תעסוקה לאברכים

אני מאמין שרבים קראו את א. מור. אולם לדעתי לא התפתח עדיין דיון מעמיק ורציני בנושא.
ושלא יתפרש ח"ו דברי כפגיעה ח"ו בגדולי ישראל, אולם מהו הפתרון? האם אכן הנצחת השנור זה מנת חלקנו? האם יש פתרון? האם יש סיכוי להתפתחות של הערים החרדיות החדשות במצב שכזה או שעתדינו להיות נזקקים וערי מצוקה?
זהו הציטוט מא. מור: חלוקת הכופתאות של קצבאות הילדים ומענקי הלידה, תופסת פרק מרכזי ב 'בקהילה', זה השבוע השני ברציפות. ספק אם העתונאי יעקב רייניץ, שחשף בשבוע שעבר את הידיעה על היוזמה הפרטית להשבת קצבאות הילדים, אכן מאמין באפשרות מימושה של האשליה. בין כך ובין כך, אין ספק כי החשיפה מעוררת עניין והבמה המרכזית שניתנת לה שחור על גבי עיתון, ראויה.

אלא שבצד ההתפעלות מהחשיפה, שלא פסחה גם על כתבי שבועונים מתחרים (ראה לקמן), אי-אפשר שלא לתת את הדעת על ידיעה שולית בעמוד נידח, של אותו כותב, תחת הכותרת "אברכים לא עובדים". וכך מספר רייניץ: "הצעה שהוגשה בשבוע שחלף למרן הגראי"ל שטיינמן, לפיה יקצה מקום עבודה חדש, שעות עבודה נפרדות לאברכים שיעבדו במקום בשעות הערב – נפסלה על ידו על הסף", מדווח רייניץ בקצרה, ובמחי פליטת קולמוס, סותם את הגולל על הנושא הבלתי רלוונטי.

זו לעומת זו, ניצבות להן שתי הידיעות של הכתב המוכשר. מחד, אופציה נוספת לחלוקת מנת ה'דגים' מבית היוצר של השנור החרדי, ומאידך אפשרות ריאלית ליצירת חכות, שנשללה על הסף בעודה באיבה.

להכניס ראשנו בין הרים ולהתיימר להכריע בסוגיה הסבוכה, לא באנו, אך דומה שיחד עם זאת, ואולי דווקא בגלל זאת, אי-אפשר שלא להימנע ממתיחת ביקורת על העברת ידיעה כה חשובה במהותה, לשולי השוליים של העיתון, בה בשעה שידיעה העוסקת בהנצחתו של השנור תופסת את הכותרות הראשיות.

אין ספק כי לגופו של אירוע, החדשה המרעישה בדבר תוכניתו של האדמו"ר מגור, ראויה לכותרת ראשית, אלא שבצד הכותרת המרכזית, מקום יש לתמיהה רבתא. וכי לא מן הראוי היה כי הכתב הנכבד, ולמצער עורכי עיתונו שטרם הוכרז רשמית כביטאון, יקצו פרק נכבד יותר לסוגיה החשובה והמהותית של הקמת מרכזי תעסוקה בעלי צביון חרדי, במעט יותר משולי השוליים של הגיליון.

שאלות כגון מה גדרה של הוראה זו, האם כל האברכים שווים בפני המקום, ומה יעשו אותם אלו ש"חשקה נפשם" ביציאה לעבודה וחפצי מסגרת חרדית הם - הנן שאלות בסיסיות ומהותיות שהשתיקה לא יפה להן.

לא בכל יום מוגשת הצעה ספציפית שכזו, העלולה לפתוח דרך להיחלצות ממלכודת העוני ומושבת ריקם (ראה מאמרו של בנציון כהנא במדור הדעות של 'בחדרי חרדים'). רגישות הנושא אינה סיבה מספקת להביא לדחיקתו לשולי החדשות. דווקא בשבוע בו מקודשת תרבות השנור, אך טבעי היה להעלות את הנושאים, זה לעומת זה: סילוק החכות, אל מול חלוקת הדגים.

משבועון שאינו ירא מלהתמודד גם עם סוגיות סבוכות, היינו מצפים למעט יותר תעוזה. הבאת דעותיהם של גדולי התורה והחסידות, או לכל הפחות דיון מעמיק יותר בסוגיית "חרדים היוצאים לעבודה", שאי העסקתם במחוזות חרדיים עלולה לעמוד להם ולמשפחותיהם לרועץ, ופתיחתו של הנושא לדיון מעמיק קצת יותר, מעבר לציטוט - עבור לסדר היום, הם המינימום לו היינו מצפים. הידיעה, לדעת העורכים, חדשותית היא, ואין מדובר בהנחיה פרטית - זאת אנו למדים מהפומביות שניתנה לידיעה. משכך, הנושא ציבורי ונוגע בהווייתה של הציבוריות החרדית, ומיקום מרכזי יותר, אך מתחייב.

אך מסתבר, ולא בפעם הראשונה, (ראה ערך: הידיעה "העקרונית", לפני כשלושה חודשים...) כי הדרישה מוגזמת מידי. שהלא מדוע להסתכן ולהצטייר כחריגים, כשניתן באותה מידה, להתרפק על הקונצנזוס החמים ולהמשיך לייקר את חלוקת הדגים.