| נשלח ב-20/11/2006 09:26 |
|
| |
עזוב הכל ולך לישיבה [25]
כהרגלי בקודש אני תמיד מחמיר [ או בהיבט החסידי יותר מהדר] ...
כך גם במקרים כגון בעלי תשובה.
והנה אחד המקורבים אלי [ יש אצלי שיעורי תורה בבית בערב, והוא דווקא לא אחד הקבועים אבל גם הוא בא לפעמים וגם מתייעץ], בן 25.
וחשקה נפשו בתורה.
והוא באמת עלם חמד מוצלח.
והחיים ברוך השם מצליחים לו. מנסים לקדם אותו עוד ועוד בעבודה.
וגם יכול הוא כבר להתחתן עם ממתינה.
והוא גם אחת לשבוע עושה חסד עם משפחות ומתנדב לספק להם מזון וכדומה לנזקקים וגם מרומם את הרוח היהודית שבביתם ע"י שיחות וכדומה.
והוא בדילמה כזו אם ללכת לישיבה או לא.
ואני הקטן מבלי להניד עפעף, אומר לו כמובן לעזוב הכל וללכת לישיבה.
והוא גם חרד לגורל הממתינה שדווקא בעקבותיו תשמור מצוות ובלעדיו תיפול.
ואני אומר לו שיעזוב הכל כולל הכל וילך לישיבה, ושיחיה שם בתנאי פנימיה.
מישהו חושב אחרת ממני או דווקא כמוני?
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2006 21:07 |
|
| |
אני מקווה שהבנתי היטב את המצב שאתה מתאר, בעל תשובה בן 25 המתפרנס מעבודה ומעוניין להתחתן ולהקים בית בישראל עם בחורה שהכיר, אתה מציע לו לעזוב את עבודתו ולדחות את נישואיו על מנת ללמוד בישיבה פנימייתית. אינני סבור שדי בפרטים אלו בשביל להכריע לכאן או לכאן, לשם כך צריך להכיר היטב את המקרה לגופו, אני מניח שאתה מכיר אותו באופן בלתי אמצעי. נדמה לי שדחיית הנישואין בגיל 25 היא בעייתית ולא רק מהבחינה ההלכתית, כמדומני שבדרך כלל אדם בגיל זה נמצא בשיא התבגרותו המינית ולא ראוי לעכב את נישואיו בפרט כשיש לו מישהי שנראית לו מתאימה. מטרת ההצעה ללמוד בישיבה היא כנראה בשביל שירכוש ידע בסיסי ביהדות ויזכה לטעום במידה ניכרת את מתיקות התורה, ניתן לעשות זאת גם כאדם נשוי במסגרת "כולל". באופן כללי, אם יש לו אפשרות לעבוד חצי יום ולהתפנות בשאר הזמן ללמוד תורה ללא צורך במילגה על לימודיו התורניים, זו כמדומני דרך טובה עוד יותר. ההסתמכות על הצדקה היא עניין של בדיעבד משום "עת לעשות לה' הפרו תורתיך", במקרה שלפנינו שכבר יש לו עבודה מסודרת וכפי הנראה הוא גם איננו מיועד להיות מורה הוראה בישראל [אא"כ הוא יחיד במינו וילך בדרכו של רבי עקיבא] נדמה לי שהאופציה הזו היא הטובה ביותר.
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2006 21:14 |
|
| |
אני מכיר כמה בעלי תשובה שהיו במצב דומה לזה שתיארת. אלה מתוכם ששעו לעיצה מעין זו - עזוב הכל ולך לישיבה, התעלו אמנם בירא''ש ולימוד מקורות בסיסיים בשנות הישיבה שלהם, אבל מצאו עצמם כמה שנים אחר כך חוזרים לשוק העבודה עקב קשיי פרנסה. הרי דרכי הפרנסה המקובלות לאברכים בני עלייה חסומות בפניהם, הם מן הסתם לא מתקבלים למשרות של רמי''ם או דיינים או רבני שכונות ומוצי''ם וכיו''ב, ונאלצים לעבוד בעבודות חולין. הבעיה שאחרי כמה שנות ישיבה קשה להם לשוב למקצוע הישן בד''כ, והם מוכרחים להסתפק בעבודות לא מקצועיות של הסעת ילדים, סופרות סת''ם וכיו''ב.
נראה שעדיף לחבר שלך להמשיך בעבודתו ולקבוע עיתים לתורה, וכמו שכתב בצ''כ.
