"מטפחת ספרים" - היעב"ץ ויחסו אל הזוהר

תוקן על ידי דער_לץ ב- 22/07/2009 11:58:54

אוהב התורה האהוב והיקר
אני חלילה לא העליתי על דעתי אפילו לרגע שאני אכתוב "תשובה על מה שכתבת".
אני רק ציינתי שדעתך כדעת מהרח"ו. ואילו דעת גדולי ישראל שעסקו בנושאים אלו - אחרת, שאין השמות ביטוי לטרנסדנטסיות של הזהר, אלא להוספות מאוחרות.
וכמובן שלדעתך דבריהם הבל וריק, ואף אחד לא חשב שדעתך אחרת, ולכן לא חידשתי כלום. אין תפקידינו לחדש חידושים רק להבין את הראשונים.
וכמובן שגם תלמידי הגר"א רי"א חבר והרד"ל והחיד"א והשל"ה והשומר אמונים קדמון ומהר"ם חאגיז והבא"ח וכל הני אינם כלל חכמים בחכמת הקבלה והזוהר, והיא לדידם כפיזיקה. ובודאי דבריך נכוחים בעיני כל קורא, אלא שיש להעיר מה שדימית את מהרח"ו לפיזיקאי ואת שאר החכמים לכימאים, בזה אני מתוכח אתך בכל תוקף ועזוז, כי מהרח"ו היה כימאי כנודע, כי כך כתב על עצמו שאמר לו האר"י שראה כתוב על מצחו הפסוק "לחשוב מחשבות בזהב ובכסף" כי ב' שנים היה עוסק בחכמת האלכימיה. ועי' עוד בספר שבחי רח"ו מכת"י קדשו ותמצא שם נחת (הענין הנ"ל נמצא שם בעמ' נא'). וכן אומרים שיש כת"י של רח"ו בנושאי אלכימיה. וגם בזהר יש כמה וכמה עניני אלכימיה:

"ומאסתכלותא דשמשא ותוקפי' עפרא עביד ואסגי דהב" (זהר בראשית רמט.) ובפי' כתם פז שהכוונה שהזהב נוצר מחול כו' כידוע לחכמי אלכימיה, ובפ' תרומה קמח. "זהב עילאה דנהיר ונציץ לעינין.. ודא איהו דכד נפיק לעלמא מאן דאדבק לי' טמיר לי' בגוי' דאיהו סגור מעינא דלא שלטא בי' זהב תתאה איהו באתגליא יתיר.. וכד אשתלים כסף כדין אתכליל בזהב אשתכח דכסף אתהדר לזהב וכדין אשתלים אתריה" (תרומה קמח.).

וגם בעיקר חדושך בהודעה זו, כבר קדמך הרב בן יוחאי, שהמטרה של הגנת הזהר חשובה מהמטרה לשמור על כבוד גדולי ישראל,  כפי שזלזל בכבוד המהרש"ל וכדו' (שמעיר עליו הערות טפשיות, ומסיים "בכעסו שגה").

אבל הזהר אין צריך להגנה זו, והעובדה שנוספו בו דברים רב או מעט, אינה משנה את ערכו מבחינת חכמת הקבלה. אם אתה מבין בחכמת הקבלה ומבין שהזהר הוא תמציתה, מה זה משנה מי כתב אותו ומתי? וכך היה דעת החכמים שעסקו בו. כפי שאומר היעב"ץ במטפחת ספרים: "כל עצם ספר הזהר קדוש הוא כעצם השמים לטהר דבריו נכוחים למבין.. בחידות עמוקות וברמזים".

ובאמת אחד הדברים הגרועים ביותר והעוולות החמורות שנעשו לזהר, הוא תשובותיו מענותיו ומטפחותיו של קוניץ ל'הגנת' הזהר. וחבל שאתה ממשיך בדרכו, לחזק ידי מכחישי הזהר, שאין מוצא למאמיניו אלא להתנהג כמו ילד בן 3.

בינתיים עדיין משובש, ואם מנהל יכול לתקן, תבא עליו ברכת טוב.

תוקן על ידי דער_לץ ב- 22/07/2009 11:57:53

חכמת הקבלה היתה בישראל במשך שנים רבות לענפיה ולסעיפיה, ובכל דור היו לה גילויים אחרים וחדשים. ובאופן כללי יש שני דרכים עיקריות בהבנתה.

