האם אנחנו אלימים יותר מבעבר?

כנראה שכן


אגב, זו לא מגמה כלל עולמית?

חיים

טוב שהבנת אותי. עכשו תסביר לי את עצמי...

האם כוונתך לומר שהכל  - כל האלימות - היא רק בגלל שהרבנים אינם נוטלים סמכות? או שכוונתך לענות רק על השאלה "היכן הרבנים"?

אני איני יודע מה התשובה הנכונה. אבל נראה לי שתשובתך שאתה מייחס לי לוקה בחסר. היא מסבירה חלק, לא הכל.

כלומר, לא רק הרבנים השותקים אשמים.

אבל זה מעלה את הנושא של שתיקת הרבנים.

יש כמובן רבנים ורבנים. אבל יש גם רבנים כמו הרב שטרנבוך, שנחן בתעוזה הלכתית (אם גם הוא מחמיר גדול), הרב זילברשטיין, ועוד.

אלו רבנים שמודעים לאחריות הקהילתית שלהם בתור רבנים.

מדוע הם לא יוצאים במחאה?

ומדוע הרבנים שחתומים על המודעות אינם מגיבים על האלימות? האם הם לא שמעו עליה בגלל שזה לא היה במודיע או ביתד? או שבאמת לא היתה אלימות כזו והכל השמצות של התקשורת החילונית?

נדמה לי שיש כבר אשכול תחת הכותרת "חוסר האונים הרבני". אבל בכל זאת זה לדעתי נושא נפרד.

***
נראה שאפשר לחלק את הציבור לשלושה חלקים:

א. הרוב הדומם. כשמו.

ב. המיעוט המשתולל. בשם הדת.

ג. המנהיגים. הרבנים. העסקנים. הפוליטיקאים. הדרשנים. מחברי מאמרי ההשקפה בעיתונות.

נראה לי שהאלימות מצויה בשני החלקים הראשונים. אצל המיעוט המשתולל כאשר עינינו הרואות. אבל הם חצו סף מסויים. הם פלשו לאיזורים לא להם. הם פועלים בשם דעות חריגות.

הרוב הדומם שותק. אבל גם ברוב הדומם ניכרים סימנים של תרבות אלימה. כפי שבאתי לתאר.

ואילו המנהיגים, הם אינם פותחים פה. לפחות לא עד כמה שידוע לי.

***
מה אנחנו יכולים לעשות?

א. לפרסם מחאה ציבורית כאן, ואולי גם בחדרי חרדים. הפורום ח"ח הוא בעל משקל ציבורי רב בעיני התקשורת. אולי משם יצמח מושג אחר. לפחות עבור החילונים שחושבים שחרדי זה אלים.

ב. לפרסם תגובות בעיתונות. העיתון "קהילה" קשור בטבורו לפורומים כאן. כמעט רשמית. אפשר לפרסם בו מחאה. אחריו, יש לקוות, יגיע משפחה. ובסוף גם יתד והמודיע ייזכרו למחות נגד "מיעוט קיצוני בשולי המחנה שאינו שומע בקול הרבנים". אפילו גינוי כזה עושה משהו.

ג. להעמיד דור של מנהיגים, רבנים ועסקנים, שינהיגו ולא ילכו אחרי העדר.

***
שמואל הנביא היה סובב והולך בכל ישראל לבדוק את הטעון בדיקה ולתקן את מה שצריך לתקן. הגמרא מותחת ביקורת על זקנים שלא נהגו כמוהו.

ואצלנו?

במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש!

המצב קשה, סופני אפילו.


דווקא לכן יש סיכוי להתעוררות עכשיו.

גם לנו יש הרבה מה לדפוק על חטא, בטרם נדפוק על חזיהם של אחרים. ואכמ"ל.


באופן אישי, אני נוטה לראיה אפוקפליטית, ככח שיהיה רע יותר, כך יהיה טוב יותר. כך גם בנד"ד, דומני שלא תהיה ברירה בשלב זה לשתוק ולהניח לרעים לעשות מעשיהם. הם עברו כל גבול.

מקובלני שיהודי דתי אינו מסוגל לעמוד בפני אופוזיציה מימין. זה נכון גם לגדולי הרבנים.

בעל"ב

הרגע רציתי לכתוב את זה!

מיימוני
לא באתי להסביר אותך ולא טענתי שהבנתי אותך.

אני השתמשתי עם שאלתך (שבאה לשאול), להסביר את הנעשה.  לא ניתן לשאול על כל רב אלמוני (ביחס להשפעתו) למה הוא לא מגיב, כי השפעתם בדרך כלל לוקה בחסר. השפעת הרבנים לא תלויה בהם עצמם, אלא בצפייה של הציבור מהם. אם מצפים מרב שיתמוך באלימות (לא חסרים רבנים שתומכים באלימות פ-י-ז-י-ת), הרבנים האחרים ישתקו למען ירווח להם. 

את הציבור לא מעניין דעת הרבנים, אלא יש להם ציפייה לדעות מסויימות מהרבנים ומי שיעז להשמיע דעה שונה אחת דינו להיות "אלמוני". לכן אין לי כל ציפייה מרבנים. במקום להביא דוגמה את ר' יצחק זילברשטיין ניתן להביא כמשל את ר' שמואל אוירבך.

בוולז'ין רבו בצורה לא יפה, אבל בסוף הנציב והבית הלוי עשו שידוך ביניהם. לאחר הפסק של ר' יצחק אלחנן, הבית הלוי עזב את וולז'ין. זו התנהגות שאינה מעודדת אלימות.

האם הרב שך לא עודד אלימות בפונביז'?  האם הבחורים שהיו אלימים בפרשיית ר' דוד נזרקו מהישיבה? האם בחצרות החסידיים האלימים של הצד החזק, נזרקים מהמוסדות?

האלימות לא מתחילה אצל הרבנים, אבל בפועל הם משמשים כחותם כשרות של האלימות. לך לכל "מחבל", יספר בצורה מפורטת על תמיכת הרב שך ב"כוח".

ולסיום, במקום ששמואל הצטיין נכשלו בניו. א"כ מה לך אצל דורינו.

אולי כיום קיימת אפשרות שלא היתה בשנות החמשים.
אז הצבור היה במגננה, אלימות היא נשקו של חזק.