_________________
בני
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2006 21:56 |
|
| |
לדעתי, אם הוא גיבש עצמו מספיק מבחינת אמונה ובטחון- שיעזוב הכל וילך לישיבה. אבל זה רק אם באמת יש לו בסיס. כי אם יחזור חזרה ויראה שיש לו בעיות בפרנסה, זה יכול להוריד אותו רוחנית. "הנה, עשיתי צעד לכבוד ה'- ותראו מה קרה, אני עכשיו לא מוצא עבודה..." זה מה שקרה לי! עזבתי הכל והלכתי למדרשיה. הרבה זמן לא מצאתי עבודה (עד היום ברוך ה'). והיו לי הרהורים לצערי. כמובן שהתחזקתי וזה לא שבר אותי. אתה מכיר את הבחור. צריך להסביר לו את כל האפשרויות. לגבי חתונה, רצוי שיתחזק קודם. מי מבטיח שאחרי נישואין אשתו תימשך אחריו? אחרי נישואין עניין הפרנסה יהיה חשוב יותר והוא לא ירשה לעצמו לעבוד חצי יום. רצוי עכשיו, כל עוד הוא רווק- שילמד בישיבה, ואם הממתינה היא באמת שלו- הוא יתחתן איתה עם ישיבה או בלי ישיבה. השאלה מה כדאי?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2006 22:25 |
|
| |
וידוי: לו שמעתי בקולו - לא הייתי צריך לכתוב היום ב"אגודה אחת"
 
אוי, נגעת בנקודה אישית...
אנא אזרחי! אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה!...
אם הנזק עוד לא נעשה, לא מאוחר לתקן כ"ז שהנר דולק...
גם אני נכנסתי לעולם הישיבות בגיל מאוחר מהנורמה, אך לא מאוחר כ"כ (בגיל 25 כבר התחתנתי כ"עלטערער ישיבה בחור") - זכיתי להתקדמות גדולה בלימוד, ואפילו הכי, כיום אני תמה על עצמי - מה ראיתי להתעלות דוקא ב"פנימיה"?
לא בגלל בעיות של "בטחון" איני תוהה על הראשונות ביחס למצוות שעשיתי, אלא כתוהה איזו דרך שיבור לו אדם במצב כזה, והאם ההתעלות בלימוד תלויה ביד ממסד.
ילדות היתה בי, עשיתי צעד זה למורת רוחו של מו"ר שליט"א (השם שמור במערכת) שמצד אחד בתקופת לימודי עמו אמר לי להוסיף בקודש, ושכישרונותי מחייבים אותי להשקיע בתורה, אך בבואי לעשות צעד דראסטי הוא ידע שקשה לאמוד את הרווח ביחס לנזק הנגרם מהמעבר הקיצוני לעולם זר של "חינוך מחדש" ונתק קיצוני מהווי החיים המוכר בשלב שהאישיות כבר מגובשת, וקשה לאמוד את הנזק מנתק ממסלול הפרנסה שהתחילו להרקם בשנות העשרים המוקדמות.
לדעתו, אפשר גם אפשר להתעלות בלימוד התורה בתנאי הסביבה הטבעית - ואדרבה, סוג לימוד זה הוא אמיתי יותר. את ההפסד ממחצית יום העבודה, יש לקזז עם הפסד הפיטפוטים הידועים במקומות ה"ישיביש". או לחלופין לקחת שנת שבתון ב"כולל" או כיוצא בזה, כשהמצב מתאים לכך. היה לו חלום שאיתי ועוד כמה חברים צעירים בגילי נבנה קבוצה חדשה שממשת את האידיאל הזה, אבל כמ"ש ילדות הייתה בי...(אבן מועקת דמע בלב ), רציתי לראות את ה"עולם האמיתי", ולא עלתה בידו.
לו שמעתי בקולו אולי לא הייתי צריך לכתוב היום ב"אגודה אחת".
מו"ר ספג קיתונות של בוז וזעם מהגווארדיה הבני ברקית עקב גישתו זו, והם דאגו "להציל" את ה"ישיבישערס" הפוטנציאלים מתחת ידיו. קשה להתחרט כי היו גם דברים טובים מאד, אבל המעבר למחנה זר היתה חויה נפשית שלא כל לב סביל דא. אנשים רגישים יכולים גם קצת להתערער מחויה כזו (הכרתי מישהו במצב דומה שסבל מאי יציבות לתקופה קצרה, ואכמ"ל).