ראה שאלתות הגר"ח וולז'ין מהגר"א (אות ו') בענין תפלין דר"ת כי להאר"י רמוזים בזהר, והגר"א אמר כי אין זה פשוטו של זהר והאר"י היה רגיל לפרש הזהר ע"ד חריפות והגר"א דרך פשט. עד כאן. (ובאמת הגר"א אמר למעשה כי אין שום ענין להניח תפלין דר"ת וכן הי' נוהג וכמבואר במעשה רב, אף שכתב הבא"ח (וירא כא) כי האר"י הגיד בקבלה מפי אליהו ז"ל שצריך להניח תפלין דר"ת).

ועוד שם (אות רמ') כי הגר"א נוטה בלמוד הקבלה אחרי הרמ"ק, עד כאן. הרי שיש שני דרכים עיקריות בהבנת הקבלה, והדברים ידועים. ראה גם במעלות הסולם (על 'עליות אליהו' הערה ט) כי בד' האריז"ל יש דרושים. וכבר מהרח"ו עצמו מדבר על שתי הדרכים ואומר: דרך האר"י עיקר מדרך הרמ"ק (ספר החזיונות עמ' לה').

וראה בס' אגרות התניא (דצ"ז ע"א) בשם הגר"א שאינו מאמין בקבלת האר"י בכללה שהיא כולה מפי אליהו ז"ל רק מעט מזער מפי אליהו ז"ל והשאר מחכמתו הגדולה ואין חיוב להאמין בה וכו', וע"ש (דצ"ט) שכ"כ הגר"ח מוואלוז'ין בהקדמה לספרא דצניעותא.

ולכן יש מחלוקות רבות מאד של הגר"א על האר"י בעניני קבלה, עם כל הערצתו הידועה לאר"י. ובספר "זה השלחן" ח"ג מונה ששים ושבעה מחלוקות.

דוגמא: בזהר ח"ב סד. "א"ל פטישא חריפא בקטרוי ידיע ואת שאיל דא" ופי' הרמ"ק לשון חביבות חכם גדול כמוך שואל כך, אבל האר"י פי' שהוא בוצינא דרדינותא דמבקע וכו', עי' ניצוצי אורות

דוגמא ב': בפי' תקו"ז להגר"א תקון כא' בשם האר"י כ' שהפי' כו', ואין המשמעות סובל כו'

 ואפילו הב"י קיבל ברכה מן שמיא שיתלמד בחכמת הקבלה יותר מן האר"י, ככתוב במגיד מישרים: "כי תזכה.. ולירד לחכמת הקבלה יותר מהראש שבמירון והוא ייתי למילף מינך".

וידועים דברי ר' מנחם די לונזאנו (בספרו עומר מן סי' יד') כי פי' ספרא דצניעותא עשאו רבנו האריז"ל בבחרותו והשיג שם עליו, וכ' לזה ספר מיוחד בשם "אמרי אמת",  ובהקדמתו כתב: "אמר מנחם נוראות נבהלתי מראות ומכאן עולה בדעתי לומר שפי' זה אינו של מוהרח"ו ז"ל.. ידעתי שמורינו הגדול האריז"ל עשה פרוש למענו על ספד"צ בטרם יעלה למדרגת החכמה וטרם נגלה אליו דבר ה' לכן הסכמתי לבדוק הפי' ההוא עד שידי מגעת ופן יחשדני שומע.. ואיך לא יראתי לשלוח קולמוסי במשיח ה'.. כי הריז"ל עשה הפרוש הזה בתחלת עיונו מסברתו ולכן באו בו קצת דברים אשר לא כן, ואח"כ בנח עליו רוה"ק רוח חכמה ובינה אלו היה יכול היה מתקנו או גונזו אבל לא יכול כי מיד שכתבו קפצו עליו אחיו ורעיו אוהביו וקרוביו.. והעתיקו אותו.. ונתפשט בעולם לרוב.." ע"כ.

חלק מספר זה (אמרי אמת) נדפס בין כתבי הצדיק רי"ז מסלנט, אלא שהמו"ל קיצץ וחיסר דברים שלא ישרו בעיניו, וב'אוצר ישראל' תמצא הנוסחא המלאה.

