בעל בעמיו
ורק משום שנולדתי רמבמיסט אני כותב זאת, והרי בתורה מסופר על חלום אבימלך הזנאי ולבן הרמאי, מסופקני אם שמעת התפתלויות של רבנים רממיסטים, הם יתחילו לדרוש דרשות, לא בדיוק אבל בערך, החלום היה ליצחק, זה כאילו חלום, וכן על זו הדרך, התפתלויות אלה גרמו לי להבין שיש דברים בגו.
לפי הרמב"ם גם לא נראו המלאכים לאברהם וללוט במציאות, אם רצינאליות אז עד הסוף.
קעלעמר
אהבתי את ההפנייה
אמשלום
בנבואה יש הבנה המונית, אשר היא משתמעת מפשטי הכתובים ומחז"ל, וכך מפורסם בפי הכל, ויש הבנה שהיא איננה נראית אלא אם מתבוננים.
כולם חושבים שדברי התורה מוחלטים וקבועים, וכל חוק מחוקי התורה כבר תוכנן עד פרטיו האחרונים, ואם נעבור על כך הרי אנחנו מפירים את דברי ה', בא הנביא יחזקאל והוכיח אפשר לשנות מהתורה, יש בתורה חוקים, אבל ה' הורה להיפך, בזמנו של הנביא יחזקאל היו השינוייןם תקפים, רק הכהנים בני צדוק נשארו נאמנים לה', אבל מכיוון שדבריו לא התגשמו, כי אז שום הלכה מדבריו לא התקבלה, וחזרנו לטקסט המקורי של התורה.
דברים אלה לא נראים בעיון קל, וגם חז"ל מימיהם לא העלו זאת על שפתותיהם, אבל אי אפשר להכחיש את דברי הנביא, אפשר לנסות לגנוז את ספרו ולהעלימו, אבל לא להכחיש את דבריו.
יש בתורה יסודות מחשבתיים מוצקים שהם אושיות התורה, כגון- שבת, עבו"ז, מאכלות אסורות, טהרה, טהרת משפחה וכו', ועליהם גם אם יבוא נביא ויכחישם לא נשמע לו, אבל שינויים שאינם מהותיים, יכול לבוא נביא ולשנות, וכבר בא.
הרמב"ם אומר שיש בכח הנביא לשנות דברים שעתו, ואני אומר בעקבות יחזקאל שיש בכוחו לשנות גם פרטי הלכות, אלא שהדבר תלוי בהרבה גורמים, ואצל יחזקאל זה לא התקבל.
בנוגע למקובלים, הרי שהשם שאינו הולם אותם זה "מקובלים", אין להם שום קבלה, אם ניקח לדוגמה את נוסח הקדושה במוסף, הרי שבנוסח הרמב"ם ואשכנז אומרים נקדישך, ואילו בשאר הנוסחים אומרים כתר, נוסח כתר הוא חדש מתקופת הגאונים, ונוסח הרמב"ם ואשכנז הוא המקורי והעתיק, והנה ספר הזוהר בנה סודות על נוסח כתר, אבל הרי רשב"י מימיו לא אמר כתר, וגם אנכי לעולם לא אומר כתר אלא נקדישך, נמצא שההוויה התלמודית ההלכתית נוגדת את דברי הזוהר מכל וכל (זאת דוגמה אחת, ויש עוד הרבה דוגמאות ממנהגי התפילה וההלכות וכו').
הם טוענים שהם מקובלים, מקסימום כמה דורות, וחווית ההתגלות מפורסמת בספריהם, והיא עיצבה הרבה מדעותיהם.
_________________
 |
|
|