עתה אלמד קל וחומר ממני לידידך: 1. ימי בישיבה נסתיימו בגיל 25 - אתה רוצה לשלוח אותו עכשיו. 2. לא עמדתי בפני נשואין - מי יודע אם אתה לא מאבד שתי נפשות אוהבות בישראל. אחת לחרדיות בודדת ושניה לחילוניות בודדת. 3. הקריירה שלי הייתה בחיתוליה, ואם כי קשה לי היום לחזור למצב שהייתי אז מבחינה זו, זה דבר קל להקרבה יחסית - כאן מדובר באדם שצריך לוותר על מה שהשיג בעמל.
כללו של דבר מה שהיה ספק אצלי, אצל ידידך הוא ודאי: תן לו לצמוח מתוך החיים. תן לו לחיות חיי תורה. ראה חיים עם אשה אשר אהבת. זו מלאכה. זו אשת נעורים. וחי בהם ולא שימות בהם. ואתם הדבקים בה"א חיים כולכם היום.
תוקן על ידי - לבהעיברי - 20/11/2006 22:29:49
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2006 22:29 |
|
| |
אזרחי
כבר החלטת או שאתה מתייעץ?
יש כאן הנחה סמויה כאילו מי שפספס עשרים וחמש שנים או קרוב לזה יכול וצריך למחוק אותם ולהתחיל לספור עכשיו מההתחלה, כל בחור בגיל שלש עשרה הולך לישיבה? לך גם אתה.
החיים הם לא סרט, אי אפשר להחזיר אחורה, לדחות נישואין לגיל שלושים זה לא כל כך חכם וכמו שכתב בן ציון, להתעלם מצורכי הפרנסה זה גם לא אחראי, (ה' שהוא בוטח בו לא אמר דבר כזה, פרימה)
אין אפשרות להשלים אבדן של שנים, עליו לקיים את יעודו מכאן ואילך, אך לא לעצור את החיים.
מאיר
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2006 07:29 |
|
| |
השאלה היא באיזה צד מקיימים "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" - ולא תחקור אחר העתידות [ כדברי רש"י בשם חז"ל על אתר ] אף שרוב ההודעות עד עתה מציגות קו הגיוני לטעמי , שלא להתחיל ללמוד בישיבה , שאלה מסוג שכזו , יכולה להיות מוכרעת רק ע"י בעלי רוה"ק החופפת על העוסקים בתורה לשמה [ והסיכוי שיענו לכ"א באופן שונה , לפי מה שמשערים את מידת רצינותו ומסירותו של השואל . כך ראינו אצל גדולי דור העבר ]
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2006 09:55 |
|
| |
ספרן
במחילה מכת"ר, נדמה לי שהבאת הפסוק "תמים תהיה עם ה' אלוקיך" [דברים יח,יג] ופרש"י שם "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו", כמקור לא להסתמך על ההיגיון והשכל הישר, היא הוצאת דברים מהקשרם באופן חמור ביותר. ברור שכוונת רש"י היא כנגד ה"חיקור" אחר עתידות, כלומר ההליכה ל"יודעי" עתידות כקוסמים ובעלי אוב וידעוני, ולא כנגד לקיחה בחשבון של העתיד התלוי בהסתברות גבוהה במעשי ההווה. הרי אין ספור מאמרי חז"ל מלמדים אותנו כיצד האדם צריך לשקול במאזני שכלו את העשוי לבוא ולפעול בהתאם, זה איננו "חיקור" עתידות שהרי איננו מתיימרים "לדעת" את העתיד אלא להתכונן לקראתו במידת האפשר. הסיבה שהנני כה מתקומם על השימוש המטעה, מפני שהוא משמש בדיוק את אלו הבאים בשם התורה להפוך את היוצרות ולהתעלם לחלוטין ממחשבה על העתיד [אף הקרוב ביותר] בנימוקים של "בטחון" וכדו'. למרבית הפלא, דווקא אותם אנשים מרבים ללכת לקוסמים ומעוננים, שבימינו הם נקראים באבות מקובלים ואדמו"רים [בלי הכללות] או אסטרולוגים וכדו'.
באשר למסקנתך שכל מקרה נידון לגופו ושראוי להתייעץ עם גדול בתורה, אני מאמץ זאת בחום. רוה"ק שהזכרת, היא אותה סייעתא דשמיא המיוחדת המלווה אותם ולא כפי שרבים טועים לחשוב "ידיעת" העתיד, גדולי התורה אינם קוסמים ומעוננים.
לצורך העניין אני מעתיק לכאן את כל הפרשה שבה הובא הפסוק הנ"ל.
