006 14:26 |
|
| |
תודה לכל המאירים והמעוררים
ווטו, תודה.
אכן, המאמר אינו מאריך בנושא התפילה שהוא כבר יחסית פרט בכל הסיפור. אם כי המשפט "כל דבר שאנו נפגשים בו ועשוי להיפרד במידת מה מאחדות הווה, נכון להשיבו על ידי קריאה בשם השם, וזה מהות תפילה" מכוון אל מה שאתה כתבת: "הרעיון הוא להעביר את המעמסה מתחום בחירת האדם לתחום שאר הווה או ליתר דיוק ההכרה שהאדם מעצמו אין לו אלא הבחירה שמעניק לו הווה" והיינו שמטבע האדם לראות את מאורעות חייו כתלויים בדמיונותיו ומאוויו, אדם ממתין לדברים שיקרו לפי העיתוי המתאים לדמיונו, שאנשים ידברו בנוסח הראוי לפי מוסריותו, ובזה באה התפילה למקם את כל החריגות וההתקשרויות שעל פי מבט האדם וחווייתו המצומצמת, לכלל הווה שאינו תלוי כמובן בתוכניותיו או דימויו הפירטיים.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2006 21:37 |
|
| |
אמשלום,
אני אמנם מסיט מעט את הדיון, אך לאור דברייך עולה שאלה מעניינת מאד: האם ניתן להגיד מישהו כמאמין, אם נשוא האמונה שלו אינו נהיר לו? לשון אחר: האם יכול אדם להעיד על עצמו שהוא מאמין, ובו בזמן לומר שאין לו עמדה מוגדרת מהו אלוקים (פרסונלי, פאנאתיאיסטי וכדו')?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2006 21:45 |
|
| |
מבחן,
רק אסב את תשומת ליבך לכך שבוגי ענה לשאלתך (אמנם מתוך אי הסכמה לדבריי). ההפנייה לאשכול על לימוד תורה או תיירע הוא הפנייה נכונה, ושם אני מבהיר, בהקשר של לימוד תורה, שאין כל צורך לחפש משמעות לדברים יסודיים. אם אדם שואל את עצמו מהי המשמעות של X, פירושו שיש רוב יותר ברור מ-X שיכול לבאר אותו. אולם אם X הוא הערך הכי יסודי, כי אז לא ייתכן למצוא עבורו הסברים שהם יותר בסיסיים ממנו עצמו. הוא מסביר את הדברים האחרים, ולא הם אותו.
זהו 'המ(י)סטיק הליטאי' של ר' חיים וולוז'ינר, שאני חוזר עליו גם כאן.
טענתי היא שהכרת האלוקים ולימוד תורה (שזה כמעט אותו דבר), הם ערכים יסודיים: אמת בשביל האמת, ותו לא. לכן לא ניתן למצוא להם משמעויות יותר יסודיות שיבהירו אותם.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2006 21:47 |
|
| |
מיכי,
האם אתה שולל את מי שלא ניחן ביכולות פילוסופיות וכישוריו המילוליים והמושגיים מגבילים אותו בדיון על מהות הא-להות, מהיות אדם מאמין? תמהתני.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2006 21:53 |
|
| |
בהחלט כן.
דומני שאדם הטוען כי הוא מאמין במשהו, צריך להבין מה כולל התוכן המושגי שבו הוא מאמין. גם אם הוא שוטה, או חסר כישורים מילוליים, אז לכל היותר אמונתו תהיה שגויה, או שהוא לא יוכל להגדיר אותה במילים.
כיצד אדם יכול לומר שהוא מאמין ב-X אבל הוא אינו יודע מהו X? הרי זה משפט ריק מתוכן.
והנה, אם היה מדובר על שאלה שולית, כמו מה גובהו של X, או מתי הוא נולד, זה אינו משנה הרבה. הוא מאמין בקיומו של X אך לא יודע משהו אודותיו. אבל כשמדובר בעצם הגדרתו ומהותו של X זה נראה לי בעייתי מאד (=במובן הלוגי).
זהו בדיוק משל הפיל של הרמב"ם ב'מורה'.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2006 22:21 |
|
| |
מיכי,
צר לי לבשר לך בשורה, שעלולה להכאיב לך ו/או לערער את יסודות חייך -
עולמם הרגשי (ובתוכו גם עולמם האמוני) של בני האדם אינו לוגי, ונוסחאות של X ו Y או 0/1 לא יצליחו לייצגו בהצלחה (הכל, כמובן, לענ"ד).
[כפי שהערתי לעיל, למרות שהדיונים המלומדים, המסודרים והשיטתיים בנושא זה מחכימים אותי מאוד, איני מעוניינת לקחת בהם חלק.]
|
|
|
|
| נשלח ב-28/10/2006 23:08 |
|
| |
אמשלום,
אל חשש, עירעור של יסודות חיי או להכאיב לי, זו משימה הרבה יותר קשה ממה שאת מעריכה. 
בכל אופן, לא נעורר שוב את הויכוח הישן, אך רק אומר כי לשיטתך אין כל מניעה לומר בו-זמנית גם את הטענה שהן (=הנוסחאות) כן יצליחו לייצגו בהצלחה, שהרי כללי הלוגיקה אינם תקפים בדיון זה.
עוד אוסיף למען שאר הקוראים (עם אמשלום כבר מיציתי זאת בעבר בהרחבה באישי), כי לענ"ד התייחסות כזו מצביעה אך ורק על חוסר רצון לנסות ולהגדיר טוב יותר את התוכן של מה שמאמינים בו, ולא על אי תקפות של הלוגיקה. לדעתי לא ייתכן שמאמינים במשהו שהוא חסר משמעות. על כן, מי שטוען כך לענ"ד רק מחביא אמונה כלשהי שיש לה תוכן, אלא שהוא אינו רוצה להתמודד עם הצורך להגדירה.
וכבר כתב רודולף אוטו שהגדרת מושגים כמו 'אחדות הניגודים', או התעלמויות אחרות מהלוגיקה שבאמונה, היא מקלטם של עצלנים.
לשון אחר: אין שום תחום קוגניטיבי שאינו כפוף ללוגיקה (והאמונה היא תחום קוגניטיבי, ולא רגשי כפי שכתבה אמשלום, וכאן כנראה נעוץ שורש הויכוח).
כל זה נכתב דווקא מפני שלדעתי הכישורים של אמשלום, כמו של רבים אחרים ש'מתחבאים' באותו מקלט, כן מאפשרים להם להתמודד עם אמונותיהם, ולכן חבל על הבריחה המיותרת הזו.
הדברים נאמרים כללית, ואינם מתייחסים לאמשלום ספציפית (אלא לסוג הטענות (?...) שהיא העלתה כאן). לא היא נושא הדיון כאן.
|
|
|
|
|
|