ובאגרות משה (חאו"ח ד סי' ג' ד"ה הנה פשוט וכו'): "כתבי האר"י ופע"ח אף שגדול מאד, הוא כאחד מן הפוסקים שרשאין לחלוק עליו אף בדברי הקבלה. אבל דבריך בודאי מגובים בדבריהם של המומחים לנושא 'הפיזיקאים' שלך, והנה לך חד מינייהו:

ב"שלחן הטהור" מקאמרנה כתב (בסי' רס' ס"ז): "כל דבריו אפי' דבר קטן הוא ממה ששמע לא מפי מלאך ולא מפי שרף אלא מפי הקב"ה בעצמו" וכן (בסי' ל'ז סק"א): "האר"י ובית דינו היה גדול מבית דינו של אלישע הנביא" וכן (בסי' סו' סק"ד): "והיה מדרגתו גדול מן הנביאים לא נראה ולא נשמע מדרגות גבוהות כאלו אף בדברי התנאים" (ובסי' רס' ס"ח) "האר"י שקול כע' סנהדרין של מרע"ה ויותר".

ומכיון שהגעת למושג "חמור", אולי כדאי שנלמד ביחד את דברי התיקוני זהר בנושא, פרשת כי תצא רעה: "ווי לאינון דאכלי תבן דאוריתא ולא ידעו בסתרי דאוריתא דא הוא חמור דאוריתא דאתחשיב ח'כם מ'ופלא ו'רב ר'בנן".

כיון שאין בידינו ראיות ברורות למחבר ספר הזוהר ( אף שהעדות של הרב יצחק דמן עכו אומרת ברור שכתיבתו היא מכח השפעה עליונה . רק שלא שמים לב לאמירתו הזו, אלא לכל הסיפורי סבתא שמסביב). כל שנותר הוא לחקור האם תיתכן מבחינה שכלית מסורתית ( א סתם שכלית) קבלת דבריו כבעלי משמעות אמיתית. כעת, יש חכמים בישראל, נוכל ללגלג עליהם ועל בורותם באסטרופיסיקה וכדומה כמה שנרצה, אבל ביהדות הם מבינים!

ואם מבחינתם, היהדות אינה שוללת את השקפת ספר הזוהר, אנחנו יכולים להיות רגועים. כל זאת מבחינה שכלית. בנוסף : בהנחת מציאות רוח הקדש, גם לגבי אותם רבנים שאחר ספר הזוהר, שאישרו אותו וקיימו אותו כדבר בעל תוכן ממשי ולא דמיונות והזיות, אזי לא נותר לנו אלא להניח כי "הדומה מתחבר לדומה". ואין רוח הקדש מתפרשת אלא ביד בעלי רוח הקדש.

כל השאלות ההיסטוריות , הלשוניות, המחקריות, הפילוסופיות, אינן רלוונטיות בכלל. זה משהו שמעבר לכל זה. כעת לגבי הרב יעבץ נשוא האשכול. אין לי ספק, ואני חושב שכל בר דעת שקרא את ספר הזוהר יסכים איתי, שכל ההערות על ספר הזוהר היו קיימות אצלו עוד מזמן.( לא צריך להיות גאון ובקי כדי להבין שהוא מלא אבסורדים מכל בחינה) אך אע"פ כן הרב יעבץ האמין בקבלה ובספר הזוהר כספר קדוש. על פי אמונתו זו הוא כתב ספרים. כמו שיכול לראות כל אדם וכבר הוזכרו כאן.

ישאל השואל: אז מה הביג דיל בספר מטפחת ספרים? התשובה פשוטה: הספר מוכיח חד וחלק שספר הזוהר הוא מעל לזמן! הוא אבסורדי! הוא לא הגיוני! הוא לא אמור להתקבל אצל כל מי השכל המוכר והלוגי הוא ורק הוא, מנחה את האדם. אין שום גוי שיכול לקבל את הספר כמסמך היסטורי! זה ברור מעל לכל ספק.

אז איך בכל זאת האמין וכיבד הרב יעבץ את ספר הזוהר והקבלה הנמשכת ממנו? התשובה פשוטה עוד יותר: בשתי מילים " רוח הקדש".  

תקרא שוב מה שכתבתי ותבין שלא נפלתי בשטות הזו. קרא שוב לאט לאט ואל תמהר להשיב. נסה להבין. וסליחה על החוצפה.

