"מטפחת ספרים" - היעב"ץ ויחסו אל הזוהר

"מבואר הדבר למי שרגיל בס' הזהר שהרשב"י לא כ' בדברים שבו אך כלול מכמה חבורים שחוברו בזמן הגאונים ובדור שאחריהם ואולי בימי רבנן סבוראי חובר הספר הקדוש ההוא כמעט אין לי ספק בדבר וגם יש לידע שהכניסו בתוכו דברים הרבה שאינם מגוף הספר כלל רק הגהות מאחרונים מאד והמה רבו כמו רבו ואוכל להכריח ולהוכיח זה במופתים חותכים וחברתי ספר לזה קראתיו מטפחת ספרים", (מור וקציעה על או"ח כה').

"יעוין בזהר כו' ואת"ל שזהו משגזר אביי, עי' ספר מטפחת שספר הזהר נתחבר אחר התלמוד וכו'", (הגהות יעב"ץ פסחים קיב:).

"עיין ספר מטפחת ספרים בייחוד על עסק ספר הזהר וקבלה", (לחם שמים למס' אבות).

בשאלת יעב"ץ מובא גם קטע הנוגע לשעשוע הגדול שגרם ספר זה:

"הק' ר' ישראל שי' מפה השאילני ספר מטפחת ספרים. וקריתי ושניתיו והי' לי שעשוע יום יום עד שגמרתיו בעזה"י", (ח"ב סי' קמז מכתב ר' יעקב הכהן מהנובר להיעב"ץ).

אוהב,

ייתכן שאתה צודק. אבל הערתי הלוגית במקומה: רוח הקדש אינה חובה לקבל דבר, אלא לכל היותר הכרה בכך שדבר הוא אמיתי. אין חובה לחשוב ש.. ואין איסור לחשוב ש.. משום שמשפט זה סותר את עצמו.

וצר לי שפתחת כאן את נושא קדמות הזהר, אשר מקומו יקבנו באשכול נפרד, וכאן באו לדון רק בדעת היעב"ץ. אלא שדיונך הוא מעל הזמן והמקום, ולכן כל מקום יפה לו.

ולגופם של דבריך, אין במו חידוש, כבר קדמך מהרח"ו, באמרו: "והנה יש מוציאי דבה על ספר הזוהר באומרם כי הנה בריש הקדמת התקונים בדף ב' ע"ב כתב שם ההוא מאמר של אותו אמורא שהיה נקרא רבה בר בר חנה דהוה קאזל בחדא ספינתא וחזא חד צפור וכו' וכן בפרשת פנחס בר"מ ד' רפ"ג ע"ב וז"ל והא אתמר דאיהו צפרא דבר בר חנה וכו' עוד שם בפרשה פנחס דף רי"ו ע"ב ענין ר' אלעזר בן פדת האמורא וכאלה רבות ומי פתי יסור הנה ישגיח ויראה כי כל דברי הרשב"י ע"ה הם ברוח הקודש והיה רואה בעיניו כל נשמות החכמים אף אותם העתידים להבראות וכמעשה שאירע גם לר' ישמעאל בברייתות דפרקי היכלות ע"ש וזה ג"כ ענין ריב"ז ע"ה שאמרו עליו שלא הניח מקרא ומשנה וכו' והויות דאביי ורבא עם שהיו אמוראים ושים לבך והבן בדברים אלו. וזכור נא מאמר רשב"י עצמו ובאדרא רבא בפ' נשא דף קל"ב ע"ב וז"ל ארשב"י כלהו בוצינין חברייא דאתיין בהאי עזקא קדישא אסהדנא עלי שמיא עילאה דעילאין וארעא קדישא עילאה דעילאין דאנא חמי השתא מה דלא חמא ב"נ מיומא דסליק משה זמנא תניניא לטורא דסיני וכו' ועוד דאנא ידע דאנפי נהירין ומשה לא ידע כי קרן עור פניו וכו' ואל יפלא האדם מזה כי עם היות שרשב"י אחרון שבתנאים זכה למעלה כזו כי דברים אלו כבשונו של עולם אין רשות בפה לפרש עניינם הכמוס והחתום אצלינו ועד"ז אל תתפלא ממה שנספר בסוף הקדמה זאת מענין החכם הקדוש הנגלה אלינו בזמננו ובדורינו זה ולא אוכל לפרש ואם תרצה תבין מ"ש בס' התקונין על דור הולך ודור בא דא משה ר"מ וכנזכר בתיקו' ס"ט דק"י ע"א אר"ש חברייא בודאי קב"ה אסתכם עמנא עילאין ותתאין למהוי בהאי חבורא זכאה דרא דהאי אתגלייא ביה דעתיד כוליה האי לאתחדשא ע"י דמשה בדרא בתראה לקיימא קרא מ"ה שהי"ה הוא שיהיה ואתפשטותיה הוא בכל דרא ודרא בכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא עד מניינא דס' רבוא וכו' והדברים סתומים וחתומין".