ט כִּי אַתָּה בָּא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--לֹא-תִלְמַד לַעֲשׂוֹת, כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם. י לֹא-יִמָּצֵא בְךָ, מַעֲבִיר בְּנוֹ-וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ, קֹסֵם קְסָמִים, מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף. יא וְחֹבֵר, חָבֶר; וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי, וְדֹרֵשׁ אֶל-הַמֵּתִים. יב כִּי-תוֹעֲבַת יְהוָה, כָּל-עֹשֵׂה אֵלֶּה; וּבִגְלַל, הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ. יג תָּמִים תִּהְיֶה, עִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. יד כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם--אֶל-מְעֹנְנִים וְאֶל-קֹסְמִים, יִשְׁמָעוּ; וְאַתָּה--לֹא כֵן, נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. טו נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי, יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: אֵלָיו, תִּשְׁמָעוּן. טז כְּכֹל אֲשֶׁר-שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּחֹרֵב, בְּיוֹם הַקָּהָל, לֵאמֹר: לֹא אֹסֵף, לִשְׁמֹעַ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהָי, וְאֶת-הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא-אֶרְאֶה עוֹד, וְלֹא אָמוּת. יז וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלָי: הֵיטִיבוּ, אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ. יח נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם, כָּמוֹךָ; וְנָתַתִּי דְבָרַי, בְּפִיו, וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ. יט וְהָיָה, הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא-יִשְׁמַע אֶל-דְּבָרַי, אֲשֶׁר יְדַבֵּר, בִּשְׁמִי--אָנֹכִי, אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ. כ אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי, אֵת אֲשֶׁר לֹא-צִוִּיתִיו לְדַבֵּר, וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר, בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים--וּמֵת, הַנָּבִיא הַהוּא. כא וְכִי תֹאמַר, בִּלְבָבֶךָ: אֵיכָה נֵדַע אֶת-הַדָּבָר, אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ יְהוָה. כב אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְהוָה, וְלֹא-יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבֹא--הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ יְהוָה: בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא, לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ.
_________________
אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2006 10:15 |
|
| |
ב"צ ,
הכוונה היתה כמובן ע"ד המליצה [ כמו השמוש במונח רוה"ק שהיטבת להסביר ] טוב שטרחת להבהיר למי שעלול לטעות ושמח שהנך שותף למסקנה .
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2006 11:25 |
|
| |
ורק אני לא מבין?
למה כדי להפוך ליהודי דתי עליו לעזוב את כל העולם ולהיכנס לישיבה?
אי אפשר לחזור בתשובה וללמוד תוך כדי המשך החיים במסלולם הרגיל?!
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2006 14:05 |
|
| |
ב"צ ,
זה לא שהוא דוחה את הנישואין. למרות שהיא נראית לו אולי מתאימה.
הם פשוט "מקורבים" והיהדות שלה נשענת על הקשר ביניהם, וחבל לו שהניתוק ביניהם יוביל אותה להיות רחוקה ממקור השפעה.
אני דווקא טוען שאולי היא מתאימה לרמה שלו כעת, בטרם הגיע לטוטאליות לה אני מייחל בשבילו.
לא מפריע לו להתחתן רק עוד שנתיים. וגם לא מופרך בעיניו שאין זו היא.
ביטי77,
אין הכוונה לשלחו לישיבה עד ש"ייאלץ" לחזור לשוק העבודה.
שילך לשנה , שנה וחצי ויתחיל לחפש שידוך מתאים ויחזור לעולם.
הוא יסתדר גם בלי מפעלי הצדקה בזמן הלימודים, ויחזור למעגל העבודה לא כשוחט ובודק, זה בטוח.
לבהעיברי,
כן, אני בטוח שההתעלות האמיתית היא דווקא ב"פנימיה".
גם אני אישית נכנסתי לישיבה בגיל 25 בתנאי פנימיה וחויתי על בשרי את הדברים שנקלטים דווקא בשהיית ובמחיצת חרדים, בכל אופני חיי היום יום .
גם אני עזבתי מקום עבודה [מכללה בה שימשתי כמורה] שקידם אותי ועשה כמעט הכל בכדי שלא אעזוב [ השכירו לי דירה והתחילו לקדם אותי באופן המסחרר].
כתבת על כך שקשה לאמוד את הרווח ביחס לנזק הנגרם מהמעבר הקיצוני לעולם זר של "חינוך מחדש" ונתק קיצוני מהווי החיים המוכר בשלב שהאישיות כבר מגובשת
ואני חושב שדווקא ה"נזק" עליו דיברת הוא הרווח אותו אני מנסה להשיג בשבילו.