המבקרים העירו על הזהר בהרבה מקומות שחושב את קפוטקיא למקום בארץ ישראל (ח"ב לב: וכן ויקרא עה: ועוד רבים) לעומת המשנה כתובות קי. ועוד כי הוא שם מקום בחו"ל ("נשא אשה בארץ ישראל וגרשה בקפוטקיא נותן לה ממעות א"י ונזכר בעוד מקומות שהוא בארץ אחרת עי' שבת כו. שבת קלד. פ"א הלכתי למדינת קפוטקיא, יבמות קכא. כשעליתי למדינת קפוטקיא מן הספינה).

בקלות ניתן לומר כי גם בארץ ישראל היה מקום בשם כזה, מה הבעיה? היד ה' תקצר? או אולי יהיה מקום כזה וברוח הקדש ראו אותו הנביאים ודברו עליו? (אגב, מחברי התלמוד לא היו בעלי רוח הקדש? ולמה בתלמוד יש סדרי דורות נורמליים?).

אמנם כאן מתעוררת בעיה, לנתון הזה, כמו עוד נתונים מעניינים רבים בזהר, יש מכנה משותף בכל הופעותיו. המכנה המשותף הראשון הוא מקור בדברי חז"ל שיכול להתפרש כך בטעות, כי בירושלמי שביעית פ"ט מוזכרים "קפוטקאי דצפורי". אמנם הר"ש גורס קפודאי דצפורי, והיינו הקפדנים שבעיר, שזה ענין הסיפור שהיו מקפידים ולא היה להם שום אוהב. וכן מפרש ר"ש סיריליאו וכן הרשב"א המובא בריקנטי סי' קנז'. אבל הפנ"מ מפרש שבאו מקפוטקיא לצפורי. בכל מקרה אין זה שם מקום, אלא שם קבוצה של בני אדם.

מכנה משותף שני: שיטתיות בהופעותיו בזהר, המתאימה לשימוש מכוון.

תמיד תמיד אנו מוצאים את החכמים הולכים להם מקפוטקיא ללוד (בראשית סט: חזקיה אזיל מקפוטקיא ללוד ויצא קס. ר' יהודה אזיל מקפוטקיא ללוד מקץ קסז: ר' ייסא אזיל מקפוטקיא ללוד ויחי רכג: ר' שמעון ור' אבא אזלו מקפוטקיא ללוד, ויחי רלח: ר' יצק ור' ייסא חזו ינוקא דאזיל לקפוטקיא, וארא לט. ר' אבא ור' חזקיה אזלו והוה בהדייהו חד יודאי במטול דקטפירא, יתרו פ: ר' אלעזר הוה אזיל מקפוטקיא ללוד ואזלו ר' יוסי ור' חיא קמי', פו. ר' יהודה אזיל מקפוטקיא ללוד למחמי לר"ש, צו לה. ר' אלעזר הוה אזיל מקפוטקיא ללוד והוו עמי' ר' ייסא ור' חזקיה, פנחס רכא. ר"ש הוה אזיל מקפוטקיא ללוד ור' יהודה אזיל עמי' פגע בהו ר' פנחס בן יאיר ותרי גברי, תולדות קלח. ר' יצחק בר' יוסי הוה אזיל מקפוטקיא ללוד פגע בי' ר' יהודה)

אולם אף פעם איננו מוצאים אותם חוזרים? האם לא הלכו חכמים גם מלוד לקפוטקיא? ומזה משמע ש"הלכו מקפוטקיא ללוד" הוא רק ביטוי, משל, מליצה, פתיחתא.

והמעין בספר הזהר יראה שרוב הספר נאמר מפי חכמי הזהר חברי דרשב"י כשהיו הולכים כולם כל ימיהם הלוך ונסוע במדברות ובימים ושומעים סודות מאנשים נעלמים ותינוקות המדברים חכמות ונחבאים במערות ובחווחים ועל ההרים הגבוהים, בין הכל עשרות ומאות נסיעות והליכות באורחא דבר על אפנו מה אמרו ושמעו בכל הלוך והלוך דרושים ארוכים ומופלאים. ולא מצינו כעין זה בשאר ספרי חכמינו.

ואלו הם המקומות שספרו מן הינוקים הנמצאים בעולם ומגלים סודות:

פרשת נח ע: אהדרנא מן אורחא ונתחבר בהדך אחיד בידא דההוא ינוקא פתח ההוא ינוקא ואמר..

לך לך צב: ר' אבא ור' יעקב שמעו להה"ג דהוה יתיב בשפולי ביתי' אתא ר' אבא ונשקי' אמר ההוא ינוקא..