עד כאן לשון מהרח"ו.

 בקשר לאגדתא דרבב"ח נזכר שם בזהר ג"כ שהוא באגדתא דבתרא, דהיינו שסידרו ר' אשי במסכת בבא בתרא. וכן עוד נזכר הש"ס ומסכתות בזהר: בפ' העלותך קנג: ועוד בפרק הרואה הרואה תמרים בחלום כו' ומביא מפורש בגמ' בברכות. ובכי תצא רעט: רמיזין דקבלה דאינהו בחגיגה [דהש"ס בפ"ג דחגיגה רומז עניני קבלה]. וברע"מ פנחס רנד. ודרשי' מיני' שליש במקרא כו' כדאיתא בקדושין, ע"כ. ועי' ח"ב קכא. ובג"ד אוקמוה במסכת קדושין קמ"ל דאתרוג כירק וכו' כל לשון הגמ' קדושין ג. ושם איתא בראשונים שהוא מרבנן סבוראי. ולעיל מיני' קכ: "ומארי מתני' מקשים על המעשר דאי יהא קודם לקיטתו או אחר לקיטתו עישורו כגון אתרוג דאתמר בי' באילן הלך אחר חנטה אית מ"ד בישול הפרות ואתרוג מקצתו דומה לאילן ומקצתו לתבואה דאינון זרעין דאתמר בהון דלאחר לקיטתו עשורו". ובמשפטים קטז. "ועליה אוקמוה מארי מתני' בחגיגה על מה העולם עומד על עמוד ששמו צדיק כו'". ובתקו"ז ט. מביא דבר מירושלמי ואומר: "ובגין דא אוקמוה מארי' דתלמודא ירושלמי". ועי' ז"ח רות פה: "על הגאולה זו תלמוד ירושלמי על התמורה זו תלמוד בבלי".

זו דעת מהרח"ו תלמיד האר"י, ואולי שמע כן מרבו (ראה בזה להלן), אבל חלוקין עליו כל גדולי ישראל, שלא אבו לראות בספר הזהר ביטוי למציאות שמעל הזמן (אולי ברעיונותיו כן, אבל לא בפרטים הטכניים שבו), ומה שהיה רואה נשמות החכמים אינו טעם לזה שיזכיר באיזה מסכת סדרם ר' אשי, כאמור.