כתבת שאפשר להתעלות בלימוד התורה בתנאי הסביבה הטבעית - ואדרבה, סוג לימוד זה הוא אמיתי יותר
גם אני סובר כך, וכנראה בחוש, אך כהקדמה לכך, אני עדיין סבור שיש צורך בלימוד בישיבה לפני כן.
לא עמדתי בפני נשואין - מי יודע אם אתה לא מאבד שתי נפשות אוהבות בישראל. אחת לחרדיות בודדת ושניה לחילוניות בודדת
חרדיות בודדת - למה? לא הבנתי. החסרות בעלות תשובה כמותו?
חילוניות בודדת של הנערה - כאן באמת נגעת בנקודה שאני מתקשה בה, לא נעים לי לומר לו לשכוח ממנה, אך גם לי היו פתאום הצעות מכמה [כן כן עוונותי הרבים חח] מהחברות שהיו לי באותה התקופה. [ "אני מוכנה לשמור שבת וכשרות אבל אל תהיה לי כזה קיצוני" "בוא נתקדם יחד לאט לאט"...אמרתי לכולן שלום יפה, וברוך השם אני מודה לה' על שהצילני מידן והגיעני עד אשתי שתחיה]
לדעתי הקב"ה צריך לדאוג לה מכאן ולהבא דרך צינורות אחרים, ובדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, כך שאם היא רוצה ה' הטוב מסתמא ימצא לה מדריך.
וחי בהם ולא שימות בהם
למה שלא ימות קצת וכגון "במי שממית עצמו עליה... וגולה למקום תורה", ואז יוכל לחיות כמו בן אדם. אתם קרויים אדם?
מאיר, החלטתי איננה סופית, אלו הם הדברים ורוח הדברים שבינתיים אמרתי לו.
אני רק מעמיד את עצמי כאן חשוף לעוד דעות.
מה הבעיה להתחתן עוד שנתיים?
תאמין לי הוא כבר הספיק לטעום מה שבחור אחר שהגיע לבשלות כבר לא יכול לחכות לו, כך שעם כל הקשיים של אחד שהיה "מצליח בתחום" ופתאום "שממה" , הוא יכול להמתין כמוני.
ספרן, לצערי, אין בנמצא בעל רוח כלשהי אותה אני מכבד עד כדי שיפסוק משהו שכזה.
אם הייתי יכול, הייתי שואל את הרבי. חוץ ממנו אינני מוצא אופציה נוספת, אלא לחכות אולי יאורו עיניי באופן אחר ממה שהן מוארות כיום, והיא הרוח אותה אני נושף בבחור כעת.
תשר"ת ,
לדעתי, אי אפשר.
שמעתי פעם שאנתרופולוגים חייבים מדי פעם לעזוב את המקום שהם חוקרים ולשוב הביתה, אחרת ההזדהות הבלתי נמנעת שלהם עם הסביבה, תמנע מהם למלא את תפקידם על הצד הטוב.
כך גם כאן, כשהחיים בתנאי הפנימיה הם לא רק מחקר אלא הזדהות מודעת וממשית ורצונית, הדברים שקולטים הם דברים שהאינטואיציה קולטת רק בפנימיה.
כעת, זה לא שלא ראיתי דברים מכוערים גם בפנימיה.
זה לא שאין שם ממה להיפגע.
זה פשוט זה שיש שם משהו שאי אפשר לקלוט אותו בשום מקום אחר.
ולא רק בתחום של רכישת אופן לימוד התורה.
אלא בעיקר את הפשיטות הזו שבחיים היהודיים.
את האופן שבו מתייחסים לכל עניין יהודי כ"פשיטא שזה כך"
את 70 הפרצופים שמסביב לכל עניין, את הבחור חמור הסבר ואת הבחור החברמן לראות את שניהם איך הם מתייחסים לכל עניין, ולמצוא את הדברים איתם אתה מזדהה באמת.
גם, היצר הרע אמנם קיים בכל מקום אבל הלחץ החברתי שבתנאי פנימיה, פשוט גורם להרבה בהתמוססותו של יצר הרע.
וגם המרחק מההורים ומכל שאר ההיבטים המגושמים של העולם, יכול לעזור לו לקנות את עולמו הפנימי.
אם אתה שואל אותי אז אדרבה, דווקא בעל תשובה בוגר [והוא באמת בוגר בנפשו] יכול להפיק הרבה תועלת גם מהתבוננותו באנשים הנמצאים בישיבה.
והאמן לי שאינני רוצה שהוא יראה כמותם. לעולם.