ויצא קסד. ר' יצחק ור' ייסא הוו אסלי באורחא חמו בר נש דהוה רכיב וינוקא אכתפי' א"ר ייסא אן קיסתי' דטרימא בקירטוי דאורחא!

ויחי רלח: ר' יהודה ור' יצחק הוו אזלי בארחא פגעו בההוא ינוקא דהוה אזיל קפוטקיא בקסטירא דחמרא

שמות ו: ר' אלעזר הוה יתיב אתרעא דלוד והוא עמי' ר' אבא ור' יהודה ור' יוסי אעבר חד ינוקא והוה קארי כו'.

תרומה קסט: ר' שמעון הוה שכיח גבי' פתחא דלוד והוה ר' חיא עמי' פגע בי' חד ינוקא כו' אמר ההוא ינוקא כו' א"ר שמעון לזמנין נבואה נפיל בפום ינוקן.

תצוה קפג: ר"ש ור"א ברי' הוו אזלי' בארחא והוו אזלין עמהון ר' אבא ור' יוסי אערעו בחד סבא והוה אחיד בידי' חד ינוקא.

שלח קסב. ההוא ינוקא דקא מלקט עשבים כו'.

שלח קעא. קל ינוקא אתער כו' פתח ההוא ינוקא ואמר.

בלק קפו. א"ר יהודה לאו תלמידייהו דר' שמעיה חסידא כו' ומאן דבריך בידים מזוהמות חיב מיתה פתח ההוא ינוקא ואמר, משם עד דף רו. הכל הוא מו"מ עם ההוא ינוקא ומסיים שם "נשקוהו לההוא ינוקא א"ר אבא תווהנא על דרדקי דדרא דא כמה תקיפה חייליהו".

עקב רעב. בוצינא קדישא אתא לגביה ואמר רעיא מהימנא יומא חד אזילנא אנא וחברייא לאכסניא חדא והוה תמן ינוקא חדא קם ותקין לן מנרתא ופתורא איהו מגרמיה.

השמטות רנד: פתח ההוא ינוקא ואמר כו'. תוספת שמות רע: כדאמר לי' גברא סבא לההוא ינוקא במופלא ממך כו' [הוא מאמר בן סירא].

תוספת ויקרא ש. ר' יצחק ור' יהודה הוו אזלי פגעו בחד ינוקא כו'.

תקונים קמז. קם ינוקא חדא פתח כו'.

ז"ח בראשית יז. הא ינוקא ברוה"ק אמרו כו'.

ז"ח בראשית כה: הוה אזלי ר' יוסי ור' ירמיה ופגשו בחד טורא ינוקא שהי' בר ברי' דר' חיא רבה!.

ז"ח אחרי עט. פתח ההוא ינוקא ואמר.

ז"ח שה"ש כה. פתח ינוקא ואמר.

ז"ח רות ל. ר בי בון הוה אזיל יומא חד באורחא פגע ביה חד ינוקא א"ל רבי תבעי דאיהך עמך באורחך ואשמש קמך בהאי אורחא א"ל זיל. אזל אבתריה עד דהוה אזיל פגע ביה ר' חייא ורבי אבא ורבי יודא ור' יוסי כו' ומפלפלים משם ר' נהוראי כיצד ישלימו רמח' תיבות בק"ש.

ז"ח רות מב. אזל לגלילא עילאה שמע קול ינוקא דהוה אמר כו' שמע ינוקא אחרא כו'.

ז"ח תקונים צב: ינוקא אזדמן בינייהו אמר כו'.

ואלו הן המערות שנתגלו בהם סודות:

בראשית קיז: אתפרש ר' יוסי ועל גו מערתא אשכח ספרא חד דהוה נעיץ גו טינרא דנוקבא בסייפי מערתא.

ויצא קמח. ר' יצחק הוה יתיב קמי' מערתא דאפיקותא אעבר חד בר נש כו'.

ויחי רל: ר' יהודה ור' יוסי הוו אזלי בארחא חזו לעילא בטורא דטינרי חד וחד מערתא בגוה.

ויחי רמד: ר' אלעזר ור' אבא אשתמיטו במערתא דלוד.

