ובין איש לאשתו

אזרחי

העלית שאלה גדולה, ואני עונה לא רק לך אישית, אלא בכלל.

קודם כל, אין בזה כללים.

אולם יש לדעת ולזכור היטב: גט זו אופציה אחרונה.

כדי להכריע בעד האופציה הזו, צריך לנסות קודם הרבה דברים אחרים.

איני יודע כמה אתה טוב בסיוע לזוגות במשבר. ממה שאני מכיר את כתיבתך, אתה אדם חכם ואוהב אמת.

ובכלל, יש בוודאי רמה שכל חבר טוב יכול להועיל, ולפעמים יותר מאיש מקצוע או רב שנראה מרוחק ומאיים.

ויש עצות טובות שאדם חכם יכול לתת גם ללא רקע מקצועי. או הלכתי.

ויש עצות טובות שאדם שמבין ולמד יכול לתת, בין מרקע פסיכולוגי, בין מרקע תורני הלכתי, ואפשר מאד שאתה בדרגה זו.

אבל אחרי כל הסיוע הזה, עדיין, לפני שמגיעים לגט, יש להפנות לאיש מקצוע. בין אם זה מומחה (באמת) לשלום בית, מקצוע שקיים בעולם החרדי. בין אם זה פסיכולוג טוב (ולא כולם טובים). ובין אם לרב (וגם כאן צריך לדעת למי פונים).

לכן, אני מרשה לעצמי לצרף אזהרה:

לא ראוי להציע גט לפני שבודקים אופציות. ברגע שהצל המכוער של גט מופיע, הוא מחליש את הרצון והיכולת של בני הזוג לבנות. כדי לבנות, לאחר מריבות וקשיים, צריך הרבה כוח נפשי, שלא תמיד יש, ובעיקר - אמון. הפחד שאולי בסוף הכל יסתיים בגט מכלה את היכולת והרצון להשקיע בשיפור מערכת שבלאו הכי היא צולעת.

לכן, הדרך הנכונה היא להתחיל בחיובי. להראות להם את הצדדים הטובים שלהם ואת המעלות שיש בזוגיות. מבחינה זו, הפניה אליהם מנקודת מבט תורנית מעניקה למטפל יתרונות שאין לפסיכולוג סתם. הפסיכולוג נאלץ להעמיד בפני בני הזוג את השאלה המהותית אם הם רוצים להשקיע ולבנות או לא. הרב או היועץ מנקודת מבט תורנית יכול (ברוב המקרים, זה נכון, לא כולם) להתחיל איתם מאותו החלק באישיותם שכבר רוצה בהמשך הזוגיות.

זה בנוגע לזוג שכבר נשוי.

בנוגע לשנים ששוקלים להקים בית ומתלבטים, יש עצה פשוטה בגמרא. אסור לאדם לקחת אשה שיש לה מום בעיניו, כי סופה לשנאה.

הכלל הוא פשוט. האהבה היא דבר שבא אחרי הנישואין ומתפתח. זה כמובן יכול להווצר קודם, אבל זה לא הכרחי. יש להאריך הרבה למה זה כך ואם אין זה מקלקל את הרומנטיקה, אבל לא אכנס לזה כאן.

לכן כל שנים יכולים להצליח בבנין בית. זו שאלה של נכונות וזמן. אבל אם לאחד מהם יש חסרון שהשני לא יוכל לסבול, זה עלול להביא לשנאה ופירוד.

אני מדגיש שמדובר ב"מום בעיניו". מצד אחד, זה להחמיר. לאחרים לא מפריע, לא כן. מצד שני, יש בזה להקל. זה צריך להיות דוקא דבר שמפריע לו אישית ברמה שבסוף לא יוכל להשלים איתו והכל יתפוצץ.

היחס לאותו מום הוא לא רק לפי האדם עצמו, אלא גם לפי התגובות של הסביבה. לכן, אם הוא פונה בעצה ואומרים לו: זה נורא, אסור לך להישאר עם זה, הוא עלול להחפז ולהסיק שצריך גט, או פירוד, או לנתק קשר שעוד לא נולד. לכן צריך זהירות וחכמה רבים.

אמנם אם הם כבר נשואים, יש לבדוק אפילו אם יש מום כזה, אפשר אולי למצוא פתרונות.

לכן כדאי להמתין ואם המצב מחמיר, לשלוח לייעוץ במקום טוב. ולא להציע גט, אלא כמוצא אחרון ביותר.

