נבואה וחכמה: מה ההבדל?

לכבוד ה"מרא דאתרא" הגאון המיימוני שליט"א, [איזון לתואר ההודעה הקודמת]
שלום!

מדבריך למעלה [בהודעתך הלפני-אחרונה] נשמע כאילו מאמרם ז"ל "משחרב... ניתנה נבואה לתינוקות" פירושו כמו "פסוק לי פסוקך".

"פסוק לי פסוקך" יש לזה תוקף של גורל "משמים" ותקיפותו יתירה כאשר זה בא מילד שבתמימותו אינו מערב אינטרסים או תחכומים אישיים.
לעומת זאת "נבואה לתינוקות" נראה שזו אינטואיציה מיוחדת שיש לתינוקות הנאבדים כל שהם מתבגרים.
"דכירנא כד הוינא טליא" כאשר למדתי את המבוא לפסיכולוגיה, קראתי שם על גילוי שיש לתינוקות עד גיל שנתיים ידע איטואיטיבי שהם מאבדים אותו בערך בגיל שנתיים.
הסיבה לכך כנראה מפני שכאשר הידע שלהם מצומצם בכמות זה א. עושה עליהם יותר רושם [וכן שמעתי מחכם גדול בהסבר התינוק שהכניסו לסוכה בסיפור של המשנה], ב. מאחר ואין להם עדיין חשיבה מילולית מתוחכמת, הם תופסים את המציאות באינטואיציה חדה. כאשר מתחילים לפתח את התחכום הניתוחי [ראה אשכול "רציו/אמוציו" על דרגת התחושה ודרגת המחשבה] אז מרוב עצים הם כבר לא רואים כל כך טוב את היער. זה כמו כשמנסים להסביר בדיחה, שהיא מוצלחת רק כאשר היא ספונטאנית-אינטואיטיבית.
אם כנה הפירוש הזה, אז זה גם מלמד על מהות הנבואה כנידון בתחילת האשכול הזה.

העתק מדברים חדים בנושא הכותרת, מספר שב שמעתא בהקדמה, אות ע':

"כי התורה ניתנה מהש"י ע"י נביא ומעלת השכל גדולה מנביאות, וכדאמרי' חכם עדיף מנביא, וכמו שפעולת השכל גדולה מהטבע, כמו כן היא גדולה מנבואה וכו' והתורה באה לעולם כמו כל הטבעים שלא באו מבוררים רק האדם בשכלו מברר הנבואה וכו' ואל יפלא בעיניך איך יוכל האדם לברר בחכמה דברי הנבואה, וכמו כן איך החכמה מבררת הטבע שברא הש"י? משום דהכל מהש"י הטבע והחכמה והנבואה הבריאה והתיקון".

תוקן על ידי - ווטו1 - 1/20/2003 1:14:23 AM

וטו

זה מסתדר עם מה שנאמר כאן כי גם לולא היתה תורה מסיני, הרי גם החכמה היא מאת ד' (כמובן אם לא מעכירה אותה בחירה שלילית של האדם).

קוני,

כן, אבל....

דרוש עמל רב כדי לזהות חכמה טהורה ללא עיכור.

ווטו,
זו בדיוק הנקודה עליה מצביע רש"י, החכמה הטהורה ללא עיכור שהיתה במשה

'כל הנביאים נסתכלו באיספקלריא שאיננה מאירה, ומשה רבנו הסתכל באיספקלריא המאירה'

'איספקלריא' - פירושה מראה או ראי, והביטוי ' שאיננה מאירה משמעו ' שאיננה שקופה'

איספקלריא המאירה, פירושה – שקופה,שאיננה מהווה מחסום בפני חדירת קרני האור

ורש"י מפרש
"כל הנביאים נסתכלו באיספרלריא שאיננה מאירה וחשבו שראו אותו, ומשה רבנו הסתכל באיספקלריא המאירה וידע שלא ראהו"

זה ההבדל בין הכרתו הנבואית של משה, לבין זו של שאר הנביאים, שהרי בעזרת הכוח המדמה מן ההכרח שהאדם מגיע לראות דמות כלשהי, ותהי זו הדמות הרוחנית ביותר, ואילו משה רבנו שהכרתו נתעלתה לרמה שלא היה בה כל חלק עם המדמה, היתה לו הכרה שכלית טהורה

קראתי ציטטה מפ.מ.דוסטוייבסקי המתאר מצב טרנצסנדי המזכיר דברים שנאמרו כאן. גם אם נשכיל להבין שמה שהוא מתאר זה לא נבואה, נרויח מפתח תקוה להגיע למצב אותו הוא מתאר.