שמות יג. ר' אלעזר ור' אבא הוו אזלי מטבריא לצפורי כו' פגע בהו חד גברא כו' יומא חדא הוה אזילנא במדברא וחזינא אילנא חד דמרגג למחזי וחד מערתא תחותי' וסלקין ריחין מכל זנין דעלמא חד ברנש ושרביטא בידי' הוה קאי בחד פתחא.

ויקרא כ: ר' חיא ור' יוסי אזלו חזו חד עופא דפרח אמרי ודאי נגרי טורייא משתכחין הכא אתרחש לון ניסא וחזו חד טינרא וחד מערתא עאלו בי' כו'.

ובפ' תזריע נא. "ר' יצחק הוה אזיל לקטפורי דאבוי, חמא חד בר נש דסאטי בקוטרא דמטולא אכתפוי, א"ל שורטא דקישטא בכתפך אמאי כו' עייל במערתא.. עד דהוה יתיב אעברו ר' יהודה ור' חזקיה חמא לון וקריב גביהון סח לון עובדא, אמר ר' יהודה בריך רחמנא דשזבך האי מערתא דסגיר דסרוניא היא".

בחוקותי קטו. ר' חיא ור' יוסי הוו אזלי באורחא אערעו בההיא מערתא בחקלא.

בהעלותך קמט. ר' אלעזר ור' יצחק ור' יוסי הוו אזלי בארחא פגעו באינון טורי קרדו רמייא.. סליקו לחד אתר ואשכחו חד מערתא על ר' יוסי וחמא מערתא אחינא בגויי' ושרגא נהורא.

שלח קסב. חמא הוא וינוקא ברי' מערתא דא כד נפקו אסתים פום מערתא. ואתחנן רסח: ר' אלעזר ור' אחא אזלו בארחא עאלו למערתא חדא דהוות בארחא על ההוא גבר עמהון פתח הה"ג ואמר כו'.

האזינו רצח: "בגין דאזלנא בחד מערה דר' אלעזר".

בתקונים קג. תקון סט'"בר נש מאינון בעלי קבין דהוה אזיל בארחא אערא בתרין חכימין מארי דדרא מארי דחכמתא דאורייתא אמר לון שלמא עליכו רבנן שמענא עלייכו דאתון חכימי דרא לאן אתר אזליתון אמרו ליה לדוך פלן וערב שבת הוה אמר לון אנא אזילנא תמן איזיל ואתקין לכו אתר בי מותביכי אי אתון בעיתון אמרו ליה והא אנן בסוסוון ואנת בלא רגלין איך יתכן למהוי האי אמר לון אף על גב דאתון רכיבין בבעירי דרהיטי סגי ואנא חגר בלא רגלין אי אתון בעיתו אנא אקדם לתקנא לכו שבתא תווהו אדהכי אחזרו רישייהו לגביה וחמו ליה דהוה רהיט כשרביטא דככבא עבד לון קפיצה ואשכחו גרמייהו לפום מערתא כהרף עין אמר לון רבנן עולו עאלו אבתריה מערתא גו מערתא עד דעאלו לחד פרדסא והוה תמן ההוא בעל קבין מתפשט מההוא גופא והוה מתלבש בגופא אחרא דאנפוי הוו נהרין כשמשא והוה יתיב על כורסייא דמלכותא ותלת מאה תלמידוי תחות כורסייא לרגלוי. ז"ח רות נא: יומא חדא הוה אזיל ר' פרחיה בחלקא חזא מערתא אמר לי' הה"ג רבי ניעול כו'.

ורוב עניני המערות הם בר' אלעזר ור' יוסי וכן האריכו אריכות גדולה מאד בסוד מערת אדה"ר ומערת משה רבינו ומערתא דרשב"י והוא סוד. בגמ' יש רק מקום אחד בו מוזכר שדברו כשהיו ב'מערתא דר' זכאי', והגירסא העיקרית היא 'מעצרתא דר' זכאי'.

ועי' שלח קסב. עאלו מטו לפרדס אחרא וההוא נשרא בהדייהו כד מטו לגבי אינון מרייהו דמשנה אתהדר ההוא משנה בדיוקנא דאדם בלבוש יקר מנהרא!

בכל התיאורים האלו יש משהו שיטתי, נראה כאלו כביכול מישהו הלביש רעיונות בשיטה סיפורית מסויימת. ולזה לא צריך רוח הקדש. מספיק להיות "אוהב התורה". וזה גם  לא אומר שמי שעשה זאת הוא דער-לץ.