_________________

שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו

מיימוני, דברייך נפלאים כתמיד.

אך הרשה לי להתמקד דווקא בשורה האחרונה, שהיא גם המתאימה ביותר לרצוני מאשכול זה.

שורתך האחרונה: לכן כדאי להמתין ואם המצב מחמיר, לשלוח לייעוץ במקום טוב. ולא להציע גט, אלא כמוצא אחרון ביותר.

כמובן שגם אני רואה את הגט כמוצא אחרון ביותר. וכמובן שככל שהמקום יותר טוב, כך גם היעוץ יותר טוב.

לכאורה, גם אותם היועצים נאלצים להגיע לפעמים למסקנה שגירושין היא ההצעה הנכונה.

אני אתן לך דוגמא על מקרה אחרון שהתוודעתי אליו.

הבעל הוא MONEY MAKING MASHINE כך קוראת לו אשתו. והיא מלאה ביהלומים על הגוף אך חסרת יחס אוהב. המצב בלתי נסבל כבר שנים. [היא אפילו טובלת וחוזרת לפיגמה לישון]

כבר פנתה ליעוצים ולפסיכולוגים וכבר דיברו על אפשרות לגט במריבות האחרונות [הוא משבית אותה. בכל מקום היא חשובה ואהודה אך לידו היא מושפלת]

כבר ניסתה אלפי פעמים לדבר על ליבו אך ללא הועיל הוא חוזר לעצמו מייד.

גם המומחים אמרו לה שעקב ניתוח אופיו ומהלך חייו הוא כנראה כבר לא ישתנה ואין מה לבנות על זה.

הוא ישאר קריר לעולמים.

הם אכן עומדים ללכת לייעוץ יחד בקרוב [כשיחזור מהטיפול בכספים בחו"ל (מדי כמה חודשים נוסע לשבוע שבועיים]

יש צאצאים.

היא טוענת שהבעיה קיימת מההתחלה ולא מצליחה להבין איך נכנסה לזה "באונס וברצון".

לפי מה שאני רואה למשל, לא הייתי בונה על שיוני ממנו.

הייתי בונה על שינוי ממנה.

לכאורה היא צריכה ללמוד כיצד להוציא ממנו את המגיע לה, את היחס הנכון וההתייחסות הנכונה ולמצוא את הדרך כיצד לנטרל יחס שאיננו מתאים לה.

אכן, עבודה קשה אך לא בלתי אפשרית.

הבעיה היא שאחרי כל כך הרבה שנים [וזה לא המקרה הראשון שאני רואה את התופעה הזו ] כבר אין אהבה , כבר לא רוצים את בן הזוג גם אם פתאום הוא ישנה את מעשיו,

כבר ניכר שהמידות שלו אינם טובות בשביל מערכת היחסים הזו.

לכאורה אני מוצא בתוכי מעיין קונפליקט במקרים כאלו,

האם מצווה אותי המשנה [ה'] להביא שלום בין אדם לאשתו? האם נכון הדבר לתת להם עוד פעם ועוד מוטיבציה להמשיך ולנסות עוד ועוד? בינתיים יכולים לבוא עוד צאצאים ואז הפרידה תהיה קשה יותר [ כל זה מלבד עוגמת הנפש המתגברת יותר ויותר עם השנים ואחרי כל הניסיונות]

לכאורה יש מקרים בהם ההיגיון האנושי אומר שאולי כדאי שייפרדו ודי.

אבל עזוב הגיון אנושי רגע.

אני מחפש לדעת האם ישנה השקפה תורנית מסויימת שממנה מובן שבמקרים מסויימים לא מן הראוי לתת עיצה ומוטיבציה לנסות ולהמשיך, אלא להיפך.

בינתיים לא ראיתי אף כיוון כזה  [בעצם זכור לי משהו (הרגע נזכרתי) כגון "הקדיחה תבשילו" ( שמעתי פעם שהכוונה היא שאם נשרף לה רק חצי מהתבשיל, והיא מגישה אל השולחן שתי צלחות, אחת בשבילה עם החצי הטוב, והשניה עם החצי השרוף בשבילו, אז כדאי להתגרש..וזהו הדיוק מהמילה תבשילו, ולא הקדיחה תבשיל] ואולי באמת ראוי לעיין בדבר זה.

סתם ככה להשלמת הוורט, הרעיון נאמר ע"י רב מסויים שנהג כל שנה להתרים תורם מסויים בסכום מסויים.

