מעשי מלאך חזיון או מציאות-הרמב"ם והרמב"ן

ידועה מחלוקתם של הרבנים משה, בן מיימון הסובר כי אין במציאות החושית מקום למפגש בין בני אדם למלאך וכל מעשה כזה המסופר במקרא אינו מתאר אלא חזיון נבואי, לעומתו בן נחמן הסובר כי מלאך אכן פועל בעולם וכי יתכן שילובש בגוף ויבא במגע פיזי עם הבריות.

כמובן שהמחלוקת אינה פרשנית אלא עקרונית, בתפיסת המושג מלאך, ובתפיסת הגבלות המציאות המוכרת.

בפרשתנו פרשת וירא, פרצה המחלוקת במלא עוזה, הרמב"ם רואה את כל האירוח של המלאכים בבית אברהם כתיאור של מה שנאמר בפסוק הראשון 'וירא אליו ה', כלומר, וירא ה ' אל אברהם וכה ראה: והנה שלשה אנשים נצבים והנה הוא אומר להם והם אומרים לו וכו'.
הרמב"ן תוקף דיעה זו בחריפות עד שכתב 'ואלה דברים סותרים הכתוב, אסור לשומעם אף כי להאמין בהם'

עיקר קושיותיו של הרמב"ן הן:
א. לא נראו לו כי אם אנשים אוכלים בשר ולא נראה לו ה' לא במראה ולא במחשבה וככה לא נמצא בכל הנבואות.
ב. פרטים רבים במראה אין בהם תועלת.
ג. ממה התרגש יעקב בראותו אלוקים פנים אל פנים, וכבר ראה מראה גדולה ונכבדת מזו.
ד. מדוע צלע יעקב על יריכו ואיך מצא לוט את עצמו מחוץ לסדום.

א. מעיון בנביאים אחרונים עולה דמיון לפרשיות רבות, זכריה הרבה לראות סוסים, הדסים וקרנות, ירמיהו ראה סיר ושקד ויחזקאל ראה מראות רבות, אם השם שנמצא שם וחסר אצל אברהם הוא המלאך הדובר והמסר הגלוי, נראה להלן כיצד אלו אינם נעדרים גם כאן.

ג. יתכן כי יעקב פחד משום שראה עצמו במאבק ולא משום דרגת החזון.

ד. החפיפה בין החזיון למציאות הפועלת אינו בלעדי לכאן, יחזקאל אומר גם הוא 'ויהי כהנבאי ופלטיהו בן בניה מת' אם כי יתכן ששם שני המישורים הם בחזיון, הוא רואה כיצד נגזרת מיתה על החוטאים והנה הוא גם רואה כי פלטיהו מת, אין ראיה כי אכן הוא מת אז.
  

השבת בשעת קריאת הפרשה הכה בי הברק, לפתע תפסתי כי הכתוב אומר את דברי הרמב"ם במפורש בשלשה פסוקים שלמים המתארים את המעבר מחזיון למציאות.


יט כז וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם, בַּבֹּקֶר:  אֶל-הַמָּקוֹם--אֲשֶׁר-עָמַד שָׁם, אֶת-פְּנֵי יְקוָה.  כח וַיַּשְׁקֵף, עַל-פְּנֵי סְדֹם וַעֲמֹרָה, וְעַל-כָּל-פְּנֵי, אֶרֶץ הַכִּכָּר; וַיַּרְא, וְהִנֵּה עָלָה קִיטֹר הָאָרֶץ, כְּקִיטֹר, הַכִּבְשָׁן.  כט וַיְהִי, בְּשַׁחֵת אֱלֹקִים אֶת-עָרֵי הַכִּכָּר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹקִים, אֶת-אַבְרָהָם; וַיְשַׁלַּח אֶת-לוֹט, מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה, בַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים, אֲשֶׁר-יָשַׁב בָּהֵן לוֹט.

מה משמעותם של פסוקים אלה?
מה תפקידו של אברהם בהשקפה זו ומה היא באה ללמדנו?

דומני שעל פי דעת הרמב"ם עולים הדברים מפורשים.

