"מטפחת ספרים" - היעב"ץ ויחסו אל הזוהר

על דבריו של היעב"ץ ניתן לדון רק מצד דבריו אם הם מתקבלים על הדעת אך לא מצד אומרם, שכן הוא יכול להחליט דברים נגד המציאות המבוררת והידועה , כפי שלמשל הוא טוען  שמו"נ אינו לרמב"ם אלא למי שנתלה בו, זו טענה, שעד כמה שידוע לי, לא טענה אדם מעולם, ולא ניתן לאמרה, כיון שיש מסורת מכל הדורות ללא הפסקה מאז חיבורו , שהתייחסו לספר זה כחיבורו של  הרמב"ם.

מצד שני אין דומה לחוש הבקורת של היעב"ץ. ראה לדוגמה בברכות ג/א בתוד"ה יהא שמיה רבא.

היעב"ץ , ברצותו להוכיח את העובדה שבזוהר יש חלקים רבים שאינם מוסמכים מתבסס על כמה אלמנטים.

א. אנכרוניזם

1. מופיע בו התואר  אמוראים שכמובן לא היה בזמן רשב"י ואף מזכיר את התואר "גאונים" שבודאי לא היה בזמן חז"ל.

2. מוזכר בו "כל נדרי" שכידוע הותקן בימי הגאונים .

3. בית הכנסת שקרוי סינגוגה  ודורשו אש נוגה והיא  מילה ספרדית שודאי לא היתה בזמן רשב"י.

4.הזוהר מזכיר את שמות סימני הניקוד,קמץ, סגול,  תנועה גדולה וקטנה.  וידוע כי כל עניני הדקדוק ושמות הנקודות נתחדשו לאחר תקופת הגאונים ,ע"י ר' יהודה חיוג מפס ,ובן אשר ובן נפתלי מטבריה.

5. לשונות הלקוחות מטרמינולוגיה של הפילוסופיה והרפואה  של ימי הבינים כגון  "עילת העילות" "מרה ירוקה" צורה השכלית  וכו'

6 מזכיר כ"פ מלכות ישמעאל וידוע כי  מלכות ישמעאל עדין לא התפשטה בזמן חז"ל.

7 מביא את הביטוי "חמור נושא ספרים" והוא מס' חובת הלבבות"
(והמקור הוא בקוראן סורה 62 פס' 5)

8 "ובגין דלא בקיאין אלין אילין דדרא בתרא עושין תרי זוגי דתפילין"
 גם מזה ראיה ניצחת על חיבור תקוני זוהר שהוא מאוחר שבמאוחרים.
ומש"כ שכן איתא בתלמודא דבני מערבא יש לבדוק אם אכן כ"כ בירושלמי, וא"כ אמאי לא הביא אף אחד ראיה מהירושלמי לשיטת ר"ת.

ואני הקטן אוסיף ע"ז מה שהיעב"ץ עדיין לא ראה בימיו שאכן מזייף הירושלמי על קדשים הכניס שם עניין "הויות להדדי" וידוע שהח"ח החל בסוף ימיו להניח תפילין דר"ת בזכות ה"ירושלמי" הזה...

.9 מביא ציטוטים ממבוא התלמוד לר' שמואל הנגיד ועליו בנה טירות רמזי סודות
וכן גיבב דברים רבים מס' הכוזרי וכן לקח מדברי הרמב"ם בס' אהבה וממו"נ ומחברים ספרדים נוספים,ועשה מהם עיסה בלולה ולשה בדבש חכמת הקבלה.

10 מתייחס לפ' איזהו מקומן כחלק מהתפילה
ידוע שאמירת פ' א"מ לפני התפילה הותקן ע"י ר"ע גאון ואין לזה רמז בתלמוד  לפיכך א"א שיהא זה דברי רשב"י התנא.

11.ונוהגין למעבד ...ואיתקראת שמחת תורה -רע"מ פינחס רנו/ב-
שם זה של יו"ט שני של שמיני עצרת התחדש  רק לפני כמה מאות שנים ואינו נמצא אפי' בראשונים הקדמונים.

12 "וליחדא לון במהלך האמצעי"
לשון זה לא נמצא לו שום רמז בגמ' ולקחו מה' קדה"ח ברמב"ם.

13."על התעודה זה תלמוד ירושלמי, ועל התעודה זה תלמוד בבלי"
זו ג"כ ראיה גמורה שחובר אחר התלמוד -שהרי בזמן חז"ל ברור שלא השתמשו בשמות תלמוד ירושלמי ותלמוד בבלי-
אבל זה הלשון עלה כולו קמשון בודאי אינו מדברי חכם כלשהוא שחלפו הלשון והדת. בושני מדברים הללו, אוי לעינים שכך רואות, אשרי הפתאים העוורים וברוך ה' שהכה אויבי הדת בסנוורים, יגידו נא מבקשי ה' אוהבי נפשותם באמת , היאות לנו להניח כל אבני מכשול שטמנו לנו ספרים חיצונים.