באחת הפעמים אמר התורם לרב, שהשנה האחרונה היתה לא כל כך טובה ולא נשאר לו כסף בשביל הסכום הקבוע.

והרב ענה לו שאם זה ככה אז אין להם מה לדבר יותר [ כמו גירושין] כי זה לא בסדר שאת החלק השרוף הוא מגיש לרב.

סבי עליו השלום (היה פוסק גדול אך מפני ההחצנה לא אוכל לומר שמו) היה ממליץ על גירושים, בעצם אמר לי שאצלו היו מגיעים המקרים הקשים, והוא מעולם-כך לפי דבריו- לא עשה שלום בית אלא גט.

. פעם תקף אותו צד אחד:
 
"הרי כתוב שאפילו מזבח מוריד עליו דמעות?"

 ענה סבי:

 "עדיף שהמזבח יוריד דמעות ולא האשה!"

מסקנה 

זה אינדבדואלי !!!

אך יעוץ תמיד שווה בשביל להגיע לבירור כי הרבה פעמים זה רק חוסר ידעה משווע ואפי' בענינים שבינו לבינה ואכמ"ל .
היו שלום ידידיי.

יש לתת את הדעת גם על כך שרבים רבים חיי הזוגיות שלהם אינם חיים, אך הם פוחדים לנפץ את הטאבו שיש בציבור החרדי. נושא שראוי לדון בו.

שולטמן

איקון ירוק על העלאת הפן החשוב הזה של הנושא!

האם אתה יכול לתאר יותר את הבעיה?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו

(ועוד רבים שחיי הזוגיות שלהם אינם חיים, אך אינם יודעים שיש בכלל חיי זוגיות טובים) מאיר

אינני מטפל מקצועי.  אבל אתם יודעים אצלנו כשיש לך קשר עם הגבר בעודו בבחרותו הוא נוטה לבקש עזרה גם

בימי אברכותו.   וכך במשך הזמן אתה לומד איך לאנשים   חכמים וטובים ממחנינו  חסרים טכניקות פשוטות של

הידברות ותקשורת.    כמובן כשהבעיות יותר עמוקות יש להפנות לאיש מקצוע,  (יש לי קשרים עם כמה)

קרה לי פעם סיפור משעשע,  הופיע אברך נהדר  היה לו עמו קשר הדוק בתור בעודו בחור והוא שפע שמחת חיים,  אחרי החתונה הוא התחיל לשקוע בעצמו.   בערך שנה אחר אחר החתונה גיששתי פה ושם,  לבסוף האברך פרק הכל,  אשתו טובה מתפקדת היטב,   אבל אין לו שום קשר עמה,   מה שהוא אומר בבית מתקבל ללא עוררים,  הכל מדאי טוב,  הוא רגיל לחיי חברה  ויכוחים החלפת דעות,  ופה הכל דמממה עמוקה מספיק שירמוז ופקודתו מתמלאת,  נפשו נקעה מחוסר הקשר.    לבסוף הסכמנו שהוא יבוא עמה.

כשהם ישבו יחד,    אני והוא התחלנו לדבר השיחה קלחה,  והיא שותקת אינה משתפת פעולה.   הוא ניסה לערב אותה אני מנסה, אבל ההשתתפות פסיבית בלבד.  כך כמה פעמים.    בשלב מסויים הבעל כבר לא היה מסוגל והוא התפרץ  ושפך את לבו והיא שותקת.   אני פונה אליה הולך סחור סחור,  מבררים מסביב וכו   עד שברור לי שאין זה טבעה היא לא הייתה כזו קודם לכן.   לבסוף אני שואל בעדינות מה הבעל עשה שיש לך כעס  כה גדול  עליו עד שבחרת בעונש כה כבד.   והוא זוקף גבה לא עשה והוא גם לא פירש זאת עד עכשיו כעונש.   טוב אחרי  מאמצים ושתיקות  וקטעי מילים   היא מספרת איך  אחרי השבע ברכות הם הלכו לבחור נברשת,  היא בחרה בסוג מסויים והבעל ביטל את בחירתה בחנות מכל וכל ועשה זאת בקולניות,  היא נפגעה מאוד ומאז אינה מסוגלת להביע דעתה מולו.  משהו נתקע וחוסם אותה.