החזיון הוא עד כאן בחלום הלילה 'בחלום אדבר בו', הוא רואה את שלשת האנשים נצבים, מארח אותם, מלוה אותם לסדום, שומע את דבר ה' בדבר הגורל הצפוי לאנשי סדום, 
הוא מתפלל עליהם ונבואתו מסתלקת -כל זה עדיין במראה- הוא רואה את האנשים (שניים מתוכם) באים לסדום, הוא רואה את לוט מארח אותם, מתמודד עם אנשי העיר, משוחח עם חתניו, מתמהמה ויוצא את העיר בידי המלאכים, הוא (אברהם) רואה את אשתו של לוט מביטה לאחוריו (של לוט) והופכת נציב מלח.
כאן מסתיים החזיון של אברהם "וישכם אברהם בבוקר = ויקץ והנה חלום"
כעת הוא שואל את קושיית הרמב"ן: שמא הכל חלום? אולי דבר מכל זה לא ארע במציאות?
הוא פונה אל המקום בו ראה את עצמו מתפלל, משקיף לעבר סדום שבאופק ונוכח לראות כי אכן העיר עלתה באש, כעת הוא חושש לגורל אחיינו, האם הוא ניצל או שמא אלו היו דברים בטלים? המציאות מתבררת לו ולנו כי אכן לוט ניצל, הוא נשלח מתוך ההפיכה.

מכאן ואילך חוזרת התורה לתיאור המציאות החיה, ויעל לוט מצוער וישב בהר וגו'

לוט ניצל בדרך שלא סופרה לנו, מה קרה לאשתו? היא כנראה לא ניצלה, ספק גדול אם חיפוש אחר נציב המלח יניב תוצאות מעניינות יותר מחיפוש אחר סולם יעקב או סיר ירמיהו, את העלילה כפי שתוארה ראה אברהם ולא לוט, זו היתה נקודת המבט הנבואית = הפטאפיזית של האירוע, כשם שיחזקאל ראה גחלים מושלכות על העיר הגם שגחלים לא הושלכו על ירושלים ואף לא אוכסנו קודם לכן במרום בין הכרובים, הנביא רואה את הסמבוליקה העומדת ביסוד הענין מהמבט השמיימי, המציאות פועלת במקביל בדרכיה שלה, התוצאות נפגשות.



*אם יש אשכול שהיה ראוי לצרף הודעה זו אליו, עם המנהלים הסליחה. מאיר

פרעתוני

מודה באשמה, אני קורא את המקרא מתוך הנחה מוקדמת כי הוא אמור ללמד אותי משהו וכי הוא מדבר ברצינות, הנחות אלו אינן נובעות מתוך הטקסט.
גם עיתון אני קורא עם הנחות מוקדמות כמו שפתו של הכותב שאינה צירופי אותיות שמשמעותן שונה מזו שאני מכיר, אין צורך לגשת לטקסט כקוים מתוחים על מנת להבינו לאשורו. מאיר

הפרעתוני
נדמה לי שאתה לא לומד את פרשיות השבוע בעיון
קין- לא נענש. במה הוא נענש? להפך הוא קיבל פרוטקשן." כל הורג קין"
אברהם? זו לא בעיה שאדם נותן את אשתו בגלל מתנות?.ראה רש"י. והפסוק אומר בעבור יטב לי בעבורך
שרה עינתה את אמתה הגר עינוי ממש ולא שעבוד,העינוי לא היה בצו ה" --הגירוש היה באישור ה"
. הרמב"ן  כותב:חטא גדול אטאה אמנו שרה בעינוי זה וגם אברהם חטא בעינוי זה.
מאיפה יודעים שהיא הפילה מהעינוי?בראשית פרק טז 
ד)י   וַיָבֹא אֶל הָגָר וַתַהַר וַתֵרֶא כִי הָרָתָה וַתֵקַל גְבִרְתָהּ

יומא עז א אמר לו הקב"ה למיכאל מיכאל סרחה אומתך אמר לפניו רבונו של עולם דיו לטובים שבהם אמר לו אני שורף אותם ולטובים שבהם מיד (יחזקאל י) ויאמר <לאיש> [אל האיש] לבוש הבדים ויאמר בא אל בינות לגלגל אל תחת לכרוב ומלא חפניך גחלי אש מבינות לכרובים וזרוק על העיר ויבא לעיני מיד (יחזקאל י) וישלח הכרוב את ידו מבינות לכרובים אל האש אשר בינות הכרובים וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים ויקח ויצא אמר רב חנא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא אילמלא לא נצטננו גחלים מידו של כרוב לידו של גבריאל לא נשתיירו משונאיהן של ישראל שריד ופליט וכתיב (יחזקאל ט) והנה האיש לבוש הבדים אשר הקסת במתניו משיב דבר לאמר עשיתי כאשר צויתני [א"ר יוחנן באותה שעה הוציאו לגבריאל מאחורי הפרגוד ומחיוהו שיתין פולסי דנורא אמרו ליה אי לא עבדת לא עבדת אי עבדת אמאי לא עבדת כדפקדוך ועוד דעבדת לית לך אין משיבין על הקלקלה .