על כל פנים, אף פעם לא עיינתי בדבר ממש, כך שאני שמח לשמוע כאן את כולם
ודי מפתיע אותי שחוץ מפרימה בעלת התשובה, אף אחד כאן לא מודע למה שאין לאנשים בחוץ.
כולם דואגים לו כאן לפרנסה ולזיווג.
על כל פנים, למרות שאני דווקא מתחזק בדעתי בשלב זה, בכל זאת אני לא נעול, ומחפש מה לשמוע.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-21/11/2006 14:25 |
|
| |
בנוסף לכך, יש לו נטיה ללכת לאיזה מקום ליטאי "שם לומדים הרבה גמרא" הוא אומר.
אני דווקא הייתי רוצה בשבילו מסלול חסידי שיש בו גם בעלי תשובה אך הוא אינו נוטה כל כך לכך וגם אין לי באמת מקום שיתאים לו.
אני אישית למדתי בישיבת חב"ד בצפת אבל הוא - זה לא מתאים לו.
אשמח גם לשמוע על מקומות במרכז הארץ שאולי מישהו מכיר כאן שיש בהם גם בעלי תשובה וגם חרדים מבית,
מקום שמישהו כאן מכיר וחושב עליו לטובה.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2006 12:55 |
|
| |
טוב.
כרגע דיברתי איתו בטלפון.
הוא כבר יצר קשר מצד עצמו עם ישיבה בשם "נתיבות עולם" בבני ברק.
בפועל הוא הולך לשם כמעט כל יום אחרי העבודה.
הוא כבר מכיר את המקום ולומד שם כחודש.
והוא רוצה להיכנס לשם.
כנראה שיקח כמה חודשים עד שיאשרו לו להיות שם בתנאי פנימיה.
1) אשמח מאד לדעת כמה שיותר פרטים על הישיבה הזו, אם מישהו כאן מכיר אותה.
2) קצת מפריע לי ששמעתי שכולם שם בעלי תשובה. האם זה נכון?
3)מישהו מכיר ישיבה טובה אחרת שיש בה לא רק בעלי תשובה?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/11/2006 16:23 |
|
| |
מביקור בישיבה והתרשמות מכמה מבוגריה, נראה לי שמדובר בבית תוכנה מוצלח ביותר לתיכנות בני אדם להשקופע בני ברקית - מבית היוצר של תאגיד "ערכים".
זו אכן ישיבה המיועדת לבעלי תשובה ובה מיושמות כמה טכניקות שהליטאים פיתחו במיוחד להנ"ל. אני מכיר גם כמה מיזרוחניקעס שבאו להתחזק שם.
לפרטים נוספים נא לפנות לגדול בוגרי הישיבה (עד כמה שידוע לי) הלוא הוא הרב מיכאל אברהם המוכר בהיידפארק כ- MDABRAHAM.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2006 10:58 |
|
| |
שאלתי את מיכי באישי.
והוא הסכים גם לפרסם את תשובתו.
אשמח מאד לשמוע תגובות על מה שכתב לי, באם ישנן.
שלום רב,
למען האמת קשה לי מאד להיכנס לעניין כזה מקופיא (=כלאחר יד). מעורבות כאן כמה שאלות, כלל וכלל לא פשוטות. לגבי חלקן מדובר בהכרעה של דיני נפשות, ואני לא בטוח שאני בר הכי. אך פטור בלא כלום אי אפשר, על כן נא לקחת את דבריי הבאים כעצה טובה ותו לא מידי (אגב, בשאלות שנוגעות להערכת מציאות, דרכם של פוסקים ודיינים היא להותיר את ההכרעה למי שמצוי בשטח, או למרא דאתרא, גם אם אינו בדרגתו של הפוסק שנשאל בעניין).
עוד אוסיף שראיתי את הלינק ששלחת לי, ודברי לב העברי עליי הם מופרזים לעילא. אני מקווה שאינך מתייחס אליהם בצורה רצינית מדיי, שאל"כ שוב עלול להיות מצב שדבריי יילקחו כמשהו מחייב.
ולעצם העניין.
1. ישיבת נתיבות עולם בב"ב היא ישיבה מצויינת ורצינית. אני לא מכיר ישיבה לבעלי תשובה שהלימוד בה הוא ברמה כזו, ולפחות בזמני היו שם כמה כמה בעלי כשרונות שגם התקדמו יפה בלימוד עם השנים. זוהי ישיבה ליטאית רגילה, שהיא שלוחה של פוניבז', ורוחה חופפת עליה. הרב שך הנחה את דרכה, מהקמתה לכל אורך שנותיו הפעילות.
