|
|
| נשלח ב-14/11/2006 14:40 |
 |
| |
רגע רגע, סבתו של ג'קי לוי אכלה קוגל? זו כבר רפורמה...
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 14:46 |
|
| |
.
ההוגה י. לוי הפך ממבקר בתי כנסת למבקר קידושים בבתי כנסת?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 17:01 |
|
| |
אמשלום,
אוי כמה שההוגה י' לוי צודק 
מילא עירובי חצרות, אבל להחליף קוגל בעגבניות שרי? נו באמת. ממש בורות נשברים.
וברצינות, הוא צודק (למרות שמן הסתם לא התכוון). השינויים הללו בלתי נסלחים יותר משינויים אחרים, הלכתיים, וזה כמובן עניין סוציולוגי ולא דתי. ממש כמו הרתיעה אצל רבים מהישראלים מהמבטא האנגלוסקסי הכבד של חלק מהרבנים והרבות הרפורמים.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 17:22 |
|
| |
במקום ששורפים פחים ישרפו ספרים.. 
תוקן על ידי שמרן100 ב- 14/11/2006 17:29:32
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 17:23 |
|
| |
שמעתי שהרב נריה אמר שמבחינתו תלמיד שהפסיק להניח תפילין זה פחות חמור מתלמיד שהפסיק לחבוש כיפה.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 17:29 |
|
| |
מה היה הרב נריה אומר על תלמיד שממשיך לחבוש כיפה, אבל עובר בפומבי על איסורים מפורשים?
עוד שאלה: האם יש מקום לחלק בין התקופה בה נאמרו הדברים לבין תקופתנו?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 17:32 |
|
| |
מים לכבות את השריפה אין..
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 17:32 |
|
| |
אני לא יודע.
לא דברתי על מצעד הגאווה אלא על הקוגל.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 17:34 |
|
| |
וכבר קבעה פרופ' 'צביה-חרדית-גרינפלד' יו"ר מכון 'דמוקרטיה יהדות ושאר ירקות':
שריפת פחים מקורה בדיכוי נשים !!
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 17:45 |
|
| |
משה קופל הצטרף לפורום?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 17:48 |
|
| |
או לפחות אחד ממעריציו.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 17:52 |
|
| |
אני חוזר לכותרת ולפתיח האשכול,
אהרן רוז אינו מבין כלל וכלל ואינו יודע על מה הוא מדבר.
הקהילה החרדית אליה הוא מפנה את אצבעו, שהיא איננה מאמינה במדינה, והנה לפתע איכפת לה מצביונה, נראה באמת שהוא ממש לא מבין כלום. המלחמה כנגד המצעד הוא עוד שלב ואולי שלב מרכזי במלחמה של 'העדה' כנגד המדינה וסמליה.
המלחמה כנגד המדינה היא איננה מלחמה כנגד העם. המלחמה כנגד המדינה היא מלחמה בעד העם, לפחות לדעתם/ דעתנו.
המדינה החילונית שחרטה על דגלה חוקים שהם בניגוד גמור לדת משה, היא מדינה של אסון לעם היהודי. כל זאת מבלי להתייחס לצדדים אחרים שבהם יש מחלוקת בין המגזרים השונים. כוונתי היא: על מערכת הבטחון וכו'.
המצעד הזה לפי דעת רבנים היה בו כדי לסכן את העם כולו. היה חשש שבעיני הוא אמיתי ביותר, שמצעד שכזה יש בו להביא חלילה קטרוג איום ומסוכן ביותר לעם ישראל.
לכן מאמרו של רוז הוא מאמר רדוד וחלול.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 19:54 |
|
| |
| מי כאן רדוד וחלול? |
|
1. רוז כתב את מאמרו על החסידים והליטאים ולא על הקנאים הירושלמים
2. אתה צודק בכך שהעדה החרדית היא מקרה נפרד ואי אפשר להביא ממנה ראייה
3. מכל בחינה שהיא אין שום הבדל הלכתי, קבלי או אגדי, בין חילול שבת לבין מצעד על הזכות להיות שונה מבחינה מינית.
4. המאבק על המצעד הוא אוניברסלי בכל העמים המערביים. בין דתיים לשמרנים כנגד הליברליות הצעקנית. ובהקשר הזה חזור למאמר של הרב מדן שהבאתי לעיל.
5. המצעד, בדיוק כמו ריקוד בת שבע, הוא מאבק על הסמלים היהודיים של עם ישראל בארצו
6. דהיינו: מניה וביה, מאבק בעל אופי ציוני.
7. לא במקרה, הרב שך שהיה אנטי ציוני השקפיסטי התנגד למאבק של ה'לב שמחה' נגד המורמונים ובעד חוק ההפלות
8. במצע דגל התורה בשנת 88 היה כתוב: "דגל התורה לא תילחם למען חקיקה דתית"
9. ברור הוא שאם הלב שמחה והפני מנחם היו בחיים הם היו נאבקים בעוצמה.
10. בניגוד לקודמיו, האדמו"ר מגור מובלי קו בדלני לא-ציוני יחד עם האדמו"ר מבעלזא שתמיד דגל בשיטה הזאת וזאת אחת מהסיבות שהוא לא הסתדר עם הפני מנחם.
11. אם כן החידוש במאבק האחרון היו הליטאים אשר סיכנו את חינוך ילדיהם בעד מאבק לא-קיומי וחצי-ציוני
ובפעם הבאה תתייעץ עם עמיתך להנהלת בח"ח
שכן רוז כתב את מאמרו תוך כדי התייעצות עם בןציוןכהנא
|
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 20:28 |
|
| |
איני מכיר את רוז, אבל יש משהו במה שאמר, ולא כדבריו האחרונים של לונגען.
להגיד שהעדה נלחמת במדינה ולא בעם זו אמירה חמקמקה. סמלי המדינה עומדים ברשות עצמם? המלחמה שלהם היא בצביון החוצות של המדינה. ובזאת, הם מביעים עמדה ציבורית שנוגדת את תפיסתם - בין אם היא מוצהרת ובין אם היא משתמעת - להיבדלות.
כתב לונגען: "המדינה החילונית שחרטה על דגלה חוקים שהם בניגוד גמור לדת משה, היא מדינה של אסון לעם היהודי". האם מכאן נובע, שמדינה שחוקיה אינם בניגוד להלכה, היא מדינה כשרה וישרה? כי אם כן, הרי שהם ציונים דתיים למהדרין!
דומה אני, שבטיעון אחד לפחות צודק רוז. המאבק במצעד היה מאבק אידאולוגי, שנושאו היה מראית פני המדינה. החרדים הציגו עצמם כדואגים לפרהסיה הישראלית, תפקיד שהיה שמור לציונות הדתית עד כה.
תאמר - הרי כביש בר אילן, הרי חיטוטי שכבי, הרי ניתוחי מתים?
אין, הכי נמי! אלא, שבדרך כלל בהפגנות ההן יש קישור פנים חרדי. סיפור התינוקת מאשדוד בשנה שעברה יוכיח - לולא היתה התינוקת חרדית, היו הפגנות נגד נתיחת גופתה? שלא לומר כביש בר אילן, סמוך ונראה לותיקן דמאה שערים, ואם תעיינו היטב בפשקווילאך נגד חפירות הקברים, תגלו שאין מדובר בקברי ביזנטים, כנענים או אמוריים - אלה הם קברי אבותינו!
אבל הומואים חרדים הרי אין, והכל לשם שמים!
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/11/2006 20:34 |
|
| |
ירושלים, ירושלים. זו השכונה החרדית והסמל החרדי, לא הציוני.
|
|
|
|
|