 עי' ברב פעלים לר"א בן הגר"א שהביא משם מנורת המאור להמקובל ר' ישראל כי נתחבר אחר מות ר"ש ע"י תלמידיו ותלמידי תלמידיו כמו שהספרי נתחבר אחרי ר"ע ונקרא אליבא דר"ע אף שהיה ס' שנה אחר מותו (של ר"ע). ובשלשלת הקבלה עמ' ע' וראוי שתדע כי רשב"י ובנו לא כתבו כל ספר הזהר אשר הוא בידינו היום אבל היו תלמידיו ותלמידי תלמידיו שחברו הקונטרסים שכתבו הם וחבריהם יותר מע' שנה אחרי מותו, [זה העתיק מיוחסין, ועי' בהגהות היעב"ץ ליוחסין שצריך להגיה ש' שנה, או שע' שנה קאי על חבור הספרי שהזכיר שם עי"ש וכן עיקר]. ובס' יוחסין ובס' סדר הדורות ערך רשב"י ובעבור זה דברי הזהר יותר אמתיים כי הם דברי האחרונים שראו המשנה ופסקי ההלכות ומאמרים מן האמוראים, עכ"ל, ועוד כ' "כי מצינו בזהר בפרוש שמקבלים את התלמוד". ובס' אמונת חכמים (להמקובל ראש"ש כה) כ' ג"כ כי נתחבר מתלמידיו ותלמידי תלמידיו, וכ"כ השל"ה. והמקובל ר"י אירגאס (שומר אמונים קדמון): בזמן הגאונים חלקו את הזהר לפרשיות והוסיפו קצת דברים בגליון ואח"כ באורך הזמן נכתבו בפנים כמש"כ האריז"ל בענין הקדיש.

ומהר"ם חאגיז במשנת חכמים סי' שלב: כי האמת יורה דרכו דמסדר ומחבר ס' הזהר הקדוש דודאי היה דבאו לידו הקונטרסים ומן השמים זכו אותו להוציא לאור תעלומות חכמה רמה ונעלמה והוא סדרם על סדר הפרשיות אך לא חלילה רשב"י או ר' אבא עשו סדר זה הנמצא בידינו כי זה טעות ושטות מפורסם כעין אותם הסוברים שאנו מאמינים דבר שאינו שהתלמוד כמו שהוא מסודר אצלינו היה אצל אאע"ה דבר שלא עלה במחשבה". ומה"ר אברהם גלאנטי בפרושו לזהר "אלה הם דברי מחבר הספר בימי הגאונים או חכמים אחרים שחברו כל המימרות יחד שכתב ר' אבא שהיה סופר של הרשב"י והם חלקום לפרשיות כל אחד בפסוק שלו והם אמרו משלהם כמו דתנינן וכו' וכיוצא בזה יש רבים בזהר" עכ"ל (זהרי חמה קנב:).

וגם האר"י בעצמו ס"ל כן כמ"ש המקובל רי"א חבר במגן וצנה כא "כמה דורות אחר רשב"י.. וג"ז נעשה בו הוספות רבות עד מאד מן אחרוני האחרונים ושלטו בו ידי רבים כ"א מה שנראה בדעתו ומה שנתחדש לו.. ומזה באו כמה מאמרים שנראה בעליל שהם מן האחרונים כענין של רש"י ור"ת והרבה דברים כאלה ועל כמה מאמרים מצינו בכתבי האריז"ל שאמר אינו מן הזהר כלל". דוגמא למה שהביא משם האר"י בשו"ע האריז"ל ה' נט"י דשחרית ס"ט "מורי ז"ל לא היה רוצה להגיד אותן הפסוקים הנזכר בזהר בלק בקומו בחצות וכמעט שהיה מגמגם שאינם מכ"י בעל הזהר", [עי' לפנינו ענין מקראות אלו] וכן מצינו בשעה"כ טז כי מ"ש בתקונים להגיד כו' אמר האר"י לא להגיד כי אינו מהתקונים, והוא ג"כ בשו"ע האר"י ה' קה"ת, ובעוד מקומות. ובס' טעמי המצוות פ' בראשית "בענין אותן פסוקים הנזכר בזוהר לומר בשעת הזיווג בליל שבת רוח ה' עלי כו' לא היה נוהג מורי לאמרם ושמענו שהיה מגמגם שאינו מדברי הזוהר". והגאון בן איש חי בסוד ישרים ח"ד סי' ב' כ' "ובאמת השערה זו אינה זרה כי נמצא כזאת הרבה כי בזהר הקדוש יש דברים שאמר רבינו האריז"ל שאינם מספר הזהר אלא הם דברי חכם אחרון שהכניסו המעתיקים בס' הזהר ופוק חזי בספר הגאון ר' יעב"ץ אשר מצא כמה דברים כזה" עכ"ל.