"ישנם רגעים.... שבהם אתה חש בנוכחות של הרמוניה נצחית.... נוראה היא הבהירות המבהילה שבה היא מתגלה, וההתלהבות שהיא ממלאה אותך. אם המצב הזה היה נמשך יותר מחמש שניות, הנפש לא הייתה עומדת בזה והיה עליה להיעלם. בתוך חמש השניות האלה אני חי קיום אנושי שלם, ובעבור זה הייתי נותן את כל חיי ולא חושב שזה מחיר יקר מדי...."

אני תוהה וחושב האם ישנה אפשרות לו תיאורטית שיגיע אדם למצב כזה ושהוא יימשך לאורך זמן?

רציו

מצויות חוויות מיסטיות רבות, והמחקר המודרני ביותר דן בהן בצורה יסודית, מכל מיני רמות.
באמת ראוי לפתוח אשכול שיסכם את הנושא, ואני מתכנן לעשות זאת מזה זמן רב. אלא שתוכניות אלו אינן מתגשמות מאפס הפנאי, כמו כל האחרות...

שומר פיו ולשונו
שומר מצרות נפשו

תוך קריאת מאמר צץ לי רעיון להצעת הגדרה לנבואה:

'אינטואיציה שאין לעמוד בפניה'

במקור: Irresistible Intuition

"וביתרון כוח המשער גם כן בהם, יגידו העתידות במהרה "

בוגי? אתה קורא לזה אינטואיציה, שיהיה. אלא אם אתה חושב שהנביא מנבא על פי תחושות.

יעבור השכל על ההקדמות ההם כולם, ויוליד מהם בזמן מועט, עד שיחשב בלא זמן, כלומר נראה כאילו לא היה כאן תהליך שיקול דעת העובר את כל נקודות הביניים, אלא שהתהליך מואץ.

ציטוט מספר התניא חלק אגרת הקודש סי' יט:

..שיש הפרש גדול בין השגת חכמי האמת כרשב"י והאריז"ל שהיא השגת חכמה ודעת ובין השגת משה רבינו עליו השלום ושאר הנביאים בנבואה המכונה בכתוב בשם ראיה ממש, וראית את אחורי, ואראה את ה', וירא אליו ה'.
ואף שזהו דרך משל ואינה ראיית עין בשר גשמי ממש מ"מ הנמשל צריך להיות דומה למשל וכתרגום וירא אליו ה': ואתגליא ליה וכו'. שהוא בחי' התגלות שנגלה אליו הנעלם ב"ה בבחינת התגלות משא"כ בהשגת חכמי האמת שלא נגלה אליהם הוי' הנעלם ב"ה בבחי' התגלות רק שהם משיגים תעלומות חכמה הנעלם ומופלא מהם.
ולכן אמרו חכם עדיף מנביא שיכול להשיג בחכמתו למעלה מעלה ממדרגות שיוכלו לירד למטה בבחי' התגלות לנביאים במראה נבואתם...

אבחנה

הציטוט שהבאת מספר התניא מייצג את הגישה שהנבואה היא תופעה על טיבעית, שבה לא האדם הוא המתעלה למדרגת היותו נביא, אלא החסד האלוקי הוא המעלה אותו לאותה דרגה, שהיא למעשה נס מן השמיים שמורה על התגלות אלוקים בעולם, והמיוחד בתופעה זו שהיא מתארעת אך ורק בעם ישראל, בארץ ישראל,ובלשון הקודש.

ישנה גישה המנוגדת לזו ,שהנבואה היא ממהותו של האדם באשר הוא אדם, ובכוחות עצמו הוא יכול ומסוגל להגיע לנבואה,לאחר שהגיע למדרגת שלמות נדרשת, ושלמות החוכמה היא הכרחית כדי להגיע למדרגת נביא.

איני יודע מה המקור של הגישה השניה שכתבת
אבל אין זה רק התניא אלא מפורש ברמב"ם בספרו משנה תורה הלכות יסודי התורה שלנבואה צריך הכנת האדם לזה ואח"כ מגיעה ההשראה האלקית

אבחנה

המקור של הגישה השנייה:

"ואין אצלנו מעלה גדולה מחסידות אלא נבואה - והיא המביאה אליה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל "חסידות מביאה לידי רוח הקודש" הנה התבאר מדבריהם, שקיום מאמרי זאת המסכת(אבות) מביא לידי נבואה"

(רמב"ם, ההקדמה להקדמה למסכת אבות(ש"פ))