התלמידים שם הם בעלי תשובה, חלקם ותיקים, אך מסתובבים שם לא מעט אברכים שאינם בעלי תשובה, ויש לתלמידים קשרים עם משפחות שונות, כך שזו אינה 'בועה'.
הלימוד הוא בעיקר גמרא, ומעט מאד מעבר לזה. קצת 'ועדים' על השקפה (ברמה לא מי יודע מה, לענ"ד, כדרכה של הליטאיות החרדית) וכדו'. התשובות לשאלות ה'גדולות' הן שבלוניות, וניזונות מהסיסמאות הליטאיות-חרדיות המקובלות. לא תמצא שם מקוריות של ממש, לא בלימוד ולא בהשקפה. יש סובלנות ומוכנות להכיל (עד רמה כלשהי. ברסלב וחב"ד אני מניח שתהייה בעייה, כי הם נתפסים כאלטרנטיבה, שלא כמו המיזרוחניקיות שנתפסת כשלב בהתקדמות בדרך לחרדיות - העולה בית א-ל). אציין כי אני לכל אורך שנותיי בישיבה הלכתי עם כיפה סרוגה ובלי חליפה, אבל זה היה חריג. כמעט כולם לבושים באופן החרדי המקובל.
כך שאם יש החלטה לעזוב הכל ולהיכנס לישיבה, דומני ש'נתיבות עולם' היא מועמדת מצויינת לכך. אני לא מכיר את האלטרנטיבות החסידיות, אבל בין הליטאיות המקורבות ל'ערכים' וכדו', דומני שהיא בהחלט הטובה.
2. האם ראוי לעזוב את חבירתו הנוכחית שיש סיכוי שתתקרב על ידו ליהדות. זוהי שאלה של דיני נפשות, וקשה להכריע בה. יש לשאלה זו כמה אספקטים:
א. ראשית, התשובה תלויה גם ביחסו אליה. עד כמה הם באמת קשורים. צריך להיזהר מלשפוט את הקשר ברגע הנוכחי שבו יש התלהבות מהדרך החדשה ורצון להסתער על המסילה העולה בית א-ל, דבר שלפעמים מוליך לזלזול בכל מה שנחשב בעיניו קודם לכן. העזיבה שלה תיראה לו אפילו מסי"נ לתורה, ותשובה אמיתית וכדו'. אך כל זה עשוי לחלוף או להתמתן ולהירגע (ואין כוונתי דווקא לקרירות בעבודת השם, אלא לאיזון בוגר יותר), ואז דמות דיוקנה של ההיא עלולה להעיב על קשריו בעתיד. לא הייתי מזלזל בקשר אמיתי שקיים כעת.
ב. על אף האמור לעיל, דומני כי באופן עקרוני הוא אינו חייב להקריב את התקדמותו למען הצלתה. על פי ההלכה, אין דוחין נפש מפני נפש. על כן באופן תיאורטי אין חובה להישאר עמה רק כדי לקרב אותה (מה עוד שזה ספק, ככל שאני מבין).
לכן לדעתי ההישארות בקשר עמה צריכה להיבחן לאור רצונות הצדדים במישור הרוחני, וראיית הקשר הנפשי ביניהם (ושוב, בשלב מאוזן יותר, לא ברגע של התלהבות), אך בהחלט לא במונחים של הצלה והקרבה למענה. לענ"ד לא נכון להתחתן 'על קידוש השם' (החזו"א כנראה עשה זאת, לאחר שרימו אותו בשידוך, והוא לא רצה לפגוע בארוסתו. ונראה שהוא סבל מכך רוב חייו, וזה לא מומלץ למי שאינו חזו"א).
אולי ישנה אפשרות של הקפאה זמנית, כדי לראות כיצד שניהם מתקדמים. או להציב בפניה את הדילמה כדי שכבר היא תקבל כעת החלטה על הכיוון הרוחני. ואין הכוונה לשמירת כשרות וטהרת משפחה, אלא להליכה והתקדמות איתו (אמיתית, ולא רק כדי להישאר יחד. אחרת גם זה עלול להתפוצץ אחרי תום ההתלהבות הרומנטית). בזוג נשוי מקובלנו שדי בקבלה פרקטית של דרך החיים כדי לא להיפרד, אבל בד"כ לא ביחס לחברים/ות פנויים/ות.