בדרך כלל אברך צעיר כששומע מעין זה,  הוא מגיב בתדהמה,  מה הוא אמר סך הכל שהצבע הזה דהוי מדאי בלי טעם,  כך הוא תמיד דבר עם חבריו צריך להיות קטנוניים בכדי להפגע,  הוא מסרב לקבל את העובדה שמולו יושבת אשה הרגילה לטון אחר צורה אחרת,  בעולמה זו פגיעה.   אני כבר התכוננתי לשלב הבא  בו הבעל יכחיש מכל וכל כוונות זדון וכו'.  בדרך כלל זה שלב רגיש כי הבעל בהכחשתו עלול לפגוע עוד יותר,  האשה לרוב טוענת אפילו עכשיו כשדיברתי דיבור שהיה כרוך במאמץ רגשי ועוד מול זר, ואתה אינך מבין,   אבל מה אין ברירה צריכים לתת להוציא וללמד אותם מתחילה את הגישה הנכונה.   כך אני מסתובב אל הבעל והוא צוחק בכל פה צוחק צוחק,   תגובתו התפרשה אצלי כלעג,   ורציתי לעצור זאת למה אתה צוחק אני שואל אותו,  ממתין להסבר "בגלל דבר קטנוני כזה נאלמת שנה שלימה"   אבל הוא רק אמר,  חיכיתי לרגע הזה כל כך הרבה,  זה לא צחוק של ביטול אני מרגיש מאושר,  אשתי טוענת היא מתווכחת היא כועסת,  יש לי אדם מולי,  התקוה חזרה יש מה לעשות,   השתיקה המאיימת הלכה,   אדרבא תצעקי עלי אני משתוקק לזה תדברי אקבל אחשוב, אבל אני צריך בר שיח,  הריב הויכוח הוא גם קשר,  הכעס הגדול האצור הוא ביטוי לקשר,  זו אינה אדישות אני נושם לרווחה.   השמחה שלו הרקיעה שחקים.  אמרתי לה תראי איך מילה אחת שלך משמחת אותו,  היא כבר חייכה.  

זה היה בימי עשי"ת,  אמרתי להם גם הרבש"ע אומר לנו לכו ונווכחה יאמר ה'.   ה אומר ליהודים תתוכחו אתי תשטחו את תלונותיכם  זה אומר שיש קשר ביננו,  אבל אל תפנו עורף ותתעלמו ממני.


זה עוד לקח זמן אבל הם עלו על המסלול.

בדרך כלל מה שאני מנסה לעשות וזה יכול כל אחד,  הוא פשוט ללמד לשמוע,  נשמע כל כך ילדותי,  אבל אני אומר לאנשים יש לי חוש חדש ללמד לשמוע.   אתה שומע רק בליל חיצוני,  אינך יודע לשמוע משהו פנימי.   בעולם בחורי הישיבות הויכוח תופס מקום חשוב.  המשכנע הוא אותו אחד עם הקול החזק והמילים החדות.  אבל אין רצון להשתכנע.  בחור שנוצח בויכוח בלימוד חש בצביטה הוא היה רוצה לצאת וידו על העליונה. 

דברתי פעם לקבוצה בחוג חסידי סגור,   אני הייתי קצת מודרני לעומתם,  אבל זו הייתה מסיבת צדקה פרטית,  תארתי להם אברך בעל פרנסה מכובד עמל כל השנה לפרנסתו,  הוא נסע עם חבריו לקברי צדיקים באוקראינה,  אחרי שבועים של תפילות הוא חזר עם הרגשת התעלות,  נכנס לביתו פרק את מזוודותיו,  והתיישב במנוחה עם כוס קפה,  אחרי עשרים הדקות הראשונות של ההתרגשות הילדים החלו לקפץ לחפש מתנות,  והוא ציפה היות והוא עייף מעמל הדרך אשתו תטפל בילדים,  אבל היא כשראתה אותו רגל על רגל הטיחה בו נו מספיק שבועים בלית וטיילת,  אני הייתי בבית והילדים הורידו אותי מדעתי, עכשיו חזרת תעזור בבקשה,  הוא נפגע מאוד ובעיקר מהטון,  ושילח בה בחזרה את פשוט לא מפרגנת לי.  שמחת השיבה נפגמה המתנות איבדו מטעמם.  והאברך נפגע עד כלות.  והאשה עוד יותר, 

הדושיח נשמע בערך כך

א.  הוא מה אני טיילתי, כל השנה עובד קשה נותן לה פרנסה ברווח בית יפה,  עכשיו מה? נסעתי למלון ? נטלטלתי בדרכים ונסעתי להתפלל עבורה עבורי עבור המשפחה,    

ב.  הואמעיז לומר שאני לא מפרגנת, כששבועים אני עובדת כמו חמורה שהוא יסע עם חבריו וירגיש כמו מלך, ובגלל בקשת עזרה זו התודה שהוא נותן.