14."ואוקמוה דמאן דמתעסק בגמ' כאילו התעסק בכולא"
הם דברי ר"ח בתוס' -ע"ז יט/ב אההיא דלעולם ישלש אדם שנותיו.

ב. אבסורדים

"את פני האדון ה' דא רשב"י".

לשון זה חירוף וגידוף הוא בודאי ובזה איני נושא פנים למי שיהא אפי' יהא רשב"י האמיתי -ח"ו לחשדו בכך ...אדרבא היא הראיה שלא יצאו דברים הללו מפיו-  לא תהא כזאת בישראל והמשתף ש"ש וד"א נעקר מן העולם
אבל האמת יורה דרכו שיש להגיה  וצ"ל את פני דא רשב"י וא"ש על דרך את ה"א תירא לרבות ת"ח.ועכ"ז שאיני מרחקו ע"פ הגהה זו מ"מ.... הייתי אומר וגוזר להסירו מן הספר לגמרי.

2. קובע שאין תשובה מועילה להוצז"ל על חטא שלא נזכר בתורה  רק ברמז ותמה ע"ע על ג' עבירות החמורות שהם ביהרג ואל יעבור מועלת תשובה ולחטא זה אין מועיל תשובה ,לפיכך אני אומר שאין לשים לב לגוזמות כאלו חזקו ואמצו בתשובה ואל תרפינה ידיכם.

ג. טעויות ושיבושים

1. טעות במהות נדר ושבועה שכ' ששבועה חל על החפץ ונדר גם על דבר שאין בו ממש. והוא להיפך.

2. "אין עני אלא בדעת" עני -עירובין נדה יבמות.

בנה סוד על הלצה בעלמא שהיתה מצויה בפי עוסקי התלמוד בישיבות.-היאומן שדברים כאילה יצאו מפי תנא אצ"ל מפי משרע"ה או משאר נשמות מעולם הנעלם.

 3 מאריך בגודל וחומר סכנה לשאת אלמנה ובאמת שזה נראה מתנגד ממש לתלמודנו בכ"מ.

 4. אר"ח כל מאן דקרי לחבריה  רשע נחתין לעלעוי
נראה זר ומר כאלו היה שונה מ"ש חז"ל הקורא לחברו רשע יורד עמו לחייו-ללחייו מל' לחי שבמקרא דמתרגמינן לועא וכ"ז רחוק נלעג לשון אין בינה.

ד. עדויות

 עדות מר"י דמן עכו שהלך לחקור וכו' ואלמנתו של רמד"ל אמרה לו שהיה כותב מלבו ודעתו כדי שיחשיבו את הדברים ויתנו לו עבורם שכר רב -שיוכל לפזרו לצדקה-
כ"ז מובא בספר יוחסין קודם שצונזר, ומובא באשכול "קדמות הזוהר".

2 .הרמב"ן אינו מזכירו כלל וזו הוכחה שהוא לא זה שמצא את הספר, כפי שיש שרצו לומר.

סיכום

לדעת היעב"ץ  ספר הזוהר האורגינלי הוא אמיתי. כלומר דברי הקבלה שבו נאמרו מסיני והיו ביד חז"ל בסוד. אף שהמחבר אינו רשב"י אלא תלמידי תלמידיו.
אך תיקוני זוהר ורע"מ הינם למחבר אחד מאוחר בהרבה, מחכם ספרדי כנראה רמד"ל. לבד מכמה דברים שהוכיח שהם משובשים.
וגם דברים אלה אומר היעב"ץ שהם אמיתים וקדושים שהם מבוססים על ספר הזוהר.

אין לדעת אם אמנם האמין היעב"ץ בכך או שרק כ"כ כדי לא "להפוך את הקערה על פיה" ומאותה סיבה ששנים רבות כלל לא גילה את אשר על לבו, כמ"ש בעצמו, כך יתכן שכאשר כן גילה, לא כתב את כל מה שיש בלבו...

כאמור אין לדעת  בבירור, אך נראה שהוא יוצא מגדרו להוכיח את אמונתו בזוהר ובקבלה.

ואסיים מדברי הספר פרי לצדיק על רבי צבי הירש מיזידשוב המכונה "שר בית הזוהר".
"כשי"ל ספר "מענות ומטפחות" לר"מ מקוניץ לבטל את טענותיו של היעב"ץ נגד הזוהר, אמר רבי צ.ה. מזידטשוב שטובים לו השגותיו של היעב"ץ נגד הזוהר מסנגוריה של ר"מ מקוניץ בעד הזוהר..."

יש"כ! חסכת ממני הרבה עבודה..