3. האספקט השלישי הוא עזיבת העבודה והחיים ומעבר לישיבה. מניסיוני ברוב המקרים הלימוד לכל אורך החיים אינו מתאים לרוב בני האדם, לא חרדים מבית ולא בעלי תשובה. לאחר תקופת התלהבות נוצרת הליכה בתלם, והמשך לימוד בגלל מקובלות חברתיות והיעדר אלטרנטיבה. זוהי שקיעה בבינוניות של הליכה לכולל ואלתורים עלובים למדיי לצורך פרנסה. רוב בוגרי נתיבות עולם (ובודאי גם שאר הישיבות הרגילות) לענ"ד מצויים במצב כזה. צריך מאד להיזהר לא להיכנס למצב כזה, שמכניס לבעיות ותסכול, הן בפרנסה והן ברוחניות. הסיכוי שהוא יוכל לעבוד במשרה תורנית (ר"מ וכדו') הוא קלוש מאד, בודאי בחמש עשרה השנים הקרובות. כדאי לקחת זאת בחשבון.
אני יודע שהרב שך בד"כ היה ממליץ לבעלי תשובה לא לעזוב עבודה, וגם לא לימודים באוניברסיטה. אלא ללמוד תורה כמה שאפשר בצורה מסודרת בישיבה ובמסגרת תורנית שתקדם אותם (ולא רק דף יומי), אבל להשאיר עוגן בעבודה. רק אחרי כמה שנים של לימוד רציני אדם יכול לראות האם הוא מתאים ללימוד אינטנסיבי של כל היום, והאם יש לו עתיד (רוחני וכלכלי) בעניין הזה.
יש לאדם תחושה שהצעד הזה הוא הפיך, שהרי אם יש לו היום מקצוע ביד, אז הוא יוכל לעבוד בו גם בעוד חמש שנים. אבל זה לא מדויק. אחרי חמש שנים, יש משפחה, ועול, והידע מתיישן, והחברים מהעולם הישן נעלמו, והלחצים החרדיים גם הם משפיעים. והתחושה שהנה אתה לא יוצלח, ואתה יוצא לעבוד במקום להמשיך רק ללמוד. כל זה אומר שהצעד הזה אינו הפיך לגמרי, ולכן יש לעשות אותו בזהירות רבה. הוא אפשרי, אבל לדעתי רק אחרי שההחלטה מתקבלת באופן שקול ולא בהתלהבות של הרגע, ולאחר היכרות של שנים (!) עם עולם הלימוד ועם היכולות והמוטיבציות שלו עצמו בלימוד. לא מספיק להבין שזו צוהו חשובה. השאלה עד כמה ה'מנוע' שלו ללימוד יהיה חם לאורך השנים. כן נלענ"ד.
לדעתי נכון יותר לא להתקדם באופן היסטרי בעבודה הנוכחית, אבל לא מייד לעזוב אותה. להתחיל בלימוד של כמה שעות ביום (אם היה אפשרי בבוקר, זה עוד יותר טוב), כבחור רווק הוא ודאי יכול לעשות זאת. ורק אח"כ להתקדם ולראות כיצד הוא מתפתח. אחרי שנוצרה יכולת, ויש לו הערכה על המוטיבציה שלו אחרי שנים של לימוד, הוא יוכל להעלות בקודש. במצב כזה תהיה לו גם האלטרנטיבה להמשיך לעבוד וללמוד ביחד.
אעיר כי כל הדברים כאן אמורים גם ביחס למשפחה ולחברים הקודמים. את המשפחה אין לעזוב ולא להתנכר ולא להתנתק בשום מקרה (פרט למקרים חריגים ובעייתיים במיוחד). זה מאד חשוב. אפשר לאכול בהכשר רבנות בבית ההורים והסבים, ולא קורה כלום. את הדרישה להכשר מינימלי רוב המשפחות יקבלו. וזה בניין אב להמשך היחס להורים ולמשפחה בכלל (להקל ככל האפשר בדרישות ביחס אליהם, גם אם לא ביחס לו עצמו. הוא חוזר בתשובה, ולא הם). מצוות כיבוד הורים היא גם באב רשע, ובודאי חילוני שבד"כ אינו נכנס לגדר זה, ורבים נוטים לשכוח זאת.
לדעתי יש מקום גם לחברים הקודמים, במגבלות, ועם רמת מחוייבות נמוכה יותר כמובן. לדעתי לא נכון לנתק קשרים באופן גורף. ושוב, עדיף להקפיא ולחכות לאיזון בוגר שיבשיל בהמשך הדרך.
אני מקווה שיש בדבריי אלו כדי לסייע, אבל כאמור ההחלטות מן הסוג הזה מתקבלות רק ע"י הגורמים בשטח שמכירים את המציאות עצמה.
בהצלחה רבה, מיכי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/11/2006 11:48 |
|
| |
מיכי,
|
|
|
|
|