והיעב"ץ (מור וקציעה כה): מבואר הדבר למי שרגיל בס' הזהר שהרשב"י לא כ' בדברים שבו אך כלול מכמה חבורים שחוברו בזמן הגאונים ובדור שאחריהם ואולי בימי רבנן סבוראי חובר הספר הקדוש ההוא כמעט אין לי ספק בדבר וגם יש לידע שהכניסו בתוכו דברים הרבה שאינם מגוף הספר כלל רק הגהות מאחרונים מאד והמה רבו כמו רבו ואוכל להכריח ולהוכיח זה במופתים חותכים וחברתי ספר לזה קראתיו מטפחת ספרים. ובשו"ת חת"ס ח"ו נט: "ואולי התיר הרב לעצמו (לומר משם רב א' מה שלא נאמר לו ממנו) ע"ד שאמרו חז"ל רצית להחנק תתלה באילן גדול ("שהתירו חז"ל לכזב" עי"ש בהמשך התשו') ואל תאשימהו עבור זה הנה נמצא בשכונתך ס' מטפחת ספרים למהריעב"ץ תמצא שם כי דבר גדול דבר הנביא ז"ל בענין זה הלא ישתוממו רואיו וד"ל. ועוד אמר החת"ס (תלמידו בס' מי מנוחות פרסבורג תרמד מג) אלו היה יכולת ביד אדם להעמיד מדרשי רשב"י על טהרתן לברר מהם ממה שנתחבר אליהם מחכמי הדורות שאחריו לא יהיה כולו רק ספר קטן הכמות מאד מחזיק דפים מעוטים.

והרד"ל תלמיד לתלמידי הגר"א במאמר קדמות הזהר ענף ד אות ב מסכם כל חקירתו ואומר כי נערך ע"י תלמידי ר"ש ותלמידי תלמידיו שנים הרבה אחרי מותו וגם יש בו הוספות מאחרונים, ובס' זהר הרקיע (נדפס עמו) כ' כי הוא ג' מאות שנים.

והרד"ל הביא שם שכן משמע מהגר"א, שבכמה מקומות שהביא הזהר מדברי הגמרא קיים הגירסא ומחק שם הפרק וכ' "בכל מקום שאומר הא אוקמוה כתוב באגדות".

ובמצרף לחכמה כא: כ' כי כל עניני האמוראים הנזכרים בו הם הוספות מאוחרות, וכ"כ אמונת חכמים לר"א דלמדיגו כו.

ובס' תשובה מאהבה ח"א כו: את זה כתבתי לדעת האיש ההוא שספר הזוהר כולו קדוש אבל אני אומר הריני נשבע בתורת ה' שבס' הזהר נמצאו כמה זיופים וקלקולים אשר הוסיפו, ועלה אחד מתלמוד בבלי קדוש יותר מכל ספר הזהר כו' לאו גושפנקי' דרשב"י ועזקתי' חתום עליהם ומי שיש לו חצי דעת יגיד כן כמבואר בס' מטפחת להג' מוהריעב"ץ שגזר אומר שחלו בו ידיים, עכ"ל, ועוד האריך בזה בבאור ונביא דבריו לקמן.

ובספר שיורי טהרה (סלוניקי תרל"ט) ערך זוהר הקדוש כתב: אל תתמה אם נמצאו בו דברי אמוראי בתראי א"נ בתוך דברי איזה תנא מהם מ"ש האחרון ממנו דהמחבר ס' זהר הקדוש הוסיף מדיליה דברי האחרונים השייכים למ"ש בזה"ק, החיד"א ז"ל בהגהותיו לזהר ח"א קסח. משם הז"ח ושכן בירר הרמ"ח בס' משנת חכמים כו' ובס' בן יוחאי מענה צד וצח וקיט וקכד וקכח כ' ממש כדברי החיד"א דהמחבר היה מאחרונים והוסיף הנאמרים עד זמנו, עכ"ל.