דרום חוקר

א. בערעור על יחוסו של המו"נ אל הר"מ, היעב"ץ אינו משתמש כלל בביקורת לשונית אלא בביקורת תכנית בלבד!
ב. גם מה שכתבת כי בשעה שגילה היעב"ץ את זיופו של ספר הזוהר כבר נתפרסם סידורו בעולם, בזה בעל השמועה עצמו עומד נגדך ומכחישך. היעב"ץ מעיד במטפחת כי כבר ארבעים שנה הוא שומר בליבו ידיעה זאת עד שפירסמה במטפחתו. כלומר עוד לפני שפרסם שום ספר כבר ידע את האמת על הזוהר. 
ידוע כי הזוהר בספריתו של היעב"ץ היה מלא בהערות ביקורת (יצא לאור בשם זוהרי יעב"ץ). ונראין הדברים כמו שכתב היעב"ץ בכ"מ שתוך כדי למודו בספר הזוהר מצא כי הוא מזויף. [למשל בתחילת פרק חמישי שבמטפחת כתוב: אלה הם פרטי ראשי דברים התמוהים הזרים שבאו לידי  מדי עברי על ס"ה אגב שטפא ורשמתים כי עדין לא נתנני הזמן לשום עין עיוני עליו כראוי כל הצורך.]   

כאמור, החיד"א כתב את דעתו כי גם היעב"ץ האמין באמת בקדמות הזוהר ורק כדי להוציא מליבם של שבתאים ששמו יהבם על ספר הזוהר, ראה היעב"ץ צורך לערער את אמינותו של ספר הזוהר, למרות שהוא עצמו לא הסתפק כלל בדבר.

כמובן, גם על דברי החיד"א עצמם יש לדון אם באמת סבר שהיעב"ץ לא האמין במה שכתב, או שהחיד"א כתב זאת בכדי לחזק את האמונה בזוהר היקר לליבו. אף שידע כי היעב"ץ באמת סבר כי הזוהר אינו מעשה ידי תנא. זהו דיון חשוב בפני עצמו, אך לא הוא במוקד עניננו כאן, אלא היעב"ץ ומשנתו. לכן אעלה כאן לדיון את השערתו של החיד"א לדיון לצד השערות נוספות.

אפשרות א: היעב"ץ האמין בדיוק במה שכתב במטפחתו, כלומר שהזוהר מחולק לחלקים רבים אשר נתחברו בתקופות שונות החל מדור אחרון של אמוראים – לכל המוקדם (אולי מאוחר יותר), וכלה בימי רמד"ל.

אפשרות ב: כדברי החיד"א. היעב"ץ האמין בכל ליבו בכך שהזוהר כולו מעשה ידי רשב"י.

אפשרות ג: היעב"ץ אחז בדעה שהזוהר כולו הוא חיבור מאוחר מימי רמד"ל, ומפני שחשש להעלות את דעתו בצורה מפורשת על גליון הדפוס, לכן עירפל את הדברים, חילק את הזוהר לתקופות שונות, וכתב כמה השערות על ראשיתו. יעדו העיקרי בחיבור המטפחת היה להחליש את מעמדו של הזוהר, ואת זה השיג גם מבלי לכתוב את דעתו המפורשת.

לדעתי כל קורא ישר יוכח שרק אפשרויות א' וג' הינן אפשריות באמת. ואילו השערתו של החיד"א אין לה רגליים כלל. היא מופרכת מצד עצמה, משום שלא יתכן שמי שמצא ראיות רבות ומכריעות כל כך לאיחור תקופת חיבור הזוהר, עדין יאמין בקדמות הזוהר וביחוסו לרשב"י ללא שום פקפוק. גם מדברי המחבר הריעב"ץ בכ"מ נראה ברור שאפשרות ב' אינה נכונה.

ואם קרא גם לאמוראין, הא ודאי מאי דמסיק דכד הוה קרי לר' שמעון, צ"ל אחת משתים. אם שרשב"י זה (וכן דבכל ס' הזוהר) אינו רשב"י התנא הידוע בתלמוד, אלא אמורא אחרון או אחד מדור הגאונים היה שנקרא שמו ר' שמעון, או שמדבר עם נשמתו של רשב"י, כמו שהוא הענין בכינוי רעיא מהימנא (שאליו (משה רבינו הנקרא רעיא מהימנא) מיוחס החיבור הלזה) שעל כרחנו רצה לומר נשמתו של משה רבינו עליו השלום היא שהיתה מתגלה אליהם.

באיזו מתוך שתי האפשרויות האמין היעב"ץ?

על האפשרות הראשונה יש להעיר כי בזוהר מופיעים אירועים שקרו לרשב"י בתיאום נפלא עם אלו שקרו לרשב"י מהתלמוד.
על האפשרות השניה אין מה להעיר. 

בהמשך מופיע לשון זו: