|
|
| נשלח ב-27/7/2009 23:25 |
 |
| |
"אוהב התורה" (אני מפחד להוסיף כאן כלום).
אף אחד לא חשב שאתה אהבל (אני מקוה שמותר לי לומר זאת).
בכל אופן איני מבין את דבריך בענין הזהר, אנא ממך בקיצור נמרץ משפט או שניים - באר לי. האם יש לך השערה או ידיעה מי כתבו ומתי?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2009 23:39 |
|
| |
כבר כתבו לפניי, וכך שמעתי מפה לאוזן מפי חכם תמהוני ( בעיני ההמון) ששמע ממקובל מופלג ( והוסיף לדבריו, כן ידוע לכל העוסקים) ואני לא מחדש דבר. ספר הזוהר נכתב, כפי שכותב הר"י דמן עכו, בכח השפעה ממקור עליון. אולי בספרד אולי במקום אחר, כל החקירות בנושא הם הבל ורעות רוח. כי לא באדם עסקינן אלא בדבר.
כפי שכתבתי לעיל, קשה עד בלתי אפשרי להסביר את התופעה שתנוח בשכל.
על החובה לקבלם אם לאו - זו שאלה הלכתית. ואני לא נוגע בה .( הכל כפי שכתבתי לעיל בהודעותיי, ואיני מוסיף דבר בהודעתי זו).
כל הראיות לכאורה שהבאת, בטילות ומבוטלות כעפרא דארעא. ואין בך אשמה , אלא שאתה מצטט כרבים אחרים ואינך מבין דבר מתוך דבר.
אמרתי לך לעיל, ואומר שוב, תרצה תקבל תרצה תלגלג, המציאות משתנה אצל בעלי הרוח בצורה השונה לגמרי ( דראסטית) מכפי הנתפס אצלינו.
ואספר לך עוד משהו, כששאלתי לאותו זקן, בעקבות פרשנות מקובלים שונים, לגבי ציוני המקומות בזוהר ( והכוכבים וכו' ) הוא חייך ואמר לי " וכי אנחנו יודעים מה זה מקום ולמה כיון הזוהר? "
תבין, שהזוהר עוסק בעולם אחר לחלוטין מהמוכר. תרצה תקבל לא תרצה אל תקבל.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2009 23:48 |
|
| |
כעת הבנתי את דעתך סו"ס, אני מקוה שאני מייצג בזה את הצופים, ואתרגם לשפה שלי: ספר הזהר נכתב במאה ה13 על ידי איש בעל רוח הקדש, וכל המבנה הספרותי שלו הוא מטאפורה ואינו מתאים למציאות הידועה לנו. (אם כי ייתכן שמתאים למציאויות רוחניות או נעלמות וכו').
והשאלה שמסקרנת אותי, מה דעתך לגבי האר"י ומהרח"ו, בהנחה שהם היו ה"כימאים" שהיו קרובים להשגת סודות הזוהר, ואם הם לא חשבו כדבריך, אלא חשבו שרשב"י חיבר את הזהר, זה משנה?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/7/2009 23:55 |
|
| |
אם על דברי הזוהר שכבר דשו בו רבים במחקרים לא הבנת את הטריק, אתה מבקש ממני שאגיד לך דברים תמוהים עוד יותר בדברי האר"י ?
רק בעל רוח הקדש מבין את דברי האר"י!
וכל החכמולוגים יכולים להמשיך ולקשקש בסברות נחמדות לאזני החוקרים.
האר"י אומר דברים והיפוכם כפליים מדברי הזוהר. הרעיון הוא, שמי שלא ראה לא יבין, וחבל להסביר בכלל. ה"תא חזי" שבזוהר אינו רק מילה בהיפך מהמצוי בתלמוד "תא שמע". יש לזה משמעות לעצם הדברים.
ההגיון הוא שונה בתכלית מכל מה שהכרת. אני לא מתכוין בעוצמתו או באיכותו, אלא במהותו עצמו.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2009 00:58 |
|
| |
אוהב,
כמה נקודות.