המדובר הוא על חורבן בית ראשון, יחזקאל רואה את המלאך מפר את הציווי לחצאין, תחת ליטול גחלים בעצמו ולהשליכם מיד הוא נוטלם מידו של הכרוב, התוצאה היא צינון הפורענות, המלאך לוקה על כך.

המשל, משל. אך מה משמעות העונש המוטל על מלאך שאינו בעל בחירה? ומה משתקף בעונש זה.

יתכן לפרש כך.
גיטין פח א אמר רב חסדא אמר מר עוקבא ואמרי לה אמר רב חסדא [אמר רבי ירמיה] דרש מרימר מאי דכתיב (דנייאל ט) וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו כי צדיק ה' אלקינו משום דצדיק ה' אלקינו וישקוד ה' על הרעה ויביאה עלינו אלא צדקה עשה הקדוש ברוך הוא עם ישראל שהגלה גלות צדקיהו ועדיין גלות יכניה קיימת דכתיב ביה בגלות יכניה (מלכים ב כד) החרש והמסגר אלף חרש שבשעה שפותחין נעשו הכל כחרשין מסגר כיון שסוגרין שוב אינן פותחין וכמה אלף עולא אמר שהקדים שתי שנים (דברים ד) לונושנתם:

כלומר, היתה התמתנות של הגזירה, העונש לא ניתן בכל העוז והעוצמה, לפירוש אחד הוא חולק לשני תשלומים, לפירוש שני הוא הוקדם ובתמורה הומר מהכחדה לגלות.
זו ההשתקפות של מעשה גבריאל, הוא ממאן להטיח גחלים בוערות בעיר, הוא מצנן אותן בדרך.
שמא תאמר שעלה בידו להפחית את העונש? על כך אומר רבי יוחנן, גם אם העונש קורר הוא 'חטף' ממקום אחר, שום הנחה אינה בחינם. מאיר

מאיר,

קין: "ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך. כי תעבד את האדמה לא תסף תת כחה לך, נע ונד תהיה בארץ".

איך שלא תסתכל על זה, זה עונש, ועונש חמור (קללת "ארור", גירוש).

כה חמור הוא העונש, שקין עצמו מכיר בכך: "גדול עוני מנשא". אמנם, העונש לא כלל הריגה, וקין מבקש הגנה מפני גזר דין זה, וה' מעניק לו. זה מזכיר (עכשיו הבריק לי) את דיני רוצח בשגגה, שנס לעיר המקלט ("מגורש"), ויש לו הגנה שם מ"כל מוצאו". מה שאומר שקין אכן היה רוצח בשגגה.
צריך לזכור שקין לא צווה בשום מקום שלא להרוג, ואם כן ודאי שלא הייתה "התראה" (אפילו אזהרה לא הייתה), ובמקרה כזה איש אינו נענש בגזר דין מוות. קין, אם כן, היה שוגג, כי לא ידע את האיסור וחומרתו.

אברהם - כאשר שאלו אותו "מה ראית כי עשית את הדבר הזה", תשובתו הייתה שהוא ירא פן יהרגוהו, בשתי הפעמים. "למען ייטב לי" שיתנו לו מתנות זה קצת דרשנות בעיני (לכאורה זה נרדף ל'וחיתה נפשי'), אבל לו יהי כן שזה הפשט, הרי שזה משום ששתי דרכים היו לו להציל את נפשו: שאין לו קשר אליה כלל, או שהיא אחותו. בכל מקרה היו לוקחים אותה, כאישה יפת מראה, אבל רק במקרה השני היו מצ'פרים אותו במתנות. אז איך אומרים: אם כבר, אז כבר. הרע במיעוטו.

"ותענה" - לדעת רד"ק, שאכן חטאה, רואים זאת מתגובת ה' שבירך את הנער. אמנם זה קשה ביותר, שכן המלאך אמר לה לשוב תחת גברתה ולהתענות תחת ידיה! לכן נראים דברי הרב סמט (http://www.daat.ac.il/daat/tanach/samet/b3-2.htm), ש"ותענה" פירושו ששמה בה אות עבדות (כבחוקי חמורבי, במקרה של שפחה שמרימה ראש על הכהנת הגבירה שאינה יולדת), כמשמעות "ועבדום וענו אותם", "למען ענותו בסבלותם" - היינו, לשעבד.

לגבי ההפלה - זהו חידוש חביב, אך מאוד חסרה הנקודה האמצעית (מזכיר את דרש חז"ל לגבי שאלת היעלמותו של חור). פשוט יותר ש"הנך הרה" הכוונה היא שעכשיו את הרה.

פרעתוני

לא אטול את כתרו של ירוחם. מאיר