וכ' מג"א (קפ' ב') "מלשון הגמרא משמע כו' ואפשר שהזהר מפרש הגמ' "הא דאכא שלמה" כלומר אם יש לו שלמה כו' ובזה מדוקדק יותר הלשון בגמ' דאלו לפרש"י כו'".

ואיך מכחיש זה  מהרח"ו לאמור שכל דבר כזה הוא מדברי רשב"י עצמו. ועי' למשל בדברי מהרח"ו עצמו בע"ח שהאר"י אמר על הפסוק שנזכר פ' בלק שאינו מכ"י בעל הזהר, והנה ז"ל הזהר שעליו קאי האר"י הנ"ל: (בלק קפד:) "רבי אלעזר ורבי אבא הוו אזלי למיחמי לרבי יוסי בר' שמעון בן לקוניא חמוי דרבי אלעזר, קמו בפלגות ליליא למלעי באורייתא יתבו, א"ר אלעזר השתא הוא עדנא דקודשא בריך הוא עאל בגנתא דעדן לאשתעשע בצדיקייא דתמן, א"ר אבא שעשועא דא מאי הוא והיך ישתעשע בהו, א"ר אלעזר מלה דא רזא סתימא איהו כו' פתח רבי אלעזר ואמר (ישעיה כה) יי' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית וגו' ועמוד שלם כל הדרוש הולך על מקרא זה, ומי הוא זה אשר בדה את כל המעשה הזה מלבו, ואפי' אם נמציא דלא בדה כל המעשה רק הכניס מתיבות פתח ר' אלעזר כו' וכי איזה מעתיק השתבש לחשוב על עצמו שהוא ר' אלעזר מבעלי הזהר, וכן מה שהובא שם עוד דהתקונים לאמור יגדל נא כו' אינו מבעל הזהר הוא בהתקונים יג. ומתחיל כמה משפטים קודם פתח ר"ש ואמר ומביא מיד הא דאמרו כל העונה אמן יהא שמי' רבא בכל כחו והוא לשון ריב"ל ברכות מז. ומ"ש בטעמי המצוות על הפסוק לומר בשעת זיווג שאינו מן הזהר הוא בתרומה קלו: וכולו ענין אחד ארוך על הנהגת ליל שבת וסמוך להאי פסוק דמיבעי לחכימין למימר דרב המנונא סבא כד הוה סליק כו'. [ועי' בזהר ח"א רטז. "עד כאן אינו מן הזהר"].

ומש"כ שעסקן הקדמונים בהוויות דאביי ורבא, פשוטו הוא הוויות ממין דאביי ורבא היו מחדשים. וכמו שפרש"י שם בסוכה כח. דכל הספקות שהיו לאבי ורבא היו פשוטין לריב"ז ובימי אמוראים נשתכחו שוב, וכן פי' הריטב"א שם.

_________________

"ואמר רבינו, רק בלי ליצנות.." (מעשה מחכם ותם)

תוקן על ידי מרחביה ב- 22/07/2009 8:49:18

תקרא שוב מה שכתבתי ותבין שלא נפלתי בשטות הזו. קרא שוב לאט לאט ואל תמהר להשיב. נסה להבין. וסליחה על החוצפה.

דער לץ,

הרבה מילים ואין בכולן אפילו לא תשובה אחת נגד מה שכתבתי.
 
גם מה שציטטת מתלמיד האר"י מהרח"ו ( ושאולי שמע כן מרבו - הוספת ) אינו מסייע לי בשני צדדין אלא מצד אחד.

ומה שכתבת שחלוקין עליו כל גדולי ישראל - זה כלום, הבל וריק ממש.

 אני מעדיף לשמוע לפיסיקאי אחד בשאלת הפיסיקה מאשר למיליון גאוני כימיה על הפיסיקה. על אחת כמה וכמה אם אותו פיסיקאי נחשב לגדול שבכל הפיסיקאים.

בעל בעמיו,

תודה לך.