האחת: אני יכול לקחת כל ספר או רעיון שהוא, מן הקוראן דרך כתבי תומס אקוינס ועד ספר המורמון להגר"ג סמית, ולטעון כלפיו את אותה הטענה: זה ספר קדוש שנכתב ברוח הקודש, וכל הקושיות עליו נובעות מחוסר הבנה של ההגיון הפנימי שיש בו ששונה במהותו עצמו מן ההגיון שלנו וממילא אין שיטה לגשת אליו. בעצם אני יכול לומר אותו הדבר גם על הארי פוטר או על חסמב"ה. מה ההבדל בין הזוהר לחסמב"ה, לשיטתך? למה שלא אתעמק בכתבי המורמונים?
אתה יכול לטעון שגדולים כמו האר"י ואחרים, שהבינו את הזוהר, אמרו לנו שהוא ספר קדוש. אבל כאן מתעוררות שתי שאלות.
האחת: מי אומר לי שהאר"י היה אדם גדול? הרי כל גדולתו הוא בהיותו מקובל. אם לדעתו של מישהו חכמת הקבלה היא שטות, כמובן שהוא לא יתרשם מזה שהאר"י היה מקובל, בדיוק כמו שאתה לא מתרשם מגדלותו של יוחנן פאולוס בנצרות עד שתקבל את עדותו על איכות ספרי הברית החדשה.
הבעיה השניה היא שבעצם מה שאתה מספר לנו הוא שמדובר בחכמה לא נגישה לנו. הזוהר הוא הגיון אחר, כדי להבין את האר"י צריך רוח הקודש וכדומה. אם זה כך אז למה בכלל שאטריד את עצמי בכל השאלות הללו? ברור שיתכנו כל מיני חכמות שאיני יכול לעסוק בהן מפני שאינן נתפסות בשכל, אם בשכלי הקט או בשכל האדם בכלל. כל הדברים הללו הם מבחינתי כמאן דליתא, לא? למאי נפקא מינה?
אני מפנה אותך לאשכול שפתחתי כאן
http://www.hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=2284336&forum_id=1364
ובו ניסיתי לדון בשאלת המשמעות הזו.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2009 01:18 |
|
| |
וליבי אומר לי שאוהב התורה מנסה אותנו..
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2009 01:20 |
|
| |
שנרב-נ,
אפתח באחרון ראשון. ( וסליחה על התעכבות תגובתי, הייתי טרוד בעניין אחר)
אפאחד לא דרש או חייב ממך להטריד את ראשך הצלול- ולא בציניות, כי זה הנתפס - בעניינים כגון אלו. אם לא מקובל עליך ? סע לשלום.( או ביידיש סחה: מעא סאלאמה).
וזה אני אומר אף למה שמובא בספרים על חיוב לימוד "החכמה" וכו'. כי מי שבקי בהלכה כפשוטה יודע שאין בכל האמירות הללו הכרח לחייב. ואכן כך נהגו רבים וכן שלמים מגדולי ישראל, ולא חששו לאותם איומים וגוזמאות של הספרים .( אמנם על עצם החמרת אותם ספרים מבחינתם הם, ניתן להבין בנקל לאור האמור לעיל. )
לגבי שאלתך,
תיאורטית אתה צודק. אלא שכדי להביאה לידי מעשה נצטרך להוכיח או להניח אחת מן השתיים:
א - כי כל אותם רבנים ומהם גדולי ישראל היו נוכלים. ( כמו הפתגם " הבריטים מעריצים את שאינם מבינים דבריו" ). ידעו שהספר בחושך יהלך וכדי למצוא חן בעיני ההמון, או מטעמים אחרים, שקרו "שקר קדוש".
ב - הם אשכרה חוו את אותם חוויות והבינו מהיכן הדברים זורמים ולהיכן הם מגיעים. מצאו הסבר וטעם ( גם אם לא שכלי, ולא מכריח) לכל התמיהות הזועקות מתוך הספר. (בינינו זועקות לכל בעל מח מודע).
כיון שכל שיטה אפשרית, ואף מותרת הלכתית, בחר לך את הדרך.
רק תחשוב לרגע איך הגיב פרעה כשבא אליו משה ואומר לו שבעוד מספר ימים אלוהים יתגלה על הר במדבר וימסור תורה לישראל ( המניות של האגיס לבטח זינקו).
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/7/2009 08:10 |
|
| |
אולי הגיע הזמן לפתוח אשכול ל"שיטות מותרות הלכתית"
|
|
|
|
|