וחוזר חלילה.

שאלתי את המסובים מה דעתם

רובם הזדהו עם הבעל,   הצדקנים הוסיפו שעליו להיות בעל מידות לעצור את עצמו אפילו שהוא צודק,  אסור לפגוע יש להיות ותרן וכו'.

אמרתי להם אתם מחמיצים את העיקר,  זו  לא שאלה של צדק.   זו בעיה שהוא לא הקשיב ולא הבין הוא לא שמע


היא גם יודעת על עבודתו הקשה במשך השנה,  היא יודעת שהוא לא נסע לטיול,  היא גם רוצה את תפילותיו.  אז מה הבעיה היא קטנונית? אבל היה לה קשה והיא הוציאה זאת בביטוי קשה,  היא לא חיפשה ממנו תירוצים היא יודעת אותם,  לא הצטדקויות,  השאלה היא לא אתה אם פעלת נכון,  תוזיז את עצמך ממרכז התמונה,  השאלה היא איך היא מרגישה,  ואת זה לא שמעת בכלל,  אתה רק שמעת טענה ועל טענות יש לך תירוצים,  לו היית לומד לרגע להקשיב לתלונתה,   שבמילים אחרות נסתרות הייתה.  משה טוב שחזרת, היה כל כך קשה מבלעדיך, אינני מסוגלת לבד,  וקשה לי להודות בזה, עזור ותראה שאתה מבין מה שעברתי  תשתתף עם רגשותי.     הרי מיד היית הבעל הטוב נחלץ להציע תמיכה פיזית ורגשית.   אבל אתה שמעת את התלונה אתה עסוק אם עצמך.     הגיע הזמן ללמוד להקשיב לשמוע את השני,  בלי מיד לערב את האני שלי.

אלוקים שומע תפילה,  הוא מאזין לביטוי הפנימי שלה מאין היא נובעת מה כוונתך האמיתית,  ועלינו להדבק בדרכיו


הייתה שמה דממה.    הרבה שיחות היה לי מאז עמם.   אנשים פתאום גילו משהו כה פשוט כה חדש.

אך לעיקר
אבל רציתי  לשתף אותכם בשני מקרים דומים שהיו לי לאחרונה,  מקרים שהותירו אותי במבוכה והובילו אותי לשאלה של פותח האשכול,   אבל נסחפתי קצת לצדדים.   ועכשיו אני חייב לטוס לעבודה

אנסה בלילה שוב

יום טוב

שני דקות נוספות גנובות ליד המחשב.

לאחרונה היה לי קשר עם שני מקרים שונים,  אבל המסר היה דומה,  במקרה הראשון האשה אמרה שהכל טוב

ויפה,  אבל אחרי שנים  של שגרה,  היא מיצתה את עצמה ורוצה לחתוך.   היא לא רצתה לשמוע מרחמים על

הילדים היא השיבה שילדיה ישמחו אם היא תהיה מאושרת,  ולהשאר כשהיא בדכאון לא ייטיב עמם.  בכלל היא

לא מחוייבת להקריב את חייה  עבור הילדים.     המקרה השני היה שונה אבל גם יצא מסר דומה  אין טענות

מסויימות אבל זהו  זה.   מעוניין להמשיך למשהו חדש.  

אני הפניתי הלאה.  אבל בשני המקרים הרגשתי מחוסר אונים,  מה יש לענות?

בשני המקרים זאת היתה האשה שרצתה משהו חדש?

שמואל,
היית צריך לענות טב למיתב טן דו

_________________

בע"ב ,

[ אפשר לקיים עם מישהו אחר , ללא הדכאון ]

סליחה על הסטיה מהדיון,
האם במקרה כזה תאמר שניתן לזכות לה גט שלא מידיעתה?

ב"ה שמואל, דווקא מכיוון שזו האשה שרוצה משהו חדש, כדאי לברר מהו שורש הבעיה שם. מה חסר לה כל כך שהיא מוכנה לנהוג הפך טבעה ולפרק את הבית. ייתכן וטיפול שרש יענה על הצרכים החסרים.